נפילה במדרכה פגומה ופציעה בגפה העליונה הימנית

בעת שהלכה במדרכה, החליקה ונחבלה בגפה העליונה הימנית. התובעת טוענת כי המדרכה הייתה משובשת עד כדי "מפגע" למעבר הולכי הרגל וזאת כתוצאה ממעשים וממחדלים של הנתבעים יחד ולחוד בשל עבודות בנייה ותחזוקה שביצעו במקום. 2. הנתבעת 1 (להלן: "המועצה" וצד ג' 3) היא הבעלים ו/או המחזיקה של המקרקעין בהם ארע האירוע נשוא התובענה. נתבעת 2 (וצד ג' 4) היא המבטחת בזמנים הרלבנטיים של נתבעת 1בפוליסת אחריות צד שלישי. 3. הנתבעת 3 היא חברה קבלנית העוסקת בעבודות עפר ופיתוח, סלילת כבישים, בניה צנרת, מים וביוב ראשיים ומי שביצעה במועד הרלבנטי, עבודות החלפת ריצוף ברחוב גורדון ביישוב קדימה (מקום הנפילה). נתבעת 4 היא המבטחת בזמנים הרלבנטיים של נתבעת 2 בפוליסת אחריות צד שלישי. עבודות הבנייה התבצעו בהתאם להסכם בין הנתבעת 1 לנתבעת 3 על פי מכרז פומבי 1/2005 מיום 19.6.05 (צורף לתצהיר הנתבעת 3). נתבעות 3-4 הן גם שולחות הודעת צד ג' לנתבעים 1-2 וגם 5-6. 4. נתבע 5 (וצד ג' 1) הוא קבלן אשר ביצע בהתאם להתקשרות בינו לבין הנתבעת 1, עבודות הכנה לתשתית תאורה שכללו חפירות במדרכה בה נפלה התובעת. זאת בהתאם להסכם התקשרות משנת 2002 וכן על פי התקשרויות בעל פה בינו לבין המועצה. (ככל העולה מעדותו בחקירתו הנגדית). נתבעת 6 (וצד ג' 2) היא המבטחת בזמנים הרלבנטיים של נתבע 5 בפוליסת אחריות צד שלישי. 5. הנתבעים מכחישים את התרחשות התאונה ואת נסיבותיו וכן את אחריותם לפיצוי התובעת בגין התאונה הנטענת. כמו כן מכחישים את אומדן הנזק הנטען על ידי התובעת בכתבי טענותיה. 6. ביום 25/12/11 הסכימו הצדדים להעמיד את שיעור נכותה הרפואית של התובעת בגובה 30%. 7. בתיק זה העידו עדים רבים: התובעת, בעלה מר נחשון זכריה, מהנדס המועצה מר יוחנן טוויטו, מפקח מטעם המועצה- מר חגי לוי, מנהל העבודה אצל נתבע 3- מר נעים חסון והנתבע 5. כמו כן הצדדים הגישו מסמכים וכתבי טענותיהם. נסיבות האירוע: 8. התובעת העידה כי היא מתגוררת ברחוב גורדון ביישוב קדימה. ידעה כי נערכים תיקונים בכביש ובכמה מקומות על המדרכה לצורך תאורה. העבודות התבצעו במהלך חצי שנה בערך, ברחוב בו היא מתגוררת. 9. ביום 2.10.05 צעדה לקופת החולים בסמוך לשעה שש בערב, על מנת לרכוש תרופות (חולת סכרת). נפלה כשבעים מטרים מביתה מול הבתים של משפחות בגדני ומימון. העידה כי כיום אין מפגע שם ואת תמונות המפגע צילם בעלה לאחר שאמרה לו היכן נפלה לגבי המפגע. באשר לנפילה עצמה ציינה בחקירתה כי, רגלה נתקלה במשהו ועל כן נפלה , היה חשוך ולא הצליחה לראות. לאחר הנפילה צעדה לביתה לבד. בביתה היו בעלה, בנה ובתה אשר לקחו אותה לבית החולים. ביום בו נותחה בעלה התקשר למועצה המקומית שם דיבר עם גברת מזי כהן וסיפר לה על מצבה של אשתו ועל המפגע. והיא אמרה לו שהיא תיידע אודות השיחה את מזכיר המועצה - יוסי ברק. 10. מר יוחנן טוויטו מהנדס המועצה העיד בחקירתו הנגדית כי, במועד התאונה התבצעו במקום התאונה עבודות ביוב ועבודות חשמל. עבודות החשמל במקום נמסרו לנתבע 5 ואילו עבודות הניקוז נמסרו לנתבע 3. עבודת החשמל כללה חפירה והנחת צנרת חשמל בכביש כולל הכנה לעמודים במדרכות . במקביל לעבודת החשמל התבצעו עבודות ניקוז ותשתית. כמו כן מונו על ידי המועצה שני מפקחים על עבודת הקבלנים. העיד כי בסיום העבודה האדמה נשארה בגובה המדרכה. 11. עובר לאירוע התובעת עבדה כגזברית במשרד הקליטה. במסגרת תפקידה בעבודה נדרשה לעבודות הקלדה, תיוק מסמכים, חישובים, כתיבה, תפקידים של פקידת הנהלת חשבונות. לאחר האירוע במהלך 8 חודשים קיבלה שכר על חשבון ימי מחלה וימי חופשה צבורים. (העידה כי שווי יום חופשה - 218 ₪ ושווי יום מחלה- 202 ₪). לאחר מכן מצבה נבחן על די ועדה רפואית של עובדי המדינה אשר קבעה כי היא אינה כשירה לחזור לעבוד בגלל מצב היד. התובעת לא שבה לעבודתה לאחר התאונה. לא ניסתה להשתלב במסגרת תעסוקתית אחרת. 12. התובעת גם פרטה בעדותה את עברה הרפואי עובר לתאונה, ציינה כי סבלה ממיגרנות ובשנת 90 מדלקת באוזן. סבלה מסחרחורת פעם אחת. כיום היא בעלת נכות בשיעור של 60% במל"ל בשל מחלת הסוכרת, החבלה ביד כאבי גב, עודף שומנים בדם וכאבי ראש, אולם מה שמנע ממנה לשוב למסגרת תעסוקתית - מצבה הרפואי ביד. העידה כי עד מאי 2008 העסיקה עוזרת בית שאינה מוכנה להזדהות, פעם בשבוע לחמש שעות בשביל עבודות ניקיון בלבד. המסייעים לה הם בעלה ובתה. התובעת הגישה תביעה לקבלת שירותים מיוחדים במל"ל . בנוסף הוסיפה כי לאחר האירוע נפלה שוב בביתה. 13. התובעת בסיכומיה, טוענת כי יש לקבל את גרסתה בדבר נסיבות התרחשות התאונה, על קיומו של המפגע העידו גם עדי ההגנה. התובעת טוענת כי נפלה על מדרכה משובשת, שהיה בה בור אשר נחפר על ידי נתבע 5 לצורך הכנת תשתית להנחת עמודי תאורה וכוסה באופן זמני בחול. כמו כן קיומה של "תעלה גדולה" אשר נחפרה באדמה ככל הנראה לצורך התחברות לבור ביוב שהיה בחצר בית פרטי. התובעת טוענת כי ככל העולה מהתמונות שצורפו, מדובר במפגע של אבנים שקועות וכי החול בתעלה הגדולה תחום על ידי חוסר באבנים ולא מפוזר מעל אלא ביניהן. לו הייתה המדרכה מרוצפת באופן אחיד מתחת לתעלה הגדולה הרי שהחול לא היה חודר ושוקע אל בין האבנים המשתלבות. 14. התובעת ציינה כי בעלה צילם את התמונות למחרת התאונה. מר נחשון זכריה, בעלה של התובעת, העיד כי צילם את התמונות כאשר אשתו הייתה בבית החולים. צילם על פי המיקום שהיא אמרה לו שבו נפגעה ליד בתי המשפחות בגני ומימון. הוא עצמו אינו יודע ממה היא נפלה כי לא נכח במקום. העיד כי צילם גם במועדים נוספים והגיש את התמונות על פי בחירת ב"כ. 15. התובעת טוענת כי יש להטיל על המועצה אחריות מלאה בגין נזקיה הגופניים בהיותה הבעלים והמחזיק של המקרקעין בו התרחש אירוע הנפילה, ומכוח רשלנותה שלא סימנה וגידרה את המפגע. לא דאגה כי לא יישארו מכשולים בדרך, והיה עליה לדאוג להסרת המכשולים גם מכוח פקודת העיריות. המועצה לא פיקחה כהלכה על עבודת הקבלנים, מהנדס המועצה אישר כי התמונות שהוצגו מהוות מפגע. שבועיים עובר לנפילתה של התובעת, אישה נוספת מעדה באותן נסיבות ברחוב מקביל . המועצה אחראית כלפי הקבלנים שאפשרה להם לעזוב את המקום מבלי לתקן כהלכה את המדרכה. המועצה ידעה על קיומו של המפגע וחרף זאת מפקחיה לא נתנו הוראה לתקן המפגע בזמן אמת עובר לנפילתה של התובעת. על כן היה עליה לצפות את הנזק ולפיכך לפצות התובעת. 16. באשר לאחריות הנתבעים 3-4, התובעת סבורה כי בהתאם להסכם ההתקשרות בינם לבין הנתבעת 1, נטלו על עצמם הנתבעים 3-4 חובה מפורשת בגין מחדלים ומעשים שלהם לפצות בגין נזקי גוף כלפי צד ג. התובעת טוענת כי מנהל העבודה מר נעים חסון העיד כי מידי פעם הם היו עובדים גם על המדרכות על פי בקשת המועצה. על כן קיימת סבירות גבוהה כי הוא יצר את התעלה הגדולה לצורך התחברות עם בור הביוב שהיה בחצר הבית הפרטי בסמוך למקום הנפילה של התובעת. 17. באשר לאחריות הנתבעים 5-6, התובעת טוענת כי חלה החובה מכוח הסכם ההתקשרות שהיה בתוקף בין נתבע 5 בעצמו לבין המועצה משנת 2002. נתבע 5 אישר כי מדובר במפגע אך לא הוא גרם להיווצרותו. הואיל והוא בעל החברה, המנהל, המנכ"ל ומי שנתן את ההוראות בשטח והוא זה שכיסה את הבורות בחול בלבד אשר שקע וגרם למפגע, יש לחייבו באופן אישי כאורגן אשר קיים באופן אישי את כל רכיבי העוולה האזרחית. נתבע 5 היה מודע כי התרת המדרכה ללא ריצוף קבוע עשויה להפוך למפגע. חרף העובדה כי לא שילמו לו על כיסוי המדרכה היה עליו להתריע ולסמן את המפגע - דבר שלא נעשה. 18. הנתבעות 1-2 טוענות בסיכומיהן כי גרסתה של התובעת הנה בגדר עדות יחידה של בעל דין ללא תמיכה. התובעת לא הצליחה להוכיח קיומו של מפגע כלשהו. היא אינה יודעת מדוע נפלה, לא ראתה ממה נפלה, ולא ניתן לקבוע את סיבת נפילתה של התובעת. הנתבעת טוענת כי התמונות צולמו באור יום במהלך עבודה ואילו התובעת טוענת לאירוע בשעות הערב, זמן כי האזור מגודר, נקי ושונה. בהעדר תמונה אותנטית שתציג את מצב המדרכה בשעת האירוע הנטען ולאחר סיום יום העבודה אינו יכול להעיד על קיומו של מפגע בערב. הנתבעת טוענת כי התובעת נפלה בשל תחלואיה האישיים ללא זיקה למצב המדרכה. התובעת לא הודיעה בזמן אמת על מפגע ועל כן אירוע הנפילה הנטען לא הוכח. המועצה מבקשת כי ככל שיקבע כי יש לה אחריות בגין אירוע הנפילה, הרי שהיא רובצת במלואה על ידי הנתבעים 3-6 מכוח התחייבותם על פי הסכמים. בנוסף טוענת הנתבעת 1 כי היא מזמינת העבודה אשר התקשרה עם קבלני משנה ואחריותה כאחריות היזם. 19. הנתבעות 3-4, טוענות בסיכומיהן כי לא היה לנתבע 3 כל קשר לעבודות החשמל ולעבודות החפירה שהתבצעו על המדרכה ברחוב גורדון ביישוב קדימה- בו נפלה התובעת. הקבלן ביצע עבודות ניקוז בכביש אשר בוצעו במרחק כמטר משפת המדרכה ולאורך הכביש בלבד. נתבע 3 התבקש חמישה ימים לאחר המקרה, על ידי מפקח הנתבעת 1 מר חגי לוי לתקן הבור במדרכה. 20. הנתבעות 5-6 טוענות בסיכומיהן כי התובעת כלל לא הוכיחה את הגורם לנפילתה את המקום ואת המפגע ואת נסיבות התאונה. בנוסף, אזור השיפוצים היה נגלה לעין והיה שילוט רלבנטי באזור. בנוסף במועד התאונה הנתבע 5 סיים העבודה לשביעות רצונם של המועצה. הקבלן לא נדרש לסגור או לרצף את המקום בו עבד. המועצה לא פעלה לסגור את הבור בריצוף מטעמיה ועל כן יש לדחות התביעה כנגדן. 21. הנתבעים כולם טענו לאשמה התורם המכריע של התובעת וכן כי נזקיה הנטענים והמוכחשים- מוגזמים. דיון: 22. בכתב התביעה נכתב כי: "ביום 2.10.05 בסמוך לשעה 20:00 עת הלכה ברחוב גורדון נפלה התובעת ארצה עקב מפגע שהיה קיים במדרכה אשר הייתה אותה עת בשיפוצים... כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בגופה ובמיוחד נפגעה קשות בידה הימנית הדומיננטית". המפגע לא תואר, האם מדובר בנפילה עקב היתקלות במרצפת בולטת? חוסר מרצפת? שקע המהווה מפגע על פי ההלכות? חול ממנו החליקה? כתב התביעה אינו מפרט. 23. לכתב התביעה צורפו תמונות אודות המפגע אשר צילם בעלה של התובעת (על פי עדותו בסמוך ולאחר האירוע המצער). בתמונות מצולמת המדרכה המשובשת, אשר רוב רובה בנויה מאבנים משולבות למעט שני מפגעים הנצפים בה בוודאות: שקע במדרכה בצמידות לכביש, עם חסרים של אבנים משולבות המהווה מפגע לשיטתי. וכן שביל עפר אדום לאורכה של המדרכה אשר מורכב רק בחלקו מאבנים משתלבות, ובקטע בו השביל מתקרב לכביש ישנם חסרים של אבנים משתלבות בהיקף של המפגע הקודם. שני המפגעים נראים בבירור. שני המפגעים תוקנו על פי תמונה מאוחרת שצורפה לכתב התביעה. 24. בחוות הדעת הרפואית אשר צורפה לתביעה נכתב כי התובעת נפגעה כתוצאה מקיומו של מפגע. 25. בחקירתה הנגדית ביום 15.12.11 במענה לשאלה ממה היא נפלה, ציינה התובעת: "פתאום נפלתי. נתקלתי במשהו ונפלתי, לא יודעת בוודאות. היה חשוך ולא ראיתי כלו, אם הייתי רואה את המפגע לא הייתי נכנסת ונתקלת, לא ראיתי כלום, הכל היה חשוך, פתאום אני ברצפה. פתאום נפלתי" (עמוד 13 שורות 1-4). בעלה של התובעת נחקר אף הוא באותו היום, העיד כי הוא צילם את התמונות אודות המפגעים:"...שאלתי אותה מה לצלם היא אמרה שנפלה ליד בגדני מול רחוב מימון. אני לא יודע ממה אשתי נפלה, אני לא יודע כתוצאה ממה היא נפלה". (עמוד 26 שורות 29-33). 26. לכאורה, מדובר בעדות של תובעת שאינה מצביעה באופן ספציפי מהו המפגע ממנו נפלה. אולם על פי נסיבות תיק זה, התרשמתי כי יש לקבל את גרסתה של התובעת לעניין נפילתה מהטעמים הבאים: התובעת נפלה בשעות החשיכה בגין היתקלות רגלה במפגע במדרכה. הואיל והמפגעים שצולמו על ידיה במדרכה, שני בורות כתוצאה מעבודת חפירה היו סמוכים זה לזה ונגרמו מאותה סיבה ועל ידי אותם נתבעים, ובשניהם נצפו העדר מרצפות, שקעים באדמה- אין ספק כי אלו מהווים מפגע. התרשמתי כי התמונות אשר צולמו אמנם על ידי בעלה של התובעת ובהעדרה, צולמו על פי המיקום בו נפלה, וזאת משום שנקבה בשמות המשפחות המתגוררות בסמיכות למדרכה בו נפלה. התובעת תיארה בסיכומיה כי המפגע ממנו נפגעה "התעלה הגדולה" הוא למעשה המפגע המצולם התמונה ובו נצפה בור חול חסר אבנים משולבות, ובעל הפרשי גובה בין שאר המדרכה, שאף היא מכוסה בחול ושאריות בנייה היכולים להוות מפגע כלפי משתמשי הדרך. 27. באשר להיות המכשול מפגע ממש, עדי ההגנה בחקירותיהם הודו כי התמונות מלמדות על מכשול של ממש. כך מר טוויטו מהנדס העיריה לאחר עיון בתמונות התובעת- הודה כי מדובר במדרכה עם מפגעים. כך גם מר נעים חסון מטעם נתבע 3 הסביר כי, קבלן התאורה חפר את הבורות במדרכה ולאחר מכן כיסה בחול והחזיר את המרצפות ללא הידוק: "...הסירו את הריצוף, הם החזירו, ז"א סידרו חפיף, כיסוי חפיף על מנת שאחרי זה יעשו עבודה יסודית . הם כיסו חפיף שמישהו לא ייפול בתעלה. .. בחול, גם האבנים המשתלבות היו פרושים, אבל לא מסודרות כמו שצריך". (פרוטוקול מיום 11/6/12 עמ' 68 ש' 9-12). 28. התובעת מתייחסת בכתבי טענותיה למפגע של בור המכוסה בחול ונעדר מרצפות עליו דרכה ובגינו מעדה, ועל מפגע זה הצביעה בעת הדיון וכן עמדו על טיבו גם הנתבעים בכתבי טענותיהם. על כן אני מקבל את גרסת התובעת לאירוע הנפילה בגין מכשול של ממש במדרכה, הנתמכת עם התיעוד הרפואי בתיק ומתיישבת עם נסיבות התיק באשר לתפקודה לאחר התאונה. 29. התובעת העידה כי היא מתגוררת באותו רחוב אולם היא נוהגת לעבור שם בעודה נוסעת ברכבה ולא בהליכה רגלית, ועל כן לא ידעה כי המדרכה שם משובשת. האירוע התרחש בשעות החשיכה, בהעדר תאורה, סימון המקום ומניעת מעבר דרכו ועל כן אני סבור כי אין מקום להשית אשם תורם על כתפי התובעת. 30. להוכחת עוולת הרשלנות על התובעת להוכיח כלפי כל אחד מהנתבעים חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרתן גרימת נזק וקשר סיבתי בין הרכיבים. 31. נתבעת 1 היא המועצה, היא הגורם שהתקשר עם קבלני המשנה הנתבעים והיא בעלת המקרקעין ואמונה על ביטחונם של משתמשי הדרך בהן הולכי רגל על פי פקודת העיריות. היא הזמינה את עבודות השיפוצים ומכוח הדין וההלכות היא חייבת בחובת זהירות מושגית כלפי משתמשי הדרך. נתבעת 1 חבה גם בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת. התובעת הולכת רגל אשר עשתה שימוש במדרכה בה הוצבו מכשולים רבים על פי בקשת הנתבעת 1 עצמה. 32. מכשולים אלו לא תוקנו, לא גודרו ולא סומנו. מכשולים אלו כללו בורות, העדר ריצוף, שאריות בנייה וחול ועל כן יש לקבוע כי הנתבעת 1 הייתה צריכה לצפות כי הולך רגל עלול למעוד כפי שקרה לתובעת. יתירה מזאת, בתיק זה המועצה מינתה שני מפקחים מטעמה בשטח אשר היו אמונים על בדיקת השטח והבטיחות בו, כאשר מפקח אחד היה אמון על עבודתו של נתבע 3 ואילו מפקח שני היה אמון על עבודתו של הנתבע 5. מהנדס המועצה אישר כי אם קבלן חופר בו במסגרת עבודתו עליו לסגור אותו כהלכה, אולם דבר זה לא נעשה על אף הפיקוח של המועצה בשטח. 33. המועצה לא העידה את המפקח האחראי מטעמה בשטח ולמעשה מפקח מטעמה הורה לסגור הבור לאחר נפילתה של התובעת ועל פי עדותו למרות שלא היה בתחום פיקוחו אלא תחת עבודתו של מפקח אחר. משכך המועצה הייתה צריכה לצפות כי במדרכת יישוב קהילתי בה מתבצעות עבודות חפירה שלא כוסו כהלכה או סומנו על ידיה או גודרו או תוקנו - עלולות להתרחש תאונות כמו זו שקרתה בפועל לתובע. על כן אני סבור כי היא חייבת לפצות התובעת. יש לציין כי יכולה הייתה המועצה באמצעות מפקחיה לגדר המקום באופן כזה שימנע מהולכי רגל לעבור בו ואף לדאוג לתיקון המפגע במהרה, כפי שנעשה בפועל אולם לאחר התאונה המצערת. 34. החלטתי לדחות התביעה כנגד נתבעים 3-4 מן הטעמים הבאים: על פי קביעתי התובעת מעדה עקב מפגע של בור שנחפר במדרכת היישוב בסמיכות לכביש. עדותם של גורמים מוסמכים בעירייה הובילוני למסקנה כי נתבע 3 לא היה אחראי על חפירתם, לא היה אחראי כחובה במסגרת עבודתו על תיקונם וכל מעורבותו הייתה על פי בקשת המפקח מטעם המועצה לתקן המפגעים. דברים אלו נאמרו גם על ידי מר חגי לוי מי שפיקח על עבודת הנתבע 3 מטעם המועצה. 35. כמו כן, העיד מהנדס המועצה חקירת מר יוחנן טוויטו לגבי מעורבות נתבע 3 (נאדים כמאל) כי:" הוא עבד רק בכביש באופן עקרוני. הוא עבד רק בכביש, הזמנו אותו לביצוע עבודות ניקוז וסלילה ברחוב גורדון. תוך כדי ביצוע, המועצה החליטה שיש לה כוונה לשדרג את הרחוב ולשים עמודי תאורה חדשים, ואז מנהל החשמל והתשתיות שלנו קידם את ההכנות, הוא פנה לקבלן נירגד שנתן לו עבודת הזמנה לביצוע, נדין כמאל עבד רק בכביש באופן עקרוני. אם העובדים שלו עובדים על המדרכה, הוא עובד במדרכה? לא. זו העבודות שלו, עבודות ניקוז בכביש". (פרוטוקול מיום 20/5/12 עמ' 34 ש' 8-14). 36. בנוסף ציין כי, ביקשו מנתבע 3 לפנים משורת הדין, לתקן את הבורות במדרכות, למרות שזה לא היה חלק מהעבודה שלו. עבודתו הייתה בכביש אולם על פי בקשת נציגי העירייה הוא תיקן את המדרכה. 37. מר נעים חסון מנהל העבודה של נתבע 3 העיד כי רק לפי בקשת המועצה עבדו מידי פעם גם על המדרכה. העיד כי המפקח חגי לוי ביקש מנתבע 3 לתקן מדרכות לפעמים, המדרכה הזאת תוקנה כשבועיים לאחר נפילתה של התובעת. על כל התיקונים קיבלו שכר. 38. הנתבע 5 העיד כי הבורות נחפרו על מנת להניח תשתית תאורה. בכל שלבי העבודה פיקח על עבודתו מר בני בן חיים (מפקח מטעם המועצה- מנהל מחלקת חשמל במועצה). לאחר שעיין בתמונות אודות המפגעים במדרכה טען כי: "אני לא השארתי את זה במצב הזה, זה מצב של מפגע, אני השארתי את זה חלק ללא מפגעים, אמנם עם חולות, אבל ללא מפגעים, פה יש שקע בחול, אני לא השארתי את זה ככה. לפי התמונה הזאת , זאת תמונה שצולמה הרבה אחרי האירוע לפי זה שהכביש מתוקן, כלומר סללו אותו, אנחנו ביצענו את העבודה בשלב שלא היה כביש". (פרוטוקול מיום 11/7/12 עמ' 80 ש' 15-20). 39. נתבע 5 העיד כי מטבעו של חול הוא שוקע בעיקר בחודש אוקטובר שיש גשם, על כן נוצר הבור. העיד כי הוא לא היה צריך לתקן את המדרכה בסוף העבודה משום שאינו עובד ללא תמורה. השאיר את המדרכה עם כיסוי חול חלק וישר על פי דרישת המועצה. העיד כי התמונות של התובעת צולמו הרבה אחרי סיום העבודה שלו, כאשר הוא סיים לא היה כביש סלול ואילו בתמונות הכביש סלול. מדובר בחודשיים או שלושה חודשים לאחר סיום העבודות שלו. 40. החלטתי לדחות התביעה כנגד נתבעים 5-6 מן הטעמים הבאים: מהנדס העיריה מר יוחנן טוויטו תאר בעדותו את חלוקת התפקידים בין הגורמים השונים בשטח: היו שני מפקחים במקום מטעם העירייה האחד שמו חגי לוי והשני שמו בני בן חיים אשר פיקח והשגיח על נתבע 5. תפקידו של הנתבע 5 היה הכנה לתאורות חשמל. במסגרת התפקיד היה עליו לבצע חפירות לשם הנחת צנרת ולאחר מכן לסגור. החפירות התבצעו על ידי הנתבע 5 במדרכה על מנת להטמין צינורות תאורה באדמה שיקשרו בין עמוד לעמוד. נתבע 5 קיבל את המדרכה סלולה על ידי אבני אקרשטיין, לאחר מכן הוציא את המרצפות ובסיום העבודה כיסה בחול. נתבע 3 התבקש על ידי המפקח חגי לוי לרצף את החול חמישה ימים לאחר נפילת התובעת. 41. מהנדס העירייה העיד כי לא היה קיים קושי ממשי לקרוא לקבלן אחר לרצף את המדרכה לאחר סיום עבודות התאורה והעלה סברה כי אולי נוצרה המתנה על מנת שהחול ישקע. מי שאמון על הזמנת קבלן אחר לרצף את המדרכה היה המפקח - מנהל אגף התשתיות בני בן חיים. הוסיף והעיד כי לא בהכרח הנתבע 5 היה צריך לרצף את המדרכה אלא קבלן אחזק ה אחר אשר עובד עם המועצה באופן כללי. אם המפקח שהיה במקום בני בן חיים היה סבור כי תפקידו של הנתבע 5 -לרצף - אזי הוא לא היה מאשר לו תשלום כפי שנעשה בפועל. ברגע שהעירייה מאשרת את החשבון משמע שיש אישור על סיום עבודה. 42. כאמור המועצה לא הזמינה לעדות את המפקח שהיה אמון על עבודתו של נתבע 5, מר בני בן חיים ועל כן אני מקבל את הטענה והסברה של מהנדס המועצה כי עבודת הריצוף הייתה אמורה להתבצע על ידי קבלן אחר, על פי החלטתו של המפקח בן חיים. המועצה אישרה את עבודתו של נתבע 5 ושילמה לו ,משכך ברור היה כי נתבע 5 סיים את עבודתו למרות שהעבודה בשטח הייתה אמורה להסתיים על ידי קבלן אחר. 43. על המועצה היה להזמין קבלן אחר האמון על ריצוף עם סיום עבודתו של נתבע 5. הואיל והתובעת נפלה אחרי סיום עבודתו של הנתבע 5, בפרק זמן ארוך יחסית על פי העדויות שנשמעו. נתבע 5 לא נדרש ולא התבקש לרצף את החפירות במרצפות ולמעשה העיד כי כיסה את הבורות בחול מהודק כדרישת מי שפיקח עליו (ולא הוזמן לעדות). לא הוצגו בפניי כל מסמכים המורים אחרת. נתבע 5 העיד כי את המקום לא השאיר כפי התמונות אשר צולמו הרבה אחרי סיום העבודות טעמו. 44. משנדחו התביעות כנגד נתבעות 3-6 וכך כפועל יוצא הודעות צדד ג' כנגדן, אני סבור כי על הנתבעות 1-2 לפצות התובעת בגין נזקיה, ללא ניכוי אשם תורם ובהתאם להסכמה הדיונית לפיה התובעת סובלת מנכות רפואית בשיעור של 30% עקב התאונה. 45. עובר לתאונה סבלה התובעת ממחלת הסוכרת ומעודף שומנים בדם וממיגרנות, אולם מצב רפואי זה לא מנע ממנה לעבוד במשרד הקליטה במהלך שתיים עשרה שנים. לאחר התאונה שהתה התובעת בחופשה ללא תשלום במשך שנתיים ולאחר מכן עזבה את תפקידה. התובעת טוענת כי היא נתקלת בקושי תפקודי בפעולות הבאות: כתיבה, הנחת יד על השולחן, שימוש במחשב, הרמה ותיוק של קלסרים, קושי בהגעה לעבודה עם שלושה אוטובוסים. עבודתה במשק הבית נפגעה. על כן טוענת התובעת כי נכותה התפקודית הנה מלאה. 46. מנגד טענו הנתבעות 1-2 כי התובעת לא עמדה על חקירת המומחים הרפואיים. הנתבעות טוענות כי פרישתה של התובעת נבעה לאור עברה הרפואי העשיר והיא ביקשה בעצמה לפרוש ככל העולה מפרוטוקול הועדה הרפואית של עובדי המדינה מיום 24.3.08 שם נכתב מופרשות: "מבקשת לפרוש מהעבודה". הנכות שנקבעה לתובעת בוועדה הרפואית של עובדי המדינה (66%) נבעה ברובה מבעיות רפואיות אחרות כאשר רק שליש מהנכות- מקורה שפגיעה ביד באירוע המתואר כך שבכל מקרה פרישתה מהעבודה אינה קשורה לתאונה. מאז פרישתה התובעת לא חיפשה להשתלב במסגרת תעסוקתית. 47. הנתבעות טוענות כי אופי עבודתה היה משרדי ואילו נכותה של הנתבעת נקבעה בגין הגבהה יישור וכיפוף במרפק ימין. נכות זו לא היה בה כדי להגביל את התובעת מביצוע תפקידה כמנהלת חשבונות במשרד הקליטה על כן לדידם לא נותרה כל נכות תפקודית. 48. לאחר שבחנתי את נסיבות תיק זה ואת כלל הראיות לרבות עדותה של התובעת והמסמכים הרפואיים שהוגשו מצאתי לנכון לקבוע כי קיימת השפעה כלשהי על תפקודה של התובעת במישור התעסוקתי אך זו אינה עולה כדי שיעור נכותה הרפואית ואיני סבור כי אף למעלה מכך. אני סבור כי נכותה התפקודית של התובעת מגיעה כדי שיעור מחצית מנכותה הרפואית ותעמוד על 15% בלבד. 49. התובעת ילידת 7.4.52, כבת 53 במועד האירוע, כבת 61 שנים כיום. נכותה הרפואית 30% בגין חבלה במרפק ימין עם הגבלת תנועות יישור וכיפוף. לא עובדת כיום, עובר לאירוע שכירה במשרד הקליטה עיקר עיסוקיה עבודות משרדיות בישיבה. 50. בסיס שכר: על פי טופס 106 לשנים 2004-2005 עמד על סך של 6,313 ₪ בשערוך ליום זה- 8,008 ₪. 51. הפסדי שכר: בעבור שמונת החודשים בהם שהתה התובעת בחופשת מחלה וכן בחופשה על חשבון ימי החופשה הצבורים שעמדו לה יש מקום לפיצוי בסך של 64,064 ₪. בניכוי הסכום ששולם לה 45,070 ₪ = 18,994 ₪. מיום 1.6.06 יצאה התובעת לחופשה ללא תשלום ממנה לא שבה למקום עבודתה והיא אינה עובדת גם כיום. על כן סבורני כי יש מקום לפצותה בשיעור הנכות התפקודית: בעבור 88 חודשים עד היום במכפלת 15% נכות תפקודית ושכרה 8,008 ₪ - פיצוי לעבר בסך של 105,705 ₪. 52. הפסדי שכר לעתיד: 8,008 ₪ X 15% X מקדם היוון לחמש וחצי שנים 60.7727= 73,000 ₪. 53. סך הכל הפסדי שכר לעבר ולעתיד: 197,699 ₪ בתוספת 40,000 ₪ בעבור הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים שהיו משתלמים לה אלמלא פרשה מעבודתה בהתחשב בכך כי שוכנעתי שהפרישה הייתה הן בגלל התאונה והן בגלל מצבה הרפואי שאינו בזיקה לתאונה. סך הכול אובדן הכנסה ופנסיה: 237,699 ₪. 54. נזק לא ממוני: התובעת נזקקה לניתוחים, אושפזה במשך 8 ימים, נכותה הרפואית נ קבעה בשיעור של 30% סובלת מכאבים ובהתחשב כי פרשה גם בגין התאונה לאחר 12 שנות ותק יש מקום לפסוק לה פיצוי בסך של 120,000 ₪ בגין פרק זה. 55. עזרת צד ג': התובעת העידה כי בסמוך ולאחר התאונה היא נזקקה לעזרת צד ג' בשכר כמו גם הסתייעה בבעלה ובבתה. התובעת לא המציאה קבלות ולא ציינה את שם העוזרת אותה שכרה. בתה של התובעת לא העידה לגבי היקף העזרה אולם שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי פני עבר על דרך האומדנה. אשר על כן אני קובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין פרק זה. 55. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: סכום גלובלי בסך של 15,000 ₪. סכום התביעה: 422,699 ₪. 57. ניכויים: ניכוי של מלוא תגמולי המל"ל ששולמו לתובעת בסך של 369,982 ₪. על פי הודעת מבטחים שצורפה לתצהיר התובעת (נספח א 11) בהתאם להסכמות בין התובעת למבטחים, אין לנכות התגמולים מתביעה זו. סוף דבר: 61. סכום התביעה לאחר ניכויים: 52,717 ₪. 62. התביעה כנגד נתבעים 3-6 נדחית כך גם הודעות צדדי ג להן. הנתבעות 1-2 יישאו בהוצאות המשפט של הנתבעים 3-6 וכן בשכר טרחת עו"ד של כל אחד מצדדים בסך של 5,000 ש"ח. 63. הנתבעות 1-2 ישלמו לתובעת את סכום התביעה, כמו כן יישאו בהוצאות המשפט של התובעת לרבות, הוצאות בגין מומחים רפואיים בהם נשאה התובעת, אגרות ותשלומים על פי הפרוטוקולים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה לתשלומים בהם נשאה בפועל התובעת ועד ליום התשלום על ידיהן. כמו כן בשכר טרחת עו"ד בניהול תיק זה בסך כולל של 18,000 ש"ח. 64. זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה