הועדה טעתה עת שללה קשר סיבתי בין הפגימה בבוהן לתאונה. הועדה בהתכנסותה ביום 12/9/12, עובר לפסק הדין, הכירה בכך שבוהן ימין נפגעה בתאונה אך לא העניקה נכות, וזאת בציינה כי קיים מצב קודם בבוהן. על הועדה היה בנסיבות אלו לקבוע את אחוזי נכות בגין הפגימה בבוהן, ולנכות את אחוזי הנכות שהיו קימיים לגישתה טרם התאונה, תוך הצבעה על נתונים מוכחים. ג. הועדה לא התיחסה למסמכים רפואים ולבדיקות הדמייה המצביעים על פגיעה טראומתית בבוהן. הועדה לא נתנה דעתה לאמור בחוות דעת ד"ר וולן בנוגע לפגיעה בבוהן, וכן לא התיחסה לצילום מיום 27/3/12, ובדיקת מיפוי עצמות מיום 15/8/11. ד. הועדה שגתה עת שללה קשר סיבתי בין הפגימה בגב לתאונה. הועדה לא התיחסה לאמור בחוות דעת ד"ר וולן בנוגע לפגימה בגב, וכן התעלמה מהגבלות התנועה שנמצאו בבדיקות אוביקטיביות שנערכו למערער. ה. הועדה בחרה לתקוף את המערער באופן אישי, ובנסיבות אלו יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה בהרכב חדש. 4. עיקר טענות ב"כ המשיב: א. הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין.קביעת הועדה מנומקת ומפורטת ולא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. ב. הועדה שללה קשר סיבתי בין הפגימה בגב לתאונה, תוך שנימקה כי המערער לא התלונן בסמוך לתאונה על פגיעה בגבו. ג. באשר לפגימה בבוהן - הועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגימה בבוהן לתאונה, שכן הממצא בבוהן הופיע כתשע שנים לפני קרות התאונה. בהעדר קשר סיבתי אין מקום לערוך 'חשבון עובר ושב'. החלטת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי בין הפגימה בבוהן לתאונה הינה הבהרה לקביעתה הקודמת עת התכנסה הוועדה ביום 12/09/2012 עובר לפסק הדין. ד. הוועדה לא נדרשה בפסק הדין להתייחס לבדיקת מיפוי עצמות בנוגע לפגימה בבוהן, אלא נדרשה להתייחס לבדיקה זו בנוגע לפגימה בגב, וזאת ככל שהוועדה תשנה את קביעתה בעניין הקשר הסיבתי. הוועדה לא שינתה את קביעתה בנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה בגב. ה. המימצא במיפוי עצמות מעיד על קליטה בבוהן דו-צדדי דבר כשלעצמו אינו רלוונטי לחבלה בקרסול ימין שהוכרה בתאונה. דיון והכרעה: 5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 6. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 7. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה ראה: דב"ע נא 29-0 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160. 8. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה התכנסה ביום 05/06/2013 וקבעה: " הוועדה התכנסה מתוקף פסק דין מתאריך 20/02/2013. בעת ראיון עם המערער, המערער מציין כי טופס בל 250 לא הופק בתאריך 13/06/2011 ועל כן לא ניתן לדון במסמך זה כמסמך אובייקטיבי. מעבר לכך התובע הוא בעליו של העסק. לעניין בוהן ימין כפי שפורט באופן סדור בוועדה מתאריך 12/09/2012 אין קשר סיבתי בין הבוהן והתאונה הנדונה וממצא של הלוקס רוגידוס מימין הופיעה כ-9 שנים קודם לתאונה הנדונה עם נוקשות סביב הבוהן מכיוון שאין קשר סיבתי לתאונה אין מקום להלכת מרגוליס. מעיון חוזר בפנייתו של המערער למיון ב-09/08/2011 מצוין כי סבל במשך 3 ימים מכאבים במותן ימין ללא חבלה. ולכן הוועדה קובעת כי אין קשר סיבתי בין כאבי הגב התחתון והפגיעה הנדונה. לו היה קשר כזה היה תיעוד מתאים בתיקו הרפואי ואף צפוי היה להניח כי התובע היה מקשר את כאביו לתאונה הנדונה בפנייתו למיון. יש לציין כי טופס בל 250 אינו מסמך רפואי. כפי שצוין בפרוטוקול ועדת ערר מתאריך 12/09/2012 בגין קרסול ימין לא נותרה נכות". 9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הועדה,שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור אך בחלקו, בנוגע לקביעת הועדה לגבי הפגימה בגב, ואפרט. הועדה נדרשה בהתאם להוראות פסק הדין להתייחס למסמך ספציפי מיום 13/6/11, יום קרות התאונה, בו נרשם "לצד האיבר הנפגע כי המערער נפל על האגן". הועדה בהחלטה לא התייחסה למסמך האמור, אלא למסמך מאוחר יותר מיום 9/8/11. בנסיבות אלו יש להחזיר את עניינו של המערער על מנת שהועדה תמלא אחר הוראות פסק הדין, ותתיחס לאמור במסמך מיום 13/6/11 בדבר נפילה על האגן. באשר לקביעת הוועדה בנוגע לבוהן, לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הועדה. הועדה התייחסה לפגימה בבוהן תוך שהפנתה לקביעתה מיום 12/9/12. הועדה ציינה כי הממצא בבוהן הינו ממצא אשר נמצא אצל המערער כתשע שנים קודם לתאונה, ואינו קשור לתאונה. הועדה שללה קשר סיבתי בין הפגימה בבוהן לתאונה, ובנסיבות אלו קבעה כי אין מקום לערוך ניכוי מצב קודם. הנמקת הועדה כי הממצא בבוהן הינו ממצא שקיים אצל המערער כתשע שנים קודם לתאונה ואינו קשור לתאונה, הינה קביעה רפואית של הועדה ואין מקום להתערב בה. 10. לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים באותו הרכב על מנת שתשלים את מלאכתה, ותתיחס למסמך מיום 13/6/11, כאמור בסעיף ב' לפסק הדין מיום 20/02/2013. הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניין הפגיעה בעמוד השדרה המותני. 11. לא מצאתי בנימוקי הבקשה הצדקה לשנות את הרכב הוועדה שכן לא עולה מהחלטת הועדה כי היא "נעולה" בדעתה. לפיכך, עניינו של המערער מוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשלים את מלאכתה. 12. משהערעור התקבל בחלקו, ובחלקו נדחה, אין צו להוצאות. 13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה. קשר סיבתיבוהןשאלות משפטיותרגליים