תביעה בגין הסכם שכר טרחה להגשת תביעת משמורת

חתם על הסכם שכ"ט לשלם שכ"ט בשיעור של 10,000 $ בתוספת מע"מ בגין הגשת תביעת משמורת, דרישה לבדיקת מסוגלות הורית של האם, וכל הליך שיידרש כפי שייראה לנכון ע"י עוה"ד, וזאת למשך שנה מיום חתימת ההסכם. הצדדים הסכימו כי בתום שנה יבחנו הצדדים תמחור נוסף ויסכמו את שכה"ט להמשך הפעילות. לטענת התובע, עו"ד X אכן פתח עבור התובע בהליך בביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ, אשר הועבר בהמשך לביהמ"ש ב-כ"ס מחמת חוסר סמכות מקומית, ודיון מקביל בביה"ד הרבני בת"א שהועבר גם הוא לביה"ד בנתניה בעקבות העדר סמכות מקומית. ייצוגו של התובע ע"י המשרד הופסקה על פי החלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין מפאת ניגוד עניינים. על פי האמור בכתב התביעה, ועובדה זו אינה שנויה במחלוקת, נפגשה הנתבעת 2 עו"ד X X (להלן: "עו"ד X X") עם פרודתו של התובע לפגישת ייעוץ בתאריך 31.8.05. עובדה זו לא נמסרה מעולם בזמן אמת לתובע ע"י מי מעובדי המשרד, והתגלתה לתובע לטענתו אך ורק מעיון אקראי בכתבי בי דין בביהמ"ש לענייני משפחה. ביום 8.9.05, פנתה באת כוח פרודת התובע עו"ד X למשרד וביקשה כי יפסיק לאלתר מלייצג את התובע, שאחרת תראה בהם כאחראים לנזקי פרודתו. מייד ובסמוך לכך, ביום 12.9.05, הגישה עו"ד X שאילתא לוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בעניין ייצוג התובע ע"י המשרד, הוועד המרכזי השיב כי לטעמו מנוע המשרד מלהמשיך ולייצג את התובע מחשש ללזות שפתיים. המשרד ערער על כך, וביום 21.9.05 הוצא מכתב מיו"ר וועדת האתיקה של וועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין אשר קבעו כי גם אם ארעה תקלה בתום לב הייצוג אסור, שכן "באשר לא ייתכן כי האישה שהתייעצה ומסרה לך מידע ואת גרסתה, תמצא עו"ד אחר ממשרדך כבא כוח בעלה או כנגדה". לטענת התובע, הנתבעים רובם ככולם הסתירו ממנו בזמן אמת את ההתנהלות מול לשכת עורכי הדין ומול עו"ד X, הם פעלו בניגוד עניינים והגישו בקשה שנתבררה בדיעבד כמהלך סרק, שכן עו"ד X החליט ללא תיאום עם התובע להגיש תביעה להרחבת הסדרי ראיה במקום תביעת משמורת, תביעה זו נמחקה בסופו של יום מחמת חוסר סמכות מקומית. הבירור הועבר לביהמ"ש בכ"ס לרעת התובע שהפסיד בדרך זו "במרוץ הסמכויות" (ראה ס' 24 לכתב התביעה). זאת ועוד, טוען התובע כי הגם שבאותה עת ידעו הנתבעים רובם ככולם כי קיימת בעיה של ממש בהמשך הייצוג, התובע נדרש על ידם להוסיף עוד 10,000 $ + מע"מ כדי לממן את הטיפול בתביעות החדשות שהוגשו מטעם פרודתו (מזונות, משמורת, רכוש). לגרסת התובע, הסכם שכה"ט שנחתם בינו לבין המשרד היה לשנה וכלל תמחור תיקים הגולשים אל מעבר לשנה. אין מדובר בהליך חדש שיש לחתום בגינו הסכם חדש. להערכת התובע, הדרישות המופרזות נועדו כדי "להיפתר" ממנו מאחר והנתבעים היו מנועים מלהמשיך ולייצגו (ס' 42 לכתב התביעה). על פי גרסת התובע, הנתבעים לא התייצבו לדיון בביהמ"ש כ"ס ביום 1.11.05, והודיעו פורמאלית ביום 9.11.05 כי הם אינם מייצגים אותו עוד. התובע ביקש לבטל את עסקת האשראי עם המשרד ופנה לצורך כך ל"ויזה". חב' האשראי ביקשה פרטים מבית העסק שהינו המשרד, והלה השיב בתחילת נובמבר כי הוא עדיין מטפל ומייצג את התובע. בתגובה הגיש התובע תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד כל הנתבעים, ובעקבות כך התברר לו כי עו"ד X פנה ביום 30.9.05 בבקשה לעיון חוזר בלשכת עורכי הדין, וקיבל תשובה שלילית בעניין ייצגו של התובע. בכתב תביעתו, דרש התובע מביהמ"ש סעד כספי על פיו מתבקשים הנתבעים להשיב סך של 7,000 $ שנגבו ע"י חב' האשראי ממועד חתימת ההסכם ועד ביטולו (ס' 51 לכתב התביעה). עוד ביקש התובע, כי ביהמ"ש יפסוק פיצוי שלא הוגדר בסכום בגין העובדה שלא היה מיוצג הלכה למעשה שעה שהמשרד פעל בניגוד עניינים, וכלל לא ייצג אותו בפועל החל מה-31.8 ועד ה-21.9.05 (ס' 52 לכתב התביעה). התובע טען כי בגין התנהלותם הרשלנית של הנתבעים חויב בדמי מזונות גבוהים, ולפיכך נתבקשו הנתבעים להשיב לו דמי מזונות אלה (ס' 53 לכתב התביעה). עוד טען התובע, כי בגין התנהלות המשרד שלקתה ברשלנות, נמנע ממנו לדעת במועד היכן מתקיים אירוע הברית של בנו, על אף שביהמ"ש פסק בעניין זה לטובתו. התובע מצא עצמו בשני דיונים כשהוא אינו מיוצג בלא שהנתבעים טרחו ליידע אותו מראש כי לא יופיעו לדיון. מאחר והנתבעים לא ביטלו את ההסכם עימו והמשיכו להחזיק בכספים, נאלץ התובע לשבור קרנות פנסיה כדי לממן ייצוג אחר (ראה סעיפים 56-58 לכתב התביעה). בסה"כ הגיש התובע כנגד הנתבעים תביעה ע"ס 300,000 ₪ מבלי שהסכומים יפורטו באופן אריתמטי עד לגובה סכום התביעה. עו"ד X הגיש כתב הגנה נפרד מיתר הנתבעים וייצג את עצמו. הנתבעים 1,2, ו-4 הגישו כתב הגנה בנפרד והיו מיוצגים ע"י עו"ד שושנה גלס. לטענת הנתבעים 1,2, ו-4, המשרד כולל שני סניפים האחד בר"ג והשני ברעננה. התובע הגיע לפגישה ראשונית יחד עם אביו מר קפויה שהיה חבר ילדות של עו"ד X. על מנת להוזיל עלויות, הפנה המשרד את התובע לייצוג אצל עו"ד X כחלק מעובדי המשרד. עוד טענו הנתבעים, כי בעניינו של התובע נערכה עבודה רבה שהקיפה נאמד בעשרות שעות עבודה, החל מהגשת כתבי טענות, בקשות, התכתבויות וכד'. באשר לטענת ניגוד הענייניים, נטען ע"י הנתבעים כי פרודתו של התובע פנתה למשרד בסניף רעננה וביקשה לקבל פגישת ייעוץ מעוה"ד X X, הפגישה נקבעה ליום 31.8.05. נטען כי הפגישה תואמה ע"י המזכירה, באותה עת של תיאום הפגישה לא היתה לעו"ד X היכולת לברר את זהותה של המתקשרת. ביום 31.8.05, הגיעה הגב' X לפגישת ייעוץ שנמשכה כשעה בלבד, לאחר פגישה זו ביקשה הגב' X לבדוק אם יש לה אפשרות לממן את שכה"ט של עוה"ד X, ולכן בשלב זה טרם קיבלה עו"ד X X את הייצוג. בעת הפגישה, נטען ע"י הנתבעים כי עוה"ד X X לא ידעה כי התובע מיוצג ע"י עו"ד X שישב בסניף בר"ג. לטענת הנתבעים, התובע היה מוכר בסניף בר"ג בשם נעוריו כX קפויה ולא כX X, עובדה שהקשתה לזהות את הקשר בין התובע ופרודתו. לגרסת הנתבעים, רק לאחר מספר ימים התקשרה הגב' X ותיאמה פגישה נוספת ליום 7.9.05. לאחר תיאום הפגישה, הודיעה המזכירה לעו"ד X כי מבירור שערכה עם המשרד בסניפו בר"ג, קיים חשש כי בעלה של הגב' X מיוצג ע"י עו"ד X. לאחר בדיקת הנושא, הורתה עוה"ד X X לבטל את הפגישה המתוכננת. לטענת עו"ד X, אין לה כל יכולת לדעת באילו תיקים מטפל עו"ד X באופן אישי, אין לה כל קשרי עבודה עם עו"ד X, ואין לה כל שיתוף בתיקים בהם הוא מטפל באופן אישי. הפגישה עם גב' X היתה פגישת ייעוץ סטנדרטית ראשונה. התובע עודכן בכל עת בכל הנעשה בתיק, הן ע"י מנהלת המשרד והן ע"י עו"ד X. באשר לייצוגו של התובע, נטען ע"י הנתבעים (סעיף 6 לכתב ההגנה), כי לאור החלטת וועדת האתיקה מיום 21.9.09 על פיה יש להימנע מהמשך ייצוג התובע במטרה למנוע לזות שפתיים, דרש התובע את המשך הייצוג ובעקבות זאת הגישו הנתבעים בקשה לעיון חוזר ואף ערר. בסופו של יום, מאחר ונאלצו להפסיק את הטיפול שלא מרצונם, הם לא גבו את יתרת שכה"ט, ובפועל גבו מהתובע סך של 6,000 $ לפי שער יציג של 4.5, ובנוסף גבו 3,000 ₪ בגין אגרות בימ"ש (ראה ס' 8 לכתב ההגנה). עו"ד X כאמור הגיש כתב הגנה בנפרד, לטענתו הוא לא ייצג את התובע באופן פרטי אלא מטעם משרד א. X. לטענת עו"ד X, התובע היה מעורב עד לפרטים האחרונים בכל הליך שנעשה. עו"ד X עדכן את התובע בזמן אמת בכל ההליכים שהתקיימו בלשכת עורכי הדין. התובע הוא שביקש שלא לחדול מלייצג אותו ולפעול בכל האמצעים החוקיים כדי להמשיך את ייצוגו, ורק לאור עמדתו הוגש הערר ללשכת עורכי הדין והבקשה לעיון חוזר. באשר לעבודה שנעשתה, טוען עו"ד X (ראה ס' 13 לכתב ההגנה), כי הסכום ששילם התובע בפועל אינו מכסה את העבודה שנעשתה עבור התובע עד לביטול הייצוג, ורק לצרכי פשרה הסכימו הנתבעים שלא לגבות את מלוא הסכום שהגיע להם עבור הטיפול עד אותו שלב. מטעם התביעה העיד התובע, נציגת ויזה, ופרודתו של התובע הגב' ברברה X. מטעם ההגנה העידו שלושת הנתבעים. מתוך עיון מדוקדק בכתב התביעה, ולאחר שנברר "המוץ מן התבן", עולה כי התובע מתבסס על שני אדנים, האחד - התנהלות רשלנית של הנתבעים בכל הקשור לטיפול בענייניו וייצוגו, השני - התנהלות בניגוד עניינים מבלי ליידע את התובע בזמן אמת בכל ההליכים בנושא זה מול לשכת עורכי הדין ומול עו"ד X. עובדה שהסבה לו נזק כספי ועוגמת נפש. ראשית ייאמר, כי ביהמ"ש הורה כבר בישיבות הראשונות כי לא יתיר הרחבת חזית מכל מין וסוג שהוא, וכי רק כתבי הטענות יגדירו ויתחמו את הפלוגתאות שבין הצדדים. ובעניין זה, בצדק מפנה ב"כ הנתבעים להחלטתי מיום 29.11.10, בה קבעתי מפורשות כי ביהמ"ש לא יתיר כל הרחבת חזית מעבר לאמור בכתבי הטענות. הערה זו הופנתה בייחוד לתובע לאחר שביהמ"ש עיין בתצהיר העדות הראשית, ומצא בו טענות מטענות שונות שאינן מאוזכרות בכתב התביעה. עוד הבהיר ביהמ"ש בתחילת הדיון, כי כל טענה בדבר רשלנות מקצועית כנגד הנתבעים, צריכה היתה להיתמך בתשתית ראייתית כגון חוו"ד מקצועית היכולה לשפוך אור על התנהלות רשלנית כזו או אחרת. הדבר לא נעשה ע"י התובע, אשר בחר לנהל את תביעתו ללא ייצוג. לא הובאה בפניי כל חוו"ד מקצועית אשר תוכל לתמוך בטענת הרשלנות. מהעדויות עצמן לא מצאתי כל תשתית ראייתית היכולה להצביע על התנהלות של רשלנות מקצועית איזו שהיא של מי מהנתבעים כלפי התובע, ובעילה זו יש מקום לדחות את התביעה. ביהמ"ש כן יבחן את האדן השני עליו מושתתת התביעה, והיא בטענה כי המשרד פעל בניגוד עניינים עד לתום הייצוג של התובע, את הטענה כי ההליכים מול הלשכה הוסתרו מהתובע ואלה נודעו לו באקראי, וכן את הטענה כי נגבו מהתובע כספים מעבר לנדרש וביטול העסקה מול חב' האשראי נעשה ע"י משרד הנתבעים מאוחר, ורק בעקבות הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין. ב. ד י ו ן ב.1 הפגישה עם פרודתו של התובע-: אחת מהטענות של עוה"ד X X היא, כי לא ניתן היה לדעת שעו"ד X מייצג את התובע, שכן מדובר בשני סניפים שונים של אותו משרד ואין עירוב בתיקים האישיים של עורכי הדין. אינני יכולה לקבל טענה זו, מדובר בעורכי דין העובדים במשרד אחד בעל שני סניפים. בעדותה של עו"ד X X, השיבה העדה בחקירה נגדית (ראה עמ' 137 לתמליל שורה 27), כי הטעות המצערת בתום לב יכולה לקרות לכל עו"ד שיש לו משרד שהוא לא מצומצם, וכן כי טעות אנוש זו יכולה לקרות עם שני שמות משפחה (עמ' 144 לתמליל ש' 14). לשאלת ביהמ"ש, מה עושה המשרד כיום כדי שמקרה כזה לא יישנה פעם נוספת, השיבה עו"ד X כי מקרה כזה עדיין יכול לקרות אם יוצגו בשני שמות משפחה שונים. וגם אם זה שם משפחה נפוץ כמו כהן, טעויות כאלה עדיין יכולות לקרות (ראה עמ' 145 ש' 1-2). אינני שותפה לדעתה זו של עו"ד X, אני סבורה כי משרד גדול ככל שיהיה ובעל מספר סניפים ככל שיהיה, צריך להתארגן באופן מנהלי על מנת שלא יקרו מקרים כגון אלה. בעת שלקוח מקבל את ייצוג המשרד, הוא נרשם במחשב המשרד ונפתח לו תיק לקוח, בתיק הוא נרשם לא רק בשמו הפרטי ובשם משפחתו אלא גם במספר תעודת הזהות שלו. היה מקום להנחות את המזכירה כי משמגיע לקוח חדש יש לבדוק את תעודת הזהות של בן זוגו במחשב המשרד, על מנת לוודא כי אין מדובר בלקוח של המשרד. רק בדיקה כזו יכולה היתה למנוע את המקרה שארע. אני מקבלת את עדותה של עו"ד X כעדות אמת, כי אין קשר בין תיקיו של עו"ד X בהם הוא מטפל באופן אישי לבין עבודתה שלה, וכי רק על דרך המקרה הבינה המזכירה כי גב' ברברה X קשורה לX X. הטענה כי התובע הזדהה בשם נעוריו X קפויה היא טענה שיש לדחות, שכן מעיון בגיליון לקוח והסכם שכ"ט הופיע שם הלקוח X X ולא מר קפויה. לכל היותר, המשרד ועובדיו היו מודעים לשני שמות המשפחה קפויה וX. לא אוכל לקבוע כי המשרד נקט משנה זהירות טרם קיבל את גב' ברברה X לפגישת ייעוץ. אני סבורה כי לא בכדי לשכת עורכי הדין קבעה כי אין מקום להמשיך את ייצוגו של התובע, סיטואציה מעין זו גורמת למבוכה לשני הצדדים, הן של האישה והן של הבעל, ועלולה לגרום ללזות שפתיים על אף שבפועל לא נגרם נזק כלשהו לאף צד. זהירות מסוג זה נדרשת בעיקר במשרד המתמחה בדיני המעמד האישי. זה המקום להדגיש ולציין, כי מעדויות הצדדים לרבות עדותה של הגב' ברברה X, לא עלה כל שמץ ראיה כי הפגישה עימה נעשתה תוך כדי "קנוניה" או כדי להשיג יתרון כלשהו בטיפול בתיקו של התובע. כל טענה כזו היא טענה שהופרכה ולא היה לה כל בסיס עובדתי בראיות. אני מקבלת כהנחת עבודה כי הפגישה עם הגב' ברברה X היתה בתום לב מוחלט מבלי לדעת כי התובע מיוצג ע"י עו"ד X בסניף האחר של המשרד. גם לעניין תוכן הפגישה, אינני מקבלת את גרסת התובע כי מדובר היה בפגישה עניינית בה מסרה הגב' X מסמכים לעוה"ד X, וכי המלצת עוה"ד X שלא להתמהמה בהגשת תביעתה גרם לפרודתו להחיש צעדיה ולהגיש את התביעה מיד בתחילת חודש ספט' 2005. אמנם הגב' ברברה X נחקרה והעידה כי הפגישה ארכה כ-3 שעות, לטענתה היא זכרה בוודאות כי מדובר ב-3 שעות היות והיתה בחודש תשיעי להריונה, היא היתה רעבה והסתכלה בשעון בכל עת הפגישה. על פי עדותה של עו"ד X, מדובר בפגישה שלא יותר מ-1 שעה, לטענתה היא אינה נוהגת לערוך פגישות של 3 שעות, וכך מעידה עו"ד X בפרוט' בעמ' 141 מול שורה 7 ואילך: "...אני רק יודעת ששיחת ייעוץ אצלי היא פלוס מינוס שעה, אם זה שעה וחצי זה יכול להיות שעה וחצי, אבל עצם זה שהיא שילמה, אז אני זוכרת בעבור ייעוץ רגיל ולא אקסטרה, במראה שזה היה ייעוץ סטנדרטי. אם זה חרג אני לא עומדת בדיוק עם סטופר, זה סדרי גודל של ייעוץ שאני נותנת. שלוש שעות לא נראה לי שזה היה, לא סביר להניח כי גם לקחתי אז סכום אקסטרה על ייעוץ". עוד הוסיפה עו"ד X והעידה באותו עמוד מול שורה 19 כדלקמן: "לא נותנת לעולם שלוש שעות ייעוץ, אין דבר כזה, לא קרה לי אף פעם בקריירה שלי. אני אפילו לא מסוגלת לשבת על כיסא שלוש שעות". אני מקבלת עדותה זו של עו"ד X כעדות מהימנה ונכונה, סביר בעיניי כי גב' ברברה X שהיתה בחודש תשיעי להריונה והאיצה לה הדרך, הזמן נראה לה ארוך מהזמן האמיתי. פגישת ייעוץ כללית היא פגישה קצרה, מה עוד שגב' X שילמה עבורה 500 ₪ + מע"מ במונחי שנת 2005 המדובר בכ-100$ , וסכום זה נראה סביר והגיוני לפגישת ייעוץ של כשעה. אף גב' X עצמה מעידה, כי היא לא חתמה על דבר באותה פגישה, וכי דובר כי תיערך פגישת המשך. גם אם נתנה עוה"ד X עצה כלשהי לגב' X להחיש את תביעתה, אינני סבורה כי רק מחמת עצה זו פעלה גב' X כפי שפעלה. יש לזכור, כי הפגישה השנייה בוטלה ומיד לאחר מכן פנתה גב' X לקבל ייעוץ מעו"ד X. יש להניח שגב' X פעלה על פי ייעוצה של עו"ד X לא פחות מייעוצה של עו"ד X, ולכן אין לי ספק כי לא נגרם כל נזק מפגישה קצרה זו, למעט עוגמת נפש ותחושה כבדה שנותרה בליבו של התובע בצדק או שלא בצדק. לעיתים יש לפעול למען נראות פני הדברים בלבד, גם אם לא נגרם נזק. הנזק היחיד שיכול ונגרם מאותה פגישה שארעה בתום לב עם פרודתו של התובע, היא העובדה שמשרד הנתבעים היה מנוע מלהמשיך לייצג את התובע לאחר שהחל את הטיפול בו. ב.2 ההתנהלות מול לשכת עורכי הדין-: התובע חזר וטען כי אף לא אחד מהנתבעים יידע אותו בזמן אמת לגבי ההליכים המתנהלים עם לשכת עורכי הדין, ועל הגשת השאילתא ו/או שליחת המכתב של עו"ד X למשרד X. לטענת התובע כפי שעולה מסעיף 13 לתצהיר עדות הראשית, התברר לו להפתעתו ביום 21.9.05 באקראי, במסגרת עיון בכתבי בי דין בביהמ"ש, כי בכתב בי דין שהגישה עוה"ד X צוין, כי עניין ייצוגו של התובע ע"י משרד עו"ד X לוט בשלב זה בערפל, וכי לשכת עורכי הדין עומדת ליתן החלטה בשאלת המשך הייצוג בימים אלה ממש. עוד באותו היום, זימן התובע פגישה במשרד עו"ד X יחד עם עו"ד X X ועו"ד X, ומראש תכנן להקליט את אותה שיחה, וכך אכן עשה. תמלול השיחה הוצג כראיה. לא יכולה להיות מחלוקת עובדתית, כי תחילת הצגת נושא ייצוגו של התובע כבעייתית החלה עם שליחת מכתבה של עוה"ד X למשרד ביום 8.9.05. בעקבות מכתב זה, השיבה עו"ד X לעו"ד X במכתב מיום 9.9.05 (נספחים ז,ח, לתצהיר התובע). ביום 12.9.05, שלחה עו"ד X שאילתא לוועדת האתיקה, תגובת המשרד מפי עו"ד X X הוגשה ביום 15.9.05, והמלצת הוועדה ניתנה ביום 21.9.05. ביום 22.9.05, נשלחה בקשה לעיון מחדש ע"י עו"ד צבי X. היינו, השתלשלות המכתבים והשאילתות בעניין ייצוגו של התובע החלה כבר מתחילת אוגוסט 2005 מבלי לשתף את התובע. ניתן היה לשתף את התובע כבר מיד עם ביטול פגישתה השנייה של גב' X. לטעמי, זכאי היה התובע לדעת כי פרודתו הגיעה בטעות לפגישת ייעוץ עם עו"ד X מהסניף ברעננה. פגישה מקרית זו יכולה היתה להסתיים ללא כל התנגדות מצד גב' X ו/או באת כוחה החדשה, ולכאורה התובע לא היה יודע מאותה פגישה. סבורני, כי חובת הנאמנות של עו"ד כלפי לקוח, צריכה היתה להניח עובדה זו בפני התובע ולהבהיר כי מדובר בפגישת ייעוץ סטנדרטית, התובע היה מפעיל שיקול דעת בזמן אמת האם להמשיך את דרכו עם המשרד. לטענת עו"ד X, עצם כוונת התובע להמשיך את ייצוגו ב-21.9.05 היא הנותנת כי גם אם היה יודע כבר בתחילת הדרך על הפגישה המוטעית עם גב' X, היה נוהג כפי שנהג בסוף ספטמבר, היינו עומד על המשך ייצוגו ע"י המשרד. כך שבפועל אין כל רבותא אם הנושא הודע לו בזמן אמת אם לאו. ייתכן וכך, וייתכן כי עצם העובדה שהתובע פגש בנושא באקראי, ולא ביוזמת המשרד, היא העובדה שנטעה בו תחושה כבדה של אי אמון והתנהלות בניגוד עניינים, על אף שבפועל כאמור לא התרשמתי כי כך היה, ומהראיות עולה כי לפגישה זו לא היתה נפקות כלשהי בתוצאות ההליכים המשפטיים שבין התובע לבין פרודתו. מתמליל השיחה שהוקלטה ע"י התובע ביום 21.9.05, עולה כי התובע שמע פרטים בנושא הבעיה בייצוגו לראשונה בשיחה מאת עו"ד X ועו"ד X X. הנתבעים 1 ו-3 הודיעו לתובע כי התקבלה תשובה לשאילתא, והם ממתינים לתשובה רשמית של וועדת האתיקה עליה יוכלו להגיש ערר. התובע ביקש לראות את הצגת השאילתא (עמ' 7 לתמליל ההקלטה שורה 28), ועו"ד X X השיב לו: "אני לא. זה נבדוק אם אפשר, זה בינתיים בין עורכי הדין". התובע ביקש יותר מפעם אחת לברר מה הסיכוי שהערר יתקבל (ראה עמ' 6 ש' 8, וכן בעמ' 5 ש' 21), ובעמוד 8 לתמליל מול שורה 3 אומר התובע לבא כוחו במפגש כדלקמן: "זה יכול לגרום לי להחליט בצורה כזו או אחרת, כי אם אני אראה שתשמע, הסיכוי הוא אבוד, גם מבחינתכם כאילו, אני בא לקראתכם בעצם בזה אני אומר לכם את זה". מהראיות עולה, כי המשרד לא שיתף את התובע בבעייתיות של ייצוגו עד הפגישה ביום 21.9.05, ואני רואה בכך טעם לפגם. היה מקום להניח בפני התובע את כל העובדות לאשורן בזמן אמת. עו"ד X X היתה צריכה ליידע את עו"ד X כבר מיד עם קבלת מכתבה הראשון של עו"ד X. על עו"ד X היה להעביר מידע זה לתובע. התובע כלקוח זכאי היה לדעת כי קיימת טענה של פרודתו המבקשת לאסור את המשך ייצוגו, ייתכן והתובע היה שוקל צעדיו אחרת. נוכח העובדה כי זמן קצר בלבד חלף בין הידיעה בזמן אמת לידיעה בפועל, כשבועיים ימים, ולפיכך לדעתי גם אם התובע לא היה שותף בבעייתיות בזמן אמת, עובדה זו לא הסבה לו כל נזק ממשי הלכה למעשה, למעט כאמור תחושה כבדה של אי נוחות. ב.3 נושא שכר הטרחה-: התובע חתם על הסכם שכ"ט ביום 11.8.05, על פיו התחייב לשלם 10,000$ בגין הגשת תביעת משמורת, דרישה לבדיקת מסוגלות הורות, וכל הליך שיידרש לרבות תביעת גירושין בביה"ד וצווי הגנה ככל שיהיו, וכן צווי עיכוב יציאה ועיקולים. בסייפת ההסכם, הובהר כי הסכם זה תקף לשנה אחת. לטענת התובע ולשיטתו, התחייב המשרד לטפל בענייניו בהליך הגירושין עם פרודתו במשך שנה שלמה בכל נושא שהוא. מעיון בהסכם, עולה כי הצדדים תחמו בדיון את הנושאים שבטיפול בכותרת ההסכם תחת ההגדרה "מהות העניין". לטענת התובע, הדרישה הנוספת בסך 10,000 $ אותה נדרש לשלם ביום 21.9.05, לא באה אלא כדי להניאו מלהישאר מיוצג ע"י המשרד. לטענתו, היתה בכך דרישה לא הוגנת עוד בטרם חלפה שנה מההסכם הראשון. מעיון בטיוטת ההסכם השני, עולה כי "מהות העניין" מוגדרת באופן שונה בתביעת האישה בבימ"ש לענייני משפחה בגין משמורת, רכוש ומזונות. מניסוח ההסכם הראשון, לא היתה מניעה למשרד X להחתים התובע על הסכם שכ"ט נוסף בעניין נוסף שלא סוכם עליו בהסכם הראשון. יחד עם זאת, מאחר ובאותה עת שאלת המשך ייצוגו של התובע ע"י המשרד טרם הוכרעה סופית, היה מקום לתמחר את הייצוג באופן אחר, כך שניתן יהא להפסיק את הייצוג בכל עת לאחר קבלת החלטה סופית של וועדת האתיקה. בפועל לא חתם התובע על ההסכם הנוסף על אף דרישה חוזרת של המשרד. זאת ועוד, ביום 31.10.05, משקיבל התובע ישירות מוועדת האתיקה עפ"י בקשתו את כל המסמכים הנוגעים לבעיית ייצוג ע"י המשרד, פנה מיוזמתו אל חברת האשראי "ויזה" וביקש לבטל את העסקה עם המשרד. הסך של 10,000 $ חולק ל-12 תשלומים שווים ורצופים, ובעת הפנייה נפרעו שני תשלומים של חודש ספטמבר ואוקטובר. אין מחלוקת, כי ביום 8.11.05 (נספח ג' לתצהיר התובע), הפסיק משרד X את ההתקשרות עם התובע מיוזמתו, על אף שבאותה עת טרם נתקבלה תשובה סופית ע"י לשכת עורכי הדין. ההתקשרות הופסקה עקב טענות התובע ו"סגנונו" (ראה סעיף 1 למכתב). באותה הודעה, הודיע עו"ד X כי "משרדינו אינו מייצגך כעת, אף לא יטול הייצוג גם בעתיד". לאחר מכתב זה וביום 14.11.05, פנה המשרד באמצעות מנהלת המשרד הגב' מירה אדמסקי אל חב' האשראי והביע התנגדות לביטול העסקה. על פי האמור בהודעה, יש לפרוע את כל התשלומים עד תום (על אף הפסקת הייצוג שבוע קודם לכן), אלא אם כן יודיע המשרד על הפסקת התשלומים החל מחודש 3/06 (מסלול התשלומים החל ב-9/05 והיה מיועד להסתיים עד 9/06). בעקבות מכתב המשרד ומכתב עו"ד X מיום 22.11.05 (נספח מ' 2 לתצהיר התובע) לחב' האשראי, הודיעה חב' האשראי לתובע ביום 6.12.05 כי היא איננה רשאית להורות על ביטול התשלומים עקב מחלוקת בין הצדדים באשר לתמורה שקיבל התובע. מכתב נוסף עקב פניית התובע נשלח מחב' האשראי ביום 16.1.05 (נספח מ' 5 לתצהיר התובע), אף במכתב זה חוזרת חב' האשראי ומודיעה כי עקב תמורה שקיבל התובע אין מקום לביטול העסקה, המכתב מפרט בסעיף 4 שבו את כל הפעולות שהמשרד פעל בעניינו של התובע. לאחר פנייה חוזרת של חב' האשראי למשרד X, הודיעה חב' האשראי ביום 16.5.06, כי משרד X הסכים לבטל את התשלומים החל מהתשלום השביעי. היינו, התובע חויב בשישה תשלומים של 3,570 ₪ כל אחד, ובסה"כ 21,474 ₪. בנוסף העסקה שפוצלה לשתי עסקאות, לא ביטלה לגבי התשלום בסך 10,000 ₪, ולפיכך שילם התובע סך של 31,474 ₪ בגין ייצוג של כחודשיים ומחצה. לטענת הנתבעים, עבודתם עבור התובע בהכנת בקשות לביהמ"ש בתחילת חודש ספטמבר וכן הכנת טיוטת כתב ההגנה בתביעת המזונות עולים על הסך הכולל של 31,474 ₪. לטענת הנתבעים, משרדם הינו בעל מוניטין ידוע ווותיק בענייני מעמד אישי, והתעריף הנקבע במשרדם הינו מהגבוהים בתחום זה. מבלי לפגוע חלילה במוניטין הנתבעים, או בטיב מלאכתם בתחום בו הם מתמחים, הרי במקרה זה הסכים התובע לשלם 10,000 $ בתוספת מע"מ למשך כשנה של ייצוג וטיפול שוטף, כאשר היחסים בין הצדדים נותקו בין היתר עקב החלטת וועדת האתיקה שלא באשמת התובע כבר לאחר כחודשיים, היינו לאחר כשישית מהזמן שנקצב. יש לזכור עוד, שהתמחור לא כלל רק הכנת כתבי בי דין, אלא ייעוץ שוטף, ניסוח מכתבים, ניסוח פניות לביהמ"ש, ייצוג והופעה בדיונים, וכד'. כל אלה נגדעו כבר בראשית הקשר של הצדדים. לא נעלם מעיניי, כי מרבית שעות העבודה מוקדשות להכנת כתבי בי דין ולמידת התיק כבר בראשית ההתקשרות, ויחד עם זאת סבורני כי גבייה של 6,000 $ מתוך 10,000 $ היינו כ-60% מהשכר הכולל בגין ייצוג של 1/6 מהזמן שנקצב בהסכם הינו חסר פרופורציה, על אף שחלק ניכר מהעבודה כאמור מתרכזת בתחילת ההתקשרות. יש לזכור, כי הסכם שכה"ט והייצוג בוטל הן מחמת האילוץ של לשכת עורכי הדין ובעטיה של התנהגות עו"ד X X והן מרצון המשרד עצמו כמפורט במכתב מיום 8.11.05, ללא קשר לחוות הדעת של וועדת האתיקה. משבוטל ההסכם, היה צריך המשרד לכאורה לבצע השבה מלאה, כפי שדרש התובע בכתב תביעתו. הנתבעים לא הסכימו לבצע השבה עקב טענתם כי היקף עבודתם גדול מהשכר החלקי שנגבה בפועל. הנתבעים לא תמכו טענתם בחוות דעת לגבי השכר הראוי ביחס להיקף עבודתם. בימ"ש במקרה זה יבצע אומדנא ביחס להיקף העבודה שנעשה מתוך מכלול העבודה שהוגדרה בהסכם. ראה לעניין זה ע"א 136/92 ביניש עדיאל נ' דניה סיבוס בעמ' 127 כדלקמן: "...יש לאמוד את שיעור השכר הראוי שלו זכאי עורך הדין, אשר טיפולו הופסק בטרם באה העסקה לכלל מימוש. בהתאם לכך, לפי היקף העבודה שהושקעה בפועל יחסית להיקף העבודה הכוללת הכרוכה בעסקה". בהתחשב בכך שהייצוג כלל כאמור אף פגישות ייעוץ, מתן שירות שוטף, התייצבות לדיונים, התכתבויות וכד', שנחסכו על פני תקופה של 10 חודשים מתוך 12 חודשים, להערכתי בוצעו 30% מכלל העבודות שבהסכם, שיעור של 3,000 $ מתוך 10,000 $. מאחר והמשרד גבה כאמור 6,000 $, יש להשיב מחצית מהסכום שנגבה, היינו 15,700 ₪ (מתוך 31,400 ₪). ב.4 אחריות הנתבעים-: 22. מהראיות עולה, כי התובע חתם על הסכם שכ"ט עם משרד X (נתבע 4). לא מצאתי כל עילה כנגד הנתבע 1 ו/או הנתבעת 2. עו"ד X X לא ייצגה את התובע, לא היתה עימו בקשר ואיננה בקיאה בכל פרטי תביעתו בבימ"ש לענייני משפחה. כל "חטאה" שהזמינה את גב' X לפגישת ייעוץ מבלי לדעת שהתובע בן זוגה מיוצג מזה שבועיים ע"י עו"ד X עובד משרדה. עו"ד X X נפגש עם התובע בפגישת ההיכרות והסכם שכה"ט, וכן בפגישה המוקלטת מיום 21.9.05. על כן, אינני רואה בעובדות שהועלו כל עילה כנגד עו"ד X X שלא ייצג את התובע והיה מעורב באופן חלקי בנושא בעייתיות ייצוגו של התובע. נתבע 3 עו"ד X, הוא עוה"ד שפעל עבור התובע וייצג אותו בהליכים בביהמ"ש, ניסח את כתבי בי הדין והיה בקשר רציף עם התובע. מאחר ודחיתי כבר על הסף את טענת הרשלנות המקצועית שלא הוכחה מניה וביה, ולא הונחה לה כל תשתית ראייתית, לא מצאתי אף כל עילה כנגד עו"ד X. הנושא הכספי אותו קיבלתי בסעיף 21, מתייחס אך ורק למשרד X נתבע 4, היא היישות שקיבלה הכספים מאת התובע, הוציאה חשבוניות, והיא הישות שעליה להשיב חלק מהכסף. סוף דבר: התביעה כנגד עו"ד X X, עו"ד X X ועו"ד צ. X נדחית. משרד א. X נתבע 4 ישיב לתובע סך של 15,700 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. משרד א. X נתבע 4 ישיב לתובע את האגרה השנייה בלבד. נוכח הפער בין הסכום הנתבע ללא כל פירוט בכתב התביעה וללא אסמכתאות לכל ראשי נזק, לבין הסכום שנפסק, אין מקום להורות על החזר האגרה הראשונה. באשר להוצאות - אני סבורה, כי התובע האדיר את נזקיו ללא כל פרופורציה בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית, הוסיף ראשי נזק כתשלום החזר מזונות, או החזר הוצאות בא כוחו ללא כל ביסוס, התובע אף ניהל את התביעה שבמהותה פשוטה ומתאימה אף להתברר במסגרת דיון בתביעות קטנות, בצורה מסורבלת, מסובכת ומלאה באמוציות. כתבי בי דין היו ארוכים מהרגיל, ורק על מנת לסבר את האוזן, תצהיר עדות ראשית מונה 166 סעיפים (?!) על גבי כ-20 עמודים, וכתב התביעה מחזיק לא פחות מ-73 סעיפים על גבי 12 עמודים (?!)? התובע בחר שלא להיות מיוצג, ולפיכך הן חקירותיו והן עדותו היו מסורבלות ומכבידות באופן שביהמ"ש נדרש להורות על הקלטת הדיון. מאחר והתביעה נגד שלושת הנתבעים נדחתה, ומאחר וממילא נתבעים אלה היו מעידים בשם נתבע 4, אינני מוצאת מקום לפסוק הוצאות לאף צד, ואני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו. התשלום המפורט בסעיף ב' ו-ג' ישולם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד. המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לצדדים. חוזהמשמורת ילדיםשכר טרחההסכם שכר טרחה