בקשתו של התובע לעכב את מועד הגשת ראיה מצדו וזאת עד למועד חקירתו הנגדית של מנהל המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה"). 2. המשיבה הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות בניה, אשר העסיקה את המבקש במועדים הרלוונטים לתובענה. 3. המבקש היה מעורב בתאונה ביום 14.2.13 שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן:"משיב מס' 2" או "המל"ל"). 4. המל"ל קיבל מהמשיבה נתונים על שכרו של המבקש, בחודשים שקדמו לתאונה, ונתונים אלו שימשו בסיס לקביעת גובה דמי הפגיעה ששולמו למבקש. לטענת המבקש, נתוני השכר שהעבירה המשיבה למל"ל, נמוכים מאלו ששולמו לו בפועל. לפיכך הגיש המבקש את התביעה העומדת בבסיס הבקשה דנן, במסגרתה ביקש כי ביה"ד ייתן פס"ד הצהרתי באשר לנתונים הנכונים של גובה שכר עבדותו אצל המשיבה, בהתייחס לחודשים דצמבר 2012 וינואר - פברואר, 2013. 5. להלן טענות המבקש, המצדיקות, לדעתו, את עיכוב הגשת הראיה אשר נערכה לצורך ההליך המשפטי וזאת עד למועד חקירתו הנגדית של מנהל המשיבה: א. חשיפתה המוקדמת של הראייה עלולה לפגוע בחקר האמת ולאפשר לעדי המשיבה להתאים את גרסתם לתוכן הראייה. ב. ההכרעה בתובענה נשוא תיק זה מתבססת על מהימנותם של העדים ועל התרשמות בית הדין מעדויות הצדדים, כאשר הראיה, נשוא הבקשה, הנה הציר המרכזי בתביעה וחשיפתה עשויה להביא לשיבוש הראיות ואי ידיעת חקר האמת. ג. קיימת פסיקה שקבעה כי ניתן להעניק חיסיון זמני ובית המשפט מוסמך לקבוע את מועד הגילוי (רע"א 4249/98 סויסה - הכשרת הישוב, פ"ד נה (1) 515 (להלן: "פס"ד סויסה"). 6. להלן טענות המשיבה המצדיקות, לדעתה, את דחיית הבקשה: א. המקרה שלפנינו אינו עולה כדי מקרה חריג המצדיק סטיה מן הכלל המורה על חשיפה ועל גילוי מירבי של כל הראיות. ב. אם ישנה הקלטה או ראיה אחרת לכך שהמשיבה סיכמה שכר שונה מאשר דיווחה למל"ל אזי אין ביכולתה לשנות גרסתה בתצהיר ובמידה ויעשה כן התצהיר יהיה פסול. ג. ככל שביה"ד יסבור שיש מקום לעכב את הגשת הראיה, הוא מתבקש לעיין בה בטרם תינתן החלטה אם אכן לדחות הגשתה לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה של המשיבה. 7. המל"ל לא הגיב לבקשה וזאת חרף חלוף המועד שנקבע לכך בהחלטה מיום 13.11.13, ועל כן ובהמשך להחלטה מיום 13.11.2013, הוא מוחזק כמסכים לה. 8. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ושקללתי מכלול טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה, בשלב זה, להידחות. אכן, פסק הדין המנחה לעניין דחיית עיון במוצגי בעלי הדין, הינו פסק דין סויסה, בו נקבע הכלל בדבר "משחקים בקלפים פתוחים", ובו גם נקבע החריג לכלל הנ"ל. באשר לכלל נפסק כדלקמן: "הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי הדין 'לשחק' בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא היתה בידו אפשרות לבודקה ולהכין חומר ראיות לסתור. לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל הודעה על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. 'מסמכים מועילים' - הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש, ו'מסמכים מזיקים' - הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות. משחק 'בקלפים פתוחים' עשוי, בדרך כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור. הוא גם עשוי לשמש לעיתים כגורם משמעותי להבאתם של בעלי הדין לכלל פשרה" (שם, עמ' 520 ה'-ז'). באשר לחריג לכלל, נקבע, בפסק דין סוויסה כי בית המשפט רשאי לסטות מהכלל בדבר "משחק בקלפים פתוחים" אם הוא סבור כי עיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע בחשיפת האמת (שם, עמ' 527 ד'-ה'). כן נקבע כי הכלל האמור אין כוחו יפה, בהכרח, לגבי מי שכל גרסתו במשפט הינה גרסה כוזבת והוא מבקש את הגילוי כדי להכין ראיות כוזבות שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו (שם, עמ' 520 ו'-ז'). בית המשפט הוסיף והתייחס, בעניין סויסה, לשיקולים בהפעלת החריג לכלל ולדחיית העיון במסמכים באומרו כי יש לתת את הדעת למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות העניין. כן נקבע כי בית המשפט ייטה לעשות שימוש בשיקול דעת זה כאשר המחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, זאת להבדיל משיעור הנזק בלבד, אף כי גם לעניין זה אין לקבוע מסמרות (שם, עמ' 527 ה'). למרות שבפס"ד סויסה דובר על דחיית חשיפת ראיות הנתבעת, לא אחת, החילו בתי המשפט ובתי הדין, את אותה הלכה, גם ביחס לדחיית חשיפת ראיות התובע. כך בפסק הדין שניתן בתיק בר"ע (מחוזי-י-ם) 1052/09 ברכן - סלים בילדינגס בע"מ (ניתן ביום 01.11.09), נקבע כדלקמן: "אכן, 'הלכת סוויסה' התייחסה לנסיבות של תביעת פיצויים בשל נזקי גוף, והתירה לנתבע לדחות את עיתוי הגשת ראיותיו מקום בו בית המשפט סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת. עם זאת, סבורני כי העיקרון העומד בבסיסה של 'הלכת סוויסה' יפה גם לענייננו ... כמו כן, אין סיבה, לכאורה, שלא להחיל את 'הלכת סוויסה' גם כאשר אי היענות לבקשת הדחייה בהגשת הראיות עשוי להביא את הנתבע לשיבוש ראיותיו, אם שוכנע בית המשפט כי 'עיכוב הגשת הראיה שבמחלוקת עשוי לשרת את מטרת גילוי האמת יותר מאשר הגישה ההפוכה' ..." (שם, סעיף 7 לפסק הדין). כאמור לעיל, הכלל הינו "משחק בקלפים פתוחים" ורק בתור חריג ניתן לדחות את חשיפת ראיה המצויה ברשות בעל דין לשלב מאוחר. המבקש, העלה בבקשתו, טענות בעלמא, מדוע חשיפת "הראיה" בשלב זה עלולה להביא לשיבוש והתאמת ראיות המשיבה וכן עלולה להכשיל את האפשרות לחשיפת האמת. אולם מעבר לאמירות ולהצהרות כלליות, לא טרח המבקש לפרט בקשתו; לא פירט ולא גילה מהי הראיה שאת הגשתה מבקש הוא לדחות. בהתנהלותו זו של המבקש, הוא מנע מביה"ד את האפשרות לבחון, ולו באופן כללי, את צדקת דבריו וטענותיו ואלו נותרו בגדר טענות בעלמא. זאת ועוד המחלוקת בין הצדדים כפי שהיא עולה מכתבי בי- הדין הינה עובדתית וסבה סביב גובה שכרו של המבקש בשלושת החודשים, לגביהם ביקש כי יינתן פס"ד הצהרתי, הא ותו לא. בנסיבות אלו לא השתכנעתי כי חשיפת הראיה, כאשר גרסת הצדדים כבר פורטה בכתבי בי- הדין, עלולה להביא להתאמת גרסאות ולשיבוש הראיות. 9. לסיכום לנוכח האמור לעיל, הריני מורה על דחיית הבקשה. לפיכך וככל שהמבקש מעוניין להסתמך על הראיה, עליו למהר ולהגישה בתוך 7 ימים מהיום ולאחר שיעשה כן, יתחיל מניין הימים של המשיבה, להגשת תצהיריה. 10. הוצאות הואיל ןדחיתי את הבקשה, הריני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאותיה. הסכום הנ"ל ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום. 11. למעקב, לענין הגשת הראיה, ביום 5/12/13. חקירה נגדיתהגשת ראיותדיוןחקירה (בבית משפט)