המל"ל העמיד את נכותו הצמיתה על 14.5% ושילם לו מענק נכות תאונה שנייה 3. ב - 14.5.08, בהיותו כבן 30, נפגע לטענתו בתאונת דרכים נוספת, גם הפעם כנהג. פניקס חברה לביטוח בע"מ הינה מבטחת השימוש ברכב המעורב ["תאונה שנייה"]. פניקס חולקת על עצם ההתרחשות של התאונה השנייה. 3. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים מטעמו: 3.1. האורטופד ד"ר דרור מצא שהתובע סובל מהגבלת תנועות בעמוד שדרה צווארי והעמיד את נכותו על 10%, בחלוקה שווה בין התאונות. ככל הנראה יישם את סעיף 37 [5] א' לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 ["התקנות"]. כמו כן אישר תקופות אי כושר זמניות: לתאונה הראשונה : 100% לחודשיים [מעוגל] ו - 50% לחודשיים נוספים. לתאונה השנייה: 100% - לחודש ו - 50% לחודשיים נוספים. 3.2. הפסיכיאטר ד"ר פישר מצא שהתובע סובל מתסמונת פוסט - טראומטית והעמיד את נכותו על 10% לפי סעיף 34ב' לתקנות. הוא ייחס 2/3 ממנה לתאונה הראשונה ו - 1/3 לתאונה השנייה. 4. המומחים לא זומנו לחקירה על חוות הדעת, הצדדים לא חלקו על הקביעות הרפואיות כשלעצמן ולכן קביעותיהם בעינן עומדות. סה"כ הנכות המשוקללת - 19%: 5% + 6.6% מהתאונה הראשונה ו - 5% + 3.3% מהתאונה השנייה. המחלוקות בתמצית 5. הפניקס חולקת על עצם התרחשותה של התאונה השנייה. מעבר לכך, לטענתה יש לייחס את כל פגיעותיו של התובע לתאונה הראשונה. 6. הצדדים חלוקים על ראשי הנזק השונים, בעיקר על עצם הפגיעה הנטענת בתפקודו של התובע, הפסדי השתכרות ופגיעה בכושר ההשתכרות. במסגרת זו עולה מחלוקת לגבי השלכות מצבו הרפואי של התובע שאינו קשור עם התאונות. הראיות 7. מטעם התובע העידו הוא, עוזרת הבית גב' גלינה קוזוצ'נקו, אחותו גב' איריס פרץ, חברו מר ניר מזרחי וחברו מר עדי יעיש, שגם עבד איתו באותו מקום עבודה. התובע הגיש תיק מוצגים. 8. הנתבעות הגישו תיקי מוצגים. דיון התאונה השנייה - שאלת חבות 9. המחלוקת צרה ונעוצה במישור עובדתי: אירעה או לא אירעה התאונה. גרסת התובע : 10. ב - 14.5.08, בשעת חצות לערך, נהג ברכב המבוטח בכביש המוביל ליציאה מבאר שבע. מולו הגיע רכב שהפעיל אורות גבוהים, הוא הסתנוור, עבר לנתיב שאינו נתיב נסיעתו ופגע במעגל תנועה. כתוצאה מכך נחבל ונפגע במרבית חלקי גופו ובפרט בראשו ובצווארו. הוא קרא לחברו יעקב אוסובסקי לאחר שהרכב הושבת כליל. לדבריו היה בהלם מוחלט ולא היה מסוגל עקב מצבו הגופני ובעיקר הנפשי לעשות דבר. הוא התקשה לנשום, נכנס לחרדה, חווה זיכרונות מהתאונה הראשונה, התקשה לדבר, לא הצליח להזמין גרר או להודיע לבני משפחתו על התאונה. יעקב סייע לו בכך. שמאי מטעם הפניקס בדק את הרכב. מחוות דעתו עולה שהנזקים לרכב מלמדים על עוצמת התאונה. 12. התובע העיד בעניין זה כעד יחיד. בחקירתו העיד שעוברי אורח שהגיעו למקום, עזרו לו אך עקב בלבול לא לקח מהם פרטים. אחד מהם שאל אותו למי להודיע, הוא מסר לו את מספר הטלפון של יעקב והם פנו ליעקב. לדבריו יעקב לקח אותו לביתו משום שלא הסכים להגיע לבית חולים [עמ' 13]. כאשר הגיע לביתו לא פגש באיש משום שהייתה זו שעת לילה מאוחרת ומיד הלך לישון. למחרת לאחר שנשאל היכן רכבו, סיפר לאמו, לאחיו ולאחותו איריס על התאונה. כאשר נשאל מדוע לא זימן את יעקב להעיד, מסר שאינם נמצאים עוד בקשרי חברות, אך אין מניעה לזמן את יעקב. מעיון בתיקו הרפואי בקופת חולים מאוחדת, לא נמצא תיעוד לתאונה זו. התובע מסכים שהמשיך בטיפולים להם נזקק בעקבות התאונה הראשונה. 13. מצד אחד, התובע נמנע מלזמן את יעקב לעדות. הוא לא הציג תיעוד רפואי כלשהו ביחס לתאונה. מצד שני, הרכב היה מבוטח אצל הפניקס מפני נזקי רכוש. שמאי הפניקס שבדק את הרכב מצא שנגרמו נזקים לקורת רוחב מתלה קדמי, בולם זעזועים קדמי, כריות אוויר, מנוע וזכוכית שמשה. לדעתו עלות התיקונים מגיעה ל - 60% משווי הרכב, אין כדאיות בתיקונו והמלצתו להעבירו לפירוק. יש בממצאי השמאי כדי להעיד על כך שהרכב ניזוק באופן משמעותי מתאונה. אין קושי לקבוע שהרכב ניזוק בתאונה. נותר לקבוע באיזו תאונה ניזוק, האם בתאונה נשוא התביעה או בתאונה אחרת. 14. איני נדרשת לקבוע ממצאים, למעשה גם הדיון לעיל הינו מעבר לנדרש, זאת לאור הכרעה בהליך קודם וביחס לתאונה נשוא התביעה כאן. הפניקס סירבה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה. על כן הגיש נגדה התובע תביעה בסדר דין מקוצר [ת.א. 160476/09]. הפניקס הגישה בקשת רשות להתגונן, בה טענה, לענייננו, שהיא חושדת שהאירוע מבוים או שהרכב היה נהוג בידי מי שאינו רשאי לנהוג על פי הפוליסה. כך הצהיר והעיד נציגה מר צור. ביום 13.3.10 דחה כב' השופט קליין את הבקשה. בין נימוקיו, תצהירו של מר צור כוללני ואינו מפרט טענות עובדתיות המיוחסות ל"רמאי". בעקבות הדחייה ניתן נגד הפניקס פסק דין. פסק הדין חלוט. 15. פסק דין שניתן בעקבות דחיית בקשת רשות להתגונן מקים השתק פלוגתא המונע מהנתבע בהתדיינות הראשונה לשוב ו"לפתוח" בהליך נוסף את הפלוגתאות שאותן העלה במסגרת בקשת רשות להתגונן שהגיש., ככל שאלה היו פלוגתאות עיקריות בהתדיינות הראשונה [רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' ג'ולייט בן ברוך, ]. פסק דינו של כב' השופט קליין מייצר השתק פלוגתא כלפי הפניקס. התאונה אם כך התרחשה והפניקס מושתקת מלטעון אחרת. הנזק נכות תפקודית 16. הנכות התפקודית באה להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית. היא באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך - כלל שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע. אך אין לעשות שימוש במונח כדי לבטא את מידת ההשפעה של הנכות על התובע המסוים בהתחשב במקצועו או בעיסוקו, את סיכוייו לחזור ולעסוק בהם, או את ההגבלה שיש לו לעסוק בהם. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי, אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית" [ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פד"י נב [3] 792, 800 - 801]. 17. הנכות הרפואית שנקבעה לתובע מורכבת מ - 10% נכות אורטופדית ו - 10% נכות נפשית. נכות אורטופדית המבוססת על מגבלות תנועה משמשת שיקול בקביעת הנכות התפקודית, כעולה מסעיף 37 לתקנות. אלא שהסעיף שיושם כאן מעניק נכות על בסיס מגבלות קלות בלבד. קשה לזהות מגבלות קלות עם השלכה תפקודית מלאה של 10%. הנכות התפקודית מגיעה לדעתי לכל היותר ל - 5%. לעומת זאת, נכות נפשית לפי סעיף 34 לתקנות מבוססת על פי לשונה, ובכל המדרגים על מידת ההפרעה בתפקוד הנפשי או החברתי או בכושר העבודה. סעיף 34ב' לתקנות בנוסחן הקודם וסעיף 34 [ב] [2] בנוסח העדכני מעניק נכות בשיעור 10% כאשר קיימות הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי והגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה. כאן יש לדעתי לגזור את הנכות התפקודית מהנכות הרפואית ולפיכך עומדת היא על 10%. הנכות התפקודית הינה בשיעור של 14.5%. פגיעה בכושר ההשתכרות 18. כעת יש לבחון את נתוניו הקונקרטיים של התובע. "לנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה, המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה על כושר השתכרותו. נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו על-אף נכותו, ולתובע האחר - אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו . כל אימת שניתן להוכיח את הפסד כושר ההשתכרות הממשי, אין נזקקים לשיעור הנכות הרפואית כמודד לקביעת הפסד זה. אך באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו אינו ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות ... המקרים שבהם נוהג בית המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. אך לעתים, הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית" [פס"ד גירוגיסיאן]. " ... השאלה היא האם בפועל מגבילה נכותו, או עתידה להגביל, את כושר השתכרותו. ואם כן - האם ההגבלה, על פי הראיות או אומדנת בית המשפט, היא בשיעור הדומה לשיעור הנכות. ברי, שקורותיו של התובע מיום התאונה ועד מועד פסק הדין יש בהם להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה כזו" [ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ["הפול"], ]. ובהקשר דומה - חישוב הפסדי השתכרות לעתיד ".... אם נקבעה למערער, בתחום האורתופדי, נכות צמיתה של קרוב ל-10%, ואם נאמר על-ידי המומחה שקיימת אצל המערער הגבלה מסוימת בפעילות, אף אם אין המדובר בהגבלה ניכרת, ואם מצוין בנוסף על כך שהמערער עלול לסבול גם מאי נוחות ואף מכאבים, הרי מן הדין היה להעניק למערער סכום גלובאלי מסוים כפיצוי בראש הפרק של סיכון להפסד השתכרות בעתיד, בנוסף לפיצוי עבור כאב וסבל" [ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פד"י מז [3] 225, 232]. הניתן כל אלה אבחן את ראשי הנזק. הפסדי השתכרות לעבר 19. התובע שירת בצה"ל כלוחם ביחידה קרבית. מאז שחרורו עבד בעבודות אבטחה. התאונה הראשונה אירעה בהיותו כבן 28. אותה עת עבד כמאבטח וקצין בטחון בחברת "צוות 3 בע"מ". שכרו החודשי הנומינאלי [לאחר ניכוי מס לפי חוק הפיצויים] עמד על כ - 5,700 ₪, בהצמדה להיום - 7,105 ₪ ["שכר קובע"]. תאונה ראשונה [25.2.06] אי כושר מלא 25.2.06 - 24.4.06 20. ד"ר דרור קבע לתובע אי כושר מלא למשך חודשיים ואי כושר חלקי בשיעור של 50% למשך כחודשיים נוספים. בהתאם לתחשיב הנזק אליו הפנה התובע, יש לחשב לו הפסד לפי חודשיים מלאים ובנוסף 50% מחודשיים הבאים. התובע לא פירט אל נכון מתי בדיוק שב לעבודה סדירה. אך מתלושי השכר עולה כי קיבל שכר מופחת: בפברואר השתכר כ - 3,900 ₪ ובמרץ - 2,022 ₪, סה"כ - 5,922 ₪ ובהצמדה להיום - 6,300 ₪. אלמלא התאונה היה משתכר : 7,105 ₪ X 2 = 14,200 ₪. אך אין לתובע הפסד שכן קיבל מהמל"ל דמי פגיעה בשיעור העולה על ההפסד - 6,835 ₪ ובהצמדה להיום - 8,500 ₪. מ - 25.4.06 ועד 24.6.06 21. בתקופה זו אישר לו ד"ר דרור אי כושר חלקי בשיעור של 50%. אלמלא התאונה היה משתכר 7,105 ₪ X 2 = 14,200 ₪. בחודש מאי השתכר 5,125 ₪ וחודש יוני - 3,750 ₪, סה"כ צמוד להיום - 11,000 ₪. הפסדו עומד לפיכך על 3,200 ₪. לאור הנתונים האובייקטיביים, אין מקום לחשב לפי 50% אלא לפי הפסד בפועל. הפסדו של התובע לתקופה זו עומד על 3,200 ₪. הפסד זה קשור אך ורק לתאונה הראשונה. מ - 25.6.06 ועד התאונה השנייה מ - 14.5.08 [24 חודשים] 22. התובע טען שעם שובו לעבודה, הקלה עימו המעבידה והעבירה אותו לתפקיד ניהולי בלבד, ללא עבודת שטח של מאבטח, וזה הגורם להפחתה בשכרו. התובע נמנע מהגשת אסמכתאות לכך [עמ' 8 לפרוט']. התובע לא זימן עדים מטעם המעבידה. שכרו לחודשים ספטמבר 2006 - ינואר 2008 נע ונד, בחלק מהחודשים השתכר מאות ₪ ובחלקם 3,000 ₪ - 5,600 ₪ [נומינאלי]. בעדותו אישר התובע שלמד בתקופה זו ובמשך 3 שנים לתואר ראשון במכללת "אחווה". לדבריו סיים את לימודיו ב - 2011. לדבריו למד פעמיים בשבוע בלבד ועבד בימים אלה בשעות אחר הצהריים. הוא לא פירט זאת בתצהירו והדברים נגלו לראשונה בחקירתו הנגדית [עמ' 8]. עיון בתלושי השכר מעלה תנודתיות מתמשכת. כך למשל בינואר 2007 השתכר 4,700 ₪, במרץ 2007 - 1,835 ₪, באפריל 2007 - 10,000 ₪, ביוני 2007 - 547 ₪ בינואר 2008 - 5,620 ₪ וכך הלאה. 23. התאונה השנייה אירעה ב - 14.5.08. לאחריה מצא ד"ר דרור, שהיה באי כושר מלא משך כחודש ובאי כושר חלקי בשיעור של 50% משך כחודשיים. עיון בתלושי השכר מעלה פיחות מסוים בשכר. כך במאי השתכר 3,700 ₪ וביוני השתכר כ - 4,840 ₪. דווקא ביולי עלה השכר ל - 5,637 ₪ [נומינאלי]. 24. התובע השתתף בפעילויות חברתיות, היה חבר בוועדים שונים, והינו שותף בהפקת תערוכות כלבים. פעילויות אלו אינן מצביעות על כושר פיסי, אלא על יכולות חברתיות. בסוף 2012, בתום 10 שנות עבודה, עזב את צוות 3 וקיבל פיצויים. הגם שלא הגיש מכתב פיטורין [עמ' 9], אין חולק שעזב את מקום העבודה. הוא העיד [עמ' 15] שהציעו לו מעט עבודות וחברות כוח אדם אליהן פנה לא חזרו אליו. בחודש האחרון, העיד שהחל לעבוד כמוכר בקיוסק של חבר תמורת שכר של 6,000 ₪ - 6,500 ₪. כאן יש לציין שהתובע מסר למל"ל ב - 11.1.12, וביחס לתאונה זו שאין לו ירידה בהכנסות. עדי יעיש, חברו בכלל וחברו לעבודה בצוות 3, הצהיר שעבד עם התובע בין השנים 2008 - 2012, וראה אותו מתקשה בתפקידו כקצין ביטחון, לאור מטלות פיסיות קשות, נסיעות ארוכות ומתישות, הרמת ונשיאת חפצים כבדים כגון אפודים, אלונקות וכד'. בחקירתו התברר שעבד עם התובע, פיסית, בשנת 2011 בלבד [עמ' 22], ששניהם פיקחו על סיירים, עסקו בשיבוץ, סידור עבודה, הגיעו למנויים של החברה, הלכו לפגישות בחברה, הוא היה מסייע לתובע בפריקת חפצים כבדים מהרכבים וגם כאשר "היה תקוע עם פנצ'ר" [עמ' 24]. התובע אינו חולק על פגיעה וסבל בברכו, ללא קשר עם התאונה. ועוד אינו חולק שלאחר התאונה התברר שהוא סובל מיתר לחץ דם, מטופל תרופתית. כבר עתה אני קובעת שסבלותיו אלה של התובע לא מנעו ממנו לעבוד כמאבטח וכקצין אבטחה ואיני רואה כיצד משליכות הן כושר השתכרותו ביחס למומיו ולמגבלותיו עקב התאונות. 25. חבר ילדות של התובע, ניר מזרחי, הפריז בעדותו על תפקודיו החברתיים של התובע. מתצהירו עלה שהתובע הוא כמעט שבר כלי, מתוח, מסתגר, מתלונן על כאב וסבל בפרט בצווארו ובגבו. דומני שניר הפריז בתיאוריו, די בכך שהתובע פעיל בוועדים שונים ובתערוכות כלבים ואף עבד למעשה באבטחה עד סוף 2012, על מנת להעמיד את עדותו במימדים מציאותיים. 26. ואולם, לפי חוות דעתו של המומחה ד"ר פישר, סבל וסובל התובע מתסמונת פוסט - טראומטית, החל טיפול [עוד לפני התאונה השנייה] בנוגדי דיכאון ונפגש עם פסיכולוג. כל אלו נמשכו גם לאחר התאונה השנייה. 27. הרחבתי בתיאור העדויות, שכן על אף הפרזות [לרבות של התובע], קשה להתעלם מנכותו הפיסית בעיקר בשילוב עם מגבלותיו הנפשיות, גם אם קשה לקשור בין מלוא ההפחתה בשכרו והתנודתיות בשכרו, לבין התאונות. נוכח נתונים אלו, ובהינתן הפחתת שכר והפחתה בתפקודים פיסיים, הוכיח התובע קשר גרימה בין עוללות התאונות לבין מצבו כיום. לדעתי בנסיבות אלו, יש לחשב את ההפסדים לפי הנכות התפקודית - 15%. חישוב ההפסדים עד לתאונה השנייה: 7,105 ₪ X 24 חודשים X 15% = 25,580 ₪. לכך יש להוסיף 3,200 ₪ כמפורט לעיל = 28,780 ₪. חישוב זה מיוחס אך ורק לתאונה הראשונה. חישוב הפסדים מהתאונה השנייה ועד כולל 24.12.13: 7,105 ₪ X 66 חודשים X 15% = 70,340 ₪. חישוב זה מיוחס לשתי התאונות בחלקים שווים, עבור כל אחת מהן = 35,170 ₪. סה"כ הפסדי השתכרות עבור שתי התאונות = 99,120 ₪. עזרת הזולת לעבר - תקופות אי הכושר 28. התובע העיד את העוזרת גב' קוזוצ'נקו לגבי עזרה בשכר. אך לדבריה החלה לעבוד אצלו בתחילת שנת 2008. התובע לא הוכיח הוצאות עבור עזרה בשכר מאז התאונה הראשונה ב - 2006 ועד לתחילת 2008. לאחר התאונה הראשונה היה התובע נתון לאי כושר מלא וחלקי משך כ - 4 חודשים. העוזרת החלה לעבוד אצלו בתחילת שנת 2008 ולפני התאונה השנייה. לאחר התאונה השנייה היה נתון לאי כושר מלא וחלקי משם כ - 3 חודשים. התובע חי לבדו. גם בהתעלם ממצבו הנפשי, ניתן לקבוע שעקב מגבלותיו האורטופדיות, נזקק לעזרת זולת בחודשים אלו. מהנסיבות האובייקטיביות, שהתובע נזקק לעזרת משפחה מוגברת. מצאתי לפסוק לו לפי אומדן - 3,500 ₪ בגין כל אחת מהתאונות. עזרת הזולת לעבר - מאז התאונות ועד היום 29. האחות איריס הציגה עדות מגמתית, מאדירה ומגמתית. איריס הצהירה שהיא מסייעת לתובע מדי יום, בין היתר בהיגיינה אישית, בניקיון הבית, בקניית מוצרים כבדים, בבישול ובהסעה לאירועים משפחתיים, שכן התובע "לחוץ" בנהיגה. בחקירתה מסרה שהיא אם לילדים בני 17 ו - 12, עובדת כחשבת שכר במכון ויצמן, אך לא מגיעה הביתה לאחר העבודה, אלא עוצרת אצל אחיה, ומביאה לו אוכל או מבשלת אצלו לדבריה היא גוזרת לו ציפורניים ברגליים משום שהוא מתקשה בהתכופפות [עמ' 19].לציין שאמם מתגוררת באותו מקום והתובע מתגורר בדירה לידה. כאשר נשאלה האם יש לתובע תחביבים השיבה בשלילה. לאחר מכן הסכימה שהוא משתתף בתערוכות כלבים אבל לדבריה אינו יכול "ללמד את הכלבה איך לעשות את כל הדברים" [עמ' 20]. אני מתקשה לקבל שאיריס זונחת את כל תפקידיה המשפחתיים ואת חייה הפרטיים, על מנת לשהות אצל התובע ולטפל בו מדי יום. לא שוכנעתי שהתובע נזקק גם לטיפול של איריס וגם לעזרה של העוזרת. הפרזה זו פועלת לחובת התובע. אזכיר שהתובע שב לעבוד לאחר כל אחת מהתאונות וגם אם שכרו פחת, עדיין תפקד. התובע לא הוכיח קשר סיבתי, כנדרש לראש נזק מיוחד, בין העזרה בשכר לבין מגבלותיו נשוא התאונות, הוא ודאי לא הוכיח עזרת משפחה מוגברת. אין מקום לפצות אותו במסגרת ראש נזק זה. הוצאות לעבר 30. התאונה הראשונה הינה תאונה בעבודה. התובע זכאי לחזור על המל"ל לגבי מרבית הוצאותיו, ללא קשר לחקיקת ההתייעלות הכלכלית. התובע מבוטח במסגרת קופת החולים וזכאי לקבל שירותים רפואיים ותרופות גם במסגרת זו. התובע הגיש קבלות על טיפולים פרטיים, חלקן הארי על פגישות עם פסיכיאטר. התובע זכאי לקבל שירותים אלו במסגרת הקופה בנתון להשתתפות עצמית [ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחרר, פד"י נא [2] 724]. 31. ואולם, גם בהינתן כיסוי, אני מקבלת שביחס לטיפולים, שירותים רפואיים ותרופות, אין מדובר בכיסוי מלא. הוצאות עבור נסיעות, מעבר לנסיעות לטיפולים, אינן מכוסות במסגרת כלשהי. התובע עבר טיפולים ונזקק לתרופות עקב כל אחת מהתאונות. מצאתי לפסוק לו לפי אומדן - 2,000 ₪ בגין כל אחת מהתאונות. הפסדי השתכרות וזכויות סוציאליות לעתיד 32. בעת התאונה הראשונה היה התובע כבן 28, בעת התאונה השנייה היה כבר כבן 30. התובע שירת ביחידה מובחרת בצבא וכעולה מהיסטוריית התעסוקה שלו, הכשיר עצמו לעבודות פיסיות. העובדה שהוא בוגר תואר ראשון במדעי הרוח, בכל הכבוד, אינה מקנה לו עדיפות בשוק העבודה אליו ייעד את עצמו. התובע נפגע בידו הדומיננטית במהלך שירותו הצבאי. הפרופיל הצבאי שלו ירד ל - 45. הוא סובל ממגבלות בברכו, לאחר שעבר ארטרוסקופיה לפני זמן רב ומודה בקשיים בהתכופפות, בעמידה ממושכת, בישיבה בנהיגה ובכאבים, הן לפני והן אחרי התאונות. לדבריו כל אלו מופיעים לסירוגין. טענתו בהקשר לראש נזק זה מקובלת עלי לחלוטין. כל המגבלות הללו לא מנעו ממנו לעבוד באבטחה עובר לתאונות. כך גם יתר לחץ דם שהתגלה אצלו ומטופל תרופתית. 33. התובע נפגע בהיותו כבן 28 - 30. הוא אינו "קטין" ואינו "צעיר" בסמוך לשחרורו מצה"ל. יחד עם זאת, אני סבורה שלו היה ממשיך בתחום האבטחה, יכול היה להתקדם ולהגיע לרמת שכר עליה הצביע בתחשיב הנזק [כלול בסיכומים] - 7,000 ₪, לאחר ניכוי מס לפי חוק הפיצויים. תוחלת חיי העבודה שלו ארוכה, ולפניו 32 שנות עבודה עד הגיעו לגיל 67. שילוב מגבלותיו עלול לפגוע בכושר התחרות שלו בשוק העבודה, הגם שאין לו מקום עבודה מובטח. החישוב הנכון לדעתי הוא לפי שיעור הנכות התפקודית וביחס לשכר של 7,000 ₪: 7,000 ₪ X 15% X היוון עד גיל 67 = 260,000 ₪, 130,000 ₪ בגין כל אחת מהתאונות. 34. לכך יש להוסיף הפסדי זכויות סוציאליות [פנסיה] לפי צו הרחבה במשק בשיעור של 7.5% = 9,750 ₪ בגין כל אחת מהתאונות. עזרת הזולת לעתיד 35. העזרה בשכר אותה מקבל התובע כיום, ניתנה לו עוד לפני התאונה השנייה. התובע סובל ללא קשר לתאונות מבעיות ומגבלות בברך וביד. ניתן להעריך שייזקק בעתיד לעזרת זולת אך ביחס למכלול מגבלותיו ולא רק עקב התאונות כאן. לכן לדעתי אין מקום לבצע חישוב אקטוארי. אני פוסקת לפי אומדן - 10,000 ₪ עבור כל אחת מהתאונות. הוצאות לעתיד 36. מומחי בית המשפט לא הצביעו על אפשרות החמרה ולא על טיפולים נדרשים בעתיד. מרבית ההוצאות מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית. מצאתי לפסוק לפי אומדן - 5,000 ₪ בגין כל אחת מהתאונות. נזק לא ממוני 37. אין מחלוקת על הסכומים: לתאונה ראשונה - 23,972 ₪. לתאונה שנייה - 15,790 ₪. ניכויים עבור תאונה ראשונה 38. מסך הפיצוי יש לנכות מענק נכות [דמי פגיעה כבר הובאו בחשבון] : 25,888 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מ - 5.8.12 = 26,614 ₪. סוף דבר כל אחת מהנתבעות תשלם לתובע את הסכום הפסוק בו חויבה בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק, אגרת משפט והוצאות משפט בסך 3,000 ₪ מענק נכותמענקנכות