תביעה לקבלת פיצויים בגין ליקויים שהתגלו בדירת התובעים: התובעים רכשו מהנתבעת 1 - שיכון ופיתוח בע"מ (להלן: "שו"פ" או "הנתבעת"), בית בשכונת ההרחבה במושב "רמות", הידוע כגוש 200000 חלקה 13 מגרש 256 (להלן: "הבית"), הכל בהתאם להסכם הרכישה מיום 14.8.1995 (להלן: "הסכם הרכישה"). ביום 17.9.1995 נמסרה החזקה בבית לתובעים. הבית נבנה על ידי קבלן פרטי - בנין ופיתוח יפרח אברהם בע"מ (להלן: "הקבלן"), כחלק מפרויקט של משרד השיכון, אשר העביר לנתבעת את שיווק הבתים בפרויקט. צד ג' - המהנדס יצחק שפיר (להלן: "צד ג'"), היה המתכנן של הפרויקט מטעם הקבלן. שטח הבית במועד הרכישה היה כ- 60 מ"ר, כאשר ניתן היה להוסיף לו תוספת בנייה בעתיד (ראו: את המפרט הטכני שצורף להסכם המכירה). בהקשר זה, כבר אציין כי ניסיונה של שו"פ להטיל ספק בדבר קיומה של האפשרות לבניית התוספת/ההרחבה על ידי תוספת קומה שנייה, פשט את אדרת הסבירות. שכן, הגם שאצא מתוך הנחה, כי המפרט והסכם המכירה אינם קובעים מהי צורת התוספת, פשיטא כי המפרט והסכם הרכישה אינם אוסרים על בנייתה על ידי הקמת קומה שנייה. לעניין זה, ראו: סעיף ג.3 למפרט, וכן את חקירתו הנגדית של המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט (ראו: עמ' 50 לפרוטוקול, ש' 28-29). ביום 15.2.2002, התובעים הגישו בקשה לקבלת היתר להרחבת הבית, ובשנת 2003 הם קיבלו את ההיתר לכך, כאשר ההרחבה הייתה על ידי הוספת קומה שנייה, בשטח של כ 70 מ"ר, וכן חדר מדרגות בצמוד לקיר המערבי של המבנה. לתכנון ההרחבה וקבלת ההיתר, התובעים שכרו את שירותיו של הנתבע 2 - המהנדס מארק בנדט (להלן: "הנתבע") וכן לפיקוח על הבנייה. הנתבע תכנן את התוספת ופיקח על בנייתה מתחילתה ועד תום. לטענת התובעים, בסמוך לשנת 2007 הבית שקע לכיוון מזרח, כאשר השקיעה מלווה בסידוק חמור בקירות הבית, תופעות אשר החמירו עם הזמן. הנתבעת טענה, כי התביעה התיישנה, משחלפו למעלה מארבע עשרה שנים מאז מכירת הבית ועד להגשת התביעה, כאשר במהלך כל התקופה התובעים לא העלו כל טענה לליקויים בבית. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי לא קיימת כל יריבות בינה לבין התובעים, וככל שקיים ליקוי בבית, הרי שהדבר נובע מהתכנון הלקוי של תוספת הבניה, כך שהאחריות לפיצוי התובעים מוטלת במלואה על הנתבע. הנתבעת טענה עוד, כי התובעים הפרו את הוראות הסכם הרכישה מול שו"פ, עת לא המציאו לשו"פ את התוכניות לתוספת הבניה. לטענת הנתבעת, התובעים ביצעו את תוספת הבניה על דעת עצמם, מבלי שדאגו לקבל את אישורה ובניגוד להוראות המפרט המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם הרכישה. הנתבעת טענה, כי התובעים לא הקטינו את נזקיהם, עת בחרו לשבת בחיבוק ידיים, חרף קביעותיו של המהנדס סגל, אשר קבע כבר ביום 11.3.10 כי יש לבצע מספר פעולות לצורך תיקון המצב ולמניעת החמרת הנזק. למען הזהירות בלבד, הנתבעת שלחה הודעת צד ג' כנגד המהנדס יצחק שפיר, המתכנן של הבתים המקוריים בפרויקט. הנתבע טען, כי חוות דעתו של המומחה סגל נסתרה בחקירתו הנגדית. הנתבע טען עוד, כי הגורם הבלעדי לנזקי התובעים הינה רשלנותם של מתכנני ומבצעי המבנה המקורי אשר המחו את מלוא הזכויות והחובות בנכס לנתבעת, ועל כן, היא האחראית הבלעדית לנטיית המבנה. הנתבע הוסיף וטען, כי התובעים לא פעלו להקטנת נזקיהם, ואלמלא נמנעו מביצוע הפעולות שנקבעו על ידי המומחה סגל, הליקויים בבית היו מתוקנים בעלות נמוכה בהרבה, ואף לא היה צורך בהריסתו. צד ג' טען, כי המומחה סגל קבע מפורשות בחוות דעתו, כי המבנה תוכנן מלכתחילה, מבחינה הנדסית, לשאת שתי קומות. צד ג' הוסיף וטען, כי שירותיו לתכנון הפרויקט נשכרו על ידי הקבלן (בנין ופיתוח יפרח אברהם בע"מ), שההודעה כנגדו נמחקה מכוח ההתקשרות החוזית בין שו"פ לבין הקבלן. כך, שדין ההודעה נגדו להידחות, ולמצער, להימחק אף היא. זאת ועוד, שו"פ אישרה את התוכניות לביצוע, וכל פעולה שבוצעה, הייתה בפיקוח ובאישור המשרד לבינוי ושיכון או מטעמו, והטענות המועלות כנגדו על ידי שו"פ הינן טענות כלליות, מעורפלות, בלתי מבוססות. דיון והכרעה לית מאן דפליג, כי השקיעה בבית החלה בשנת 2007. הנתבעת לא טענה, ולא הוכיחה, כי הנזק בבית התגלה לפני שנת 2007, ומשהתביעה הוגשה לבית המשפט בחודש ינואר 2009, פשיטא כי דין טענת ההתיישנות להידחות. זאת ועוד, הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה כי התקיימו נסיבות אחרות המבססות את טענתה בדבר התיישנות התביעה, וטענתה בהקשר זה הועלתה באופן סתמי לחלוטין. הטענה להעדר יריבות בין התובעים לבין הנתבעת דינה להידחות אף היא. זאת, שכן ההסכם שנערך בין הנתבעת לבין הקבלן יצר יריבות ישירה בין הרוכשים לבין הנתבעת בכל הנוגע לליקויי הבניה בבית. לעניין זה, ראו: מוצג ת/2, וכן עדותו של מיכה בלום (להלן: "בלום") מטעם שו"פ (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 18-31). בהקשר זה, אוסיף ואציין, כי צד ג' הינו המתכנן מטעם הקבלן, ואין כל חולק על כך. בנסיבות, ומשנמחקה ההודעה כנגד הקבלן נופלת, מניה וביה, ההודעה כנגד צד ג' ובפרט, לנוכח כך, ששו"פ לא הוכיחה כי קיימת הבחנה בין הקבלן לבין המתכנן מטעם הקבלן, בכל הנוגע להמחאת הזכויות והחובות מהקבלן לשו"פ. זאת ועוד, המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט לא ייחס כל אחריות למתכנן מטעם הקבלן, אשר אין כל חולק כי לא שימש כמפקח על הבנייה בפועל. המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט הוסיף וקבע עוד, כי הגם שנפלה טעות בתוכנית היסודות שהומצאה לעיונו על ידי צד ג' (המתכנן מטעם הקבלן), כאשר צוין בהנחיה כי עומק הכלונסאות המינימאלי הוא 2.5 מטרים במקום 3.5 מטרים (כפי שמופיע בהנחיות הביסוס של משרד הביטחון), הרי שבפועל הכלונסאות הגיעו לעומקים גדולים יותר, כך שלטעות זו לא הייתה כל השפעה (ראו: עמ' 53 ש' 14-19). המחלוקת המרכזית הנטושה בין הצדדים, נוגעת לשאלת הנזקים שנגרמו לבית, היקפם, האחריות להם, לרבות הקשר הסיבתי בין מעיש/מחדלי הנתבעים לבין הנזקים. לנוכח המחלוקות המקצועיות שהובאו לעיל, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס דב סגל (להלן: "המומחה סגל"). בחוות דעתו מיום 24.8.09 (ראו: מוצג מב/1(א)) סקר המומחה סגל ארבע סיבות אפשריות לשקיעת המבנה: הראשונה, ביצוע לקוי של יסודות המבנה המקורי אם ע"י כך שלא הגיעו לעומק הדרוש והתבססו על שכבת קרקע לא יציבה, או שהייתה חדירת אדמה לתוך הכלונס בזמן היציקה וכתוצאה של גשמים האדמה נשטפה ונוצר חלל בכלונס. השנייה, זעזועים בקרקע כמו ברעידת אדמה, אשר ערערו את הבסיס עליו יושבים הכלונסאות. השלישית, שבר ודליפה בקו הביוב שעובר במרחק 1 מ' מהכלונסאות ולא במרחק 3 מ' כנדרש. הרביעית, תוצאה של תוספת הבניה בחזית המערבית, אשר בוסס על פלטות במקום כלונסאות. אין חולקין, כי האפשרות הרביעית שהועלתה בחוות דעתו של המומחה סגל הינה באחריותו של הנתבע, ואילו האפשרויות הראשונה והשלישית הינן באחריותה של שו"פ. דומה, כי האפשרות השנייה אינה רלבנטית לענייננו, משלא הוכח כי היו זעזועים בקרקע ומשנשללה אפשרות זו בחוות דעתו השנייה של המומחה סגל, כפי שיפורט בהמשך. להשלמת חוות דעתו, המומחה סגל ביקש לבצע בדיקות סוניות לכלונסאות, לבצע בדיקות קרקע לעומק של כ- 8 מ' על מנת לבדוק את חתך הקרקע ואפשרות הימצאות כיסי קרקע רכה, לבצע בדיקות קרקע בחזית המערבית כדי לקבל את חתך הקרקע ולדעת אם הפלטות יושבות על סלע אדמה או על אדמה חרסיתית (בליווי והנחיה של מהנדס ביסוס וקרקע), וכן צילום פנימי של קו הביוב. כעולה מחוות דעתו של המומחה סגל (ראו: מוצג מב/1(ב)) מיום 11.3.10, בדיקות הקרקע בוצעו על ידי ד"ר באסם חזן, ביום 1.2.10, ואילו הבדיקה הסונית של הכלונסאות בוצעה על ידי ד"ר בן ציון שעל מחב' נ.ד.ט. דיסטריקטיב טכנולוגיות, ביום 2.2.10. בחוות דעתו זו, המומחה סגל פירט את תוצאות הבדיקות לקמן: בחזית המזרחית נחשפו שלושה ראשי כלונסאות והתברר כי עמודי היסוד של המבנה המקורי נשענים על הכלונסאות בצורה אקסצנטרית. משמעות נתון זה, כי נוצר מומנט שיכול לגרום לתנועת הכלונסאות ולנטייה של המבנה כולו. המומחה הוסיף וציין, כי בחלק מהכלונסאות ניתן להבחין בברזלים שיוצאים מהכלונס אך לא נכנסים לעמוד וגם לא נחתכו כדי למנוע את החלדתם וגרימת נזק לבטון, ובאחד הכלונסאות ניתן להבחין בגוש בטון אשר ניתק מהכלונס ובסדק שנוצר בעמוד הפינתי מעל הכלונס. חתך הקרקע שהתקבל תואם את בדיקות הקרקע שנעשו על ידי משרד הבינוי והשיכון לכל האתר לפני הבניה. שלושת המטרים הראשונים הם חרסית שמנה ופעילה. לאחר שלושה מטרים הקרקע מורכבת מסלע בזלתי בלוי וסדוק מעורב בחרסית. בעומק של 6-7 מטרים מתחילה שכבת סלע רציף. שכבה זו היא בשיפוע ויכולה בצד אחד של המגרש להימצא בעומק של 6 מטרים ובצד אחר בשכבה בעומק גדול יותר. הבדיקה הסונית בוצעה בשלושת הכלונסאות שנחשפו ונמצא כי אורכו של כלונס אחד הוא 6 מטרים ובתחתיתו שכבת סלע רציף. שני כלונסאות נוספים אורכם כ- 7 מטרים והם לא הגיעו לשכבת הסלע. לפי הנחיות הביסוס של משרד הבינוי והשיכון, בהעדר סלע הכלונס צריך להגיע לעומק של 8 מטרים. המומחה הוסיף וציין, כי הכלונסאות שנבדקו הם רציפים ולא התגלו בהם חללים שיכולים להיווצר ביציקה. במבנה המקורי לא אובחנו ארגזי הפרדה מתחת לקורות היסוד, דבר שכן אובחן בתוספת הבניה. אציין בהקשר זה, כי המומחה סגל לא שלל את האפשרות, לפיה ארגזי ההפרדה כן הונחו מתחת לקורות היסוד, אך התבלו עם הזמן (ראו: עמ' 57 לפרוטוקול ש' 8-14, ועמ' 58 ש' 11-13 ו- ש' 19-20). בחזית המערבית (בה בוצעה התוספת) בוצעה חפירה רק לעומק של 1.5 מ' מסביב לפלטת יסוד. החפירה הופקה בעומק זה עקב זרימה איטית של מי ביוב לתוך הבור ועקב הימצאות קווי מים וחשמל. הפלטות בוססו בשכבה חרסיתית שמנה ופעילה מאוד מבחינת תפיחה. בעקבות תוצאות הבדיקות הנ"ל, ובעקבות קבלת התכנית היסודית של המבנה המקורי ואת החישובים הסטטיים, המומחה סגל סיכם את מסקנותיו בחוות הדעת מיום 11.3.10, כדלקמן: בהתאם לחישובים הסטטיים, המבנה תוכנן לשאת 2 קומות. הסיבה העיקרית לסיבוב הבניין מזרחה, היא תוספת הבניה בחזית המערבית שנבנתה בשנת 2003. הסיבות לכך, התוספת בשטח 14.2 מ"ר בוססה על גבי 5 פלטות בשטח כולל של 8.5 מ"ר, כאשר עומק הפלטות לפי הנחיות הנתבע הינו 2.5 מטרים במקום 3.5 מטרים שנבקעו כעומק המינימאלי על פי הנחיות הביסוס. העומק של 2.5 מטרים שנקבע על ידי הנתבע, חרף העובדה כי עומק השכבה החרסיתית הידוע הינו 3 מטרים ואין להתבסס עליה. לא זו אף זו: הנתבע ביסס את התוספת על פלטות בעומק שאינו מספיק ועל קרקע חרסיתית המושפעת חזק משינויי רטיבות, חרף ידיעתו כי המבנה המקורי מבוסס על כלונסאות לעומק. ביסוס זה הינו בניגוד למקובל. המומחה סגל הוסיף וקבע, כי העומס האנכי של שתי הקומות באזור התוספת לא היה מספיק כדי לנטרל את כוח התפיחה שהרים את הפלטות. החלטתו של הנתבע לקשור את התוספת למבנה המקורי, במקום להפריד אותו על ידי תפר ללא כל מגע, יצרה את התנאים לכך, שכוח התפיחה שהופעל על התוספת, הועבר גם למבנה המקורי וסובב את הבניין כולו באופן שהחלק המערבי התרומם והחלק המזרחי שקע. מי הביוב שהתגלו בבור ליד הפלטה, מקורם כנראה בצינור ביוב בחלק המערבי, אשר נסדק כתוצאה מתפיחת הקרקע. זרימת הביוב איננה הסיבה העיקרית למה שקרה, אלא שינויי הרטיבות שהחרסית עוברת בתקופת גשמים. העובדה כי הבניין המקורי הושען בצורה אקסצנטרית לכלונסאות תרמה גם כן לשקיעת הצד המזרחי, אולם ללא כוח הסיבוב שנוצר כתוצאה מהכוח שהופעל על היסודות של התוספת, השקיעה לא הייתה מתרחשת. בנית הקומה השנייה לא הייתה גורמת לשקיעה, מאחר והמבנה תוכנן לשתי קומות. בחוות דעתו מיום 11.3.10, המומחה סגל הציע דרך לפתרון חלקי של הבעיה שנוצרה, כאשר העריך כי עלותו של פתרון חלקי זה נעה בין 200,000 ל- 250,000 ₪ לפני מע"מ. בעקבות חוות הדעת הנ"ל, ובמענה לתשובות לשאלות הבהרה שנשלחו למומחה סגל על ידי התובעים, המומחה סגל הציע לחלק את האחריות לשקיעת הבית לקמן: לפתחו של הנתבע 80% עד 85%, ואילו לפתחו של הקבלן שבנה ותכנן את הבניין המקורי, ולענייננו לפתחה של שו"פ, בין 20% עד 15%. לבדיקת טענות התובעים לגבי ההחמרה במצב הליקויים בביתם, נערכה חוות דעת שלישית של המומחה סגל (ראו: מוצג מב/1(3)) מיום 15.12.10, ולפיה נקבע כי המצב הנוכחי בבית אינו ניתן לתיקון סביר, משלא ננקטו אמצעים כלשהם מהאמצעים שהמומחה המליץ עליהם. המומחה סגל המליץ על הריסת הבית ובנייתו מחדש, לאחר עריכת בדיקות קרקע חדשות ותכנון בהתאם לתקנים. המומחה אף המליץ לתובעים שלא להמשיך ולהתגורר בבית. בחוות דעתו הרביעית של המומחה סגל (ראו: מוצג מב/1(ד)) מיום 26.4.11, נקבע כי עלות הריסתו והקמתו מחדש של הבית מגיעה כדי 719,780 ₪ כולל מע"מ, נכון למועד עריכת חוות הדעת. בחקירתו הנגדית ציין המומחה סגל, כי נכון להיום יש להוסיף בערך בין 10 ל- 15 אחוזים על סכום העלות שנקבע בחוות דעתו (ראו: עמ' 49 לפרוטוקול ש' 15-19). הקטנת הנזק: הנתבעים מבקשים לזקוף לחובת התובעים את הימנעותם מגיוס סכומים הנעים בין 250,000 ₪ ל- 300,000 ₪ אשר הוערכו על ידי המומחה סגל בחוות דעתו הראשונה. טענה זו, אין בידי לקבלה. ראשית כל, המומחה סגל ציין כי הפעולות שהמליץ על ביצוען הינן לפתרון חלקי בלבד של הבעיה שנוצרה (ראו: חוות הדעת מיום 11.3.10, וכן חקירתו הנגדית של המומחה (עמ' 57 לפרוטוקול ש' 28-30). שנית, במסגרת חובת התובעים להקטנת נזקיהם אין מקום לחייבם לשאת בעלויות בהיקף האמור. אמנם, לתובעים הכנסות מעבודת התובע ומהשכרת הצימר שבבעלותם. אך, עדיין לא שוכנעתי כי מדובר בתובעים העשויים לגייס סכומים בהיקף הנ"ל בכלל, ולמצער, לא במאמצים סבירים בפרט. שלישית, טענה זו נזקפת דווקא לחובת הנתבעים, אשר בחרו לדבוק בחלק מחוות דעתו הראשונה של המומחה ולהתעלם מחלקה האחר, שעניינו בחובתם ובאחריותם לליקויים שנמצאו בבית. לטעמי, בנסיבות אף היה ראוי כי הנתבעים יציעו לתקן את הליקויים על חשבונם, כשלב ביניים, עד לסיום בירור התובענה. הצעה מעין זו לא באה מצד הנתבעים. על כן, ולו מטעם זה אינה יכולה לשמש לחובת התובעים. שלל הטענות שהעלה הנתבע כנגד קביעותיו של המומחה סגל, דינן להידחות. המומחה סגל נחקר ארוכות על ידי בא כוחו של הנתבע, אך המומחה סגל עמד מאחורי כל חוות הדעת שניתנו על ידו, ונתן הסברים מלאים, משכנעים, שלא נסתרו על ידי הנתבעים (בהקשר זה, די להפנות לחקירתו הנגדית של המומחה סגל בעמ' 51 ש' 16-31, עמ' 52 ש' 3-11, עמ' 53 ש' 14-19 ו- ש' 24-33, עמ' 54 ש' 4-9 ו- ש' 22-26, עמ' 55 ש' 9-17 ו- ש' 31-33, עמ' 56 ש' 1-2, ש' 12-20 ו- ש' 25-32, עמ' 57 ש' 3-5, ש' 9-14 ו- ש' 23-27). זאת ועוד, מסתבר כי המומחה מטעם הנתבע, המהנדס דוד אופיר, לא ביצע בדיקות על קוליות (סוניות), לא בדק את אורך הפלטה, לא ביצע חפירה לאורך הקרקע לבדיקת חתך הקרקע (ראו למשל: עמ' 44 ש' 22-27, עמ' 46 ש' 1-4 ו- ש' 20-21). יתרה מכך, קביעתו לפיה עומק הפלטה היה 3 מטרים לפחות, התבססה על דבריו של הנתבע ועל התוכנית שהוכנה על ידו, לפיה רשם כי העומק המינימאלי של הפלטה הוא 2.5 מטרים (ראו: עמ' 45 ש' 18-30), אך לא ביצע בדיקה בשטח לאימות אמרתו של הנתבע. המומחה סגל יצר עלי רושם אמין ומהימן ביותר וגילה בקיאות במחלוקות הנטושות בין הצדדים והנוגעים לתחום מומחיותו. המומחה סגל לא היסס לאשר ולהודות את דבר אי ידיעתו לגבי עובדות מסוימות העשויות לשמש לכאורה לטובת הנתבע. כך למשל, המומחה סגל אישר כי אינו יודע מהו העומק שנחפר בפועל בעקבות התוכנית של הנתבע (ראו: עמ' 52 ש' 12-27), המומחה סגל אישר כי לא בדק את כל הכלונסאות במבנה המקורי (ראו: עמ' 52 ש' 28-32), המומחה סגל אישר כי לא בדק אם שני הכלונסאות (מתוך השלושה שנבדקו על ידו) הגיעו לסלע או לא (ראו: עמ' 53 ש' 19-21). ודוק: בחוות דעתו, המומחה סגל קבע מפורשות כי שני הכלונסאות מתוך השלושה לא הגיעו לסלע. כך, שבחקירתו הנגדית לא היה כל חדש בעניין זה. המומחה סגל קבע עוד, כי אין לו כל טענה כנגד התכנון של הקומה השנייה, למעט הקשר שנעשה בין הקומה השנייה לבין התוספת (ראו: עמ' 50 ש' 32-33). דומה, כי המומחה סגל עמד מאחורי חוות דעתו על כלל קביעותיהן, ושוכנעתי כי הגורמים לשקיעת הבית הינם גורמים שבאחריותם של הנתבעים, כאשר ממכלול חוות הדעת והחקירות שוכנעתי כי החלוקה בין הנתבעים לנזקי התובעים הינה 80% על הנתבע ו- 20% על שו"פ. בהקשר זה, הנני שבה ומפנה לחקירתו של המומחה סגל, אשר הסביר והדגיש, במסגרת חקירתו הנגדית, כי הבית נבנה בתחילת שנות התשעים, ועמד ללא שהיו בו סיבוכים, סדקים וכדומה, כאשר השקיעה החלה רק לאחר הקמת התוספת (ראו: עמ' 56 ש' 12-15). המומחה סגל שב והדגיש, וחרף הודאתו בכלל הדברים אשר הובאו לעיל, כי הגורם העיקרי לשקיעת הבית הינו התכנון הלקוי של התוספת שבוצע על ידי הנתבע ששימש גם כמפקח על הבניה, ולא מצאתי כל נימוק משכנע וכבד משקל מטעם מי מהנתבעים, שיצדיק סטייה מהמלצותיו ומקביעותיו של המומחה המקצועי אשר מונה מטעם בית המשפט. באשר לטענת שו"פ בנוגע להעדר פניית התובעים אליה לצורך קבלת אישורה בטרם ביצוע הבנייה, הרי שלא מצאתי בטענותיה של שו"פ, ואף לא בראיותיה, כל הוכחה לכך, כי הייתה נמנעת ממתן האישור לביצוע התוספת, אם התובעים היו פונים אליה בזמן אמת. בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין עוד, כי בין מועד כריתת הסכם הרכישה לבין מועד הגשת הבקשה לקבלת ההיתר להרחבה חלפו להן כשש וחצי שנים, כאשר התובעים הסתמכו על עצם קיומה של ההסכמה החוזית לביצוע התוספת, וכאשר פקחים מטעם שו"פ הסתובבו באזור כל הזמן ולא הביעו כל התנגדות להקמת תוספת הבניה (ראו: חקירתה הנגדית של התובעת, עמ' 16 ש' 24-25), ועד ההגנה בלום אישר את ביקוריהם של מפקחי שו"פ באזור (ראו: עמ' 28 ש' 18-21). גובה הנזקים שנקבעו על ידי המומחה סגל אף הם לא נסתרו על ידי הנתבעים. הנתבעים כפרו בגובה דמי השכירות שיש לפצות את התובעים בגינם בתקופת הריסת הבית והקמתו מחדש. התובעים טענו, כי דמי השכירות החודשיים לבית ששטחו 60 מ"ר מגיעים ל 2,700 ₪ לפני ארנונה. התובעים טוענים כי מאחר ומשפחתם מונה חמש נפשות, הם יצטרכו לשכור דירה מרווחת יותר, כך שלהערכתם דמי השכירות החודשיים עומדים על 4,200 עד 5,000 ₪, כאשר בסכומים אלה נכללות גם הוצאות ההעברות בין הבתים. מנגד, וכאמור לעיל, הנתבעים כפרו בטענות אלה, והוסיפו וטענו כי בהעדר חוות דעת שמאית, לא עלה בידי התובעים להוכיח את דמי השכירות בבית שיתאים לצורכי משפחת התובעים. הגם שהתובעים לא צירפו חוות דעת שמאית לעניין גובה דמי השכירות החודשיים באזור מגוריהם, דומה כי ניתן להעריך את גובה דמי השכירות, בדרך אומדנא, בסך של 3,500 ₪ לחודש, סכום שיש בו כדי לשקף את גובה דמי השכירות הסבירים בנסיבות, תוך התחשבות במקום מגוריהם של התובעים, ובשטח הבית שיתאים לצרכי המשפחה בצורה סבירה ולתקופה קצובה. כעולה מחקירתו של המומחה סגל, כל תהליך התכנון, קבלת ההיתרים, ההריסה והבנייה מחדש, אמור להסתיים בתוך פרק זמן של כשנתיים (ראו: עמ' 48 לפרוטוקול ש' 22-33, ועמ' 49 ש' 1-9). פשיטא, כי בנוסף לדמי השכירות יש לפצות את התובעים אף בגין ההעברות מהבית אל הבית שישכרו, לרבות הוצאות ההעברה במועד החזרה לביתם. את הסכום בגין ההעברות הכפולות, הנני מעמידה, באופן גלובאלי, על סך של 10,000 ₪. כאמור לעיל, המומחה סגל העריך את עלויות הריסת הבית והקמתו מחדש, על כל המשתמע מכך, בסך של 719,780 ₪ כולל מע"מ, נכון למועד עריכת חוות הדעת, כאשר בחקירתו הנגדית ציין, כי נכון להיום יש להוסיף בערך בין 10 ל- 15 אחוזים על סכום העלות שנקבע בחוות דעתו (ראו: עמ' 49 לפרוטוקול ש' 15-19). ודוק: בנסיבות העניין, לא מצאתי כל הצדקה שלא להעמיד את אחוזי העלייה על הרף הגבוה שהוערך על ידי המומחה. שכן, המומחה הסכים בהמשך חקירתו הנגדית כי שיעור העלייה עומד על 15% (ראו: עמ' 49 ש' 22-26). לא זו אף זו: מאז חקירת המומחה חלפו להם עוד כחמשה חודשים, כאשר אין כל חולק כי המחירים רק הולכים ומתייקרים עם הזמן. יודגש, כי הצדדים לא טענו מאומה בעניין זה, והמומחה סגל אישר את המשך התייקרויות העלויות. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, בחיובים נפרדים בהתאם לחלוקה שנקבעה לעיל, לשלם לתובעים את הסכומים שלהלן: סך של 827,747 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7.8.13 (מועד חקירת המומחה סגל) ועד היום. סך של 84,000 ₪ בגין דמי שכירות כמפורט לעיל. סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות המעבר הכפול. סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש. סך של 124,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ואגרת בית משפט. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התובעים לא פירטו מהו גובה הסכום ששולם על ידם בגין חוות דעת המומחים בתיק. הוצאות אלו יתווספו לסכום פסק הדין, בכפוף להצגת פירוט הסכומים ששולמו על ידם למומחים, בצירוף קבלות על כך. למען הסר כל ספק, וכאמור לעיל, חיוביהם של הנתבעים נפרדים, כך שיהא על הנתבעת 1 לשלם 20% מסך כל הסכומים שנפסקו, ואילו הנתבע 2 ישלם סך של 80% מסך כל הסכומים כאמור. דין ההודעה כנגד צד ג' נדחית, וכך אני מורה. שולחת ההודעה - הנתבעת (שו"פ) תישא בהוצאותיו של צד ג' בסך של 15,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.פיצוייםליקויי בניה