נפלה בזמן שעלתה לאוטובוס בדרכה לביתה ובהיותה על המדרגות החל האוטובוס לנסוע ונגרמו לה שני שברים מרוסקים בקרסול שמאל. אין מחלוקת כי עסקינן בתאונת דרכים אשר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, חל עליה (להלן: "חוק הפלת"ד). הנתבעים הודו בחבות ועל כן ידון פסק הדין בשאלת הנזק בלבד. מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה, גיסתה נורית אהרון וכן הוגש תצהיר אנג'לה רטנר, חשבת שכר של מעבידה של התובעת. מטעם הנתבעים לא העידו עדים. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. הנכות הרפואית לתובעת נקבעה נכות רפואית על ידי ועדה רפואית של המל"ל, כדלקמן: 100% נכות מיום 20/7/05 ועד 18/10/05 30% נכות מיום 18/10/05 ועד 18/1/06 20% נכות לצמיתות, לפי סעיף 48 3 (ב) בגין פגיעת קרסול הגורמת לקשיון. הצדדים לא עתרו להבאת ראיות לסתור ולפיכך הנכות הרפואית תעמוד על 20%. הנכות התפקודית המונח נכות תפקודית מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל, דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים. (ר' ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178, 185 וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792). עוד נקבע כי אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, טיבו של הנפגע, מהות הפגיעה וגורמים נוספים. בנסיבות אלו, הנכות הרפואית כשלעצמה אינה מהווה בהכרח ראיה לשיעור הנזק, אלא אם כן מתווספת לה ראיה, כי המום ביכולתו של הנפגע כרוך בהפסד השתכרות, או כי קיימת סכנה כי יגרם לו בעתיד הפסד כזה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86 יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג 875, 878). מן הכלל אל הפרט - ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי לתובעת לא נותרה נכות תפקודית, כפי שקבעה הוועדה הרפואית לערערים, על אף שקבעה 20% נכות צמיתה ונוכח העובדה שהתובעת חזרה לעבודתה עובר לתאונה וכי לא הופעלה תקנה 15 בעניינה. עוד טען ב"כ הנתבעת לאמינותה של התובעת , בין היתר בכך כי התובעת נמנעה מלמסור כי עובר לתאונה התפרצה אצלה מחלה, בעקבותיה נקבעה נכות צווארית בשיעור 10%. לעניין זה מפנה ב"כ התובעת בסיכומי תשובה כי אין כל ידיעה בדבר נכות זו ומעלה השערה כי עסקינן בחוות דעת פנימית של וועדת המל"ל לעניין בלוטת התריס, מבלי שנקבעה נכות כללית בגין זאת. התובעת הצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי מזה שמונה שנים היא עובדת בסופרפארם במכירת מוצרי קוסמטיקה, עבודה המחייבת עמידה על הרגליים במשך שעות רבות, וכן עבודה דורשת קבלת סחורה, מילוי הסחורה במדפים תוך כדי עמידה והליכה לזמן ממושך במהלך היום. כן הצהירה התובעת כי עבדה במסגרת חברת "לוריאל" , במהלכה נדרשה לנסוע לאירועים ומבצעי מכירות במקומות מחוץ לבאר שבע על מנת להשתתף בהדגמות של מוצרים ולאפר לקוחות. התובעת הצהירה כי עבדה כ-8 שעות בפיצול , מהשעה 10:00-14:00 ובמשמרת שנייה משעה 16:00-20:00. התובעת הצהירה בתצהיר עדותה הראשית, בין היתר, ביחס לקשיים שנגרמו לה בעקבות התאונה, כדלקמן: "עד היום אני מוגבלת בעבודות הבית הקשות ובטיפול בתינוקת ובילדים קשה לי לעמוד על הרגליים, הכאבים מתגברים לאחר פרק זמן קצר, הרגל מתנפחת אני זקוקה לישיבה ולעיסוי של הרגל כדי להרגיע אותה. העבודות הקשות כמו שטיפת רצפות ניקוי מקלחת ושירותים, סידור מיטות וכל דבר שמצריך עמידה ממושכת קשים לי.....מיותר לציין כי אין לי אפשרות קשה לי מאוד לעסוק בספורט ובהליכות דברים שעשיתי קודם....אני מוגבלת בכל פעילות הדורשת עמידה על הרגלים, הליכה, הרמת משאות, עליה וירידה במדרגות ומוגבלת בנסיעות באוטובוס, כיוון שקשה לי לעלות ולרדת במדרגות האוטובוס..." בחקירתה הנגדית העידה התובעת, בין היתר, כי בעקבות התאונה היא נאלצה לעבוד עד 5 שעות בלבד, היא נאלצת לעבור לדירה אחרת, בקומה נמוכה יותר, כך לא תהיה תלויה בתקינות המעלית, מתקשה לעלות ולרדת במדרגות וכן היא מתקשה לעמוד ברצף. (עמ' 7 ש' 15) . עוד הצהירה התובעת כי היא לא הופנתה לרופא תעסוקתי והחליטה לצמצם את שעות עבודתה בשל קשייה (עמ' 9 , ש' 13). בענייננו, סבורני כי נוכח עיסוקה, האמור בכתבי הטענות, בתצהירה והתרשמותי מעדותה בפני, לנכותה הרפואית אשר נקבעה בגין הפגיעה בקרסול שמאל של התובעת, לאור השברים, והטיפולים שנדרשו בגינם, קיימת השלכה על תפקודה של התובעת. סביר בעיני כי המאמץ שנדרש מהתובעת לצורך פעולות יום יומיות, לרבות הליכה, עמידה ממושכת, עלייה וירידה במדרגות, לא רק גובה ממנה מאמץ יתר, בהשוואה עובר לתאונה, אלא יש להניח כי, כפי עדותה, ניכרים קשיים בתפקודה בגין התאונה , לרבות עייפות וכאבים מוגברים שיש בהם כדי לגרוע מכושר עבודתה ולפגוע בתפקודה. לעניין זה אף צוין בוועדת המל"ל לעררים בפרק " ממצאים ונימוקים" : " בעמידה לא מסוגלת לעמוד על קצות אצבעות ועקבים...קרסול שמאל נפוח בהשוואה לימני..." . בפרק "סיכום ומסקנות" , נרשם: " לתובעת נזק בסחוס המפרקי כתוצאה מהשבר יש לה כיום הגבלה תפקודית הנובעת הן מהגבלה בתנועה והן מכאביה, מצבה.. ( רישום לא ברור) ...קשיון נוח ...קיימת אפשרות להחמרת מצב בעתיד" יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי התובעת סבלה באופן זמני ממחלת,A.V.N , עובר לתאונה אשר במהותה פגעה ברגל ימין ודרשה מהתובעת ללכת עם קביים. כמו כן, יש להביא בחשבון את העובדה כי התובעת חזרה לעבודתה, כדיילת למכירת מוצרים קוסמטיים, עבודה הדורשת עמידה ממושכת וחרף גילה הצעיר יחסית , לא פנתה לבחון הסבה מקצועית או קבלת המלצה של רופא תעסוקתי למצבה . כמו כן, מפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים עולה כי הוועדה לא המליצה להפעיל את תקנה 15 לתקנות המל"ל שכן הפגיעה של התובעת אינה מונעת ממנה לעבוד בעבודתה. בהתחשב בנתוניה האישיים של התובעת, טיב עבודתה, נכותה הרפואית ראיתי להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור 15%. נזק לא ממוני בגין נכות רפואית בשיעור 20% ו-7 ימי אשפוז, הנני פוסק לתובעת בראש נזק זה פיצוי בסך- 45,213 ₪. הפסד שכר בעבר ב"כ הצדדים חלוקים על הבסיס לקביעת שכרה הממוצע של התובעת. לעניין זה מקובלת עלי עמדת ב"כ התובעת לחישוב על פי חודשי השנה שקדמה לתאונה, פרט לחודש התאונה, החל מחודש 08/04 ועד לחודש 06/05 , בהתאם לתלושי השכר לרבות חלק יחסי בדמי הבראה ולפיכך נקבע השכר הממוצע עובר לתאונה בסך- 4,472 ₪. שכר זה משוערך מאמצע התקופה ( מדד 01/05 ) למועד הינתן פסק הדין ( מדד 05/13 ) , הינו סך- 5,467 ₪ להלן: " השכר הממוצע עובר לתאונה" . לצורך אומדן הפסד הכנסותיה של התובעת בעבר, יש להבחין בין מספר תקופות כאשר לעניין שכרה של התובעת והיקף משרתה הוגשו תלושי השכר וכן בהסכמת ב"כ הצדדים ,תוך שב"כ הנתבעת ויתר על חקירתה הנגדית, הוגש אישור חשבת השכר , חתום ע"י הגב' רטנר. התקופה הראשונה - חודשים יולי- ספטמבר 2005. לתובעת הוכרה תקופת אי כושר מלאה שנקבעה לאחר התאונה החל מיום 20/7/05 ועד 18/10/05 - באשר לחודשים 08/05 , 09/05 טען ב"כ הנתבעת כי לא צורפו תלושי השכר ואף לא נזכרו באישור חשבת השכר ולפיכך לא הוכח כל הפסד השכר בחודשים אלה ויש לדחות עתירת התובעת לפיצוי בגינם. אכן יש טעם בטענות דנן ועם זאת בהינתן כי עסקינן בחודשי אי כושר מלא , אזי יש להניח כי לא שולם שכרה . לפיכך זכאית לפיצוי בגין חודשיים בסכום 5,467* 2 = 10,934 ₪ בצירוף ריבית, סה"כ , סך- 16,210 ₪ לחודשים אלה. בחודש התאונה - 07/05 , השתכרה התובעת עד יום התאונה 2,588 ₪ , משוערך להיום , 3,145 ש"ח , ובהפחתה מסכום השכר הממוצע עובר לתאונה , היתרה לפיצוי הינה סך- 2,322 ש"ח , בצירוף ריבית להיום, סך- 2,833 ₪ . סה"כ לתשלום עבור הפסד עבר בתקופה הראשונה, סך- 19,043 ₪. התקופה השנייה - חודשים 10/05 - 12/05 עד למועד חזרתה לעבודה כפי אישור חשבת השכר, התובעת קיבלה שכר על חשבון ימי מחלה מיום 1/10/12 ועד 30/11/05, וימי חופשה מיום 01.12.05 ועד 27.12.05 ,מועד חזרתה לעבודה. מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת כי הינה זכאית לפיצוי בגין ימי המחלה והחופשה שנאלצה לפדות בעקבות התאונה, ימי המחלה בשיעור 1/3 ערכם ואילו ימי החופשה , פיצוי מלא. שכר חודש 10/05 , 4,631 ₪ ,משוערך להיום ,5,556 ₪ ומכאן 1/3 השכר בסך- 1,852 ש"ח. שכר חודש 11/05 , 2,523 ₪ , משוערך להיום, 3,024 ש"ח ומכאן 1/3 השכר בסך- 1,008 ש"ח בצירוף הפרש השכר לשכר הממוצע עובר לתאונה , סך- 2,443 ש"ח , סה"כ לחודש זה , 3,451 ש"ח. שכר חודש 12/05 ,בהינתן כי שולם במלואו תוך ניצול ימי חופשה ( למעט יום אחד) אזי יחושב ע"פ מלוא השכר הממוצע עובר לתאונה, 5,467 ש"ח , תוך הפחתת סך 228 ש"ח בגין יום עבודה אחד ( 1/24 ימי עבודה), 5,239 ש"ח . סה"כ עבור התקופה השנייה , 10,542 ש"ח , בצירוף ריבית מאמצע התקופה ועד היום , סך- 12,360 ₪. התקופה השלישית היא מיום חזרתה לעבודה, 27/12/05 ועד מועד עדותה ( 06/10) . התובעת הצהירה כי חזרה לעבוד בהיקף של 5 שעות ביום במקום 8 שעות כפי שעבדה בעבר. התובעת צרפה לתיק המוצגים אישור ממעסיקה מיום 15/8/06, חברת דנאל, (מסמך 28 בתיק המוצגים), לפיו החל מחודש פברואר 2006 עבדה התובעת בהיקף של חצי משרה עקב התאונה שעברה. כן צורף אישור מיום 30/10/08 (מסמך 29) לפיו התובעת מועסקת בהיקף משרה של 65% (כ- 4 ש"ע ביום, 6 פעמים בשבוע). הנני מקבל את גרסתה של התובעת, אשר לא נסתרה, באשר לעובדה שנאלצה לעבוד פחות שעות ביום ועל כן נגרמו לה הפסדי שכר כתוצאה מפגיעתה בתאונה כפי שאף עולה מתצהיר חשבת השכר. אמנם נטען ע"י ב"כ הנתבעת כי בסופו של יום לא נגרע כלל משכרה של התובעת וכי אין לתלות את העליה הנומינלית בשכרה אך בעליית השכר השעתי , עובר לתאונה משכר 21.44 ₪ לשעה לשכר 25 ₪ לשעה החל משנת 2008 ואילך, עליית שכר המסתכמת בשיעור כולל 16.6% , ע"פ תחשיב ב"כ התובעת. לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים מצאתי לקבל את תחשיבו של ב"כ התובעת , תוך הפחתת שיעור עליית השכר השעתי אשר חלה על כלל העובדים , זאת על מנת להגיע לתוצאה הראויה של ההפסד הממשי בגין הפסד השכר בגין תוצאות התאונה. בהתאם לתלושי השכר הנוספים אשר צורפו ( עד חודש 05/10 , כולל,) מקובל עלי תחשיב ב"כ התובעת בסכום כולל לתקופה האמורה בסך- 91,840 ₪ כולל ריבית נכון לחודש 02/11. סכום זה עדכני למועד הינתן פסק הדין , 95,770 ש"ח , בצירוף ריבית , סה"כ סך-100,431 ש"ח. עם זאת מצאתי כי יש ליתן משקל לטענות הנתבעת כי את ההפחתה בשעות עבודתה יש לתלות בחלק התקופה האמורה אף בנסיבותיה האישיות של התובעת, עת ילדה את בתה השלישית במהלך תקופה זו ובהיותה מטופלת בשלושה ילדים קטנים יהיה זה אך סביר לצפות כי לא תמשיך המשרה מלאה בשעות עבודה מפוצלות, אלא תפחית בחלק התקופה כאמור, את שעות משרתה לכדי מחצית היום. לאור האמור מצאתי כי יהיה זה סביר לקבוע את הפסד שכרה של התובעת על דרך האומדנה בשיעור 2/3 מסכום התחשיב העדכני דלעיל, דהיינו 66,954 ש"ח . הפסד שכר לתקופה מחודש 06/10 ועד למועד פסק הדין והפסד שכר לעתיד ב"כ התובעת עתר בסיכומיו לפצות את התובעת בסך של 406,008 ₪, בהתאם להפסדי השכר וליתרת שנות עבודתה עד גיל 65 ולפי הפסד שכר חודשי ממוצע , 1,712 ₪ אשר לטעמו הוכח בחלוף תקופה ממושכת ממועד חזרתה לעבודתה. מנגד, ב"כ הנתבעים טען כי יש לפצות את התובעת בסך של 58,000 ₪ בלבד, על פי 1/3 תחשיב אקטוארי , נכות בשיעור 20% ועל פי בסיס שכר חודשי משוערך, 3,800 ₪ עד הגיעה לגיל 64 . לטענתו לאור אופי עיסוקה בקוסמטיקה , כדיילת יופי , אין בנכותה של התובעת להגביל אותה בעבודתה ולפגוע בכושר השתכרותה. אין בידי לקבל טענת ב"כ הנתבעת . אכן אין עסקינן במוצרים כבדי משקל ואכן נקבעה בדין זכות העובדים לישיבה במהלך עבודתם ויתכן אף כטענת ב"כ הנתבעת כי נדיר כי דיילת יופי תעסוק בעיסוק זה עד גיל פרישה ואולם המציאות המשתנה מלמדת כי כשם שתוחלת החיים גדלה, כך לא ניתן לשלול במידת וודאות כי לא ניתן יהיה בידי התובעת להמשיך בעיסוקה זה בו בחרה, עוד שנים הרבה ואף עד גיל פרישה. כמו-כן, ניתן להניח כי השתתפותה במבצעי מכירות כאלה ואחרים, הינה חלק משמעותי בתחום עיסוקה זה ואינו זניח, המחייב פעילות מכירה מוגברת וכבר נקבע לעיל כי יש בנכותה משום פגיעה תפקודית כדי 15% . מנגד , לא מצאתי לקבל את תחשיבו של ב"כ התובעת לעניין ההפסד החודשי , זאת לאור הנימוקים שצוינו בסעיף 27 דלעיל , לאור התמורות אשר חלו במצבה האישי - משפחתי וקביעתי ,שם, כי אין לתלות את מלוא הפסד השכר במהלך השנים שחלפו, אך בנכותה בגין התאונה. בנסיבותיה של התובעת סבורני כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד שכר לתקופה שמחודש 06/10 ועד למועד הינתן פסק הדין, על פי נכותה התפקודית בשיעור 15% , על פי שכרה הממוצע הנומינלי עובר לתאונה, 4,472 ₪ , עדכני למועד הינתן פסק הדין , סך- 5,467 ש"ח , מכאן הפסד שכר חודשי ,820 ש"ח במכפלת מס' החודשים מחודש 06/10 ועד מועד פסק הדין , 37 חודשים, סך- 30,340 ש"ח . לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע התקופה ( חודש 12/11 ) , בסך-2,034 ₪ , סה"כ לתקופה זו , סך- : 32,374 ₪ . הפסד שכר לעתיד ייעשה על פי חישוב אקטוארי על בסיס נכותה התפקודית שנקבעה לעיל בשיעור 15% , על פי שכר ממוצע נומינלי עובר לתאונה, 4,472 ₪ , עדכני למועד הינתן פסק הדין כאמור לעיל, סך- 5,467 ₪ , מכאן הפסד שכר חודשי , 820 ש"ח ועד הגיעה לגיל 65 . התובעת ילידת 14.05.75 , לפי מקדם היוון 221.1346 , סה"כ פיצוי בגין הפסד שכר לעתיד, סך- 181,330 ש"ח. פנסיה ופיצויי פיטורין ב"כ התובעת עתר לפיצוי בראש נזק זה בסך- 28,213 ₪ על פי תחשיבו להפסד חודשי בסך- 1,712 ₪ בגין 40 שנות עבודת התובעת לעבר ולעתיד עד הגיעה לגיל פרישה. לעניין זה יאמר כי אין לעובד זכות קנויה לתשלום פיצויי פיטורין אלא ע"פ דין וככל שיתמלאו התנאים הדרושים ואין לשלול התפטרות עובד ללא חובת תשלום פיצויים כאמור. לעניין הפסדי פנסיה מצאתי לפסוק סכום על דרך האומדנה בסך- 15,000 ₪. עזרה לעבר ב"כ התובעת טען כי בעקבות התאונה, נזקקה התובעת לעזרה בבית, אותה קיבלה מחמותה, מגיסתה נורית, מבעלה ומבני המשפחה. כן טען כי התובעת נזקקה לסיעוד אישי בעקבות מצבה ועובדה היא כי היתה עם גבס ברגלה כחודש ושבוע והיא התקשתה ללכת ולתפקד ועל כן חמותה הגיעה להתגורר עימם בבית על מנת לסייע לה וגיסתה סייעה לה תמורת תשלום. ב"כ הנתבעים טען כי התובעת לא המציאה ראיות, קבלות ואישורים בגין קבלת עזרה וסיעוד בתשלום ועל כן אינה זכאית לפיצוי. התובעת אושפזה 7 ימים בעקבות התאונה ושוחררה לביתה עם גבס, למשך כחודש ושבוע. התובעת הצהירה בחקירתה הנגדית כי היא העסיקה את גיסתה בעבודות הבית ובסיעוד אישי, תמורת תשלום של 3,000 ₪ ואולם היא לא דיווחה למל"ל. כן הצהירה כי חמותה שהתה בביתה כשלושה חודשים, לאחר התאונה, על מנת לסייע לה ולבני ביתה בעקבות אי היכולת שלה לתפקד באופן עצמאי ולטפל בילדיה. (עמ' 8 לפרוטוקול) כמו כן הצהירה התובעת כי בעלה סייע לה בעבודות הבית ובטיפול בילדים ולצורך כך נעדר מספר שעות או ימים שלמים מעבודתו בחב' מכתשים. מטעם התובעת העידה גיסתה של התובעת אשר הצהירה כי היא שהתה בבית התובעת 4 שעות מידי יום, במשך 4 חודשים והיא קיבלה מהתובעת כ- 3,000 ₪ והתובעת שילמה לה כ-30 ₪ עבור שעה ומידי פעם היתה מעבירה לה כספים נוספים. אמנם, התובעת לא הציגה ראיה ממשית לתשלום בגין עזרה שקיבלה מבני משפחתה ואולם סביר בעיני כי נוכח סוג פגיעתה, בקרסול הרגל ושהותה בגבס כחודש ושבוע, והנכויות הזמניות שנקבעו לה, סביר בעיני כי העזרה שקיבלה חורגת מעזרה רגילה של בני משפחה ועל כן יש מקום לפצותה. אשר על כן, הנני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה סך - 10,000 ₪. עזרה לעתיד ב"כ התובעת עתר בסיכומיו לפצות את התובעת בשיעור של 4 שעות בשבוע בעלות של 43 ₪ לשעה וסה"כ 210,893 ₪. ב"כ הנתבעת טען כי התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה הוצאות בפועל בגין עזרה לעבר ועל כן ברור הוא כי לא יגרמו לה הוצאות כלשהן בעתיד ועל כן אין לפצותה בגין ראש נזק זה. התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית בעניין העסקת עוזרת בית בהווה והצהירה כי כיום בעלה שוטף את הבית ומנקה אותו וכשיש לה כסף היא מביאה עוזרת. כן העידה כי אינה יכולה לציין את שם העוזרת כי היא באה מידי פעם והיא אינה מדווחת עליה למל"ל. אין ספק כי מדובר בראש נזק הדורש ראייה ממשית ואולם נוכח נכותה של התובעת ואופי פגיעתה, נראה נכון בנסיבות העניין לפסוק פיצוי בגין עזרה לעתיד בסך- 5,000 ש"ח. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי בעקבות התאונה נגרמו לתובעת הוצאות בגין תרופות, טיפולים, אביזרים ויעוץ רפואי שונים, ועל כן עתר לפצותה בסכום 12,000 ₪ לעבר ולעתיד. ב"כ הנתבעת טען כי אין לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה, שכן התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים והוצאות מעבר למה שמשולם לה על ידי המל"ל ולא המציאה המלצה של רופא לרכוש מכשירים מיוחדים שיכולים להקל עליה. התובעת צרפה לתיק המוצגים קבלות בגין רכישת תרופות, קבלות בגין ביקור רופא וקבלה בגין השאלת ציוד רפואי מיד שרה. כן צרפה קבלה בגין רכישת כורסת טלוויזיה על סך 2,800 ₪. אמנם עסקינן בנזק מיוחד, אשר על מנת לזכות בו יש להציג ראיות וכן לא הוברר הצורך ברכישת כורסת הטלוויזיה , אולם יחד עם זאת נוכח הנכות שנקבעה לתובעת אין לשלול כי נזקקה לתכשירים וטיפולים אשר אינם אינה זכאית להחזר בגינם. לפיכך מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי, על דרך האומדנה בסך- 2,000 ₪. לא מצאתי מקום לפצות את התובעת בגין הוצאות מיוחדות, שכן התובעת לא המציאה המלצות של רופא לרכישת הציוד הנרכש. ניידות ב"כ התובעת ביקש לפסוק לתובעת פיצוי בגין ניידות לעבר ולעתיד סך של 218,718 ₪. ב"כ התובעת השתית את סכום הפיצוי על העובדה שבעלה או אביה נדרשים להסיע אותה ממקום למקום, לקניות ולסידורים, שכן הנסיעה באוטובוס דורשת ממנה לעמוד, דבר שמקשה עליה מאוד. כן נטען כי בעקבות התאונה, הפסיקה התובעת את לימודי הנהיגה שלה ולאחרונה היא חזרה לשיעורי הנהיגה בעלות גבוהה יותר וכשיהיה לה רישיון היא תוכל לנהוג אך ברכב בעל גיר אוטומטי, דבר שיגדיל את הוצאותיה לרכישת רכב ולצריכת הדלק. התובעת הצהירה בתצהירה כי היא "ממעטת לנסוע באוטובוסים ורק כשאין ברירה משתמשת באוטובוס. קודם נסעתי רק באוטובוסים וכעת ברוב המקרים בעלי או אבי או אחרים מסיעים אותי לעבודה ולמקומות שונים שאני צריכה להגיע אליהם כמו לסידורים אישים בנקים וכו'. דבר זה גורם להוצאה נוספת של דלק ואחזקת רכב" (סעיף 25 לתצהיר). בחקירתה הנגדית הוסיפה והצהירה כי בעלה מסיע אותה ממקום למקום ואם הוא בעבודה אז אחיה או אביה מסיעים אותה ואם אין לה כסף למונית היא נוסעת באוטובוס. נכון הוא כי התובעת לא שמרה קבלות להוכחת הוצאותיה. בהתחשב בנכותה האורתופדית והתפקודית, תקופת אי הכושר, העובדה כי נזקקה לשהות בגבס, בנוסף לעובדה כי נאלצה להגיע לטיפולים רבים, אין לי ספק כי לתובעת נגרמו הוצאות עודפות לניידות ונסיעות. כן סביר בעיני כי עם התקדמות הגיל, התובעת עלולה להידרש להוצאות ניידות יתרות, בגין נכותה התפקודית. בנסיבות אלה, מצאתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך - 50,000 ₪, בגין הוצאות ניידות, בעבר ובעתיד. סוף דבר אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני 45,213 ₪ הפסדי שכר לעבר - תקופה ראשונה 19,043₪ תקופה שנייה 12,360 ₪ תקופה שלישית 66,954 ₪ הפסד שכר לתקופה -6/10 ועד פסד הדין 32,374 ₪ הפסד שכר לעתיד 181,330₪ פנסיה ופיצויי פיטורין 15,000 ₪ עזרה לעבר 10,000 ₪ עזרה לעתיד 5,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 2,000 ₪ ניידות 50,000 ₪ סה"כ 439,274 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל 59. בהתאם לחוו"ד אקטואר מטעם הנתבעת נכון ליום 30.04.12 ( חוו"ד מיום 21.05.12) עומדים תגמולי המל"ל בסך- 271,159 ₪ כולל תוספת ריבית לתשלומי עבר עד ליום 30.04.12 . לפיכך מסכום הפיצוי אשר נקבע לעיל יקוזז סכום תגמולי המל"ל בהתאם לחוו"ד אקטואר עדכנית, למועד הינתן פסק הדין, אשר תומצא ע"י הנתבעת. 60. על יתרת הסכום האמור , יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל וכן אגרת בית משפט והוצאות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל. מדרגותתאונות נפילהנפילה באוטובוסנפילהאוטובוס