לטענת התובעים, הנתבעים חתמו על הסכם שכר טרחת עורך דין שעל פיו התחייבו לשלם לתובעים 10% בתוספת מע"מ מכל תמורה שתתקבל עבור המקרקעין. כן נטען בכתב התביעה כי הנתבעים חתמו על הסכם שכ"ט עורך דין מיום 18/9/97 (נספח א' לכתב התביעה) ועל ייפוי כוח. בכתב התביעה מתואר כיצד הובילו התובעים למצב שבו הנתבעים קיבלו הצעה מהיזם לקבלת הדירות והמגרש הנ"ל - הצעת היזם מאוגוסט 2000 - אולם הנתבעים שלחו לתובעים מכתב מיום 9/4/02 של עורך דין יעקב פירוזמן אשר הודיע כי הוא בא כוחם של הנתבעים ויש להעביר אליו את כל המסמכים הקשורים לעניינם. כמו כן נטען כי מספר חודשים לאחר מכן הגיעו הנתבעים להסדר מיום 26/3/03 אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי אשר דן בתביעת הפינוי אימץ את הסדר הפשרה מיום 26/3/03 הנ"ל בפסק דין מיום 9/2/06. בכתב התביעה הועלו טענות נוספות בדבר ניסיונם של עורכי הדין החדשים של הנתבעים להגדיל את התמורה מעבר לסכום שהוצע בהסדר הפשרה הנ"ל, ללא הצלחה. בכתב התביעה ישנה התייחסות מפורשת לשכר טרחת עוה"ד המגיע לתובעים בגין הדירה שקיבל הנתבע - סך של 106,260 ₪ בגין דירת ארבעה חדרים, סך של 46,200 ₪ בגין המגרש וסך של 4,990 ₪ בגין דמי שכירות שקיבל הנתבע עבור 18 חודשי שכירות לפי 600$ לחודש. בכתה ההגנה של הנתבע, נטען, בין היתר, בסע' 3(ג) כי "הנתבע מכחיש את עצם החתימה על ההסכם" מיום 18/9/97. כן נטען בסע' 3(ו) כי התובעים או מי מהם לא עשו "שום פעולה עבור הנתבע". בנוסף לכך נטען כי במשך 11 שנים לא היו מגעים או פניות כלשהן בין התובעים לבין הנתבע (סע' 3(ז)), התובעים מעולם לא ייצגו את הנתבע בשום עניין (סע' 6(ב)), ומעולם לא ניהלו עבור הנתבע "שום מו"מ" (סע' 7(ג)). בסע' 10(ג) נטען שוב כי הנתבע מעולם לא חתם על הסכם שכר הטרחה, וכי התביעה של מנהל מקרקעי ישראל לא הוגשה נגד הנתבע אלא נגד הוריו בלבד (סע' 10(ז)). בסע' 11(ג) נטען כי הנתבע מעולם לא נתבקש לחתום על הסכם שכר טרחה. כן טען הנתבע כי לא דיבר עם הוריו 15 שנה ולא קיבל כל דבר דואר אשר נשלח למענם. בסע' 16(ב) לכתב ההגנה נטען כי "מי מהתובעים לא ייצג אותו בבית המשפט לעניינים מקומיים". בסע' 18(ב) הכחיש הנתבע כי חתם על ייפוי הכוח, טען כי מעולם לא נתבקש לחתום עליו וכן טען כי ייפוי הכוח הוגבל לתביעה נגד מנהל מקרקעי ישראל בלבד (19(א)). בסע' 20(א) לכתב ההגנה נטען, בניגוד לטענות קודמות של הנתבע, כי היה הליך אחד שהנתבע היה צד לו יחד עם אביו- הליך שהוגש בו כתב אישום ושהתברר בבית המשפט לעניינים מקומיים, אך לאף אחד מהדיונים שם לא התייצב מי מטעם התובעים (סע' 20(ג)). כן נטען כי הנתבע הגיע לעסקת טיעון עם המדינה ללא כל סיוע מהתובעים (20(ו)). בסע' 20(ז) לכתב ההגנה נטען כי תובע 1 הודה בתביעה קטנה שהתנהלה כי הוא לא ייצג את הנתבע בבית המשפט, ויש בכך הודאת בעל דין (סע' 20 (ח)). הנתבע חזר והדגיש פעם נוספת את טענתו כי מעולם לא חתם על "הסכם שכר הטרחה הנטען בכתב התביעה וכי לא ניהל מו"מ עם מי מהתובעים" (סע' 24(ב)) וכן חזר וטען כי מעולם לא חתם גם על ייפוי הכוח (סע' 25(ב)). בסע' 39(ב) לכתב ההגנה נטען כי הנתבע מעולם לא הכיר את עורך דין פירוזמן וכי הוא לא ייצג אותו בשום שלב. בסע' 53(ד) לכתב הגנה נטען כי התובעים לא צירפו ראיה כלשהי לכך שהנתבע קיבל דמי שכירות או ראיה המבססת כי קיבל חלק מהנכסים הנטענים. התובעים עצמם ועורך דין שרון דבורה ערכו תצהירי עדות ראשית, וכן הוגשו מטעם התובעים חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד, עורך דין יצחק חגג, וחוות דעת של שמאי מקרקעין, מר יורם ברק. הנתבע ובנו זיו כהן הגישו תצהירים בתמיכה לטענות ההגנה של הנתבע. כן הזמין הנתבע לעדות את עורך דין עוזי גלבוע (ללא תצהיר) ונטען כי הוא ייצג באותה עת את היזם, חברת נאות מזרחי בע"מ. כל המצהירים והמומחים, פרט למר זיו כהן אשר התובעים ויתרו על חקירתו, נחקרו בחקירות נגדיות על תצהיריהם. בתום החקירות הוגשו סיכומי טענות הצדדים בכתב. דיון הנתבע הכחיש בכתבי טענותיו ובתצהירו כי הוא חתום על ייפויי הכוח ועל הסכם שכר טרחת עוה"ד. עם זאת, טענות אלו קרסו בחקירתו הנגדית של הנתבע על תצהירו. הנתבע נשאל במהלך החקירה שאלות שונות, ובסופו של דבר הודה כי חתם על הסכם שכר הטרחה ועל ייפוי הכוח. "ת. לא, לא חוזר. אמרתי קודם לבית המשפט שחוץ מההקלטה שאתה הקלטת אותי שאני לא יודע מתי ובאיזה שעה חוץ מזה הייתי אצלך במשרד וחתמתי לך על יפוי כח רק לבית המשפט לעניינים מקומיים" (עמ' 64 ש' 1-2). "ת. לגבי משכיל, זה אני אומר לך שאתה אמרת שאני נוכל. לגבי שכן חתמתי ולא חתמתי, אני חוזר ואומר לבית המשפט שאתה לא עשית למעני כלום..." (עמ' 64 ש' 27-28). "ש. אז למה הוספת את החתימה שלך להסכם שכר הטרחה של אביך, זה בגלל שאביך לא חייב אותך? אני מציג בפניך את ההסכם המקורי, זו חתימתך? ת. כן. והחתמת אותי בשנת 97" (עמ' 67 ש' 12-14). בעמ' 3 ש' 6 לסיכומי התובעים נטען כי בשלב זה התמוטטה סופית הגנת הנתבע ובא כוחו "הזדעק לפתע" באמצע החקירה הנגדית "וניסה להנחות את הנתבע ולרמוז לו, כי טענותיו עומדות בסתירה גמורה לכל קו ההגנה שלו". כן ישנה התייחסות בסיכומי התובעים לכך שבית המשפט, בצעד חריג, דאג כי פרוטוקול הדיון ישקף ניסיון חמור זה של בא כוח הנתבע, תוך הפניה לעמ' 67 ש' 21-22 - "ב"כ הנתבע: פונה אל העד ומבקש, תעיין בהסכם שכר הטרחה". בהמשך לכך נטען כי ניסיון חמור זה של ב"כ הנתבע לא צלח משום שהנתבע הוסיף ואישר כי אכן חתם על הסכם שכר טרחת עוה"ד: "ש. האם אתה חתום על הסכם שכר הטרחה? ת. זה הסכם שכתוב שם שהוא החתים אותי על ההסכם. אני אכן חתום על החוזה" (עמ' 67 ש' 24-25). המומחה מטעם התובעים עורך דין יצחק חגג, קבע בחוות דעתו בצורה מפורשת כי לא מצא סימני זיוף אובייקטיביים כלשהם במסמכים נשוא חוות הדעת, ייפוי הכוח והסכם שכר טרחת עוה"ד שעליהם מתנוססות החתימות הנחזות להיות של הנתבע. כמו כן נקבע כי המומחה מצא זהות בחתימות וקבע כי "אין לי ספק כי מדובר באותו כותב" (סע' 2(ב) בחוות הדעת). בעמ' 4 בחוות הדעת במסקנה הסופית נקבע, לאחר ניתוח מעמיק כי "לאור הממצאים הנ"ל הגעתי למסקנה שקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגת זהות מס' 1) שהחתימות שבמחלוקת שסומנו א-ג - 2 נכתבו על ידי מר גדעון כהן". ב"כ הנתבע ניסה להתעלם בסיכומיו מעדותו של הנתבע הנ"ל, וטען פעם נוספת כי מהנסיבות שהוכחו עולה כי הנתבע חתם על ייפוי כוח לעניינים מקומיים בלבד ומפנה לעמ' 64 ש' 2 לפרוטוקול - "הייתי אצלך במשרד וחתמתי על ייפוי כוח רק לבית המשפט [לעניינים] מקומיים...". כמו כן טען ב"כ הנתבע כי חתימה על גבי הסכם שכר טרחת עוה"ד אינה שקולה לחתימה על ייפוי כוח, וכן חזר וטען כי הנתבע כלל לא היה צד לתביעה של מנהל מקרקעי ישראל, וכי התובעים לא ייצגו את הנתבע בשום הליך הנוגע למקרקעין ואף לא פנו אליו ולא שלחו לו ולו מכתב אחד. לסיכום האמור עד כה, הנתבע הודה ואישר במהלך חקירתו הנגדית כי אכן חתם על הסכם שכר טרחת עוה"ד; המומחה מטעם התובעים, עורך דין יצחק חגג, קבע במפורש בחוות דעתו כי הנתבע חתם על ייפוי הכוח ועל הסכם שכר טרחת עוה"ד, וכי מדובר בחתימות אשר נעשו על ידי אותו כותב; הנתבע העלה בסיכומיו טענה עובדתית סותרת שלפיה חתם על ייפוי כוח לבית המשפט לעניינים מקומיים בלבד, אך ייפוי הכוח עצמו אינו מציין זאת. לפיכך, התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם כדי להוכיח כי הנתבע חתם על ייפוי הכוח ועל הסכם שכר טרחת עוה"ד הנ"ל. מנספח ג' אשר צורף לתצהירו של תובע 1 עולה כי כתב האישום נגד מר דוד כהן ונגד הנתבע הוגש ביום 20/4/98, לפני החתימה על ייפוי הכוח ועל הסכם שכר טרחת עורך הדין הנ"ל. בהסכם שכ"ט עוה"ד מיום 18/9/97 אשר נחתם בין התובעים לבין הנתבע ואביו מר דוד כהן (נספח א' לכתב התביעה) נקבע במפורש כי "עורך-הדין יקבל שכ"ט בשיעור של 10% בתוספת מע"מ מכל תמוה לפני ניכוי מיסים אשר יקבל הלקוח תמורת המקרקעין". אמנם בהואיל השני צוין כי "הלקוח נתבע ע"י מינהל מקרקעי ישראל בעניין המקרקעין", אולם בהואיל השלישי צוין כי "הלקוח מבקש כי עורך-הדין ייצגו בכל עניין ועניין הנוגע למקרקעין כמפורט בהסכם", ועל כן יש לראות את ההסכם ככזה אשר מתייחס לכל הקשור למקרקעין. סע' 2 להסכם מדגיש זאת, ומבהיר כי לא מדובר בייצוג אך ורק בתביעה של מנהל מקרקעי ישראל אלא כי "הלקוח מייפה את כוחו של עורך הדין לייצגו ולטפל בשמו כלפי הרשויות ו/או כל גורם שהוא בנוגע למקרקעין, לרבות ייצוג משפטי בתביעה אשר הוגשה כנגד הלקוח". בייפוי הכוח שעליו חתמו הנתבע ואביו דוד כהן (נספח ה' לכתב התביעה) צוין כי הם מסמיכים את עורכי הדין להיות באי כוחם "במשפט של מנהל מקרקעי ישראל" אולם בהמשך צוין כי "מבלי לפגוע בכלליות המינוי הנ"ל יהיה בא כחי רשאי לעשות ולפעול בשמי ובמקומי בכל הפעולות הבאות" כפי שפורט בגוף ייפוי הכוח. בסיכומי התובעים ישנה התייחסות לקביעות בית משפט זה בפסק הדין אשר ניתן כנגד אביו של הנתבע מר דוד כהן, שלפיהן הסכם שכ"ט עוה"ד ברור ומובן והתמורה שנקבעה בהסכם סבירה "בהתייחס לטיפול בתיק פינוי, כאשר מצד אחד ישנו הליך התנגדות לפינוי ובמקביל יש לנהל מו"מ על מנת לקבל פיצוי הולם". כן נטען כי בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות משום שקיבל את טענת התובעים כי "מרוץ ההתיישנות להגשת התביעה החל רק ברגע שהועברה תמורה לידי הנתבע בפועל". כן נטען כי נדחתה טענת הנתבע "שלפיה הייצוג הוגבל להליכים מול מנהל מקרקעי ישראל בלבד" ונקבע כי "הסכם שכר הטרחה מרחיב את הייצוג לכל עניין ועניין אשר נוגע למקרקעין". בית המשפט אינו מוצא לנכון לסטות מקביעות אלו גם בפסק דין זה. מרוץ ההתיישנות אכן החל רק מאותו יום שבו קיבל הנתבע את דירתו וכל טובת הנאה אחרת אשר נתבעה בכתב התביעה. מצד אחד טען הנתבע כי התביעה התיישנה, ומצד שני הועלתה בסיכומי הנתבע טענה הפוכה וסותרת שלפיה הנתבע טרם קיבל את דירתו ומכאן שלא הייתה כל עילה להגשת התביעה. כפי שנטען בסיכומי התובעים, מדובר בטענה חדשה שלא מופיעה כלל בכתב ההגנה ומהווה הרחבת חזית אסורה. כן יצוין כי בכתב התביעה ישנה תביעה חלופית בגין שכר טרחת עורך דין ראוי למקרה שבו ידחה בית המשפט את התביעה לקבלת שכר טרחת עורך דין בהתאם להסכם שכר הטרחה (סעיף 62 בכתב התביעה), כך שגם מטעם זה יש לדחות את טענת הנתבע הנ"ל. כן יובהר לעניין זה כי אין בסיכומי הנתבע הפניה לראיות כלשהן המבססות את מועד קבלת הזכויות לרבות הדירה בעקבות פינוי המקרקעין, ומנגד הנתבע אישר בסע' 23(ב) לתצהירו כי קיבל לידיו דירה בת 3.5 חדרים. כעת יש לדון בטענת הנתבע כי התובעים לא עשו דבר, לא ייצגו את הנתבע בשום הליך ולא היה להם כל קשר עם הנתבע בקשר למקרקעין הנ"ל. כאמור לעיל, התברר כי הנתבע חתם על הסכם שכר טרחת עוה"ד ועל ייפוי הכוח וכי התובעים ייצגו את הנתבע לכל הפחות בדיון שהתנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים. בסיכומי התובעים נטען כי בתביעת המנהל לא נעשתה כל הבחנה בין יושביו של המתחם במקרקעין, כך שלו היה ניתן פסק דין לפינוי המקרקעין אזי הנתבע היה מפונה מהמתחם יחד עם כל המשפחה. התובעים פירטו בסיכומיהם את כל הפעולות שנקטו ואת ההישג שהתקבל בעת שייצגו את הנתבע ואת אביו - הצעת היזם בחודש ואוגוסט 2000 לקבל תמורה כוללת של 5 דירות חדשות עבור הפינוי, כשלוש שנים לאחר מועד חתימת הסכם שכר טרחת עוה"ד הנ"ל. התובעים מפנים בסיכומיהם להקלטה שהושמעה במהלך הדיון ולקביעת בית המשפט שלפיה "ההקלטה הושמעה ומשקפת את המפורט בתמליל, נספח י"ד" (עמ' 63 ש' 21). לטענת התובעים, עלה מההקלטה כי הנתבע אינו דובר אמת שכן התברר כי הכיר היטב את התובע וקיים עמו קשר אינטנסיבי, וכי נודע לנתבע על זהותו של הזוכה במכרז מפי התובע והם שוחחו לאחר זכייתו של הזוכה במכרז. כמו כן הופנה בית המשפט לדבריו של הנתבע שתועדו בהקלטה הנ"ל (נספח י"ד), שלפיהם אמר לגב' חגית גולני "יש פה אדם עורך דין בשם עופר אבירם שהוא היה לפני 4 שנים וחצי פה וכל השכונה אהה נפגשו איתו וחתמו לו וסיכמו איתו סיכומים" (סע' 71 לסיכומי התובעים). להלן חלק מחילופי הדברים בין התובע 1 לנתבע, כעולה מההקלטה שבנספח יד' הנ"ל: "לא משנה על זה אני ואתה נדבר אני חתמתי לך שאתה תייצג אותי וזה לא מעניין אותי מה שאבא שלי יקבל לא מעניין אותי כלום אני דואג רק לעצמי אותי לא מעניין אף אחד" (בתחתית עמ' 3 בנספח י"ד). בתגובה לכך השיב התובע כי "בסדר אני דואג לשניכם ואני צילצלתי גם אליך וגם אליו כי אני חושב שאם לא נגיע כולם להסכמה לא יצא כלום והכל אהה הכל יהיה פשוט אהה לחינם... אני בסך הכל את העשרה אחוז שלי רוצה ורוצה שזה יצא טוב זה הכל. רוצה שכולם יהיו מרוצים". לכך השיב הנתבע - "אוקיי עופר נהיה בקשר". הנתבע העיד במהלך חקירתו הנגדית כי הוא זוכר את השיחה המוקלטת הנ"ל - "בוודאי שאני זוכר" (עמ' 61 ש' 5) והעיד כי ממועד השיחה "ועד היום" לא שמע מהתובעים (עמ' 61 ש' 22). ב"כ הנתבע התנגד להצגת הקלטת כראיה, והתובע השיב כי הקלטת הועברה לידי ב"כ הנתבע יחד עם הייפוי כוח והסכם שכר הטרחה, כך שלא מדובר בראיה מפתיעה. בעקבות זאת, ובהמשך לקביעה כי הקלטת הושמעה בעבר גם בפני בית משפט זה, נקבע כי יש לקבל את הקלטת כראיה לתיק וניתן להתייחס למשקל שיש לייחס לה בסיכומים. מהקלטת ומעדותו של הנתבע עלה, אם כן, כי היה קשר בין הנתבע לבין תובע 1, וזאת בניגוד להצהרתו של הנתבע בתצהירו כי מעולם לא היה לו קשר כלשהו עם התובעים. הנתבע זיהה את קולו, אישר שהייתה קלטת ובית המשפט קבע, כאמור לעיל, כי הקלטת משקפת את האמור בתמליל ואין כל צורך במומחה או עורך קלטת על מנת לקבוע קביעה זהה לזו של בית המשפט. עורך דין שרון דבורה שהגיש תצהיר בתמיכה לתביעת התובעים הצהיר בין היתר כי נכח בפגישה שבה חתם הנתבע על ייפוי הכוח ועל הסכם שכר טרחת עוה"ד. כמו כן הצהיר עורך דין דבורה כי תובע 1 שוחח ועדכן את הנתבע מפעם לפעם לגבי ההתפתחויות שבתיק. בעמ' 25 ש' 16 העיד עורך דין שרון, בין היתר, כי הוא יודע שהמשרד טיפל בתביעה הנוגעת למקרקעין שהוחזקו על ידי הנתבע. בחקירתו הנגדית העיד עורך דין שרון כי הנתבע חתם על גבי ייפוי הכוח בפניו בחודש אפריל 1998 (עמ' 26 ש' 6) וכן העיד כי נכח בביתו של הנתבע אשר ידע על כל תנאי ההסכם והייצוג אף לפני אביו (עמ' 28 ש' 9-12). הנתבע הפנה לת/10, נספח ה'2 אשר צורף לתצהירו - פרוטוקול דיון בבית המשפט לעניינים מקומיים מיום 3/5/99 ת.פ. 683/98 מדינת ישראל נגד מר דוד כהן ונגד הנתבע גדעון כהן. הנתבע טען כי עולה מפרוטוקול הדיון הנ"ל שתובע 1 כלל לא ייצג אותו במהלך הדיון, ועל כן התובעים אינם זכאים לתמורה כלשהי. בפרוטוקול צוין מפי הנתבע כי "השופט מור המליץ שאני אפנה לעורך דין שייצג אותי, אבל עורך הדין עופר אבירם לא יכול לבוא היום. אם הדיון יידחה הוא יתייצב." מדברים אלו עולה בבירור כי היה קשר בין הנתבע לבין התובעים וכי הנתבע ראה בתובע 1 עורך דין מטעמו, ולו נכון ליום 3/5/99 כנ"ל. מנספח ה' 4 אשר צורף לתצהירו של הנתבע עולה כי הנתבע הבהיר במהלך דיון אשר התנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים בתביעה שהוגשה נגדו ונגד אביו כי "אנחנו במשא ומתן לפינוי המקום עם הקבלן מזרחי", וזאת בהמשך לדברי ב"כ התובעת כי הגיע להסדר עם הנתבע וכי "הנאשם יתייעץ עם עורך דין עד אותו מועד". מנספח ה' 2 אשר צורף לתצהירו של הנתבע עולה כי תובע 1 הודיע לנתבע ולאביו שאינו יכול להגיע לדיון שנקבע באותו תיק, וכי יש לתאם מועד אחר (פקס מיום 12/9/99). כן צירף הנתבע לתצהירו פרוטוקולים ומסמכים נוספים שמהם עולה כי בשלב מאוחר יותר ייצג אותו עורך דין יואב אבני (נספח ו' 1 מיום 8/12/08, נספח ו' 2 מיום 2/11/09. חלק ממכתבי התובעים הופנו ל"משפחת כהן" וגם מכתבים של התובעים למנהל נכתבו בשם "משפחת כהן". ראו לעניין זה מכתב התובעים מיום 11/6/99 ומכתב התובעים למנהל מיום 12/1/2000 אשר צורפו לתצהירו של תובע 1. בכתבי הטענות ובסיכומים ישנה התייחסות למכתבו של עורך דין יעקב פירוזמן מיום 9/4/2 אשר צורף לכתב התביעה כנספח י"ג, ובו הודעה לתובע 1 "בשם מרשיי" אשר מפסיקים את הייצוג של תובע 1. עורך דין פירוזמן מפנה למכתב של מר דוד כהן אשר צורף למכתבו שבו הוא מאשר כי את ביטול ייפוי הכוח בת.א. 2103/98, תביעת המנהל. במכתב תשובה של תובע 1 מיום 14/4/2 הוא מבקש לדעת "מי מבני המשפחה מיוצגים על ידך" (סע' 9 במכתב, נספח י"ד לכתב התביעה) ובמכתב ישנה התייחסות ל"משפחה" בכללותה, אם כי לא צוינו במפורש שמותיהם של בני המשפחה. יצוין כי במכתבו של עורך דין פירוזמן מיום 19/9/2 אשר צורף בנספח ט"ו לכתב התביעה נטען בסע' 4 כי למרשו אין כל קשר עם הנתבע. בסע' 7א למכתב ציין עורך דין פירוזמן כי "ייצוגך את מר גדעון כהן - בנו של מרשי הנ"ל, נעשה ללא רשות מרשי וללא ידיעתו וחמור מכך תוך ניגוד אינטרסים בין מרשי לבנו הנ"ל". בסע' 9ג' הועלתה טענה נוספת שלפיה זאת הייתה הסיבה שבגללה ביקש מר דוד כהן להפסיק את הייצוג של התובעים. משנקבע כי הנתבע חתם על הסכם שכר הטרחה וייפוי הכוח, ומעדותו של הנתבע לעיל והראיות שבפני בית המשפט, לרבות דברי הנתבע בקלטת הנ"ל, עולה כי אכן היו מגעים בין הנתבע לבין התובעים בקשר להסדר בנוגע למקרקעין, כשהיה ברור לנתבע כי התובעים מצפים לקבל 10% מהתמורה, והנתבע היה מודע לכך שהתובעים מייצגים אותו בנוגע למקרקעין. התובעים אף הרימו את הנטל הוטל עליהם כדי להוכיח כי פעלו להגיע להסדר בקשר למקרקעין, ואכן הגיעו להסדר כזה עוד במהלך חודש אוגוסט 2000 - הסדר שלפיו הנתבע היה אמור לקבל לכל הפחות דירה. הנתבע הציג ראיות, לרבות כתבי בית דין, שמהם עולה כי יוצג על ידי עורכי דין אחרים בהמשך הדרך וכי ההסדר הסופי עם הקבלן נחתם בעת שהנתבע היה מיוצג על ידי עורך דין אחר. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את הקביעה כי בזכות מאמציהם של התובעים בעת שייצגו את הנתבעים הושגה ההצעה להסדר עוד במהלך חודש אוגוסט 2000. כך גם אין בייצוג של הנתבע על ידי עורכי דין אחרים החל משלב מסוים כדי לשלול את זכאותם של התובעים ולו לשכר טרחת עורך דין ראוי. לאור האמור לעיל, התובעים הרימו את הנטל להוכיח כי הם זכאים לקבל שכ"ט עורך דין מהנתבע בעקבות ההסכם. עתה יש לבחון את גובה שכר הטרחה שהם זכאים לקבל. בסיכומי התובעים תביעה לקבלת 109,179 ₪ לפי החישוב הבא: 10% מערך הדירה שקיבל הנתבע אשר השמאי העריך את שוויה בסך של 898,000 ₪ יחד עם 16% מע"מ ואשר מגיעים לסך של 104,168 ₪; ודמי שכירות ל- 18 חודשים בסך של 600$ לכל חודש בתוספת מע"מ בשיעור של 16% אשר מגיעים לסך של 5,011 ₪. כמו כן ביקשו התובעים לחייב את הנתבע בהוצאות לדוגמא לרבות הוצאות עבור שכר טרחת המומחה להשוואת כתבי יד מטעם התובעים והוצאות השמאי מטעמם. התובעים לא הרימו את הנטל הנדרש כדי להוכיח כי הנתבע אכן קיבל דמי שכירות במשך 18 חודשים, ועל כן יש לדחות את התביעה בסך של 5,011 ₪ שהם 10% משכר הדירה הנטען. אמנם הוצגו מכתבים מטעם הנתבע שלפיהם ביקשו לקבל שכר דירה עבור 18 חודשים ולפי 600$ לחודש, אולם הנתבע הכחיש שקיבל את הסכום הנ"ל ולא הוצגו ראיות על מנת לבסס את התביעה בגין שכה"ד. הנתבע אישר כי קיבל דירה מהיזם, אולם טען שמדובר בדירה בת 3.5 חדרים ולא בת 4 חדרים, וכן הוסיף וטען כי התובעים אינם זכאים לקבל בגין כך שכר טרחת עורך דין כלשהו. הנתבע צירף לתצהירו הסכם פשרה שנחתם בחודש ספטמבר 2006 בינו לבין חברת נאות מזרחי בע"מ שממנו עולה כי הנתבע יקבל דירה בת 4 חדרים, ובהואיל השני צוין כי "יכיל בין השאר דירה בת 4 חדרים", (נספח ט' לכתב התביעה שהוגש מטעם חברת נאות מזרחי בע"מ נגד הנתבע משלא קוים הסדר פשרה אשר סומן ו' 6). כן עולה מהמפרט הטכני אשר צורף לאותו הסכם כי מדובר ב"דירה בת 4 חדרים" (סע' 3.1 למפרט הטכני). עורך דין גלבוע אשר הובא להעיד לטובת הנתבע נשאל במהלך החקירה הנגדית האם אכן עולה מהמסמכים שהוכנו עבור הנתבע כי מדובר בדירה בת 4 חדרים ואישר "מה שכתוב שם. אני קורא כאן 4 חדרים" (עמ' 19 ש' 16-19). ממכתב ב"כ הנתבע מיום 19/12/06 אשר נשלח לחברת נאות מזרחי בע"מ עולה מסע' 16 כי על פי הדיווח לרשויות המס מדובר בדירה בשווי של 798,480 ₪. הנתבע לא הגיש חוות דעת של שמאי מטעמו על מנת לבסס את שוויה של הדירה. התובעים הפנו בסיכומיהם לסע' 15ב לתצהירו של הנתבע שממנו עלה כי שווי הדירה הוא 709,760 ₪ וזהו הסכום שדווח לרשויות. הנתבע אישר בחקירה הנגדית כי למעשה דווח סכום גבוה יותר - "אני דיווחתי על 798,480 ₪" (עמ' 20 ש' 4). לעניין שוויה של הדירה עורך דין גלבוע הוסיף והעיד כי להערכתו שווין של הדירות עלה ב- 200,000 ₪ נכון לשנים 2008 - 2009 ונכון ליום החקירה הוא מעריך את שווי הדירה ב"מעל 1,200,000 ₪ אולי 1,300,000 ₪" (עמ' 20 ש' 5-10). השמאי מטעם התובעים ערך חוות דעת בנוגע לשוויה של דירה בת 4 חדרים באותו אזור והגיע לשווי של 898,000 ₪. הנתבע לא הציג חוות דעת של שמאי מטעמו, הצהיר תחת אזהרה לגבי שווי מדווח בסך של 709,760 ₪, ובחקירה הנגדית העיד לראשונה כי דיווח בפועל על סכום גבוה יותר - סך של 798,480 ₪. ב"כ הנתבע מבקר בסיכומיו את תשובות השמאי לשאלות שנשאל, אולם אין בתשובות אלו כדי לערער את חוות דעתו של השמאי מטעם התובעים ומנגד, הנתבע בחר שלא להגיש חוות דעת כלשהי מטעמו. כמובן שאין כל ערך לטענת הנתבע בסיכומיו כי "לכל היותר יש להביא בחשבון את הסכום 709,760 ₪ כשווי הדירה, אם וככל שייפסק", שכן כאמור מדובר בגרסה שקרית בתצהיר אשר קרסה בחקירה הנגדית. לאור האמור לעיל, בית משפט זה מקבל את ממצאי חוות הדעת השמאי מטעם התובעים וקובע כי הוכח ששווי הדירה שקיבל הנתבע נכון למועד הגשת התביעה עמד על סך של 898,000 ₪, כך ש- 10% מסכום זה בתוספת 16% מע"מ עומד על סך של 104,168 ₪. בנסיבות העניין, משהודה הנתבע בחקירתו הנגדית כי חתם על הסכם שכר הטרחה עם התובעים ועל ייפוי הכוח, וזאת בניגוד להצהרותיו הקודמות, אזי יש לחייבו לשלם לתובעים את שכר הטרחה המוסכם. עם זאת, יצוין כי בהתחשב בהיקף העבודה שביצעו התובעים ובהסדר שהושג, גם לו היה בית המשפט מוצא לנכון לחייב את הנתבע בשכר טרחת עורך דין ראוי, הרי שהיה פוסק סכום דומה לזה שהתקבל מחישוב שכר הטרחה המוסכם כנ"ל. הנתבע העלה טענת קיזוז אשר לא נטענה כלל בכתב ההגנה מטעמו, וביקש לקזז 200,000 ₪ אשר לטענתו שילם לבנו בעקבות ההסדר. מדובר בשינוי חזית ובהרחבת חזית אסורה ולכן אין כל מקום או צורך לדון בטענה זו. לפיכך, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובעים סך של 104,168 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. במישור חיוב הנתבע בשכר טרחת עורך דין, הנתבע העלה טענות חסרות כל בסיס; הגיש תצהיר עדות ראשית שבו הועלו טענות לא נכונות כלל, לרבות טענות שלפיהן הנתבע לא חתם על הסכם שכר טרחת עורך דין ועל ייפוי כוח; והצהיר הצהרות נוספות אשר קרסו בחקירה נגדית. מעבר לאיסור בחוק שלא להצהיר אמת, הנתבע סרבל את הדיון בין היתר בשל ניהול חקירה שלמה של המומחה מטעם התובעים להשוואת כתבי יד, כשלא היה כל מקום לערוך חקירה כזאת, שכן הנתבע ידע והודה בסופו של דבר כי אכן חתם על גבי אותם מסמכים. לאור זאת, ובהתחשב בהיקפה של התביעה וכל הכרוך בה, הנתבע ישלם לתובעים סך של 40,000 ₪ בגין שכ"ט עורך דין וכן סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות אשר כוללות הוצאות בגין חוות הדעת ואגרת בית המשפט. יש לצרף לסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. עורך דיןחוזהמיסיםשכר טרחת עורך דיןשכר טרחההסכם שכר טרחהמע"מ (מס ערך מוסף)