הטרדת עד מדינה

פתח דבר: בפתח הדיון ביום 2.9.12 ביקשה המדינה להוציא צו איסור פרסום של פרט מפרטיו האישיים ומעברו של עד המדינה המכונה באמצעי התקשורת ש.ד. . המדינה השתיתה בקשתה על סעיפים 70(ד) ו-75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. לגישת המדינה צו איסור הפרסום אמור להיות בבחינת הרחבה לצו איסור פרסום שמו ותמונתו של עד המדינה שהוצא ע"י בית משפט זה - כב' השופט מודריק - ביום 27.1.12. טיעוני הצדדים: בטיעוניה בעל פה גרסה פרקליטת מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), עו"ד ליאת בן ארי - שווקי, הנימוקים בגינם יש לדידה להרחיב צו איסור הפרסום אודות פרטיו של עד המדינה, ובכללם, מניעת שידור תוכנית "כלבוטק" אודותיו ערב תחילת חקירתו הנגדית בבית המשפט. לגישתה, הסמכות לעשות כן מסורה לבית המשפט מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק"), לפיו רשאי בית המשפט לאסור פרסום חומר לאחר שערך איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הכף. התובעת המלומדת הסבירה כי בקשת המדינה באה לעולם רק עתה מכיוון שעתה הופר האיזון בין זכות הציבור לדעת לבין הפגיעה בעד, ויש ליתן על כך הדעת. מעל לכך, העיתוי של הפרסומים היום נחזה להיות "סיכול ממוקד" ביכולתו של העד למסור עדות חופשית במשפט דנן. התובעת המלומדת ציינה בטיעוניה, כי פרסומים בכלי התקשורת אודות היות העד לכאורה רמאי, נוכל או שקרן הינם בבחינת "הטרדת עד" במובנה הקלאסי של המילה וכן שיבוש מהלכי משפט. לגישתה, בית המשפט הינו הגורם האמון על ההליך המשפטי ועל קביעת מהימנות העד ולא כלי התקשורת. מעל לכך, על פי תנאי הסכם עד המדינה, עליו חתם העד, קיים איסור להתראיין לכלי התקשורת, כך שלמעשה העד עומד חשוף בצריח בכל הנוגע לפרסומים המכפישים אודותיו בכלי התקשורת, מבלי כל יכולת להתגונן. זאת, במקביל לקושי הטמון במסירת עדות בבית המשפט בתיק דנן. התובעת המלומדת בטיעוניה בעל פה במחובר לטיעונים בכתב שהוגשו ביום 3.9.12 הדגישה מכלול השיקולים שנשקלו על ידי המדינה. המדינה לא ביקשה ולא תבקש איסור פרסום על דיוני בית המשפט המתנהלים בדלתיים פתוחות. מה גם שהרחבת צו איסור פרסום התוכנית מתבקשת אך לתקופת מתן עדותו של העד בבית משפט בתיק זה, תקופה של כחודשיים ימים, ולאחריה ניתן יהיה לשוב ולשקול הסרת הרחבת הצו במידה ויורחב. בנוסף, ראוי למקד מבט למסר הציבורי המועבר לעדי מדינה פוטנציאליים המחזיקים בידם מידעים כאלה ואחרים ואשר התנהלות כגון דא עלולה לפגוע ברצונם להעיד נגד עבירות, אם בכלל. עד המדינה ש.ד. דיבר בבית המשפט. לדבריו, משהחליט להעיד כנגד הנאשמים היה מוחוור לו כי הינו צפוי לעבור תקופה לא קלה, וכי גורמים מסוימים ינסו לנבור בעברו ולהוציא דיבתו ברבים, דבר אותו מוכן היה לספוג. יחד עם זאת, בחודש וחצי האחרונים חש העד כי הרדיפה אחריו נעשתה קשה מנשוא באופן שפוגע עד מאוד בבני משפחתו. כך למשל, סיפר העד כי בתוכנית רדיו פורסם כי העד לא שהה במחנה ריכוז כלשהו בזמן השואה, זאת, בזמן שהעד הינו ניצול שואה אשר שהה במחנה ריכוז ואיבד בני משפחה רבים במהלכה. העד סיפר כי מזה כשלושה שבועות משודר קדימון מטעם תוכנית הטלוויזיה "כלבוטק" שהוכנה בעניינו, אשר בכוונתה "לקרוע את המסכה" שעוטה העד על פניו. עו"ד ואן אמדן, בא כוחו של נאשם 6, התנגד בבית המשפט להרחבת צו איסור הפרסום המבוקש. לגישתו, כל הפרסומים שפורסמו עד כה אודות עד המדינה אינם נוגעים כלל ועיקר לעדותו בבית המשפט בתיק דנן. מעל לכך, כל אדם במדינת ישראל זכאי לדעת מיהו עד המדינה, מה אופיו ועברו, בלא כל קשר למשפט עצמו, ובאם העיתונות חקרה אודות העד וביצעה את תפקידה, אין מקום למנוע זאת ממנה, כשם שלא נמנעו פרסומים חיוביים שפורסמו אודות העד בכלי התקשורת. הסניגור המלומד ציין כי אין המדובר בהטרדת עד, וכי יש להעדיף את זכות הציבור לדעת במדינה דמוקרטית, על פני עניינו של העד במקרה דנן. עו"ד פז מוזר, בשם "רשת - נגה" בע"מ המשדרת את התוכנית "כלבוטק" ו"רפי גינת הפקות" - מפיקת התוכנית "כלבוטק", יצא חוצץ – בעל פה ובכתב - כנגד בקשת המדינה להרחבת צו איסור פרסום פרטיו של העד, כמו גם לאיסור פרסום תוכנית "כלבוטק" העוסקת בעד ביום חמישי הקרוב (6.9.12). לגישתו, אין המדובר בפגיעה בפרטיותו של העד בשום מובן, וזאת ממספר נימוקים. ראשית, המקרה דנן אינו עומד במבחני הפסיקה לעניין הטרדת עד, משהתוכנית לא "התקרבה" לעד, לא שוחחה עימו או עם בני משפחתו. שנית, זכות הציבור לדעת פרטים אודות העד, ענייניו ועסקיו בעבר, ואין הדבר נחשב להטרדת עד. בנוסף, התוכנית גופה לא עוסקת בעדותו או בחומר עליו מעיד או יעיד העד. הפרקליט המלומד הדגיש בבית המשפט כי הינו מוכן לחשוף את תכני התוכנית בבית המשפט, על מנת לאשש את טענתו כי כך הדבר. הפרקליט המלומד גרס כי פרסומים אודות עד המדינה מפורסמים כל הזמן, ויכול אף והתוכנית לא תחדש דבר וחצי דבר אודותיו, כך שכיום מניעת שידור התוכנית מהנימוק של פגיעה בפרטיות העד אינה מן העניין ומהווה אפליה כלפי כלי תקשורת אחרים שלא הוגבלו בעת פרסומים דומים אודות העד. מעל לכך, עד המדינה עצמו טען בבית המשפט בריש גלי מפיו כי הינו שקרן ורמאי. הפרקליט המלומד סבור כי המדינה השתהתה בבקשה לאסור את הפרסומים בכלל ואת פרסום התוכנית האמורה בפרט, ומשהושקעו כספים רבים בתוכנית והיום הינה מצויה בשלבי העריכה האחרונים, יומיים לפני שידורה, אין זה מידתי למנוע פרסומה ולעכב הפרסום במהלך התקופה הקרובה. לדבריו, הנזק שעלול להיגרם לתוכנית הינו נזק אדיר, גם כספי, ומשלא נעשו ניסיונות למנוע פרסומים אודות העד מן הרגע הראשון, כיום אין מקום לעשות כן, שכן הדבר מהווה פגיעה באינטרס הסתמכות של התוכנית. המצע המשפטי: עקרון פומביות הדיון [סעיף 3 לחוק יסוד השפיטה וסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט], עקרון יסוד מרכזי בשיטת משפטנו. מדובר בעיקרון שהוא מעיקרי היסוד של שפיטה ראויה ועשיית משפט צדק. עקרון זה נושא עימו את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. הלכה היא מלפני בית המשפט העליון בנושא זה. (ראה למשל, בש"פ 1659/11 חיים שטנגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 26.4.11): "על מעמדו הרם של עקרון-על זה, המשתלב עם חופש הביטוי ועם זכות הציבור לדעת, כבר עמד בית משפט זה לא אחת, ועל חשיבותו לקידום תכלית השקיפות, הגברת הביקורת הציבורית על התנהלות מערכות השלטון וקיומו של הליך משפטי הוגן, אין צורך להכביר מילים". ובהמשך: "סיכומם של דברים, שיש להביט על ההסדר החקיקתי הנוגע לפומביות הדיון ולפרסומים הקשורים בהליכי משפט, כעל מארג של הוראות היוצרות מסגרת נורמטיבית מקיפה, המשקפת בחירה מודעת מצידו של המחוקק אימתי יש מקום ליתן צו איסור פרסום ולהצר את גבולותיו של עקרון פומביות הדיון. נקודת המוצא היא, כי  בהעדר הוראה כאמור, תהא ידו של עקרון פומביות הדיון על העליונה וידו של מבקש איסור הפרסום על התחתונה" . פגיעה בעקרון בסיסי זה ניתנת אך מכוח עיגון מפורש בחוק. (ראה לעניין זה: ע"א 4693/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' פלוני (לא פורסם) ; ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 5.4.06; רע"פ 5877/99 יאנוס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (2) 97; בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (6) 658]. סעיף 70 (ד) לחוק בתי המשפט קובע כדלהלן: "בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם". בית המשפט העליון הביע עמדתו בנושא זה שורה ארוכה של פסקי דין. למשל בפרשת ידיעות אחרונות דלעיל קבע כבוד השופט פוגלמן, לעניין הפגיעה בפרטיות כדלהלן: "כתנאי להפעלת הסמכות לפי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, על בית המשפט לבחון הן את מהות הזכות הנפגעת, הן את עוצמת הפגיעה בה. רק אם מגיע בית המשפט למסקנה כי הפרסום יביא לפגיעה בפרטיות, וכי הפגיעה האמורה הינה פגיעה חמורה, שומה עליו לשקול האם יש מקום להפעיל סמכותו ולאסור פרסום. גם בשלב זה, על בית המשפט לאזן בין עקרון פומביות הדיון לבין הפגיעה בפרטיות. בגדר איזון זה יש לשקול את מידת העניין הציבורי שבפרסום המסוים אל מול הנזק שייגרם כתוצאה ממנו (השוו: רע"א 2323/04 פלוני נ' פלונים ( 18.5.05) פסקה 12; בש"פ 972/06 זריהן נ' מדינת ישראל ( 22.2.06)). בנוסף, ומבלי לקבוע רשימה סגורה של שיקולים אפשריים, ניתן להביא במניין השיקולים את השלב בו נמצא הדיון השיפוטי - אין דינו של פרסום בשלב הגשת כתב התביעה, כאשר ניצבת גרסה אחת בלבד, כדינו של פרסום פסק דין, הכולל ממצאים שעברו את כור ההיתוך השיפוטי (השוו: עניין חברת החדשות, פסקה 30). בצד האמור נזכיר, כי כפי שנפסק לא אחת, את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש על דרך הצמצום (ראו: עניין וילנר בעמ' 451; עניין מרום, בעמ' 341; עניין אפרתי, פסקה 5; עניין ביטאר, פסקה 9; עניין פלוני, בעמ' 939)". לעניין הערך השמירה על בטחונו של בעל דין ציין כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 10927/07 מיכאל מור נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 6.1.08 כדלהלן, והדברים יפים גם בעניינו של עד: "אכן, הפסיקה פירשה אינטרס זה בצורה מצמצמת: 'מושג זה של הגנה על ביטחון ודאי אינו כולל הגנה מפני עתונות, שיודעת להיות מאד תוקפנית, עויינת, מציצנית' (כדברי השופט חשין בפרשת מרום, 342; ההדגשה הוספה - א"ר)" הנה כי כן, עקרון פומביות הדיון הינו עקרון בסיסי וראשוני בשיטתנו המשפטית. רק במקרים חריגים, ראוי יהיה לצמצם הזכות ולהסיגה מפני אינטרסים חוקתיים אחרים שצויינו לעיל, וביניהם הגנה על פרטיותו של עד. דיון: בראשית דברי לא אוכל להימנע מהבעת עמדתי הבלתי נוחה מהפרסומים הרבים באמצעי התקשורת בעניינו של עד המדינה. קשה להשתחרר מהתחושה המעיקה כי מדובר בפרסומים מגמתיים המבקשים להכפיש ולהטיל דופי בעד מדינה הנתון בעיצומו של הליך משפטי בו נדרש הוא להעיד לאורך עשרות ישיבות הנפרשות על פני מספר חודשים. הפרסומים מבקשים, על פני הדברים, לחשוף עובדות שיש בהן לגישת המפרסמים לתאר את העד כאישיות שלילית מן המדרגה הראשונה, עד שלא ניתן לסמוך עליו ואוי למדינה המבססת כתב אישום על פי עדותו. יש בפרסומים לצייר תמונה עובדתית המובילה כל צרכן תקשורת לשפוט ולהכריע בהליך משפטי הנמצא בעיצומו. פרסומים מוקדמים שאין להם קשר בהכרח לעניינים שהועלו או יועלו במהלך חקירתו הראשית והנגדית של עד המדינה במשפט. הכל בכל, כאשר דיוני בית המשפט פתוחים, וכל שנטען וייטען לטוב ולרע בעניינו של עד המדינה פתוח ויהיה גלוי ונתון בשלמותו לרשות הציבור. במצב דברים זה, עיינתי ושקלתי טיעוני באי כוח הצדדים הנכבדים והגעתי לכלל מסקנה שלא אוכל להיענות לבקשת המדינה. להלן עיקרי נימוקיי: ביום 27.1.12 הורה כב' השופט ד"ר עודד מודריק בהחלטה מפורטת על איסור שמו ותמונתו של עד המדינה. השופט קבע, בין היתר: "... איסור הפרסום מיועד להבטיח סביבה שקטה ואורח חיים סביר כדי שלא תיגרם הפרעה לעדות. נמצא שבדרך כלל, בהקשר להגנה על פרטיות, לאחר מתן העדות לא יהיה עוד צורך באיסור הפרסום. גילוי מאוחר כזה יכול לשרת את האינטרס הציבורי של חשיפת זהותו של מי שהיה לשותף לעבירה פלילית חמורה ואת אינטרס האזהרה של הציבור מפניו. אכן אפשר שהגילוי המאוחר יתעכב למשך שבועות ואפילו חודשים רבים. זה טיבו של האיזון האופקי. מצד אחד הוא 'מקצץ' באינטרס הגילוי (על ידי עיכוב מימושו) ומצד שני הוא מקיים את אינטרס השמירה על עדות חופשית, תקינה ותורמת לגילוי האמת". מאז ניתנה ההחלטה נקפו הימים ושמו של עד המדינה מפורסם במנועי החיפוש השונים במרשתת, כשאין טוען ומאשים מאן דהוא על הפרת צו בית משפט. יתר על כן, הפרסומים כנגד עד המדינה נמשכים כבר שבועות ארוכים ולא נחקר מי מהמפרסמים ו/או מאמצעי התקשורת בגין הטרדת עד ו/או פגיעה בפרטיות או בשל חשד לעבירה פלילית אחרת - אישומים עליהם נשענה המדינה בבקשה להרחבת צו איסור הפרסום. יש ממש בטענת המשיבים כי בקשת המדינה מאוחרת. הפרסומים הרבים שימשו תוכן לתוכניות רדיו וטלוויזיה ומילאו עמודי עיתונים. למותר לסגור עתה שערי האורווה משזו נותרה ריקה. המשיבים הצהירו בצורה שאין ממנה כי תוכנית "כלבוטק" הנדונה אין לה כל קשר לתכנים הנדונים בבית המשפט. יתרה מזו, המשיבים ביקשו להציג עיקרי התוכנית שאמורה להיות משודרת ביום ה' הקרוב והמדינה התנגדה. במצב זה, לא ניתן לקבוע כי יש בתוכנית "כלבוטק" הנדונה כדי להטריד עד בצורה כלשהי, גם אם ניתן להניח שיש בתוכנית הנ"ל לפגוע בו ובשמו. משלא ניתן לומר כי יש בשידור התוכנית לפגוע בצורה ממשית ורצינית בפרטיותו של העד ו/או להטרידו, לא ניתן לקבוע כי בכוחו של סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט לשמש בסיס לבקשת המדינה. ראוי להדגיש חשיבות עקרון פומביות הדיון. מדובר בעקרון בסיסי וחוקתי מן המדרגה הראשונה. רוצה לומר, שגם לו היה חשש לפגיעה בפרטיות ו/או חשש לפגיעה בעד ו/או פגיעה בנוחותו של העד וברצון להבטיח לו סביבה שקטה ואורח חיים סביר למניעת הפרעה לעדותו, הרי צריך היה להיות בכוחה של רעה זו להסיט את מרכז הכובד כדי הסגת עקרון הפומביות מפני הנזקים המצוינים, שכאמור לא הוכחה משמעותם וחומרתם בענייננו. סוף דבר: הבקשה נדחית. משפט פליליעד מדינההטרדת עדהטרדה