נפגעה, לטענתה, בביתה מירי של חיילי צה"ל, ונטען שללא סיבה מוצדקת מקום מגוריה של התובעת, שהוא גם מקום האירוע הנטען, באזור ראס אלעין בשכם. על פי סעיף 2 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), דין המדינה לעניין אחריות בנזיקין, כדין כל גוף מאוגד, למעט האמור בחוק עצמו. בסעיף 5(א) לחוק נקבע כדלקמן: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא ההגנה לישראל". הוראות סעיף 5 תוקנו בתיקון תשע"ב, והוראות המעבר קבעו כי הוראות סעיפים 5 ו-5ב1 יחולו גם על תובענות שטרם החלה שמיעת ראיות בהן. בתיק זה החלה שמיעת הראיות ב-28.6.12. המועד הראשון לא נוצל (19.1.12). 2. בסיכומיו מצטט ב"כ התובעת מכתב ההגנה את טענת ההגנה של המדינה, כי ביום 16.10.07 התקיים מבצע ללכידת מבוקשים, סליקים ואמל"ח, בראס אל עין בשכם, ובמהלך המבצע בוצע ירי מצד חמושים פלסטינים אל עבר כוחות הביטחון ובמקום התנהלו חילופי אש כבדים. לטענתו, המדינה איננה חולקת כי היה ירי לכיוון ביתה של התובעת. ב"כ התובעת מעגן את התביעה בחוקים בינלאומיים ואמנת ג'נבה, תקנות (48), (52), 57 ו(85 פסוק 2ב) לפרוטוקול התוספת הראשונה לשנת 1977 ועוולת הרשלנות. בתיק לא הוגשו האמנה ובסיכומים לא הייתה הפניה לחוקים הבינלאומיים. המדינה טוענת כי באירוע היו חילופי אש כבדים בין חמושים פלסטינים לעבר כוחות הביטחון בעת ביצוע פעילות מלחמתית וגם נטען, כי ככל שהתובעת נפגעה מאותו ירי, האשם הוא של פלסטינים מקומיים ו/או ארגוני חבלה. הוראות החוק הן, כי כאשר המדינה טוענת העדר חבות על פי סעיף 5(א), יידון בית המשפט בטענה לאלתר, ואם בית המשפט מגיע לכלל מסקנה כי המעשה הוא פעולה מלחמתית הוא "ידחה את התביעה". ב"כ התובעת איננו טוען בסיכומיו כי האירוע האמור איננו נופל להגדרה של "פעולה מלחמתית". המחוקק הגדיר "פעולה מלחמתית" כדלקמן: "פעולה מלחמתית - לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותה;" (סעיף הפירושים, סעיף 1 לחוק). 3. על פי העדויות שהוצגו בפני ע"י המדינה בימים 16.10.07-15.10.07, ביצע גדוד סער של גבעתי מבצע לתפיסת מבוקשים ממשפחת הואש ואיתור סליקים ואמל"ח בשכונת ראס אל עין בשכם. לצורך כך כיתר הכוח מבנה בו היה חשד שמסתתרים מבוקשים. פלוגת מג"ב בפיקוד העד רפ"ק ס"א נטלה חלק במעטפת החיצונית בטיפול בהתפרעויות. במהלך האירוע ובעיצומה של פעילות הכוח של גבעתי, החלו להתפתח התפרעויות אלימות וקשות ביותר, אשר כללו זריקות אבנים מאסיביות, בלוקים, סלעים, חסימת צירים, הנחת מטענים וזריקת בקבוקי תבערה ומטעני צינור לעבר כוחות הביטחון. על פי עדותו של רפ"ק ס"א שפיקד על פלוגת מג"ב נעשה שימוש באמצעים לפיזור הפגנות של הלם, גז וגומי. לפי עדותו של עד זה, הצוות שלו לא ביצע כל ירי חי. מאידך גיסא, בזמן הפעולה נגרמו נזקי רכוש כבדים לג'יפים של פלוגת מג"ב, שבירת מראות, זרקורים, כתולדה מההתפרעות והאלימות. סיבת התפיסה של המבוקשים הייתה שהיה מידע כי הם השתתפו ויזמו פעילות חבלנית ענפה, כולל פיגועי ירי, חילופי אש, והנחת מטענים לכוחות צה"ל במקום. כן נטען, כי ממרחב שומרון יצאו מטענים וחגורות נפץ לצורך שילוחם לתוככי מדינת ישראל. באותו מועד היה קיים מידע וודאי אודות חוליית מחבלים אשר ניסתה לפגוע בכוחות הצבאיים במהלך המבצע הצבאי, לרבות ניסיון לשגר לעבר החיילים טיל נ"ט אשר התפוצץ בידיהם. סגן אלוף ע"ז סיפר כי בלילה שבין הימים 15.10.07 ל-16.10.07 יצא כוח שעליו הוא פיקד לסמוך לבית בו לפי המידע הסתתרו מבוקשים. עם ההגעה, בשעות הלילה, יצאו הצוותים מכלי הרכב לכיוון הבית והתפרסו סביב הבית. בשלב זה נפתחה אש מכיוון הבית אל חיילי הכוח והכוח השיב אש מדודה ומדויקת לעבר מקורות הירי (להלן: "בית המבוקשים"). סגן אלוף ע"ש הצהיר כי האש נגד חיילי צה"ל היה במספר צרורות ירי חזקים, ובמהלך היום היו גם צרורות ירי ארוכים. בירור שערך עם כל הכוחות בגזרה שלל שהמקור היה מחיילי צה"ל (סעיף 7 לתצהירו). לפי עדותו, זמן קצר אחר הצרורות הארוכים הגיע אמבולנס לבית בסמוך לבית המבוקשים ומשם פונתה הנפגעת, דהיינו התובעת. סגן אלוף ע"ז פירט כי נעשה ניסיון לשכנע את האנשים הנוכחים בבית המבוקשים, באמצעים של לחץ ללא שימוש באש לצאת מהמבנה. בשלב מסוים יצאו אנשים וכאשר הכוח הגיע למסקנה כי כל מי שרצה לצאת יצא, הייתה כניסה למבנה תוך שימוש באש מדודה בתוך המבנה לפי הצורך. בהמשך אותרו המבוקשים בקומה התחתונה של המבנה, מאחורי קיר, בסליק הכרוי לתוך מערה. התיאור ממקד את השימוש באש חיה בתוך המבנה של בית המבוקשים שהיה בצד השני של הכביש מבית התובעת, במורד הואדי, באזור הנמוך מהכביש. סגן אלוף ע"ז מוסיף כי במהלך המבצע נורו מהפריפריה הסובבת את המבנה יריות והירי היה לא מדוד, לא מדויק ומפוזר (עמ' 14 לפרוטוקול). התובעת העידה שבעת שנפגעה ישבה על המיטה באחד מחדרי ביתה יחד עם בעלה וצפתה בטלויזיה והחלונות היו פתוחים. היא הזמינה למתן עדות את העד פאדי מוחמד מאג'ד, שכן. היא גם הזמינה שכן נוסף שלפי עדותו של העד פאדי היה יחד איתו אך הוא לא הגיע (העד תאיר פטאיר). על פי עדותו של פאדי הפעילות הצבאית בשכונה החלה כבר ב-03:00 לפנות בוקר וזאת לאור הרעש של הרכבים וקולות האנשים. בצהריים הוא עלה על גג ביתו ביחד עם עוד שניים מחבריו, שאחד מהם הוא העד שלא הגיע, והם ישבו על הגג והסתכלו על הפעילות הצבאית תוך כדי הכנת מזון לארוחת צהריים, על האש. הישיבה על הגג הייתה פחות או יותר משעה 12:00 ועד השעה 14:00 (עמ' 16 לפרוטוקול, מול שורה 4). על פי עדותו של פאדי, הבית שלו והבית של התובעת ממוקמים על גב אותו הר. הבית שלו יושב על הכביש ואילו הבית של התובעת הוא במעלה מדרגות מעל הבית שלו. התובעת העידה שהם גרים בקומה השלישית. העד שרטט את המיקום של הבתים. על פי מוצג נ/1 הבית שלו איננו בקו אנכי מתחת לביתה של התובעת. הפעילות הצבאית הייתה ממוקדת בהתייחס לבית המבוקשים, האחים עבדאללה ובאהר סלימאן עבדאללה הואש אשר נמצא בצד השני של הכביש שעליו יושב הבית של העד, לכיוון הואדי אשר לפי השרטוט נ/1, מצוי בקו אנכי מהבית של התובעת (מוצג נ/1). 4. העד ממקם בואדי רכב צבאי אשר ממנו היה ירי דרך חרכים (עמ' 18, 19 לפרוטוקול, עמ' 25-26 לפרוטוקול). בנוסף, בהר ממול בצד השני של הואדי, לפי עדותו היה רכב צבאי נוסף ששם הייתה התפרעות של ילדים (עמ' 17 לפרוטוקול). מבחינת הרכב שנמצא בצד השני של הואדי, העד מסר כי נזרק משם רימון רעש (עמ' 27 לפרוטוקול, מול שורות 7, 13). הרכב הראשון מוקם ע"י התובע שלושה רחובות מתחת לרחוב שלו (עמ' 27 לפרוטוקול, מול שורה 15). הרכב שממנו נזרק רימון הרעש או הלם היה לפי עדותו רחוב אחד מעל הרכב הראשון (עמ' 27 לפרוטוקול, מול שורה 13). לדבריו, בכל הרחובות ישנם בניינים האחד לצד השני וכל אחד מהם הוא בגובה של כ- "13 ל-15 מטר" (עמ' 27 לפרוטוקול, מול שורה 19). העד הוסיף כי היו רכבים צבאיים נוספים. הוא שמע ירי אבל לא ראה. זה היה במרחק של כמה רחובות. הוא מגדיר את האזור כהררי ואת היכולת שלו לראות דברים על פי ההגדרה: "זה כמו אמפיתאטרון" (עמ' 19 לפרוטוקול, מול שורה 5). העד העיד כי היה על הגג עד אשר הירי התקרב אליו, לרחוב שבו הוא נמצא (עמ' 25 לפרוטוקול, מול שורות 8-9). הוא גם ממקם את הזמן שהוא החל להבין שהירי יותר קרוב כרבע שעה אחרי הפגיעה (עמ' 34 לפרוטוקול, מול שורה 3). לדבריו, הוא ירד יחד עם אורחיו מהגג כ-15 דקות לאחר הפינוי של התובעת (עמ' 33 לפרוטוקול, מול שורה 26). יחד עם זאת, הוא מציין שהרעש נהיה יותר קרוב כרבע שעה לפני הפינוי של התובעת (עמ' 33 לפרוטוקול, מול שורה 30). התובעת העידה כי מיד עם הפגיעה היא נלקחה על ידי האמבולנס (עמ' 52 לפרוטוקול מול שורה 17). 5. העד נחקר גם על טיב הירי ששמע. הוא לא היה יכול לאבחן בין סוגי נשקים. הירי שהוא ראה והוא העיד שבא מהרכב הצבאי היה על בסיס ראיית עשן סביב הרכב הצבאי. העד נשאל לגבי מה שהוא שמע בסמוך לכך שהוא שמע צעקות וראה את התובעת יורדת עם כתם דם לאמבולנס. העד העיד שהוא יכול להבדיל בין ירי חי לבין רימון קול (עמ' 27 לפרוטוקול, מול שורה 30). לדבריו, הירי נשמע במהלך שעתיים לסירוגין (עמ' 28 לפרוטוקול, מול שורה 29). העד העיד שלפני שהתובעת נפגעה הייתה יריה אחת בודדת (עמ' 36 לפרוטוקול, מול שורה 21). לדבריו, ירי בודד היה במהלך כל היום, יכול להיות שכל 15 עד 20 דקות, וזה גם לפני שהתובעת נפגעה וגם אחרי שהתובעת נפגעה (עמ' 36 לפרוטוקול). יחד עם זאת, בעמ' 38 הוא אומר שהיא נפגעה מצרור (עמ' 38 לפרוטוקול, מול שורה 29). בהתייחס לירי שהוא שמע מהרכב הצבאי בוואדי, הוא תיאר מספר יריות על פני פרק זמן קצר, כנראה צרור (עמ' 35-36 לפרוטוקול). לגרסת העד ההנחה שהירי בא מצה"ל, היא הנחה מקובלת כאשר יש פעילות ביטחונית (עמ' 37 לפרוטוקול, כדוגמא אחת שחוזרת על עצמה). העד נשאל אם הוא יכול היה למקם את הירי שפגע בתובעת יותר במדויק, אך עולה כי לא היה בידו להשיב על תשובה זו (עמ' 38 לפרוטוקול). 6. הדיון ביום 5.7.12 נפסק לאחר שמיעת חלק מהעדים, של התובעת, כולל הגשת חלק מראיות המדינה, כי עד נוסף שהזמין ב"כ התובעת לא הגיע. המדינה טענה שהם הוזמנו כדין על ידי חוקר פרטי. ב"כ התובעת עתר לקביעת מועד דיון נוסף לחקירה של החוקר על מנת שניתן לקבוע האם הסתיימה פרשת התביעה. המועד נקבע ליום 17.7.12. ביום 15.7.12 הוגשה בקשה מוסכמת לביטול ישיבת ההוכחות ומתן צו לסיכומים וויתור על חקירת יתר עדי המדינה. בנסיבות אלה, גרסת המדינה לאירועים הצבאיים לא נסתרה. המדינה טוענת כי האירוע עונה על ההגדרה של "פעולה מלחמתית" וזאת בין היתר בנוסף לראיות מאחר וכל אשר מתרחש מאז ספטמבר 2000 בתחומי יהודה ושומרון, נופל להגדרה זו [בג"צ 8172/02 אבראהים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (14.10.02)]. לאחר ששקלתי את מלוא הראיות, אני קובעת כי האירועים באותו יום עונים על ההגדרה של "פעולה מלחמתית". על אף זאת יש מקום לבחון את המקור ממנו נפגעה התובעת, כפי שנעשה בת.א. 9334/07 [(מחוזי י-ם) עביר בסאם עראמין (קטינה) נ' משרד הביטחון - מדינת ישראל (החלטה מיום 15.8.10 של כב' השופטת אורית אפעל-גבאי)] שם נבחנו הנסיבות הבאות: ביום 18.1.07 יצאה בתם של התובעים 3 ו-4, ילדה כבת 9, מבית הספר לבנות בכפר ענתא, יחד עם אחותה ושתיים מחברותיה כדי לקנות ממתקים בחנות מכולת סמוכה. כאשר הם פנו ללכת לביתן, היא נפגעה בראשה מחפץ כהה וקשה ונפלה ארצה. היא הובהלה לבית החולים מקאסד ובהמשך לכך לבית החולים "הדסה" עין כרם, ולאחר יומיים נפטרה כתוצאה מפציעתה הקשה. התובעים טענו, כי הקטינה נפגעה מכדור גומי אשר נורה ברשלנות תוך הפרת חובה חקוקה ע"י שוטרי מג"ב אשר היו בפעילות בכפר ענתא באותה עת. המדינה חלקה על כך שהפגיעה הייתה מכדור גומי, ולחלופין טענה להעדר חבות בנזיקין. בית המשפט קבע שהפגיעה הייתה מקליע גומי אשר נורה ע"י כוח מג"ב. נקבע כי הירי נעשה ברשלנות או תוך הפרת הוראות הפתיחה באש. נטען כי הקטינה וחברותיה היו ברחוב שממנו לא היה יידוי אבנים כלפי כוח מג"ב ולא הייתה סיבה נראית לעין לירות לכיוון האמור. בית המשפט שלל את הטענה שהקטינה נפגעה מאבן וקבע שנפגעה מכדור גומי ונקבעה חבות המדינה על אף שבסמוך הייתה פעילות מלחמתית. על פי הראיות בפני הוכח שהתובעת לא הייתה מעורבת באירוע הצבאי אלא הייתה בבניין סמוך ולפיכך, יש מקום לבחון האם הוכח מקור הירי ממנו התובעת נפגעה. 7. התובעת הייתה על פי עדותה בביתה. בגלל שהפעילות הצבאית החלה ב-03:00 לפנות בוקר היא נשארה במיטה וגם בעלה נשאר בבית, החלון בחדר שבו הם היו היה פתוח כי היה יום חם. הם ישבו - שכבו - על המיטה על מנת לצפות בטלויזיה. היא נפגעה מתחת לבית השחי פציעה אשר גרמה לפגיעה באברים פנימיים (עמ' 42 לפרוטוקול). היא טענה שהיא לא עמדה ליד החלון. היא ידעה שיש פעילות צבאית כי רואים זאת מהחלון. לטענתה, אפשר לראות זאת גם כשאתה עומד ממרחק מהחלון (עמ' 43 לפרוטוקול). היא תיארה את החדר ומיקום המיטות תוך הסתייעות באולם בית המשפט וכן היא שרטטה במוצגים נ/2 ונ/3 את החדר, כאשר דלת הכניסה לחדר היא ממול לחלון. מתחת לחלון נמצאת מיטה, ומיטה שנייה נמצאת יותר קרוב לדלת כניסה לחדר, ממול הארון. לפי עדותה, היא ובעלה היו על המיטה הקרובה לדלת הכניסה (עמ' 48 לפרוטוקול, מול שורות 1-3). הטלוויזיה ממוקמת בפינה ממול המיטה הנמצאת ממול הארון, כך שהישיבה על המיטה נמצאת בקו ראיה של החלון ושל הטלוויזיה. לפי עדותה, הירי היה גם מאזור שלה וגם מהוואדי (עמ' 44 לפרוטוקול, מול שורה 24). הבית שלהם פונה לרחוב. לפי גרסתה, מיד לפני שהיא נפגעה היא שמעה קול של צרור (עמ' 48 לפרוטוקול, מול שורה 7). המדינה לא חלקה שהתובעת נפגעה מירי. המחלוקת היא מקור הירי. על פי הראיות אני מקבלת את גרסת המדינה כי בנוסף לפעילות הצבאית ושל מג"ב היה גם ירי מקומי נוסף. השאלות שנשאל העד פאדי אשר עליהן הוא לא יכול היה להשיב, היו שאלות לבירור סוג הנשק ששימש לירי. העד פאדי מסר בגרסתו כי ראה שהתובעת מפונה ע"י אמבולנס (עמ' 31 לפרוטוקול). העד גם מסר כי לפני הפגיעה היו במקום שלושה או ארבעה אמבולנסים אזרחיים של בית חולים שכם (עמ' 31 לפרוטוקול, מול שורות 29-31). לפי תצהירה של התובעת היא הובהלה מיד לבית החולים בשכם וביום 4.11.07 היא הועברה לטיפול בבית חולים במרכז הרפואי ע"ש "סורסקי" בת"א, ולאחר 16 יום היא הועברה להמשך טיפול בבית חולים שכם (סעיף 6 לתצהירה מיום 21.11.10). לאור שבעת האירוע היו מספר מקורות של ירי, הקליע ממנו התובעת נפגעה היה יכול להצביע על סוג הנשק ממנו הוא נורה. התובעת לא הגישה כראיה חו"ד באשר לסוג הקליע שממנו היא נפגעה, הגם שהייתה מיד לאחר שנפגעה באמבולנס מקומי ונותחה בבית חולים מקומי. בסיכומיו, אין התייחסות של ב"כ התובעת להעדרה של ראיה משמעותית זו, והדבר גם איננו מופיע בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת או בעלה. אוסיף כי, הבעל נשאל על כך והוא השיב שאיננו יודע היכן הקליעים (עמ' 60 לפרוטוקול מול שורה 13). בעלה נשאל בשנית לגבי הקליע אשר הוצא מגופה של אשתו. הכדור הוצא והשיב בחיוב. בעלה נשאל האם שמר את הקליע והשיב בשלילה (עמודים 68 עד 69 לפרוטוקול). 8. לא הוגשה חו"ד של מומחה בליסטי למסלול הקליע. התובעת העידה שהירייה באה מגובה החלון, עברה מעל ראשו של בעלה ופגעה בה (עמ' 51 לפרוטוקול מול שורה 20) ולא נכנסו יותר מאשר הכדור שפגע בה (עמ' 52 לפרוטוקול מול שורה 8). באשר לטופוגרפיה של המקום מבחינת הנוף המשקיף מהחלון של התובעת בקו אווירי, היא רואה את ההר ממול, ההר הצפוני, שמתחתיו יש בתים (עמ' 51 לפרוטוקול מול שורה 1). העד פאדי תיאר את הרכב הצבאי השני שהיה על ההר ממול כעומד מולו בצד השני של הוואדי כשהוא יושב על הגג של ביתו הנמוך מביתה של התובעת (עמ' 27 לפרוטוקול מול שורה 24). בעלה של התובעת, חריוש וליד, העיד ששמע צרור ואשתו נפגעה (עמ' 59 לפרוטוקול מול שורה 13) והוא גם שמע לטענתו רימוני קול, רימוני עשן וזה היה בין התפילה הרביעית לחמישית ולטענתו הוא ראה משהו עובר לו ליד המצח. לדעתו הצרור היה בין 7 ל- 8 יריות ברצף ולפני כן, היו רק רימוני רעש (עמ' 59 לפרוטוקול). לפי הערכתו התובעת נפגעה בין השעה 13:00 ל-13:15. לפי עדותו מכניסת חיילי צה"ל בסביבות 03:00 לפנות בוקר ועד לצרור כשאשתו נפגעה, לא היה ירי קודם (עמ' 60 לפרוטוקול מול שורות 9 עד 11). הוא נשאל מדוע בחקירת מצ"ח הוא אמר שמדובר בירייה בודדת והשיב כי קליע אחד מתוך כל הצרור נכנס לבית ויש סימן (עמ' 60 לפרוטוקול מול שורה 26). לא הובאו ראיות למיקום כניסת הקליע. הבעל גם הוסיף בעדותו כי כשעתיים לפני שאשתו נפגעה הוא ראה דרך החלון את העד פאדי ואת החבר שלו שלא הגיע להעיד, תאיר, על הגג (עמ' 61 לפרוטוקול מול שורה 15). הוא התבקש להצביע על המרחק שהוא היה מהחלון כשהוא הסתכל החוצה והשיב שהיה קרוב (עמ' 61 לפרוטוקול מול שורה 22). הוא נשאל האם אשתו הסתכלה והשיב בחיוב (עמ' 61 לפרוטוקול). הוא נשאל למקם את המרחק שלה מהחלון והשיב : "אותו הדבר כמוני" (עמ' 61 לפרוטוקול מול שורה 30). לכך יש סתירה לדברי התובעת אשר אמרה שהיא עמדה מרחוק מהחלון מחמת פחד. יחד עם זאת בזמן המקרה לפי עדותו הוא צפה בטלוויזיה ושכב על המיטה (עמ' 62 לפרוטוקול מול שורה 21). הוא מיקם את הצבא בצד המערבי של הבית (עמ' 63 לפרוטוקול). ממול הבית של התובעת, בהר ממול, נמצאת העיר העתיקה (עמ' 63 לפרוטוקול מול שורה 25). הדירה פונה לכיוון העיר העתיקה (עמ' 64 לפרוטוקול מול שורות 1 עד 4), לכיוון צפון מערב (עמ' 64 לפרוטוקול מול שורה 12). הבעל העיד כי בזמן שנפגעה אשתו הצבא היה ממערב לבית, ברחוב למטה היו חיילים ליד מפעל סמסונג וגם במדרון. הצבא כיתר את בית המבוקשים שהוא במדרון. לטענתו, אשתו נפגעה מהירי של חיילי צה"ל כי הם היו היחידים שהיו במקום (עמ' 67 לפרוטוקול מול שורה 7). לפי עדותו, כשירד עם אשתו היה רכב צבאי באמצע הכביש (עמ' 67 לפרוטוקול). העד נשאל מאיזה כיוון הגיע הכדור והשיב שהוא בא מהחלק התחתון של החלון הקרוב לרצפה (עמ' 68 לפרוטוקול מול שורה 12). לדבריו, הכדור עשה חור בחלון (עמ' 68 לפרוטוקול מול שורה 16). הבעל שרטט את החדר וסימן את המיטה עליה ישבה אשתו סומן באות Z (מוצג נ/6). לפי מוצג נ/6, הדלת נמצאת מול החלון. ממול לחלון נמצאת מיטה לא זוגית, אשר סומנה באותR . בצד הימני של החלון כאשר עומדים בפתח הדלת נמצאה הטלוויזיה ובקיר ממולה בצד של הדלת נמצאה המיטה המסומנת באות Z. הדלת נמצאת בצד שמאל של החלון כשעומדים בפתח הדלת. שרטוט זה של המיטות ומיקומה של התובעת שונה מאשר השרטוט של התובעת מוצג נ/3. דיון 9. התובעת הוכיחה שנפגעה בעת שבסמוך לביתה התנהלה פעילות צבאית העונה על ההגדרה של פעילות מלחמתית לפי חוק הנזיקים האזרחיים ׁ(אחריות המדינה). המדינה הוכיחה שבעת ביצוע הפעילות המלחמתית היה ירי מהפריפריה שלא היה של צה"ל או מג"ב בזירה הררית שבין שני הרים. הנטל להוכיח שהפגיעה הייתה ממקור צבאי או של מג"ב חל על התובעת. היה בידי התובעת להמציא את הקליע כי היא פונתה מיד ע"י אמבולנס מקומי של בית חולים שכם. התובעת גם לא המציאה חוות דעת של מומחה בליסטי המנתח את המסלול האפשרי של הקליע. על פי התשתית הראייתית, מג"ב שהיה בצד השני של הוואדי, בהר ממול לא השתמש בכדורים של ירי חי. כמו כן מול בית התובעת, בהר הצפוני, בצד השני של הוואדי, יש בתים גם כן. לא הוגשה חו"ד של הטווח הירי לפי סוג הקליע שהוצא מגוף התובעת. על יסוד התשתית הראייתית שהונחה בפני לא השתכנעתי שהתובעת נפגעה מירי צבאי או של כוח מג"ב. משלא הוכח המקור הישראלי אינני מנתחת את הטיעון של ביצוע פשע בינלאומי כפי שנטען, ככל שנטען להתרשלות על אופן ביצוע הפעולה בשטח מגורים שהביא לירי מקומי - לא הונחה לכך תשתית ראייתית. לפיכך התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. צבאצה"לחייליםמקרי ירי