ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים על נכויות זמניות

ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה למערער נכויות זמניות לתקופה שבין 15.12.11 ועד 30.9.12 ו-5% נכות צמיתה מתאריך 1.10.12 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 טענות המערער מתמקדות במהות ניכוי מצב קודם שביצעה הוועדה. הוועדה מצאה 3 מסמכים מעברו של המערער מהם הסיקה קיום מצב קודם. האחד בדיקת סיטי בדבר בלט דיסק. השני מסמך מתאריך 19.11.08 המלמד על כאבי גב עם הגבלה בכיפוף. מסמך שלישי, מתאריך 31.10.10 המלמד על תאונת עבודה עם כאבי גב תחתון שבו נרשם כי קיימת הגבלה בתנועות ללא חסר נוירולוגי. שתיים מתוך 3 התלונות העולות מהמסמכים עליהם הסתמכה הוועדה בעת ניכוי מצב קודם - אין כל התייחסות למידת ההגבלה בתנועות אין ציון של טווחי תנועה שנמדדו ועל מסמכים אלה אינם יכולים להוות בסיס לקביעת הוועדה לעניין מצב רפואי קודם צמית בשיעור של הנכות שנוכתה. 2.2 לעניין טופס תביעה לדמי פגיעה - לא צורף לא תיעוד רפואי למרות שאמור להיות מצוין שם. 2.3 ההגבלות הקודמות מסתכמות בהגבלה בכיפוף בלבד והתקנות ככל שהם מתייחסות לדרגת נכות מדברות על הגבלה בתנועות ולא בתנועה אחת בלבד. כאשר המסמך מיום 19.11 ההקרנה לרגל שמאל נמשכה חודש. כאשר בנוסף בלט דיסק אינו מקנה נכות. 3. טענות המשיב: 3.1 המערער נפגע ביום 14.9.11 והפגיעה שהוכרה לו היא כאב גב תחתון. הוועדה מוסמכת לנכות מצב קודם גם אם לא נקבעה נכות עובר לתאונה וזאת בהסתמך על תיעוד רפואי ועל הניסיון והידע הרפואי של חבריה האם ניתן להניח הנחה מבוססת לפיה לו נבדק המערער בפני וועדה לפני קרות האירוע היתה נקבעת לו נכות כך נקבע בבר"ע 1705/04 אמיר נורדיה נ' המל"ל. קביעת הוועדה בנושא זה מנומקת ומבוססת על תיעוד רפואי שהצביע על הגבלות קודמות. 3.2 הוועדה מפנה למספר מסמכים ביניהם לביקור אצל רופא ביום 14.11.08 שם התלונן המערער על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל מזה כחודש ובבדיקה נמצאת הגבלה בכיפוף של הגב, רגישות מקומית, לסג חיובי ב - 70 מעלות, כוח גס שמור ותחושה שמורה וכן על ביקור מיום 31.10.10 גם אז עם תלונות על הגבלה בתנועה והקרנה לרגל שמאל. בנוסף מסתכמת הוועדה על סי.טי קודם לתאונה מיום 2.11.08 בו אובחן בלט דיפוזי שלוחץ על השק הדוראלי מימין L4L5. 3.3 בפני הוועדה עמדה חוות דעתו של דר' קרת מטעם המערער. דר' קרת בחוות דעתו פוסק כי למערער 10% נכות אותם הוא מייחס לתאונה הנדונה שאירעה מיום 14.9.11. דר' קרת אינו מתייחס למצב קודם ואינו מפרט כלל את המסמכים הרפואיים הנוגעים למצב הקודם והמצויים בתיקו של המערער. הוועדה בניגוד לדר' קרת קובעת נכות גבוהה יותר בגובה 15% ומציינת כי לפי הרישום הרפואי כאמור בדבר הגבלה בתנועה והקרנה לרגל ניתן היה לקבוע את נכותו אז בגובה 10%. זוהי הנמקה מספקת. 3.4 בניגוד לטענת המערער, אין צורך כי תיעוד קודם יכלול זוויות כאלו או אחרות. גם בפני דר' קרת טען המערער לכאבי גב והקרנה לרגליים ולא על הגבלה בתנועה. כאמור תלונות שמופיעות שנים עוד קודם לתאונה ומופיעות בתיקו הרפואי. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ולכן יש לדחות את הערעור. 3.5 בהודעה שהגיש המערער על פגיעה בעבודה מציין המערער בתיאור הפגיעה על פי דברי המערער "כאבי גב, הנ"ל החמרה של תאונה מיום 31.10.10." לכן יש בכך כדי להעיד בצורה הטובה ביותר שגם לשיטת המערער היה מקום לנכות מצב קודם. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה-19.5.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא סובל מכאב גב מותני ואגן עם חלק קדמי רגליים שנרדמות ותחושה של נמלים וכי אינו מסוגל להרים דברים כבדים. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "בבדיקה: הליכה תקינה כולל על אצבעות ועקבים, כיפוף לפנים קיימת הגבלה תנועות קלה לבינונית, כאשר מבחן שובר 4 ס"מ. כיפוף לפנים, בבדיקה על המיטה SLR מימין °40 משמאל °60 , החזרים גידיים תחושה וכוח התשרירים תקינים וזהים בשתי ברגליים, יושב זקוף עם ברכיים ישרות על המיטה, אך ניתן לראות עיוות שרירים קשה במותן שמאל. C.T 2/11/2008 בלט דיפוזי שלוחץ קלות על שק קוראלי בין L4L5 MRI 19/4/12 נראית פריצת דיסק אחורית קטנה בין L2L3 ללא מעורבות עצבית ובלטי דיסק אחוריים קלים בין L3L4,L4L5. מעיון בתיקו הרפואי נראה כבר ב-19/11/08 כאב גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל וכבר אז הגבלה בכיפוף של הגב מבחן לסג °70 21.10.10 תאונה עבודה נוספת עם כאבי גב תחתון הקרנה לרגל שמאל גם אז נמצאה הגבלה בתנועות ללא חסר נוירולוגי". (ההדגשות הוספו - א.ק.). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר קרת 24/12/2012 מימצאי הבדיקה היום מעט חמורים יותר ממצאיו של ד"ר קרת ולדעת הוועדה נכותו היום הינה בגובה 15% כשנסמכת על סעיף 37 (7) (א) - (ב). הוועדה עיינה בתעודה מרפואה תעסוקתית 261.12 ובמסמכים הרפואיים שמתירה חזרתו לעבודה פיזית קלה בלבד ללא הרמת משא והתכופפות חוזרות, לאור הממצאים מעברו אין ספק שלפי הרישום בתיקו הרפואי ניתן היה לקבוע את נכותו אז בגובה 10% לפי סעיף 37 (7) א' נכותו מהתאונה הנידונה בשיעור 5% 1.10.2012. ...". (ההדגשות הוספו א.ק). 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). בעניינו החלטת הוועדה לעניין ניכוי מצב קודם הינה בהירה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה של הוועדה תוך הפנייה למסמכים הרפואיים המעידים על קיומה של הגבלה בתנועתו בעבר. ועל כן, בדין הסיקה הוועדה לעניין קיומו של מצב קודם וקביעתה לעניין גובה הנכות אותה יש לנכות הינה נהירה, רפואית ועל כן ביה"ד לא יתערב בה. 14. אכן, על-פי רוב, נדרשת ועדה המבקשת להפחית משיעור הנכות בגין מצב שקדם לפגיעה שהוכרה - להצביע על נתון מוכח שיעיד על נכות קודמת, שהיתה יכולה להצדיק קביעת נכות כבר אז (דב"ע מג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד, פד"ע כט 223). אלא שכפי שמסבירה הועדה, "אין בדיקה רפואית המוכיחה מצב קודם", ולכן במקרים רבים על הועדה לקבוע, בהסתמך על התיעוד הרפואי ועל הנסיון והידע הרפואי של חבריה, האם ניתן להניח "הנחה מבוססת" לפיה לו נבדק המבקש בפני ועדה לפני קרות הארוע, היתה נקבעת לו נכות (בר"ע 1475/04 אמיר נורדיה - המוסד). במקרה כאן, הועדה פעלה באופן זה, וקבעה על סמך הניסיון והידע המקצועי שלה כי קיימים מסמכים קודמים המעידים על הגבלה בתנועות, ולכן על סמך מסמכים אלה שלושה במספר - ביכולתה להגיע לאותה הנחה מבוססת או מסקנה מושכלת בדבר מצבו של המערער טרם הפגיעה שהוכרה. מדובר בקביעה רפואית בתחום מומחיותה של הועדה ולכן, משנתנה הועדה החלטה מנומקת העולה בקנה אחד עם הוראות הדין- אין מקום להתערבות בית הדין בעניין זה. 15. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים והמסמכים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים ומסמכים אלה- מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 16. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 17. אין צו להוצאות. 18. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.רפואהנכותדיני חברותועדה רפואית (ערעור)ערעורמניותועדה רפואיתערר