מהם התנאים לקבלת פיצוי מקרנית בגין תאונת דרכים ?

מהם התנאים לקבלת פיצוי מקרנית בגין תאונת דרכים ? סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") קובע כי: 7. נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה: ... (5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו. סעיף 7א לחוק הפלת"ד קובע סייג לתחולתו של סעיף 7 לחוק הפלת"ד לפיו: 7א. על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב). סעיף 7א לחוק הפלת"ד קובע חריג לכלל הקבוע בסעיף 7(5) לחוק הפלת"ד ומצמצם את תחולתו. ככלל, הנוהג ללא ביטוח אינו זכאי לפיצוי על-פי החוק, אלא אם הוא עומד בתנאים המצטברים הקבועים בסעיף 7א לחוק הפלת"ד. ישנם שלושה תנאים מצטברים לתחולת סעיף זה: התנאי הראשון - הנהג נהג ברכב בהיתר מאת בעליו. התנאי השני - הנהג לא ידע בפועל כי לרכב שבו הוא נוהג אין ביטוח או שהביטוח שיש לרכב אינו מכסה את נהיגתו - ידיעה זו היא סובייקטיבית. התנאי השלישי - עלינו לבחון האם בנסיבות העניין, לא סביר היה שהנהג ידע כי לרכב אין ביטוח או כי הביטוח אינו מכסה את נהיגתו ברכב. המבחן להחלתו של תנאי זה הוא מבחן הידיעה הנורמטיבית. לא די שהנהג לא ידע על היעדר הכיסוי הביטוחי כדי שיהיה זכאי לפיצויים על-פי החוק, עלינו להוכיח גם שבנסיבות העניין לא היה עליו לדעת זאת. אנו נדרשים לבחון שהתובע נקט בכל האמצעים הסבירים, בהם היה נוקט נהג מונית סביר אחר, כדי לוודא את קיומו של כיסוי ביטוחי המבטח את נהיגתו. בעניין זה כותב פרופ' אנגלרד בספרו כי: "ההוראה מתנה את הזכאות באי ידיעת הנוהג את דבר היעדר הביטוח. אולם, לא די בכך שלנפגע לא הייתה ידיעה אישית על חוסר הביטוח, דרוש גם יסוד אובייטקיבי של סבירות באי הידיעה. נמצא, שאם נהג התרשל בבדיקת הביטוח, אין הוא זכאי לפיצויים". (י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, סעיף 134) המדיניות המשפטית העומדת בבסיס תנאי זה היא שאין לתת לגיטימציה למקרים בהם נהג מקל ראש בבחינת קיומו של כסוי ביטוחי. בעניין זה הנני סובר שמתן פיצוי לנהגים אשר לא בדקו את קיומו של ביטוח המכסה את נהיגתם ופעלו כך מתוך עצימת עניים וקלות ראש, נוגד את תקנת הציבור. ככלל, על כל נהג לוודא קיומו של כיסוי ביטוחי לנהיגתו בטרם ינהג ברכב. הפסיקה הכירה בקיומם של מספר חריגים לכלל זה במקרים בהם קיימת קירבה מיוחדת בין נהג הרכב שנפגע לבין מי שמתיר את נהיגתו. אולם עלינו לעשות שימוש בחריג זה לעיתים נדירות, בנסיבות יוצאות דופן, כאשר לאור מערכת היחסים בין מתיר השימוש לנהג רשאי היה הנהג להניח שנהיגתו מכוסה בכיסוי ביטוחי בר תוקף. לא בכל מקרה שבו קיימת מערכת יחסים של קירבה ביניהם יהיה הנהג פטור מלוודא קיומו של כיסוי ביטוחי. נסיבות חריגות כאלו הוחלו בפסיקה במקרים מיוחדים בהם היו יחסים כגון יחסי עובד מעביד או יחסי קירבה מיוחדים שבגינם הניח הנהג שיש כיסוי ביטוחי לנהיגתו. גם מקרים אלו יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו. פיצוייםתאונת דרכיםשאלות משפטיותקרנית