נטען, כי המערערת הופלתה על רקע הריונה בין היתר בדרך של הלנת שכרה במשך מספר חודשים לאחר שנודע למשיבה דבר הריונה. 3. לטענת המערערת, מצבה הכלכלי הקשה שהיה מזכה אותה בייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, מצדיק מתן פטור מתשלום אגרה. לטענתה, הינה בת 24 שנים נשואה ואם לשני ילדים קטנים. אין לה רכוש למעט פיקדון קטן ורכב ישן. היא מצויה בחריגה ממסגרת האשראי שלה וחייבת עשרות אלפי שקלים חדשים לבנק בגין הלוואה. הכנסותיה עומדות על 1,000-2,700 ₪ בחודש בעוד שבעלה החל לעבוד רק זה מכבר בשכר הקרוב לשכר מינימום. גובה האגרה הוא בין 80% לשליש מהכנסת המערערת. לטענתה, למרות שהיא עומדת בכל התנאים הקבועים בתקנות, דחה כב' הרשם סילוורה את בקשתה ובכך שגה. שיקוליו של הרשם סילוורה אינם נזכרים בתקנות, הוא לא שקל את השיקולים הרלוונטיים. 4. על פי החלטה מיום 14.10.13, נקבע כי בהתחשב באופי הטענות בערעור, יינתן פסק הדין על סמך הודעת הערעור והתגובה שתוגש וללא זימון הצדדים. המשיבה הגיבה לערעור וציינה, כי אין היא צד לטענות שבערעור ואין לה עמדה בטענות אלו. 5. מכח תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) התשס"ח - 2008 רשאי בית הדין לפטור מתשלום אגרה בעל דין שאין ביכולתו לשלם את האגרה. על בית הדין להתחשב ביכולתו האישית של בעל הדין, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד. חוסר יכולת של בעל דין לשלם את האגרה, יכול ותסתמך על החלטה קודמת של בית דין או של בית משפט לפטור את בעל הדין מתשלום אגרה, הכרזה כי הוא מוגבל חייב באמצעים לפי סעיף 69 ג לחוק ההוצאה לפועל או הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל. גם קבלת גימלה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה. 6. כעולה מהחלטת כב' הרשם סילוורה, הוא נתן דעתו למכלול הנתונים הרלוונטיים שעמדו בפניו. החלטתו ולפיה, מדובר בקושי מסויים בתשלום האגרה אך לא בהעדר יכולת כלכלית באופן מוחלט, יש לה סימוכין בחומר הראיות. המערערת אינה עונה על אחד הפרמטרים שנקבעו בתקנות והמהווים ראיה לכאורה על חוסר יכולת לתשלום האגרה. אין ספק, כי מצבה הכלכלי של המערערת קשה אך אין בנתונים שפורטו בכדי לפטור אותה כליל מתשלום האגרה. לאחר בחינת מכלול הנסיבות, לא מצאנו עילה להתערב במסקנתו של כב' הרשם סילוורה. 7. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. הריוןהלנת שכרהפליה / אפליה