ערעור על 10% נכות, בגין התאונה בכל הקשור בפגיעה הלבבית ועדה זו התכנסה בעקבות פסק דינו של כב' השופט מתאריך 17.1.13, אשר קבע כי: "עניינו של המערער יועמד לדיון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה אשר תזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו ותדון בערר שהגיש המערער ביום 17.3.09, וכן בערר שהגיש המשיב ביום 19.3.09". כן נקבע בפסק הדין של השופט , כי כל הפרוטוקולים ופסקי הדין הקודמים בעניינו של המערער, לא יעמדו לפני הועדה. 2. לאור האמור לעיל, עמד לפני הועדה נוסח הערעור של המערער מתאריך 17.3.09. נציין, כי באותה הודעת ערעור, טען המערער, כי הוא מצרף את חוות דעתו של ד"ר וייס, וכן כי הוא מבקש שהועדה תקבע נכותו בתחום הקרדיולוגי, בהתייחס לצלקת הניתוחית בתחום הנפשי, וכן כי הועדה תשקול הפעלת תקנה 15. 3. הועדה הרפואית עררים אשר התכנסה בתאריך 29.4.13, לא ציינה כלל בפרק המיועד לכך בפרוטוקול הועדה, אלו מסמכים וחוות דעת עמדו לפניה. מכל מקום, ב"כ המשיב לא טען שחוות הדעת של פרופ' גולדהמר וד"ר וייס לא עמדו לפני הועדה, והועדה אף מתייחסת בסעיף 23 לפרוטוקול לחוות דעתו של ד"ר וייס. 4. נציין, כי חוות דעתו של ד"ר וייס מתייחסת, אך ורק להיבט הקרדיולוגי, ובאשר להיבט זה, אין טענה לפנינו בערעור המערער. 5. באשר להיבט הנפשי, לא הציג המערער לועדה מסמכים המתעדים קבלת טיפול נפשי, אולם בחוות דעתו של פרופ' גולדהמר קיימת התייחסות לכך, שהמערער סובל מחרדות הקשורות למצב לבו, כמו גם, מעצבנות יתר. פרופ' גולדהמר בחוות דעתו גם מצא לנכון להעניק למערער 5% נכות, לפי סעיף ליקוי 34א', בגין תגובה נפשית כתוצאה מנכות גופנית. המערער אף טען לפני הועדה, באשר לתחום הנפשי (עיין סע' 19-20 לפרוטוקול הועדה). הועדה אשר בהרכבה לא ישב פסיכיאטר החליטה: "הועדה עינה בחוות דעת ד"ר וייס... הועדה שותפה לדעתו כי לאירוע השני היתה השפעה מסויימת על מצבו הסופי כפי שקיים היום גם אם בפירוט כל בעיה ובעיה אין אפשרות להעריך נכות ספציפית (קרדיאלית, פלסטיקה, נפשית), הועדה לא מצאה כי התובע מטופל על ידי פסיכיאטר ולכן לא מצאה לנכון להעביר התיק לחוות דעת פסיכיאטר." 6. משהמערער טען לקיומן של השלכות נפשיות בגין פגיעתו בעבודה, ומשהיתה לכך אף התייחסות בחוות דעת המומחה מטעם המערער, ולאור הסכמת המשיב בענין, יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים על מנת שתפנה את עניינו ליועץ בתחום הפסיכיאטריה שיקבע - האם למערער נכות בתחום זה; והאם הנכות קשורה בקשר סיבתי לתאונה מ- 10.2.05. 7. באשר לצלקות - הועדה התייחסה לצלקות, הן בסעיף הממצאים הרפואיים תוך שהיא מתארת את הצלקת באזור העכוז כצלקת ללא סימני גרד או התכייבות ואת הצלקת הנוספת שקשורה בניתוח המעקפים כצלקת עדינה סטרנו לאחר CAPG בצבע העור. נדגיש, כי המערער לא טען טענות מיוחדות בנוגע לצלקת באותו ערר אליו היפנה השופט בפסק דינו, ואף לא מצאנו טיעונים מיוחדים בפרוטוקול הועדה, למעט הנטען על ידי המערער בדבר קיומה של צלקת גדולה באזור העכוז בעקבות הניתוח מ-2005. הועדה ציינה בהתייחס לצלקות, כי המדובר בצלקות עדינות, וכאשר הצלקת בעכוז מצויה במקום נסתר ולכן קבעה למערער 0% נכות, לפי פריט ליקוי 75(1)(א). פריט זה מתאים לצלקות בגוף שאינן מפריעות ואינן מכערות. לא מצאנו כי קיים פגם משפטי בהחלטת הועדה בעניין לאור הטיעונים כפי שהובאו לפניה ולאור ממצאיה. 8. באשר להפעלת תקנה 15, בהודעת הערר מ-17.3.09, לא פרט המערער נימוקים מיוחדים. בבר"ע 29567-11-11 בעניינו של המערער, נפסק מפי כב' סגן הנשיאה פליטמן (כתוארו אז), כי ככל שהועדה תמצא מקום להעניק נכות בגין האוטם השני (משנת 2005), יהא עליה לבחון, גם את הפעלת תקנה 15. בדיון לפני הועדה טען המערער כי, כיום, הוא בקושי עובד, וכי הוא מפחד להרים דברים כבדים. הועדה קבעה, כי אין מקום להפעלת תקנה 15, שכן המערער מסוגל לחזור לעבודתו ואף חזר לעבודתו. אין התייחסות של הועדה לטענה, שהמערער בקושי עובד, הועדה לא קבעה שהמדובר בטענה שאינה נכונה, ואף אין התייחסות מנומקת לשאלה, האם המערער מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת במלואה, כפי שעבד קודם לאירוע משנת 2005. תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 קובעת, כי הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה על מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע. כמו כן קובעת תקנה 15, כי הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר, לדעתה, הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו, או לעיסוקו, והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. טענות המערער בנימוקי הערעור, הינן כי עבודתו כוללת עבודה פיזית מאומצת הכרוכה גם בהרמת משאות ובנסיעות ממושכות, וכי לאחר פגיעתו נאלץ להעסיק באופן קבוע עובד נוסף. המערער אף טען, כי חלה ירידה ניכרת בהכנסותיו וכי אלה כלל לא נבחנו. עוד טוען המערער, כי גם לא היתה התייחסות לגילו המתקדם ולהשפעת האירוע משנת 2005, שהינו אירוע לבבי שני על תפקודו. המערער אף טען, כי אין כל התייחסות בפרוטוקול הועדה למהות עיסוקו. מחוות הדעת של ד"ר וייס עולה, כי הנזק של האירוע השני משנת 2005, היה נזק מצטבר, ומחוות דעתו של פרופ' גולדהמר עולה, כי המערער מסוגל לבצע רק חלק מהמטלות של עבודתו. הועדה לא התייחסה בפירוט לשאלות: מהי מהות עבודתו של המערער והאם אכן המערער במצבו הקרדיאלי כפי שקבעה, מסוגל לחזור לעבודתו במלואה. נכון הוא, כפי שטען ב"כ המשיב, כי בהתאם לתקנה 15 בנוסחה כיום, יש צורך בשני תנאים מצטברים על מנת להפעילה, היינו, הן העדר המסוגלות לחזור לעבודה הקודמת כפי היתה, והן ירידה בהכנסות, כך שאין זה מספיק שקיימת ירידה בהכנסות. אולם לא מצאנו, כי הועדה פרטה מה כללה עבודתו של המערער, עובר לתאונת משנת 2005, והאם המערער היה מסוגל, לדעתה, לבצע מלוא עבודה זו במצבו הרפואי לאחר התאונה מ-10.2.2005. נדגיש, כי טענות ב"כ המערער על מחויבות הועדה לפנות ולהתייעץ עם ועדת הרשות, אינן נכונות לאור נוסח תקנה 16א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, אולם הועדה רשאית להיוועץ בועדת הרשות, אם היא סבורה שיש בכך צורך, גם אם הנכות פחותה מ-20%. 9. בנסיבות אלה, יוחזר העניין לועדה הרפואית לעררים, על מנת שתתייחס ותבחן טענותיו של המערער גם בעניין זה, דהיינו, טענותיו, כי לא חזר לבצע את מלוא העבודה שביצע לפני 10.2.2005, וכי אינו מסוגל לבצע עבודה זו במלואה. ככל שהועדה תגיע למסקנה, כי אכן המערער, במצבו הרפואי, לא היה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת, תבחן הועדה גם את השאלה - האם הנכות הביאה לירידה ניכרת, ולא לזמן מוגבל, בהכנסותיו. 10. לסיכום - עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים, לצורך בחינת טענותיו בעניין הנכות הנפשית ובעניין הפעלת תקנה 15. הערעור בנוגע לצלקות - נדחה. 11. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,800 ₪. ערעורנכות