על פי בדיקת U.S אין פגיעה בשרוול המסובב ולפי צילום כתף ימין - אין פגיעה בפרק ACJ 1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.4.13 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה כי למערער לא נותרה נכות צמיתה. רקע 2. המערער יליד 1974 טכנאי מחשבים עצמאי בעיסוקו נפגע ביום 16.8.10 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ובין היתר בכתף ימין. 3. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר בדקה את המערער ביום 11.10.11 קבעה כי לא נותרה לו נכות צמיתה. על החלטה זו הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית לעררים. 4. וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 19.1.12 הפנתה את המערער לביצוע צילום כתפיים עדכני (צילום סטרס). בהמשך קבעה הוועדה ביום 15.3.12 כי היא דוחה את הערר מאחר "ועל פי הבדיקה הקלינית של הוועדה מיום 19.1.12 לא נותרו מגבלות המקנות אחוזי נכות בכתף ימין וממצאי ההדמיה נמצאו תקינים. הוועדה עיינה בסיכום מידע רפואי ד"ר קאופמן מ 12/1/12 ואינה מקבלת מסקנותיו מאחר ועל פי בדיקת U.S אין פגיעה בשרוול המסובב ולפי צילום כתף ימין- אין פגיעה בפרק ACJ ". 5. ביום 20.5.12 הגיש המערער הודעת ערעור על קביעת הוועדה לעררים במסגרת ב"ל 36475-05-12. במסגרת ערעורו עתר המערער להחזרת עניינו לוועדה הרפואית תוך התייחסותה מחדש לפגיעותיו במפרק ה-ACJ והקרע ב- SUBSCAPULARIS. 6. בפסק דינו מיום 3.2.13 קיבל בית הדין את הערעור (כב' השופטת ח. טרכטינגוט) תוך שהוא קובע: "א. לאור ממצאי ה- U.S מיום 7.9.11 לפיהם קיים קרע חלקי של שריר הסובסקפולריס, תשקול הועדה רישום סעיף 42 (1)(ד). ככל שהועדה תסבור כי דרגת הפציעה פחותה מבינונית תשקול רישום סעיף חלקי או מותאם. ב. הוועדה תתייחס לטענת המערער כי נמנע ממנו לעיין בתוצאות צילום הרנטגן מיום 3.2.12. ככל שלא ניתן יהיה לעיין בתוצאות הצילום או הפיענוח תשקול הוועדה ביצוע צילום רנטגן נוסף". 7. ביום 24.4.13 ובעקבות פסק הדין לעיל, התכנסה הוועדה לעררים פעם נוספת. ב"כ המערער טען בפני הוועדה כי לאור העובדה שאין מחלוקת, כי למערער יש קרע בשריר הסבסקפלוריס, הרי שסעיף 42 כשלעצמו מעניק נכות ללא דרישה למגבלות בתנועה. למערער נמסר פיענוח צילום הרנטגן. 8. בהחלטתה מציינת הוועדה: "הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 3.2.13 ושמעה את טיעוניו המפורטים של עו"ד זייפר. הוועדה מציינת כי בממצאי ה- U.S מ- 7.9.11 לפיו קיים קרע חלקי של סובסקפולריס. הוועדה מציינת שהקרע החלקי בגיד לא גורם לניתוק במערכת שריר הגיד ולכן לא גורמת להפרעה תפקודית. בנוסף לאמור לעיל, בבדיקה הגופנית לא נמצאו הגבלות בתפקוד בשריר המקנות אחוזי נכות. הוועדה מציינת שסעיף 42(1)(ד) מדבר על מתן 10% נכות במקרה של פציעה בשריר הכתף בצורה בינונית ז"א צריך להיות קרע שלם בצורה קלה כדי להעניק סעיף זה במחציתו. דרגות הקרע של גיד סובסקפולריס הם: קרע שלם דרגה קלה עד 2 ס"מ; קרע שלם דרגה בינונית בין 2-5 ס"מ; קרע שלם דרגה קשה מעל 5 ס"מ. במקרה שלפנינו מדובר בקרע חלקי בלבד ולא מלא, ובקרע חלקי אין להעניק נכות כמפורט לעיל לא לפי סעיף מלא ולא לפי סעיף חלקי. בא כוחו של המערער הסכים שפענוח של הבדיקה שאף ניתן בוועדה למערער (פיענוח הצילום) ישמש את הוועדה לדיון ב ACJ . הוועדה מציינת שבדיקת S.U היא לא הבדיקה הנבחרת לדימות של פרק ACJ לצורך קביעה או שלילה של פריקה ב- ACJ. הבדיקה הנבחרת היא צילום בסטרס בו ניתן לאבחן גם פריקה וגם תת פריקה כמו במקרה שלפנינו. פיענוח בדיקה זו מראה שאין פריקה ולא תת פריקה של ACJ . לציין שהוועדה צפתה בצילום עצמו בישיבתה מ- 15.3.12 לאור האמור הוועדה משאירה על כנה את החלטתה מ- 15.3.12". מכאן הערעור שבפניי. נימוקי הערעור 9. הוועדה חרגה מהוראות פסק הדין מיום 3.2.12 - בפסק דינו הורה בית הדין כי ככל שהוועדה תסבור כי דרגת הפציעה פחותה מבינונית תשקול רישום סעיף חלקי או מותאם. הוועדה קבעה קביעות הסותרות את קביעותיה המוקדמות, שכן בהתכנסותה הקודמת ובטרם מתן פסק הדין קבעה הוועדה כי ממצאי ההדמיה נמצאו תקינים וכי על פי בדיקת הUS אין פגיעה בשרוול המסובב ואין פגיעה ב ACJ ואילו לפתע כיום קובעת הוועדה כי קיים קרע חלקי. 10. טעתה הוועדה עת קבעה כי פציעתו של המערער אינה מגעת כדי פגיעה שיש להעניק בגינה נכות כלשהי. הוועדה נפלה לטעות יסודית בפירושה את סעיף 42(1)(ד) תוך הבחנה בין קרע שלם אשר "מכניס" את הנפגע לתחולת הסעיף ומזכה בנכות, לבין קרע חלקי אשר בגינו אין לקבוע נכות. פרשנות זו אינה עולה, ולו במרומז, מהוראות הסעיף. ההיפך הוא הנכון סעיף זה עוסק אך בקיומה של פציעה בשרירים. המערער מצרף כאסמכתא לטענותיו פסקי דין שונים בהם נקבעה נכות מכוח סעיף 42 בגין קרע חלקי. 11. קביעת הוועדה כי אין לתובע נכות בהעדר מגבלה תפקודית גם היא מוטעית - סעיף 42 עוסק אך בקיומה של פציעה בשריר ומבלי שיש צורך בהוכחת קיומה של מגבלה תפקודית. (המערער מפנה בעניין זה לפסק הדין בתיק ב"ל 2592/02 מוחמד סלאמה נ' המל"ל). 12. הפגיעה ב ACJ - הוועדה מציינת כי המערער אינו סובל מפריקה או תת פריקה ולפיכך אין לקבוע לו נכות. לעניין זה העדפתה הוועדה את בדיקת הסטרס על פני בדיקות דימות אחרות אינה ברורה ואינה עולה בקנה אחד עם דעתם של יתר הרופאים המטפלים אשר טיפלו במערער לאחר פגיעתו, ואשר הסתפקו בממצאי בדיקת האולטראסאונד כממצאים מהימנים לאבחון הפריקה. 13. המערער טוען כי הוועדה התבצרה בעמדתה הקודמת ולמעשה עניינו הוכרע מראש ובלא תלות בממצאיה העדכניים. לפיכך יש להחזיר את עניינו לועדה רפואית בהרכב אחר. טיעוני המשיב 14. לטענת המשיב הוועדה ביצעה את המוטל עליה ופעלה בהתאם להוראות פסק הדין במלואן. הוועדה פירטה ונימקה היטב מדוע לשיטתה אין להעניק נכות במצבו של המערער לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד) ולא לפי סעיף חלקי מותאם. המערער למעשה חולק על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ואין סמכות לבית הדין הנכבד להתערב בשיקול דעת זה. 15. אין לקבל את טענת המערער ולפיה כיוון שלשון סעיף הליקוי שותקת, יש להעדיף את פרשנותו לסעיף. הוועדה היא הגורם המוסמך לצקת תוכן רפואי לסעיפי הליקוי, כאשר לשיטת המשיב הסעיף כלל אינו שותק אלא קובע מבחנים של דרגת הפציעה קלה בינונית או קשה, ולא מבחנים של סוג הקרע כטענת המערער. 16. פסקי הדין אותם מאזכר המערער אינם יכולים ללמד דבר. המדובר בפסקי דין שאינם מתחום הביטוח הלאומי אלא בגין תביעות נכות נגד חברות ביטוח. 17. טענת המערער לעניין העדפת הוועדה את בדיקת הסטרס אף היא טענה רפואית ולא משפטית החותרת תחת שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. דיון והכרעה 18. ככלל, קביעותיה של ועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבות את בית הדין, והוא נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות ו/או להמיר את שיקול דעתה הרפואי של הועדה הרפואית בשיקול דעתו. בית הדין אינו משים עצמו מומחה לרפואה והוא מוסמך לדון, בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995). 19. הלכה פסוקה היא כי משהוחזר על ידי בית הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162). 20. במקרה דנן כאמור, הוחזר עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשקול רישום סעיף 42(1)(ד) בין אם חלקי או מותאם וזאת לאור ממצאי בדיקת האולטראסאונד לפיהם קיים קרע חלקי של שריר הסובסקפלוריס. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מתייחס להוראות פסק הדין ובוחנת האם פציעתו של המערער מעניקה לו נכות לפי סעיף זה. 21. הוועדה מפרטת ומנמקת מדוע לשיטתה אין להעניק נכות במצבו של המערער לפי סעיף 42(1)(ד) בין אם במלואו ובין אם לפי סעיף חלקי או מותאם. הוועדה הסבירה עמדתה לפיה מרגע שלשון הסעיף נוקטת במונח פציעה בצורה בינונית הרי שעל הוועדה למלא בתוכן את המונח " פגיעה בצורה בינונית" וכך עשתה. הוועדה מפרטת את דרגות הקרע הקיימות ומסבירה כי קרע שלם בדרגה בינונית המעניק 10% נכות ( כפי שנוקב הסעיף ) הוא בין 2-5 ס"מ וקרע בדרגה קלה המקנה מחצית הנכות הוא קרע שלם בצורה קלה, דהיינו עד 2 ס"מ. לפיכך ובעוד המערער סובל מקרע חלקי ולא מלא אין להעניק נכות לא לפי סעיף מלא ולא לפי סעיף מותאם או חלקי. 22. מסכים אני עם טיעוני המשיב כי דרישת המערער לפיה יופעל הסעיף גם כשקיים קרע חלקי הינה דרישה מתחום הרפואה אשר אין לבית הדין סמכות להתערב בה. יפים הם לענייננו הדברים שנאמרו על ידי בית הדין הארצי בברע (ארצי) 42116-09-11 יהודה פנחס אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום, 17.06.2012) אשר דחה את טענת המערער שם כי גם קרע חלקי מחייב קביעת דרגת נכות לפי סעיף זה. שם טען המערער כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה להחיל את סעיף 41(4)(א), שעניינו הגבלת תנועות במקום את סעיף 42(1)ד 1 שעניינו פציעת שרירי הכתף; בהתאם לאמור בסעיף 42(1)ד1 ולפסיקה, במקרה של פציעה או קרע (חלקי או מלא) יש להעניק נכות בשיעור של 10% לפחות. מנגד טען המוסד כי סעיף 42 (1)ד, שעניינו פציעת שריר הכתף, מעניק 10% נכות לא על קרע חלקי אלא על פציעת שרירי הכתף בצורה בינונית, ולכן משנמצא קרע חלקי ושטחי בשריר הכתף בבדיקת ה- MRI, אין מקום להפעלת סעיף זה. בית הדין הארצי קבע כי לא מצא כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בה. בית הדין נימק קביעתו: "סעיף 42(1)(ד)(1) מדבר על פציעה בשריר הכתף בצורה בינונית, ניכרת או קשה. הוועדה הסבירה, מדוע הקרע החלקי שנראה ב-MRI אינו עולה כדי פציעה בינונית בגינה ניתנו 10% נכות, ולפיכך כפי שניתן לצפות, לא העניקה בגין סעיף זה נכות כלשהי. כמו כן יצוין, כי הפסיקה אותה הביא המבקש לביסוס טענתו, לפיה די היה בקרע חלקי כדי להעניק למבקש דרגת נכות על פי סעיף 42(1)ד1, לא יכולה לסייע לו, מפני שבפסקי דין אלו הנתונים שונים ככל שהיו בכלל נתונים, וממילא לא ניתן אף לכאורה להקיש מהמקרים המתוארים שם למקרה שלפנינו, כפי שמבקש המבקש לעשות". אף במקרה דנן לא ניתן להקיש מפסקי הדין המאוזכרים בסיכומי המערער לעניינו שלו, מה גם שהם אינם עוסקים בפגיעה בשריר הכתף והתביעות שם הוגשו כנגד חברות ביטוח. 23. אף טענת המערער באשר להעדפתה של הוועדה בדיקה זו או אחרת הינה טענה רפואית אשר אינה בתחום מומחיותו של בית דין זה. הוועדה מסבירה כי בדיקת ה- U.S אינה הבדיקה המתאימה לדימות של פרק ACJ לצורך קביעה או שלילה של פריקה והבדיקה המתאימה יותר היא צילום סטרס. 24. לאור האמור ומשלא מצאנו כי נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה ומשזו נימקה את החלטתה כנדרש, אין לקבל את הערעור. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. כתפיים