זכרון דברים לביצוע עסקת מכר ורכישה של רכבים בין התובע לבין הנתבעים

זכרון דברים לביצוע עסקת מכר ורכישה של רכבים בין התובע לבין הנתבעים באמצעות הנתבע 1, סוחר רכבים במקצועו (להלן: "הנתבע") ומנהלה של הנתבעת 2 שבמסגרתה מתנהל עסקו (להלן: "הנתבעת"). לפי פרטי העסקה, בתמורה לרכב התובע, רכב מסוג מרצדס 320 שנת ייצור 1998, רכש התובע מאת הנתבע שני רכבים: הראשון, רכב פסאט מ.ר. 92-859-57 בצבע לבן, והשני רכב פסאט מ.ר 79-431-18 בצבע אדום (להלן: "העסקה"). טענות התובע: 2. לטענת התובע, היום בו בוצעה העסקה היה יום שבת בערב, ובשל כך לא ניתן היה להעביר את הבעלות בשני הרכבים על שמו. לפיכך, סוכם בין הצדדים, כי תוך יום או יומיים לכל היותר תבוצע העברת הבעלות על ידי הנתבע, אך חרף פניותיו הרבות אל הנתבע, הלה התחמק ממילוי התחייבותו לבצע העברת בעלות בשני הרכבים, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים שונים, כמפורט בכתב התביעה. 3. התובע הוסיף, כי בשל אי העברת בעלות כאמור הוטלו מספר עיקולים על הרכב הראשון שמספרו 92-859-57 שנותר רשום על שם צד ג' (בעליו הרשום) בשל חובות כספיים של האחרון לגורמים שונים, ובעקבות הטלת העיקולים נבצר ממנו לחדש את רישיון הרכב וכפועל יוצא מכך הרכב הושבת כעבור זמן מה לאחר רכישתו מהנתבע. לא זו אף זאת, לאחר רכישת הרכב הנ"ל הסתבר לתובע כי המנוע אינו תקין, והוא נאלץ לבצע ברכב טיפול מקיף הכולל החלפת מנוע בעלות של כ- 15,000 ש"ח. 4. לעניין הרכב השני שמספרו 79-431-18 טוען התובע, שכעבור חודשים אחדים מיום ביצוע העסקה, בזמן שהיה בביתו ובנוכחות אורחים, הגיעה המשטרה וערכה חיפוש בחצר הבית וברכב, וביקשה ממנו להעביר את הרכב לתחנת המשטרה, שם הוא נחקר במשך לילה שלם ובתוך כך נמסר לו, כי הרכב גנוב. בין לבין ובעקבות צו של בית המשפט הרכב התפוס הוחזר לבעליו החוקי. בעקבות תפיסת הרכב והשבתו לבעליו החוקי, כאמור, הציע הנתבע לתובע להעביר לאחרון רכב אחר מסוג רנו מגאן (להלן: "רכב המגאן") במקום הרכב הנ"ל ובתמורה לתשלום הפרש מחירים בסכום של 18,000 ש"ח. התובע בתורו הסכים להצעה אך סירב לשלם תוספת כלשהי. רק לאחר דין ודברים סוכם בין השניים כי התובע יקבל את רכב המגאן כנגד תשלום נוסף בסך של 10,000 ₪, שאכן שולם לו. 5. תביעתו של התובע נסבה על הנזקים אשר נגרמו לו בעקבות העסקה הנ"ל, כמפורט להלן: שווי הרכב הראשון שעוקל 42,000 ש"ח הוצאות טיפול ברכב הראשון 15,000 ש"ח תוספת מחיר ששולמה בגין רכב המגאן 10,000 ש"ח השבתת הרכב הראשון 10,000 ש"ח עוגמת נפש 20,000 ש"ח טענות הנתבעים: 6. הנתבעים הכחישו כל יריבות בין הנתבע לבין התובע. לטענתם, הנתבע שימש אומנם כמנהלה של הנתבעת ובעל המניות בה, אך מדובר בחברה שהיא בעלת אישיות משפטית נפרדת ולכן לא ניתן לחייבו בחבות אישית בגין מעשיה או מחדילה כל עוד לא ננקט נגדו הליך של הרמת מסך - מה שלא נעשה במקרה דנן. לגופו של עניין, הנתבעים הכחישו כל אחריות מצדם לגבי הנזקים הנטענים, שהם בכל מקרה מופרזים וחסרי כל בסיס. 7. לגבי הרכב הראשון טוענים הנתבעים, כי התובע השתהה בהעברת הבעלות על שמו, דבר אשר הביא בסופו של דבר להטלת עיקולים על הרכב בשל חובותיו של הבעלים הרשום (זה שמכר את הרכב לנתבעים). הנתבעים הוסיפו, כי לתובע נמסרו פרטיו של בעל הרכב הרשום והנתבע אף הנחה אותו לבצע העברת בעלות עמו ישירות. מכל מקום, לא ברור לנתבעים מדוע לא נקט התובע בהליך לביטול העיקולים בהסתמך על זכרון הדברים שנחתם עמו ובכך להקטין את נזקיו. 8. לעניין הרכב השני טוענים הנתבעים, כי הנתבע לא ידע כי מדובר ברכב גנוב ולא ידע אודות תפיסתו על ידי המשטרה. לטענתם, התובע פנה אל הנתבע וביקש להחליף את הרכב בתור עסקה חדשה ובקשתו נענתה בחיוב. דיון והכרעה: 9. בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ועד התביעה עו"ד חוסין דבאח, וכן הנתבע. 10. אין מחלוקת כי ביום 18.3.2006 נחתם זכרון הדברים נשוא העסקה בו נקבע, בין היתר, כי: "הקונה (התובע - ג'.ט.) קנה את הרכב מרצונו הטוב לאחר בדיקת הרכב במכון או במוסך מוסמך או בדיקה עצמית. המוכר והקונה מתחייבים שהרכב שרכשו כל אחד מהם שיהיה נקי מעקולים ושעבודים והרכב נתן (כך במקור - ג'.ט.) להעברת בעלות." 11. אפתח את הדיון במחלוקות שהתעוררו בין הצדדים בקשר לרכב הראשון, קרי לרכב שמספרו 92-859-57. 12. התובע צירף תעודת עובד ציבור ממשרד הרישוי בנוגע לעיקולים שהוטלו על הרכב וממנה עולה, כי במועד ביצוע העסקה הרכב אכן היה נקי מעיקולים, ואלה הוטלו רק מאוחר יותר במועדים שונים בין השנים 2007-2009. 13. כפי שציינתי מקודם, בכל הנוגע לאחריות להעברת הבעלות ברכב על שם התובע, כל אחד מהצדדים טוען כי על האחר היה לדאוג לנושא זה. לאחר ששקלתי את טענויהם בעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי שני הצדדים נושאים באחריות למחדל הקשור באי העברת הבעלות ברכב על שם התובע, כאשר חלקם של הנתבעים הוא גדול בהרבה מזה של התובע. 14. מלבד לטענתו ההגיונית של התובע אודות התחייבותו של הנתבע לדאוג לביצוע העברת הבעלות ברכב, אני מוצאת כי בנסיבות העניין היתה זו חובתם של הנתבעים לעשות כן. כזכור, הנתבע הוא סוחר רכבים מנוסה שמנהל מגרש למכירת רכבים, ובמצב דברים זה ברור שהיווה החוליה המקשרת בין התובע לבין הבעלים הרשום של הרכב. דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר סוחר הרכבים הוא הבעלים של הרכבים שבמגרשו - כפי המצב במקרה דנן, לאחר שהנתבע אישר במהלך עדותו לפניי, כי כל הרכבים שבעסק הם שלו, ולכן ברור כי נושא העברת הבעלות ברכבים שהוא מוכר הוא בשליטתו ובאחריותו. 15. חיזוק למסקנה אודות התחייבותו של הנתבע לבצע העברת בעלות ברכב על שם התובע ניתן למצוא בעדותו של עו"ד דבאח, אשר נכח בפגישה שהתקיימה בין בעלי הדין לאחר תפיסת הרכב האחר שהתברר כגנוב. לפי דברי העד, באותה פגישה הגיעו הצדדים להסכמה ליישוב התסבוכת אליה נקלע התובע עקב תפיסת הרכב הגנוב והשבתו לבעליו החוקי, בכך שהנתבע ימסור לו רכב אחר, הוא רכב המגאן, כנגד תשלום תוספת מחיר. אלא שהעיקר לענייננו בנקודה זו הם דברי העד לגבי התחייבותו של הנתבע באותה פגישה לבצע העברת בעלות ברכב שבנדון (הרכב המעוקל) ורכב המגאן על שם התובע. ודוק, אלמלא התחייבותו של הנתבע עוד בזמן ביצוע העסקה לבצע העברת בעלות, יש להניח כי לא היה 'מתנדב' שוב לביצוע המשימה כעבור זמן. דא עקא שגם בהתחייבותו החוזרת של הנתבע לביצוע העברת בעלות ברכב על שם התובע הוא לא עמד. 16. מעניין לגלות בהקשר זה, כי בניגוד להכחשתו שבכתב ההגנה טען הנתבע בישיבת קדם המשפט מיום 11.3.2010 כי לא ביצע העברת בעלות משום שהתובע לא שילם לו סכום ההפרש שהוא אמור היה לשלם בגין רכב המגאן. לא זו בלבד שדברים אלה סותרים את גרסתו, אלא שאין בהם כל הסבר מדוע לא ביצוע העברת הבעלות במהלך כל הזמן שעבר בין מועד ביצוע העסקה לבין מועד גילוי דבר גניבתו של הרכב האחר, שרק אז התבצעה העסקה לגבי רכב המגאן. 17. בנסביות אלה, המסקנה המתבקשת היא שעל הנתבע היה לדאוג להעברת הבעלות ברכב על שם התובע מיד או בסמוך מאוד לביצוע העסקה, ומשלא עשה כן יש להשית עליו ועל הנתבעת את האחריות בגין הנזקים אשר נגרמו לתובע כתוצאה מכך. 18. ואולם, גם התובע השתהה ולא טרח לנקוט בפעולה אפקטיבית על מנת לוודא רישום הבעלות ברכב על שמו. ואם לא די בכך הרי שבהתבסס על זכרון הדברים שיש בידיו התובע יכול היה לפנות לגורמים הרלוונטיים אשר הטילו את העיקולים בדרישה להסרתם, או לנקוט בהליכים משפטיים שונים (ולא מסובכים) על מנת לבטל את העיקולים אשר הוטלו על הרכב. אלא מה, התובע בחר משום מה לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר. על יסוד המפורט לעיל אני מוצאת כי תרומתו של התובע למצב אליו נקלע עומדת על 30%. 19. וכעת לבירור שאלת הנזק הקשורה לרכב הנ"ל (הרכב המעוקל), בהתאם לנזקים שפורטו בכתב התביעה. 20. אשר לרכיב הנזק העיקרי, זה המתייחס לתשלום שווי הרכב בסך של 42,000 ש"ח - אני מוצאת כי התובע לא עמד בנטל הבסיסי ביותר להוכיח מדוע זכאי הוא לתשלום שווי הרכב, ולמעלה מן הצורך אוסיף כי שווי הרכב לא הוכח כלל וכלל. ודוק, התובע אינו עותר להשבת הסכום אשר שילם בתמורה לרכב במסגרת עתירה לביטול העסקה, כי אז ניתן היה אולי לחלץ את התמורה מהסכומים ששולמו לנתבע, אלא מבקש הוא לשלם לו פיצוי לפי שווי הרכב - ושווי זה לא הוכח על ידו. 21. לגבי הנזק בגין השבתת הרכב המוערך בסך של 20,000 ש"ח - ככל שאכן נגרמו לתובע נזקי ממון כתוצאה מהשבתת הרכב, שומה היה עליו לפרטם ולהוכיחם בראיות, ודבר מזה לא נעשה. לעומת זאת, אם מדובר בנזק שאינו ממוני - ואני מקבלת את הטענה כי נזק כזה אכן נגרם - הרי שנזק זה נתבע בנפרד במסגרת רכיב הנזק של עוגמת נפש - ועוד אעמוד על כך בהמשך. 22. רכיב הנזק הבא הוא הרכיב המתייחס להוצאותיו של התובע בגין התיקונים אשר ביצע ברכב בעלות של 15,000 ש"ח. לטענת התובע, יומיים לאחר רכישת הרכב התברר לו כי המנוע אינו תקין ובשל כך נאלץ לבצע בו טיפול מקיף בעלות של 15,000 ש"ח הכולל החלפת מנוע. התובע צירף דף כרטסת המפרטת את החלקים אשר נרכשו אצל אחיו, שהינו בעל עסק לחלקי חילוף לרכב, והותקנו ברכב על ידי חברו שהינו מכונאי רכב במקצועו אשר דאג גם להחלפת המנוע כאמור. 23. הנתבעים הסתייגו מהכרטסת הנ"ל וטענו כי לא ניתן לייחס לה משקל ראייתי כלשהו. ואכן, מדובר בדף כרטסת ערוכה בכתב יד, מסוג הכרטיסים שניתן למצוא בכל חנות לכלי כתיבה, שאינה נושאת שם של העסק או החנות או חתימה שלהם על גביה. מדובר למעשה בדף ערטילאי שאין לו כל ערך ראייתי. יתרה מזאת, לא ברור לי מדוע התובע לא טרח להעיד את אחיו, שממנו נרכשו כביכול חלקי החילוף, על מנת לבסס את תוכן המסמך, ומדוע לא טרח לזמן לעדות את המכונאי על מנת לאשר את טענתו אודות ביצוע התיקונים האמורים, אף שמדובר בחברו. בנסיבות אלה, אי העדת העדים הנ"ל ללא כל הסבר המניח את הדעת, ובכלל, פועלת לרעתו של התובע. 24. כך או כך, לפי האמור בזכרון הדברים התובע הצהיר, כי קנה את הרכב מרצונו הטוב לאחר שבדק את הרכב, ומכאן שגם מטעם זה מנוע הוא לתבוע פיצוי בגין ליקויים או תיקונים ברכב. 25. שונה הוא המצב בכל הקשור לרכיב הנזק הלא ממוני. טענתו של התובע לגבי עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב השבתת הרכב בשל חוסר יכולתו לחדש את רשיון הרכב, היא טענה שאינה תלושה מהמציאות ומתיישבת עם ההיגיון והנסיבות אשר נפרשו לפניי. בנסיבות המקרה, ברור שהשבתת הרכב לאחר תקופה מה ממועד רכישתו היה בה כדי לגרום לו עוגמת נפש רבה באופן המזכה אותו בתשלום פיצוי בגינה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה שיעור האשם התורם של התובע כמצוין לעיל, אני מעמידה את הפיצוי בגין רכיב נזק זה על סך של 5,000 ש"ח. 26. אעבור כעת לרכב השני, הוא הרכב שמספרו 79-431-18. 27. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הרכב הנ"ל היה גנוב והוחזר לבעליו לאחר שנתפס על ידי המשטרה בזמן שהיה ברשות התובע תקופה קצרה בלבד לאחר ביצוע העסקה. 28. התובע טען, כי בעקבות תפיסת הרכב והשבתו לבעליו החוקי, כאמור, הציע לו הנתבע את רכב המגאן בתמורה לתוספת תשלום בסכום של 18,000 ש"ח. התובע בתורו הסכים להצעה אך סירב לשלם תוספת כלשהי. רק לאחר דין ודברים סוכם בין השניים בנוכחותו של עו"ד דבאח, כי התובע יקבל את רכב המגאן כנגד תשלום נוסף בסך של 10,000 ש"ח - שכעת עותר התובע לחייב את הנתבע בהשבתו, ושיפויו בגין ההוצאות אשר הוציא בגין התקנת תוספות לרכב ועוד פיצוי בגין עוגמת נפש. 29. לעומת זאת, הנתבע טען בתצהירו כי לא ידע שהרכב גנוב ולא ידע אודות תפיסתו ע"י המשטרה, ובמועד שהתובע פנה אליו לאחר האמור הוא סבר כי הלה מבקש לבצע עסקה חדשה ולכן נענה בחיוב לפנייתו. הנתבע הוסיף, כי התובע קיבל במקום רכב זה רכב המגאן כאשר סוכם ביניהם כי ישלם לו את הפרש המחירים בסך של 18,000 ש"ח, מתוכם שולמו לו 10,000 ש"ח בלבד, ולכן התובע נותר חייב לו סך של 8,000 ש"ח, שטרם שולמו. 30. אלא מה, בחקירתו הנגדית סתר הנתבע את גרסתו הנ"ל כאשר מסר את הדברים הבאים מהם עולה בבירור כי ידע במועד פניית התובע אליו כי הרכב נתפס משום שהתגלה כרכב גנוב: "אני לקחתי את האוטו הזה ממישהו שקוראים לו מג'די שיח. התובע אמר לי אחרי חודש וחצי שהשתמש בו (שהרכב גנוב - ג'.ט.), זה לא גנבה של מכוניות, זה סכסוך מסחרי. אני בדקתי את האוטו כאשר הגיע אליי והוא היה נקי. באותו רגע אם הייתה תלונה של המשטרה כשמכרתי אותו הייתי משלם את כל ההוצאות. האוטו שלקחו לתובע קניתי מידיים אמינות, כשהייתי בבית חולים מאושפז ויש לי לכך מכתב, התובע אמר לי שהרכב גנוב , אמרתי לו שייגש למגרש" (עמ' 14 שורות 16-22 לפרוטוקול). 31. מבין שתי הגרסאות הקשורות לתנאי הרכישה של רכב המגאן, מקובלת עליי גרסתו של התובע שנתמכת בעדותו של עו"ד דבאח, אשר נכח בפגישה בין התובע לנתבע בעניין זה, ובעדותו לפניי אישר, כי סוכם בסופו של דבר בין הצדדים כי התובע ישלם לנתבע בנוסף לרכב המגאן סך של 10,000 ש"ח (עמ' 7 שורות 4-5 לפרוטוקול). לפיכך אני דוחה את גרסת הנתבע לפיה התובע נותר חייב לו סך של 8,000 ש"ח. 32. באותה מידה אני דוחה את טענת התובע להשבת הסכום ששילם לנתבע בסך של 10,000 ש"ח בגין רכב המגאן, וזאת משום שהתובע אינו חולק על טענת הנתבע כי רכב המגאן היה יקר יותר מהרכב הגנוב, כך שתוספת המחיר נועדה מטבע הדברים למנוע התעשרות שלא כדין. ואולם אין ספק שהנימוק העיקרי לדחיית הטענה נעוץ בעובדה, כי אף התובע עצמו טוען כי הסכים לתשלום התוספת הנ"ל במסגרת ההסכמה הכוללת אליה הגיע עם הנתבע - הסכמה המעוגנת בסיכומיו של התובע, בדבריו בבית המשפט, ובעדות עד התביעה עו"ד דבאח. לעומת זאת, התובע אינו טוען מדוע יש לבטל הסכמה זו ומדוע הוא מבקש לחזור בו ממנה. 33. רכיב הנזק הנוסף הוא הרכיב המתייחס להוצאותיו הנטענות של התובע בגין ביצוע שירות לרכב במוסך והתקנת מספר תוספות כגון מערכת רמקולים, מגבר, חישוקי מגניזיום וכיסוי למושבים, בעלות של כ-7,800 ש"ח. מבלי להרבות במלים אציין, כי התובע לא הוכיח דבר מבין הוצאותיו הנ"ל, ובכלל זה לא הביא מסמכים ולא העיד עדים לביסוס טענתו. די בכך כדי לדחות רכיב נזק זה, מה גם שרכיב זה לא נכלל במסגרת רכיבי הנזק המפורטים בכתב התביעה. 34. רכיב הנזק האחרון מתייחס לעוגמת הנפש ובושת הפנים אשר נגרמו לתובע לטענתו בהיותו מורה במקצועו ואיש מכובד, עת פשטו השוטרים על ביתו וחצריו בנוכחות אורחים ותפסו את הרכב ומאוחר יותר אף נחקר בתחנת המשטרה. 35. אין ספק, כי הסיטואציה אליה נקלע התובע, כמתואר לעיל, היא לא נעימה ומביכה ביותר, בלשון המעטה. הנתבע בתורו לא סיפק הסברים לגבי הצעדים והמהלכים בהם הוא נוקט בעסק שלו כדי להבטיח מכירת רכבים 'כשרים' ללקוחותיו, ולהימנע ממקרים של מכירת רכבים גנובים, כמו זה שאירע עם התובע. ומכאן, שהנתבע אחראי לתשלום פיצוי בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע עקב כך, אותה אני מעמידה על סך של 5,000 ש"ח. 36. וכעת לשאלה האחרונה שנותרה על המדוכה, היא שאלת אחריותו האישית של הנתבע. כזכור הנתבעים טענו כי העסק של מכירת רכבים מנוהל אומנם בידי הנתבע, ואולם מדובר בעסקה של הנתבעת שהינה חברה בעלת אישיות משפטית נפרדת לכל דבר ועניין, ומכאן שאין יריבות בין הנתבע לבין התובע. 37. טענה זו דינה להידחות. בזכרון הדברים, הוא ההסכם המחייב אשר נחתם בין הצדדים, צוין שמו של הנתבע כצד להסכם ליד הכיתוב 'המוכר' - ללמדנו, כי הנתבע אישית נקשר בעסקה עם התובע. ומכאן, שהנתבע נושא באחריות אישית וישירה כלפי התובע בתשלום הפיצויים אשר נפסקו לו בגין נזקיו. אחרית דבר: 38. אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 10,000 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום. 39. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהרכבזכרון דבריםעסקת מכר