חיוב בריביות בניגוד לסיכום בין הצדדים

לטענת הנתבע חוייב ביתר בגין ריביות בניגוד לסיכום בין הצדדים והכרטסת אינה משקפת את חובו האמיתי. בנוסף עותר הנתבע לפיצוי בגין תמותת בקר ונזקים עקיפים כתוצאה מפגמים במזון שסופק ולזיכוי בגין המזון שסופק בסכום העולה עשרות מונים (יותר מפי עשרה) מהסכום שנתבע. רקע וטענות הצדדים 2. התובעת הינה חברה בבעלות חברי מושב פטיש אשר עסקה בייצור ושיווק תערובת מזון לפרות (להלן - בליל). באוגוסט 2005 לערך התדרדר מצבה הכלכלי של התובעת ונמכרה מרבית פעילותה למשקיע חיצוני והוקמה חברה משותפת בשם בלילי הנגב בע"מ. הנתבע הינו בעל משק 126 במושב גילת ובו רפת בקר לחלב המונה כמאה פרות חולבות. במשך שנים ארוכות, משנת 1999 עד מאי 2007 בהתאם לחוות דעת מטעמו, צרך הנתבע את מנות הזנת הבקר מהתובעת. התובעת הגישה תביעה לתשלום יתרת חובו של הנתבע בגין רכישת בליל לפרות. התביעה על סך 59,612 ₪ נסמכת על דף אחד מכרטיס הנתבע אצל התובעת לתקופה מיום 1.7.04 ועד ליום 31.12.07. מהתנועות בכרטסת ניתן ללמוד כי ביולי 2004 רכש הנתבע בפעם האחרונה בליל מהתובעת בסך של 20,395 ₪. במועד האמור עמדה יתרת חובו לפי הכרטסת על סך של 114,904 ₪. לאחר הרכישה האחרונה שילם הנתבע חמישה תשלומים על חשבון חובו עד ליום 17.3.05, תשלומים אשר הפחיתו את יתרת חובו עד לסך של 35,269 ₪. במקביל לעמודת היתרה בכרטיס מופיעה עמודה של הצמדה/ריבית. בראש הכרטיס מופיע רישום כי הכרטיס נועד לחישוב ריבית לכרטיס חשבון "עפ"י מזרחי", ככל הנראה כוונה לריבית בבנק מזרחי. לפי הכרטיס סך הריבית אשר חייב הנתבע עומד על סך 22,269 ₪ וסכום התביעה משקף את הפרשי ההצמדה והריבית עד למועד הגשתה. 3. הנתבע אינו מכחיש את רישומי הרכישות בכרטסת אולם טוען כי רישומי הריבית בה נעשו בניגוד להסכמה לפיה התשלום יבוצע "שוטף + 60" ללא גביית ריבית. עוד נטען כי יש לזכותו בגין כל חיובי הריבית על פני תקופת ההתקשרות בין הצדדים והכרטסת אינה משקפת זיכויים שהיו אמורים להיזקף לטובת הנתבע. במקביל לכתב ההגנה הוגשה ביום 23.9.08 תביעה שכנגד על סך של 245,266 ₪ במסגרתה נטען כי הנתבע חוייב שלא כדין בריביות בסך 35,266 ₪. עוד נטען כי הנתבע לא זוכה במהלך ההתקשרות בגין תמותת בקר. הנתבע העריך כי בתקופת צריכת המזון מתו כ - 17 פרות עקב בעיות במזון שסופק ונגרם נזק של 110,000 ₪ בגין אי זיכוי עבור הפרות וירידה בתפוקת החלב. בנוסף נתבע סך של 100,000 ₪ בגין אי זיכוי עבור בליל פגום שתמורתו שולמה. לאחר שהצטייד הנתבע בחוות דעתו של השמאי גידי גלבוע ז"ל, מזקצר - גלבוע חברה לשמאות וסקרים בע"מ הוגש כתב תביעה מתוקן ביום 14.12.09 על סך של 663,638 ₪. על בסיס השומה גדל הנזק בגין תמותת 17 פרות חולבות לסך של 117,640 ₪, 322,343 ₪ בגין אובדן הכנסה מחלב ו- 88,389 ₪ בגין הפסד בקר לבשר. בהגנתה כנגד התביעה שכנגד טענה התובעת כי חל שיהוי רב בהעלאת טענות הנתבע באופן המטיל צל כבד על אמינותן. לטענתה הונהג פיצוי בסכום קבוע מקום בו הוכח בבירור על ידי תעודה וטרינרית כי מות הפרה נגרם כתוצאה מגוף זר בבליל. נטען כי לא פנה אליה הנתבע בזמן אמת בתלונה בגין מזון מקולקל או תמותת פרות ולפיכך אין יסוד לתביעה שכנגד. דיון והכרעה יתרת החוב בגין רכישת הבליל 4. תביעת התובעת פשוטה בעיקרה, דורשת היא יתרת חוב לפי ספריה בגין רכישות שביצע הנתבע במהלך יחסי המסחר השוטפים. תביעות מסוג זה, "תביעת כרטסת", מתבררות כדבר שבשגרה בסדר דין מהיר והמחלוקות בעיקרן סבות סביב אמיתות תעודות המשלוח. בתביעה זו בחר הנתבע להתגונן בטענות שונות מן הגורן ומן היקב, וליתר דיוק מהרפת אולם רובן ללא עיגון עובדתי מספיק. שני הצדדים נסמכו על שורת רפתנים מטעמם. התובעת על חברי מושב פטיש והנתבע על חברי מושב גילת. התובעת לא צירפה לתצהיריה את מלוא הכרטסת של הנתבע ונסמכה על העמוד הבודד שצורף לתביעתה. את אשר החסירה מילא הנתבע אשר צירף את כרטיס החשבון הממויין משנת 2001 ועד לשנת 2005. שני הצדדים נמנעו מלזמן את חנן שגיא, מנכ"ל התובעת בתקופות המתייחסות לטענות הצדדים. יחד עם זאת, מאחר והתובעת נסמכה על כרטסת אשר עיקר הרישומים בה אינם שנויים במחלוקת, לא מצאתי כי יש לזקוף לחובתה את ההימנעות מזימונו של חנן שגיא. דווקא הנתבע אשר נסמך ברוב טענותיו על הבטחות נטענות מפיו של חנן שגיא היה צריך לזמנו. בהעדר עדות מפי נותן ההבטחות נשארו טענות הנתבע כעדות מפי השמועה אשר אינה מהווה ראיה לאמיתות תוכנה. עיון בכרטסות שצירפו הצדדים מלמד כי ביום 17.3.05 עמד חובו של הנתבע על סך של 35,269 ₪. במשך שנות הפעילות המשתקפות בכרטסת שהגיש הנתבע עולה כי היו לו יתרות חובה משמעותיות כלפי התובעת אשר הגיעו לסכומים העולים על 200,000 ₪ . בסוף שנת 2002 זוכה הנתבע בגין חיוב ריבית בחשבונו, אולם משנת 2003 ניתן להבחין בחיובי ריבית בכרטסת: ריבית 7-12/03 - 12,935 ₪, ריבית 4-6/03 - 11,703 ₪, ריבית 1-6/04 - 10,628 ₪. עדי התובעת העידו כי בגין איחורים בתשלומים מעבר למסגרת האשראי המוסכמת, חוייבו בריבית. גם מעדי הנתבע עלה כי ממועד מסויים בשנת 2003, עת התחלף הגובה מטעם התובעת, החלה היא לחייב את קהל לקוחותיה בריבית. כך אישרו זרח שרעבי וחיים חייט אף בתצהיר עדותו הראשית. גרסת הנתבע בדבר ההבטחה לא לחייבו כלל בריבית בגין חריגה במועדי התשלום מעבר לתקופת האשראי המוסכמת לא פורטה כנדרש ועומדת בסתירה לראיותיו הוא. אמנם זוכה הנתבע בשנת 2002 בגין ריבית, אולם אין בפיו כל הסבר מדוע אינו חייב בריבית בגין הפיגור בתשלומים השוטפים משנת 2003 ואילך, כפי שנהגה התובעת עם כל לקוחותיה. מהראיות שהוצגו לא ברור כלל מדוע זוכה הנתבע בגין הריבית בסוף שנת 2002 וההסבר היחידי הוא כי מדובר בתמורה שנתנה לו התובעת בגין הלוואה קצרת מועד של 100,000 ₪ שהעניק לה הנתבע ביום 16.11.01 ואשר הושבה לו ביום 20.11.01. אמנם לא הוצגה ההודעה שנטען כי התובעת שלחה לרפתנים בדבר מדיניות החיוב בריבית אולם ממכלול העדויות עלה כי הונהג חיוב כאמור אשר השתקף בכרטסות של מי שחרג מעבר לאשראי שסוכם עמו. יתרה מכך, לכל לקוחות הנתבעת היתה האפשרות לבדוק את כרטיס הלקוח ואם הנתבע נמנע מלעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו. העובדה כי חיובי הריבית מפורטים בכרטיס השוטף ולאחריהם המשיך הנתבע ברכישות בליל ותשלומים, מעידה כי הסכים לחיוב הריבית בכרטסת ואינו זכאי לביטול חיובי הריבית לשנים 2003 - 2004 כמפורט לעיל. לאור האמור לעיל חייב הנתבע לשלם לתובעת את סכום החוב לפי הכרטסת בסך של 35,269 ₪ נכון ליום 17.3.05. לא מצאתי כי ניתן לאמץ את החיוב בגין ריבית בסך 22,269 ₪ הכלול בכרטסת חישובי ריבית לכרטיס חשבון אשר צורפה לכתב התביעה. עורך הכרטסת או מנהל חשבונות התובעת לא העיד ולא ניתן כל הסבר לאופן חישוב הריבית הנקובה בה או לבסיס ההסכמי לחיוב בריבית בנקאית, כפי שעולה לכאורה מהכרטסת. שונה החיוב האמור מהחיובים בגין ריבים שהוספו כחוב לכרטיס השוטף ופורטו לעיל אשר עליהם לא חלק הנתבע בזמן אמת ומעידים הם על הסכמה בהתנהגות בין הצדדים. בהעדר פירוט של אופן חישוב הריבית חייב הנתבע רק בקרן החוב המפורטת בכרטסת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. לפיכך עומד חובו של הנתבע כלפי התובעת על סך של 35,269 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.3.05. התביעה שכנגד 5. הנוהג של הגשת תביעה שכנגד אשר נועדה להוות משקל נגד ללא בסיס אמיתי לתביעה אמיתית של התובע הינו נוהג נפסד. במקרה הנדון הרחיק הנתבע לכת והעלה טענות חסרות עיגון עובדתי או הגיוני וביסס עליהן תילי תילים של הנחות והשערות כדי ליצור יש מאין טענות קיזוז ותביעה שכנגד בסך של מאות אלפי שקלים. חוות דעת שמאית, ככל חוות דעת מומחה, צריכה להתבסס על נתונים מהימנים. בהעדר נתונים אמינים אין זכות קיום לחוות דעת מומחה מטעם בעל הדין. כאשר הנתונים אינם בתחום ידיעתו של המומחה אלא נשענים על נתוני התובע, יש לבחון את הבסיס העובדתי שמסר התובע מאחר ובהעדר בסיס, מתייתר הצורך לבחון את הערכות המומחה. התביעה שכנגד הוגשה ביום 23.9.08 ולכאורה כל עילה בגין נזק שנגרם לפני יום 23.9.01 התיישנה, אולם נוכח הוראות סעיף 4 לחוק ההתיישנות אין להדרש לטענת ההתיישנות. יחד עם זאת, אף ללא התיישנות, השיהוי הרב בהעלאת הטענות מהווה בנסיבות העניין מניעה שבעובדה ובהגיון מלקבל את טענות הנתבע. מדובר בטענות כבושות אשר לא סביר כי לו היו קיימות בזמן אמת היו עוברות ללא מחאה מצידו של הנתבע. תמותת הפרות והדרישה לפיצוי בגינן 6. ממכלול העדויות, לרבות עדי הנתבע, עולה כי רוב הרפתנים העידו באופן אשר תומך בגרסת התובעת והשכל הישר בכל הנוגע למנגנון הפיצוי בגין מות פרה עקב הבליל. מקבל אני גרסת התובעת כי לצורך פיצוי בגין תמותת פרה דרשה התובעת ראיה ברורה, אישור וטרינר, כי הפרה מתה כתוצאה מגוף זר. בכפוף לאישור כאמור הוענק פיצוי במחיר מוסכם ואחיד לפרה ובתנאי שבפרה הותקן מגנט שנועד למנוע הגעת הגוף הזר למערכת העיכול. למרות שלא כל העדים תמכו בטענה כי נדרש מגנט עניין זה פחות מהותי שעה שלא עלה בידי הנתבע להציג ראיות מהימנות בדבר אישור תמותה כתוצאה מגוף זר. תצהירו של הנתבע מפנה באופן סתמי למכלול מסמכים שעלה בידו לאתר, נספח ג' לתצהירו, ומעריך ללא ניתוח המסמכים כי מתו כ- 17 פרות בין השנים 2001 - 2005 עקב בעיות במזון. מדובר בטענה סתמית אשר כמעט ומגיעה לדרגת העדר עילה אשר יכלה להצדיק מחיקת הטענה על הסף. עיון במכלול המסמכים עליהם נסמך הנתבע מלמד כי רובם הינם אישורים בדבר פינוי פגר ללא ציון סיבת הפטירה. יש מספר מסמכים בודדים מטעם החקלאית בע"מ - אגודה שיתופית לביטוח ולשרותים וטרינריים למקנה בישראל בע"מ החתומים על ידי רופא וטרינר המעידים על תמותה עקב גוף זר. השמאי מטעם הנתבע מצא שלוש אסמכתאות בלבד לתמותה מגוף זר והעריך כי שבעה ראשי בקר בהיתכנות גבוהה כי נפטרו עקב המזון. מחקירת השמאי לא מצאתי הסבר משכנע לניתוח המסמכים על ידו באופן התומך בהערכתו כי יותר משלוש פרות מתו מגוף זר. השמאי אינו מומחה לפרות ואין לו הכישורים הנדרשים להעריך את סיבת המוות. בנוסף, לא הביא בחשבון את גיל הפרות שמתו. מכל האמור לעיל עולה כי לא הוכיח הנתבע כי מתו 17 פרות כתוצאה מפגמים בבליל או מגופים זרים ולכן נשמט הבסיס מתחת לאומדן הנזק. גם ביחס לתיעוד אודות שלוש פרות שמתו בשנים 2001 - 2002 מגוף זר לא הוכח כי נמסרה הודעה בזמן אמת לתובעת או כי הנתבע לא פוצה במישרין על ידי מבטחת התובעת. לא מצאתי כי לנתבע זכות, כשבע שנים לאחת תמותת הפרות, להעלות לראשונה דרישה לפיצוי או קיזוז בגין תמותת הפרות. 7. מעבר לנדרש בחנתי את חוות דעת השמאי מטעם הנתבע, צבי בנימין, אשר סמך חוות דעתו בעיקר על ממצאיו של השמאי המנוח גלבוע. ככלל, כאשר נפטר מומחה מומחה חלופי רשאי להסתמך על בדיקות שערך ולהסיק מהן ממצאים, ככל שהחומר הגולמי שערך המומחה הראשון מוגש ומהווה בסיס לחוות הדעת. השמאי בנימין ציין בחוות דעתו כי התיק המלא של השמאי גלבוע ז"ל לא אותר ולא מצאתי כי חישוביו מבוססים על מצע מהימן. יוער כי החסר בתשתית העובדתית היה כבר בחוות הדעת הראשונית אשר לא ברור ממנה כלל מה הן העובדות על בסיסן הגיע המומחה המנוח למסקנותיו. כאמור לעיל, אין יסוד להנחה בדבר תמותת 17 פרות בגין גופים זרים במזון או פגמים אחרים בו, ולפיכך אין בסיס לאומדן הנזק. בנוסף, התובעת הוכיחה כי במידה והיתה מכירה באחריותה למות פרה היתה מעניקה פיצוי כולל בסכום קבוע שנע סביב 2,500 - 3,500 ₪ לפרה ללא פיצוי בגין הנזקים העקיפים שתבע הנתבע שנים לאחר מות הפרות. הסכומים האמורים עלו מעדויות עדי הנתבע והכרטסות שהוגשו. מנגנון פיצוי זה אשר אושר על ידי עדי הנתבע הגיונו בצידו ועולה בקנה אחד עם חובת הנפגע להקטין נזקו. רפתן אשר מתה לו פרה יכול להקטין נזקו על ידי רכישת פרה חלופית ולכן אינו זכאי לנזקים נלווים. הנתבע לא הוכיח כי לא היה באפשרותו לרכוש פרות חלופיות לאלו שמתו, כאמור לא הוכיח כלל תמותה עקב בליל פגום, ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין נזקים עקיפים. בעניין פיצוי בגין תמותת פרות, כמו ביחס לזיכוי בגין בליל פגום, נסמך הנתבע באופן סתמי על זיכויים שקיבלו מגדלים אחרים. לא מצאתי כי שיטת הסתמכות זו עולה לכדי רמת ההוכחה הנדרשת לנזק שנגרם לנתבע וקשר סיבתי לבליל. לפיכך לא מצאתי מקום לאמץ את ממצאי השמאי בדבר הנזק הישיר מתמותת פרות. כאמור לעיל אין יסוד לדרישה לפיצוי בגין נזק עקיף. אף החישוב ביחס לשיעור הנזק בגין אבדן הכנסות בגין מחסור בחלב הינו עמום ולא הוכח. מדובר בניתוח חשבונאי אשר מתעלם כליל ממכסת החלב של הנתבע ומהשאלה האם נגרם נזק אשר הוביל את הייצור אל מתחת למכסה המותרת לנתבע. זאת ועוד, כתב התביעה שכנגד מתייחס לנזק שנבע רק מתמותת הפרות וההערכה מבוססת ללא הסבר מספק או הוכחת קשר סיבתי, על ירידה כוללת בתפוקת החלב על בסיס טענה לפגמים שלא הוכחו באיכות המזון. הוא הדין ביחס להערכת הנזק בגין אבדן הכנסות ממכירת בני בקר. לאור כל האמור לעיל לא הוכיח הנתבע כי זכאי הוא לפיצוי בגין תמותת בקר ואין לקבל את התחשיב עליו הוא נסמך ביחס לשיעור הנזק הנטען. אי זיכוי בגין בליל פגום 8. הנתבע העלה טענה כללית, הנסמכת על זיכויים של חקלאים אחרים, כי במשך ההתקשרות לא זוכה בגין בליל פגום בסכום המגיע לסך של 100,000 ₪. כאמור לעיל, השוואה לזיכויים שקיבלו מגדלים אחרים אינה עולה לכדי הוכחת הטענה במיוחד שלא הוכח שיעור הזיכויים של האחרים או ניתוח סטטיסטי מלא של זיכויים ללקוחות התובעת בגין בליל פגום. מהעדויות עלה דווקא כי בגין בליל פגום, בליל שנרטב בגשם והסריח, נהגה התובעת להחליפו בבליל חדש על חשבונה ללא שהדבר בא לידי ביטוי בכרטסת. כך עלה אף מעדויות העדים מטעם הנתבע. חוסר ההגיון בטענות הנתבע בולט על רקע העובדה כי אחיו, יוחאי דמרי, עבד אצל התובעת כמחלק המזון. בחקירתו לא סיפק העד הסברים מניחים את הדעת לשאלה מדוע דווקא אחיו לא קיבל בזמן אמת פיצוי בגין בליל פגום בדמות בליל חלופי. בהעדר טענות בזמן אמת סביר כי הנתבע פוצה בבליל חלופי כיתר המגדלים ובמידה ולא מחה בזמן אמת, אין בסיס לטענותיו בתביעתו הנגדית. לפיכך, לא מצאתי יסוד לדרישה לפיצוי בגין אי זיכוי הכרטסת עבור בליל פגום, הן מאחר ולא הוכח כי סופק בליל פגום ולא ניתן במקומו בליל חלופי והן מאחר ולא הוכח שיעור הנזק. סוף דבר 9. התביעה מתקבלת, הנתבע ישלם לתובעת סך של 35,269 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.3.05. התביעה שכנגד נדחית. הנתבע ישא בהוצאות התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ובשכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪. שכר הטרחה משקף את שכר הטרחה שנאלצה התובעת לממן לצורך גביית חוב ברור לפי כרטסת ובהדיפת תביעת סרק בגין טענות כבושות לנזקים. התנהלות הנתבע מצדיקה פסיקת הוצאות בגין הארכת הדיון שלא לצורך, כאמור בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי. ריבית