נפצע מנפילה מגג אסבסט שקרס תחתיו, בעת שערך תיקון במזגן אוויר של צד ג' שהוצב על הגג. התובע והנתבעות הגיעו להסכם פשרה והתובע כבר פוצה. כעת נותרה להכרעה המחלוקת בנוגע להודעת צד ג'. לדעת הנתבעות נושא צד ג באחריות להתרחשות התאונה - בידו היה הידע אודות הסיכון והיו האמצעים למנוע את התאונה. הוא התרשל בהחלטה לקבוע את המעבה במקום שהוצב והוא שהתרשל בכך שלא היו בידו מפתחות החנות שדרכה ניתן היה לעלות לגג בבטחה. בין הצדדים מחלוקת עובדתית: צד ג' טוען שהוא הזהיר את התובע מפני הסכנה של תנועה על גבי גג אסבסט שביר יחסית. הוא הראה לו מהיכן יוכל לעלות לגג, עלה לשם לפניו והדריך אותו בתנועה בטוחה על גבי חלק בטון של הגג, לעבר מקום המצאו של המעבה שאותו צריך היה לתקן. אחר-כך השאירו על הגג ופנה לעיסוקיו. התובע נפצע כשצעד בחזרה על גבי הגג שקרס תחתיו. התובע הכחיש את גרסת צד ג' באופן מוחלט. הוא אמר שצד ג' לא הזהירו ולא הדריכו כלל, אלא רק הפנה אותו לחלק הגג שממנו עליו לטפס. הוא סיפר שטיפס אל הגג מהחצר האחורית על גבי סולם, לבדו, כשבידו ארגז כלי עבודה. אחר-כך צעד על גבי גג אסבסט משופע וגלי, לכיוון חזית המבנה, ששם נמצא המעבה. הוא לא סיפר על כך שהיה לו ציוד עזר כלשהו, וגם לא שנקט שיטת עבודה כלשהי. הוא הספיק לנוע כך על הגג הלוך ושוב, חזר לעבודה ובדרכו חזרה בשנית (דהיינו, בעת צעידתו הרביעית לרוחב הגג) נשבר האסבסט תחתיו והוא נפל ונפצע. שתי גרסאות עובדתיות אלה נותרו במחלוקת. כל אחת מהן מבוססת על עדות יחידה של בעל אינטרס. לתובע היה אינטרס בגרסה זו, גם לאחר שחלקו בהליך הסתיים, שכן על-פיה התקבלה תביעתו והוא פוצה. בוודאי שלא יכול היה לפתע לשנות את טעמו ולספר גרסה אחרת. לצד ג' יש אינטרס ברור בגרסה המשחררת אותו מכל אחריות לתאונה. בהעדר עדות אובייקטיבית כלשהי ביקשו הצדדים שבית-המשפט יעדיף גרסה אחת על האחרת תוך ניסיון לחלץ מהן דקויות שונות, או על-פי מידת הסבירות הפנימית שלהן. הנתבעות למשל, סברו שאין כל הגיון בכך שהתובע יסכן עצמו ביודעין על-ידי התעלמות מאזהרה שהוזהר. לעומת זאת, צד ג' הצביע על כך, שמעדות התובע עולה בבירור תמונה של אדם הנוהג אדישות מוזרה בנוגע לסכנה. לא ניתן לשלול סבירותה של גרסה רק מפני שמתוארת בה התנהגות מסוכנת, או לא הגיונית. אנשים נוהגים כך לעתים וזו עלולה להיות סיבתה של תאונה. לא מצאתי בסיס ממשי בראיות להעדיף גרסה אחת על האחרת. לפיכך, נכשלו הנתבעות בהוכחת הבסיס העובדתי לטענותיהן. עם זאת, יש לציין, שאפילו התקבלה גרסתו העובדתית של התובע, היתה הודעת צד ג' נדחית. התובע ידע שמדובר בגג אסבסט אך הוא "לא תיאר לעצמו שזה עד כדי כך מסוכן". אין בעדותו אינדיקציה לכך שהמודעות לסכנה באה לביטוי בשאלה שהפנה לצד ג', או באמצעי זהירות כלשהו שנקט. הנתבעות מייחסות רשלנות לצד ג' מפני שקבע את המעבה במקום שהגישה אליו קשה או מסוכנת ובשל-כך שלא השיג מפתחות לחנות שכנה שממנה יש עליה נוחה לגג. בכל אלה הוא חשף לטענתן את התובע לסיכון שהתממש. קשה לרדת לסוף דעתן של הנתבעות - הרי יש להן (ולתובע) שיקול דעת - ואין הן חייבות ליטול על עצמן כל הזמנת עבודה, אפילו היא מסוכנת מדי, או חורגת ממיומנותן. ראוי להזכיר שעצם קיומם של גגות שבירים או משופעים והצורך לעבוד עליהם - אינם מהווים כשלעצמם מעשה רשלנות. מחוקק המשנה היה מודע לצורך בביצוע עבודות כאלה ולכן התקין את תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), התשמ"ו - 1986. מעשה הרשלנות - והוא בוטה מאוד - הוא כאשר מעביד שולח את עובדו לעבוד על גגות כאלה מתוך התעלמות מוחלטת מהוראות דין המסדירות את בטיחותה של עבודה כזאת. לצד ג' אטליז בחזית המבנה. מעל החזית, מעקה לבנים ומחוריו, גג בטון צר, שבהמשכו משתפל בשיפוע גג אסבסט לכיוון החצר האחורית. צד ג' סבר שמעקה הלבנים אינו יציב ומסוכן להציב עליו סולם. לכן, חשב שהגישה היותר בטוחה אל הגג היא מהחצר האחורית. לדעתו יש לעלות לגג כשנים וחצי מטר על גבי סולם. אז, על המטפס למשוך עצמו מעלה תוך התלות על ברזלים בולטים ולנוע על גבי רצועה בטון שרוחבה כ- 20 ס"מ, לרוחב הגג לכיוון המעבה. מעמדו המשפטי המדוייק של צד ג' בנוגע לגג לא הוכח. אין לו ידע מקצועי מיוחד וגם לא ניסיון רלבנטי כלשהו, אך הוא ידע שהגג מאסבסט והעריך שהתנועה עליו מסוכנת. כמזמין עבודה המודע לסכנה סמויה מהעין, עליו להזהיר את מי שנחשף לה. ספציפית, היה עליו לוודא שהתובע יודע שהוא עובד על גג אסבסט. כפי שהעיד התובע - הוא ידע זאת. התובע עובד אצל הנתבעת. עיסוקו הוא תיקון מזגני אוויר. עבודה זו כוללת גם עבודה בגובה, על גבי גגות. שליחת עובדיה לבצע עבודה כזאת מטילה על הנתבעת 1 חובות זהירות רבות מאד. הן עולות מהדין הכללי הנוגע למעביד החושף עובד לסיכון והן מתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) התשס"ז - 2007, ובתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), התשמ"ו - 1986. לא מצאתי לנכון לצטט הוראות אלה באופן פרטני - מדובר בחובות פרטניות רבות שהופרו בכל אחת ואחת מהפעולות שביצע התובע על מנת להגיע אל הגג ובעת שעבד שם. נראה שפשוט התבלבלו אצל הנתבעות היוצרות. אין כל בסיס לסברתן, שאדם זר (שכישוריו או ידיעותיו עלומים) אמור למלא במקומן את החובות שהוטלו עליהן כדי לשמור על חיי העובדים בעבודה מסוכנת. צד ג' הוא קצב במקצועו. אין לו כישורים להעריך את מידת הסיכון בגג. הוא גם לא מומחה לבטיחות או לעבודה על גבי גגות ואין לו כל כישורים לקבוע דרכי עבודה בטוחות על הגג. לא היה לנתבעות כל בסיס להניח שהוא יודע - ויכול להדריך מישהו - אם וכיצד לטפס על גגות ולעבוד שם בצורה בטוחה. גם לא היתה להן כל סיבה לצפות שהתובע ישמע לעצתו של קצב, בעניינים אשר אמורים להיות בלב המיומנות המקצועית שלו - מיומנות שהן עצמן חייבות לוודא. אין כל בסיס לרעיון המוזר שחסר ההכשרה חייב להדריך את המומחה בביצוע מלאכתו, בדיוק כפי שלא היה בסיס, למשל, לתלונה של עורך-דין שהפסיד במשפט מפני ששמע לעצה משפטית רעה של לקוחו. התובע סיכן את חייו בשליחותה של הנתבעת 1. פציעתו נגרמה בנסיבות שנבעו מהפרה שיטתית של חובות הזהירות של הנתבעת 1 כלפיו. הודעת צד ג' התבססה על הטיעון שהגנה על חיי התובע היא בכלל חובה של מישהו אחר. הן ניסו "לגלגל אחריות" לבטיחותו ולחייו של העובד אל מזמין עבודה שאת ידיעותיו וכישוריו הן אפילו לא טרחו לברר. השקפתן שקולה להפקרה מוחלטת של חיי העובדים ובטיחותם ויש לדחותה חד-משמעית. הודעת צד ג' נדחית. הנתבעות ישאו בהוצאות הנתבע כפי שישום אותן הרשם ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000₪.תאונות נפילהמזגןגגנפילה מגובה / מסולםנפילהאסבסט