כאשר ההסכמה החוזית כוללת הסכמה לביצוע דבר שהוא מעבר לנדרש בהתאם להוראות החוק, על הקבלן המבצע ו/או המתכנן, לעמוד בחובה החוזית. מונחת בפני תביעה ותביעה שכנגד. רקע עובדתי; תחילתו של ההליך, בהגשת תביעה לבית משפט לתביעות קטנות על ידי התובע, בגין יתרת תמורה חוזית המגיעה לו בגין ביצוע עבודת בניה , בהתאם לחוזה שנכרת בין הצדדים, מיום 29/10/06. לאחר הגשת כתב ההגנה ובשים לב לטיב הטענות שהעלה הנתבע בכתב הגנתו, העבירה כב' השופטת לוקיץ' את התביעה לבית המשפט השלום בקריות ואפשרה לנתבע להגיש תביעה שכנגד. התיק עבר לבית משפט השלום, קיבל את המספר שבכותרת והנתבע הגיש תביעה שכנגד ע"ס 76,984 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהעבודות שביצע התובע ובגין הפרת הסכם. ההסכם בין הצדדים; יחסי הצדדים הוסדרו בחוזה הנושא תאריך 29/10/06, החתום בידי התובע בלבד. למרות שההסכם חתום על ידי התובע, אין ספק שהחוזה מחייב את שני הצדדים. הנתבע כבר הודה שזה החוזה המחייב בין הצדדים ,למרות שאינו חתום על ידו ; ראו לעניין זה סעיף 8 לכתב ההגנה , עת ציין כי: "התובע כרת חוזה עם הנתבע בתאריך 29/10/06 רצ"ב סימונו א'". גם בכתב התביעה שכנגד, קיימת הודאה בקיומו של ההסכם, הן בסעיף 6 ו-7 לכתב ההגנה המתוקן והן בכתב התביעה שכנגד. מכאן, ההסכם שצורף על ידי הנתבע לכתב הגנתו, הוא ההסכם המחייב בין הצדדים. כעולה מהוראות ההסכם תמורת העבודה המוסכמת היא בסך של 41,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק ואף סוכמו המועדים לביצוע התשלומים של סכום זה. עוד מוסכם, כי העבודות יחלו לא יאוחר מ- 10/11/06 ויסתיימו להם ביום 20/12/06. מתצהירי הצדדים מתברר שקדם לחוזה בין הצדדים העניק התובע שירות נוסף והוא שירות של מתכנן תוספת המבנה, והוא הגיש תכוניות לצורך קבלת היתר הבניה. טענות התובע; התובע טען, כי ביצע את העבודה במלואה, הנתבע שילם סך של 38,000 ₪ בלבד ונותר חייב את היתרה ההסכמית וכן עלות עבודות נוספות: חפירות ופינוי פסולת בסך 3,000 ₪ וכן הכנות לעבודות חשמל ואינסטלציה בסך 1,500 ₪. משכך, העמיד את הסכום על סך 15,000 ₪. טענות הנתבע; הנתבע טען, כי התובע הפר את החוזה בין הצדדים, בכך שבנה את הקיר החיצוני שמאלי של הממ"ד מבלוקים ולא מבטון מזוין, על פי ההסכם בין הצדדים; לא הרכיב כנף דלת לדלת הממ"ד; לא סיים את עבודתו וכי הוועדה המקומית לא אישרה את העבודה, בשל הצורך בתיקון שביל בין הבתים וניקוי הפסולת בסביבה . זאת ועוד, טען הנתבע, כי התובע לא העביר את קופסת בזק, כפי שהתחייב, אלא תלש את הארגז הראשי של בזק והשאיר את כל החוטים גלויים על הקיר. עוד טען, כי הקבלן לא מילא את הטפסים הדרושים בוועדה המקומית ולא אישר את העבודה במסגרת התחייבויותיו המקוריות בתכנית ובהיתר הבנייה ואף עיכב את מסירת העבודה, לא עמד בלוח החוזי וחל עיכוב של 20 חודשים וכתוצאה מכך, הוא זכאי לפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה. עוד טען הנתבע, כי התובע גרם לו בהתנהגותו לנזקים כבדים וכי הסכומים שהופקדו על ידי התובע בוועדה המקומית, לצורך הבטחת פינוי הפסולת וכן עבור בנייה לפי היתר בנייה, סירבה הוועדה להחזירם לתובע עקב אי עמידת התובע בהסכם בין הצדדים. בנוסף טען הנתבע, כי נגרמו לו הוצאות בגין תיקון כל הליקויים המפורטים בחוות הדעת מטעם המומחה של הנתבע, מר דברת. עוד ציין, כי על פי חוות הדעת, יש צורך להתאים את בניית הממ"ד להיתר בנייה ולצורך כך, יש צורך לפצות אותו על פי העלות ו/או ראשי הנזק המפורטים בחוות הדעת של המהנדס מטעמו, מר דברת. הנתבע סבור, כי נגרמו לו נזקים רבים, כמפורט בתביעה שכנגד מטעמו ובהתאם לחוות הדעת של מהנדס הבניין, מר אביגדור דברת. חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט; בית המשפט הורה על מינויו של אינג' שטרנברג רונן, כמומחה מטעמו. המומחה מטעם בית המשפט ביקר בנכס, עיין בחוות הדעת מטעם הצדדים, שמע את הצדדים שהתייצבו למועד הבדיקה, עיין בכל המסמכים שהצדדים המציאו לו והתייחס בצורה מפורטת לכל הליקויים שצוינו בידי הצדדים. המומחה לא נחקר על חוות דעתו. הצדדים הגישו הודעה לתיק בית המשפט לפיה, הצדדים מוותרים על חקירות הצדדים ובית המשפט ייתן פסק דין מנומק על יסוד החומר הקיים בתיק וזאת בהתאם להודעה מיום 9/1/13. ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002): "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." . עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998). בהעדר חקירה למומחה ובהעדר סתירה לחוות דעת המומחה , לא מצאתי לסטות מחוות דעתו של המומחה, וחוות דעתם תשמש כנקודת מוצא לגבי עצם קיומו של הפגם ועלות תיקונו, למעט באותן נקודות בהן המסקנה אליה הגיע המומחה אינה מעוגנת משפטית, או אינה סבירה. אל שדה המחלוקת; א. בניית קיר החיצוני לממ"ד: למעשה, מדובר בטענה עיקרית של הנתבע ועל פיה, קיר החוץ של הממ"ד היה אמור להיות בנוי מקיר בטון מזוין ובפועל, בניגוד לתכניות, נבנה מקיר בלוקים. טענה זו, שהייתה עיקר העיקרים עבור הנתבע, קבע המומחה שאינה נכונה כלל ועיקר. המומחה קבע בחוות דעתו, כי התובע ביצע את הבנייה והתכנון, ביחס לקיר הממ"ד, בהתאם לדרישות הדין. על פי התכנית שהוגשה להג"א, הגורם המקצועי המאשר בניית ממ"דים, סומן הקיר שבמחלוקת, כקיר בלוקים ובהיתר הבנייה שהונפק סומן קיר חדר המדרגות כקיר בלוקים ואילו הקיר הניצב לו, סומן כקיר בטון. לא זו אף זו, בבקשה להיתר, החתומה על ידי שני הצדדים , סומן קיר חדר המדרגות כקיר בטון. לדעתו של המומחה, מאחר והגורם המקצועי, הג"א, הסתפק בקירות בטון של הממ"ד ואישר לבנות את קיר חדר המדרגות מבלוקים ולא מבטון מזוין, היתר הבנייה שעל פי מבוצעת הבנייה, אושרה בניית קיר החוץ מבלוקים. מכאן, לשיטתו של המומחה מטעם בית המשפט, התובע כמבצע העבודה וכמתכנן, פעל בהתאם להוראות הדין ואין צורך והצדקה מקצועית, לביצוע קיר החוץ, מבטון. על פי חוות דעתו של המומחה, הבקשה להיתר, החתומה על ידי הצדדים ומהוה הסכם, הן ברמת התכנון והן ברמת הביצוע, סומן קיר חדר המדרגות כקיר בטון. ההסכמה בין הצדדים, גם אם גובשה בתכנית הראשונה שהוגשה לוועדה, בה סומן קיר החוץ של חדר המדרגות, בצבע כחול, המסמן קיר בטון. אם כך, ההסכמות בין הצדדים, הם הסכמות מפורשות ברורות, לפיהן יש לבצע את הקיר החיצוני, מבטון מזוין, כמוסכם בין הצדדים. החתימה על תכנית על ידי הצדדים , ככל שאין מסמך מאוחר יותר החתום בידי הצדדים , מחייב את הצדדים ומגבש את ההסכמות לתכנון המוצע. לכן אני קובע כנתון שהוכח בפני, ההסכמות החוזיות שקיבלו ביטוי בתוכנית החתומה בידי שני הצדדים ובתוכנית הראשונה שהוגשה לוועדה, מקפלות את ההסכמה החוזית לפיה הקיר של המדרגות המובילות לממ"ד יש לבנותן, בהסכמת הצדדים, כקיר מבלוקים. כדי לדון בטענת הנתבע יש להבחין בין שני מעגלים של דיון: המעגל הראשון הינו היקף השירות המוזמן ; המעגל השני , הוא המעגל של רשלנות בתכנון וביצוע. אני סבור, כי מסקנתו של המומחה היא מסקנה מבוססת באשר למעגל השני - רשלנות בתכנון וביצוע העבודה. מסקנת המומחה , שאין הצדקה וצורך מקצועי לביצוע קיר החוץ מבטון, משמעו, שהתובע לא התרשל כלפי הנתבע, כאשר תכנון ובנה הקיר מבלוקים ולא מבטון מזוין, כאשר הגורם המקצועי הסתפק בכך שקיר חדר המדרגות, יבנה מבלוקים. מכאן אני מקבל את מסקנתו לכך, שעצם הבנייה ועצם התכנון, לא היה בהם כל ליקוי ו/או רשלנות. בעניין זה מסקנתו די מבוססת, מקום שבו הגורם המקצועי שעל פיו נקבע סטנדרט התכנון וטיב הבנייה לממ"ד באשר הוא, וכאשר אותו גורם מקצועי מסתפק בכך שקיר חדר המדרגות המוביל לממ"ד, ייבנה מקיר בטון, בנייה כזו ותכנון כזה, אין בהם כל רשלנות או אספקט רשלני, כלל ועיקר. אך מסקנת המומחה אינה מתייחסת להיבט החוזי שבין הצדדים, דהיינו, מהו השירות שהוזמן על ידי הנתבע מהתובע והאם התובע עמד בהתחייבות החוזית מול הנתבע. נראה לי, כי המומחה לא התייחס להיבט הזה והותיר את ההכרעה בידי בית המשפט. התובע הוא המתכנן ועל יסוד התכנון ביצע התובע את עבודות הבנייה. אין חולק בין הצדדים, שהתובע גם תכנן את הממ"ד והוא התמנה לעורך הבקשה הראשי ומתכנן של הבנייה. במעגל החוזי, שני הצדדים מחויבים להסכמות בין שני הצדדים וכל צד יקיים את ההתחייבות שלו, בהתאם להוראה החוזית. כאשר ההסכמה החוזית כוללת הסכמה לביצוע דבר שהוא מעבר לנדרש בהתאם להוראות החוק, על הקבלן המבצע ו/או המתכנן, לעמוד בחובה החוזית, גם כאשר היה ניתן לתכנן את הממ"ד בדרך אחרת . היה ניתן לתכנן את חדר הממ"ד כפי שבוצע בסופו של יום, דהיינו קיר חדר המדרגות המובילות לממ"ד, היה ניתן מלכתחילה לתכננו כקיר מבלוקים ולא בטון מזוין והיה ניתן לקבל את ההיתר כדת וכדין. מקום בו קיימת הסכמה עם המזמין (הנתבע) לתכנן ולבצע את חדר הממ"ד כך שיכלול קיר חדר המדרגות המוביל לאותו ממ"ד, עשוי מבטון מזוין (למרות שניתן להסתפק על פי דין בקיר המדרגות מבלוקים) , ההתחייבות החוזית מחייבת את המתכנן והמבצע, לעמוד בדרישות החוזה בין הצדדים. המישור החוזי מחייב את התובע לתכנן, כמוסכם ולבצע כמוסכם ולא להסתפק ברמה פחותה מהמוסכם, גם כאשר ניתן מלכתחילה לתכנן ולבצע בהתאם לסטנדרט אחר. מומחה בית המשפט, קבע שסטנדרט התכנון והביצוע, אין בו כל ליקוי, בכך אני מסכים אתו. יחד עם זאת, מומחה בית המשפט לא דק פורתא, ביחס להיקף החוזי המוזמן בין הצדדים והאם הקבלן ו/או המתכנן, עמדו בהתחייבות החוזית בין הצדדים. בשל כך, אין בידי לקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט בנקודה זו, שכן הוא לא התייחס אליה כלל ועיקר. זה נכון שניתן היה לתכנן ולבנות במקומו קיר בלוקים, אך זו לא השאלה, השאלה מה הזמין הנתבע מאת התובע וכאן, על פי הבקשה הראשונה שהוגשה לוועדת התכנון והבנייה ולפי הבקשה להיתר, החתומה על ידי שני הצדדים, סומן קיר חדר המדרגות כקיר בטון. בבקשה שהוגשה להג"א תכנית מהווה שינוי לתוכנית המוסכת ובה הקיר סומן כקיר בלוקים לא מבטון . הנתבע עליו להוכיח בפני כי השינוי על דעתו בהסכמתו של הנתבע. לא הוצגו בפני ראיות מטעם התובע, כי שינוי זה, הוא שינוי מוסכם. לא הוצג בפני מסמכים המלמדים על שינוי בתכנון, שהוא שינוי מוסכם או ראיה לפיה הסכים הנתבע להפחית את הדרישה לגבי הקיר החיצוני, מבטון מזוין לבלוקים. שינוי כזה, מחייב את הסכמתו של הנתבע, שניתן לקבלה על ידי החתמה על התכניות המאוחרות או הסכמה בכתב ודבר כזה לא בוצע כלל ועיקר. אין בפני כל ראיה לכך, כי השינוי החוזי בוצע בהסכמה. מכאן, אני מעדיף את חוות דעתו של מומחה התובע, שהתייחס להיבט החוזי ולא להיבט הנזיקי, האם התכנון הופך לתכנון לקוי, אלא התמקד בהיבט החוזי והאם המתכנן והמבצע, חרגו מהתכנון המוסכם. אני מקבל את עמדת הנתבע בעניין זה, כי התחייבות המתכנן, דהיינו התובע, היה לתכנן ממ"ד בהתאם לבקשה החתומה על ידי שני הצדדים וכל שינוי מאוחר יותר, שבוצע ללא הסכמת הנתבע, אין לו כל מקום. הנתבע, כאדם מן היישוב, שאינו מבין את משמעות ההבדל בין סימון הקיר בתכנית שחתום עליה הנתבע ושהוגשה לוועדה, שסומן הקיר בצבע כחול, לבין התכנית שצורפה לחוזה העבודה, שסומנה בצבע ירוק, מבחינתו, ההבדל אינו הבדל כלל ועיקר. לו מלכתחילה, תכנית שהוגשה בחתימת שני הצדדים, סימנה את הקיר של חדר המדרגות המוביל לממ"ד בצבע ירוק, משמעותו בנייה מבלוקים, לא היתה כל טענה כלפי המתכנן. אך מאחר והשינוי כך לפחות לפי מכלול הראיות שבפני, הוא על דעתו של המתכנן, בניגוד להסכמת הנתבע, הדבר מהוה הפרה להיקף השרות התכנוני שנדרש מאת התובע. הנתבע דרש והזמין תכנון ממ"ד שבנייתו כולה מבטון מזוין, לרבות קיר חדר המדרגות, התכנון הסופי אינו על פי השירות המשפטי המוזמן על ידי הנתבע ובכך קיימת הפרה של החוזה שנכרת בין הצדדים ביחס לתכנון. מכאן, שאני מקבל את טענות הנתבע ביחס לקיר חדר המדרגות המוביל לממ"ד. מאחר והמומחה מטעם בית המשפט לא התייחס לעלות, אך לא שלל אותה גם, אניח מקבל את הערכת מומחה הנתבע, בראש הנזק לעניין זה, וקובע כי יש לחייב את התובע לשלם לנתבע את עלות ראש נזק זה, בדמות הריסת קיר בלוקים, בעלות של 840 ₪, יציקת קיר מבטון, בעלות של 2,912 ₪, ביצוע טיח פנים, בעלות 672 ₪, ביצוע טיח חוץ בעלות של 896 ₪ וביחד סך של 5,320 ₪. ב. כנף דלת חדר הממ"ד: המומחה מטעם בית המשפט מצא, כי אכן לא הורכבה כנף. התובע טען בפני המומחה, כי הנתבע ביקש ממנו לא להרכיב כנף. טענה שונה טען בסיכומיו לפיה בנספח ג' לתצהיר התובע, בנספח כמויות, דלת הממ"ד לא מופיעה ואף לא בהסכם. מדובר בהסכם המציין עבודה פאושלית ,התמורה שצוינה מהוה תמורה כוללת וסופית עבור ביצוע כל העבודות, מבלי לפרט מרכיב העבודות אחת לאחת. הסכם פאושלי הוא הסכם בו הצדדים מסכמים על מחיר כולל וסופי עבור עבודות שיבוצעו ויושלמו, וזאת ללא מדידת כמויות (ראו: ע"א 4737/90 אליאס נ' קוסטודיה דה טרה סנטה). התובע אינו זכאי לתמורה נוספת על זו הנקובה בהסכם , אלא אם כן אותה עבודה היא בבחינת עבודה נוספת שאינה נכללת בהסכם . חלון הממ"ד הורכב על ידי הקבלן, מבלי שהדבר צוין בכתב הכמויות, ומה השוני בינו לבין הדלת! התובע אף הרכיב את המשקוף של דלת הממ"ד . הן התקנת החלון של הממ"ד והן המשקוף מבלי שאלה כלולים בנספח . מדובר בעבודה כוללת בתמורה המוסכמת. הטענה לפיה הנתבע ויתר לא הוכחה, וההחרגה של הכנף מההסכמה לאור טיב ההסכם המלמד על עבודה פאושאלית , מוטלת לפתחו של התובע. על כן, אני מקבל את עמדת הנתבע , כי הוא התחייב להרכיב כנף הדלת. על כן, דרישה זו, מתקבלת ויש לאשר סך 1,500 ₪ כקביעת המומחה. ג. עבודות חשמל: המומחה גם הוא סבור, כי קיימים חוטים מיותרים שיש צורך בחיתוך החוטים וביצוע תיקון מקומי והעמיד את העלות בסך 100 ₪. ביחס למרכיב זה, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים ואני מאשר את העלות שצוינה בידי המומחה מטעם בית המשפט. ד. סילוק פסולת: המומחה אישר עלות של 250 ₪, סילוק הפסולת וההריסות לאתר הטמנה מורשה, כולל סבלות, העמסה על טנדר ופריקה באתר ההטמנה. עוד ציין, כי הפסולת סולקה בפועל מהאתר. מאחר וזו סולקה, אין מקום לפסוק דבר כי אני מקבל את הטענה של התובע כי הוא בעצמו סילק את הפסולת. ה. התמורה החוזית:- התובע טען בכתב תביעתו, שהתמורה החוזית היא 42,000 ₪, לא כולל מע"מ וכי הנתבע שילם 38,000 ₪, כולל מע"מ ובמכתבו, בטרם הגשת התביעה, ציין סכום אחר של חוב שנותר, בסך 13,510 ₪. החוזה, ששני הצדדים סומכים את ידם עליו, קובע בצורה מפורשת כי התמורה החוזית הינה בסך 40,000 ₪, לא כולל מע"מ. הדבר מופיע בסעיף 19 מפורשות ובהמשך, בצורה המסכמת את התמורה הכוללת, גם כן צוין לא כולל מע"מ. בשל כך, תמוהה בפני טענת הנתבע כי הסיכום הוא סיכום כולל מע"מ והדיון המפורט שערך מומחה הנתבע בחוות דעתו, אינו רלבנטי לעניין ההסכמה החוזית בין הצדדים, שהתמורה אינה כוללת מע"מ. מומחה הנתבע ערך דיון מקיף במשמעות מחיר העבודה פאושלית. אין שום ראיה לכך, שבניגוד להסכם, הסיכום היה כולל מע"מ. הניסיון של הנתבע לפעול בניגוד להסכם, שהוא עצמו סומך את ידיו עליו ביחס לתמורה החוזית, דינו כישלון, שכן החוזה מדבר על הסכמה מפורשת ומפורטת ביחס להסכם, שמתייחס למחיר שאינו כולל מע"מ. תמורה פאושלית שנקבעת בהסכם, מהוה תמורה כוללת וסופית עבור ביצוע העבודות, מבלי לפרט מרכיב העבודות אחת לאחת, אך ציון המע"מ שהוא אחוז קבוע ומסוים בעת עריכת ההסכם, לא הופך את התמורה הפאושלית לתמורה אחרת, אלא עדיין מדובר בסכום סופי וכולל עבור כל העבודות. ציון המע"מ או העדר ציון המע"מ, זה קשור להסכמה החוזית בין הצדדים ולא קשור למהותה של העבודה הפאושלית. ירצו הצדדים לציין את המע"מ, ירצו הצדדים, יכללו את המע"מ בתוך המרכיב הכולל, אך ציונו או העדר ציונו של המע"מ לא הופך ולא משנה שמדובר בתמורה סופית כוללת עבור כל העבודות באשר הם, על כן אני לא מקבל את גרסת הנתבע ביחס לעבודה הפאושלית שהיא כוללת מע"מ. בשני מקומות ציינו הצדדים לא כולל מע"מ ועל כן יש לכבד את ההסכמה החוזית בין הצדדים ולהוסיף את התמורה הפאושלית לתמורה הפאושלית, את מרכיב המע"מ. ו. איחור בביצוע העבודות:- איני מקבל את טענת הנתבע, כי היה איחור בביצוע העבודות. התובע התחייב לסיים את העבודות עד 20.12.06. היציקה האחרונה שבוצעה, בהתאם למסמכי הנתבע עצמו, היתה ביום 6/12/06 ומלמד כי היציקה האחרונה בנכס היתה במועד זה. אם כך, ביצוע העבודות של היציקה ושל בניית השלד, בוצעה במועד. לאחר תאריך זה החלו בין הצדדים ויכוחים אשר הובילו למצב שאליו נקלעו, כאשר הנתבע, בניגוד להסכם, לא שילם תמורה כמוסכם ולא פיצל את התמורה כמוסכם בסעיף 19, אלא שילם בשלב יותר מאוחר, חלק מהתמורה, מה שיצר סכסוכים וכתוצאה מכך גם אי חתימה על מסמכים מטעם הנתבע. בנסיבות אלו, אני רואה את שני הצדדים כאחראים למצב שנקלעו אליו ובשל כך, אין מקום לחייב את הנתבע, כפי שגם לא מצא לנכון לעשות זאת המומחה מטעמו, בגין הפעלת סעיף 12 ו- 13, להסכם בין הצדדים. גם הנתבע עצמו לא שילם במועד, קיזז על דעת עצמו סכומים, לא שילם את המע"מ ולראיה, אותו תשלום ששולם רק ב- 26/1/08, שעה שהוא התחייב לשלם בהתאם לסעיף 19, במועדים מוקדמים הרבה מהמועד שבו הוא שילם בפועל. ז. עבודות נוספות:- התובע אינו זכאי לעבודה של פינוי וחפירות. מדובר בעבודות הכנה לביצוע העבדות של בניית השלד והן כלולות בתמחור של ההסכם הפאושלי שנכרת בין הצדדים. זאת ועוד ביחס לסעיף פינוי הפסולת סעיף 17 קובע כי הקבלן ידאג לניקוי האתר מפסולת הבנייה על חשבונו. מדובר בסעיף מפורש ומפורט, אשר מטיל את חובת הניקיון של האתר במלואו, על חשבונו. משכך, אין כל הצדקה לדרישה מצדו לשכר נוסף בגין פינוי פסולת. על כן אני דוחה את הדרישה לתוספת עבודה בגין סעיף זה. ביחס לעבודות החשמל, הכנת חשמל ואינסטלציה:- מדובר בעבודה פאושלית, ללא מרכיבים עבור כל העבודות הנדרשות ועל כן, אני סבור שלא מגיע לתובע תשלום נוסף בגין תשתית עבור הכנת חשמל ואינסטלציה בסך 1,500 ₪. גם דרישה זו דינה להידחות. ח. התמורה המגיעה לתובע:- התמורה החוזית שהתחייב הנתבע לשלם לתובע בסך 41,000 ₪, לא כולל מע"מ ובסה"כ 47,355 ₪, כולל מע"מ (שיעור המע"מ ביום חתימת החוזה הוא 15.5%). הנתבע שילם, על פי הסכמת הצדדים, 38,000 ₪. על כן, היתרה שמגיעה לתובע הינה על סך 9,355 ₪. זה הסכום שזכאי לו הנתבע מאת התובע, תוך כדי כך שאני דוחה את כל הדרישות הנוספות לתשלומים, מעבר להסכם, שאני רואה בו הסכם פאושלי, לכל עבודות הבנייה. ט. קיזוזים:- הנתבע רשאי לקזז את נזקיו ביחס לקיר הבלוקים ולהפוך אותו לקיר בטון. כבר הכרתי בראש נזק זה בעלות כוללת של 5,320 ש"ח. כמו כן יש לקזז את כנף הדלת בסך 1,500 ₪. על כן, היתרה המגיעה לתובע מאת הנתבע, היא בסך 2,535 ₪. י. נזקים נוספים:- המומחה מטעם בית המשפט, כפי שפירטתי לעיל, לא דן באספקט החוזי בכל הקשור לתכנון של קיר הבלוקים ומהשכרתי באחריות המתכנן להפרה החוזית הזו, יש לדון בנזקים הישירים והעקיפים. נותר נזק עקיף בדמות תכנון לאותו קיר בעלות 1,155 ₪ לפי חוות דעת התובע , העסקת מפקח בניה לביצוע הקיר בסך 2,888 ₪. החוזה בין הצדדים מתייחס לעבודות, אינו מתייחס כלל ועיקר לתכנון. לא נטען כי עבור התכנון קיבל התובע סכום כסף נפרד. מעיון בחוזה, מתברר כי העבודה שבוצעה והתמורה שצוינה, היא בגין ביצוע העבודות הנ"ל ואין תמחור לשאלת התכנון והעבודה שהושקעה בתכנון, כפי שביצע התובע. מה עוד, התובע לא דרש תמורה כספית בגין תכנון זה. על כן, ברור כי מקיזוז כל נזק לא תישאר כל יתרה לתובע. בעניין זה, ראוי , לבצע קיזוז וגם אם נותרה לנתבע יתרה , הרי אין מקום לפסוק יתרה זו. התוצאה:- לאור האמור לעיל, דין התביעה והתביעה שכנגד , להידחות. כמו כן, בנסיבות העניין, מצאתי כי לאור התנהלות הצדדים והימשכות ההליכים, כל צד יישא בהוצאותיו. חוזהקבלן