עת ניסה התובע להיכנס לאוטובוס, נתבע 1 סגר את דלתות האוטובוס בחוזקה, מספר פעמים, על גופו של התובע. לאחר שנפגע התובע, הוא עלה לאוטובוס בדרכו מהתחנה באילת לתחנה המרכזית בחיפה. בהגיעו לתחנה המרכזית בחיפה, לטענת התובע, הוא "נפגע שנית ע"י האוטובוס" (סעיף 4 לכתב התביעה). 3. בעקבות התאונה, פנה התובע, לטענתו, ביום 9.7.07 לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי זבולון שבקריון. שם אובחן כסובל מרגישות במישוש מקומי בצלעות ושטף דם באזור. הוא שוחרר עם הפניה לביצוע צילומי רנטגן ונטילת משככי כאבים לפי הצורך. 4. מנגד כפרו הנתבעים בחבותם והכחישו נסיבות התרחשות התאונה. הדיון בתביעה פוצל כך שבשלב זה נדונה שאלת נסיבות התרחשות התאונה. 5. מטעם התובע העיד התובע בלבד ומטעם הנתבעים העיד נהג האוטובוס - נתבע 1 (להלן: "הנהג"). דיון 6. בחקירתו חזר התובע על הגרסה שעולה בכתב תביעתו תוך פירוט רחב יותר לנסיבות התרחשות התאונה והוספת נסיבות נוספות שלא הועלו קודם לכן בכתב התביעה. כך למשל בחקירתו הוא ציין לראשונה כי בינו לבין הנהג התפתח וויכוח שבמהלכו דרש הנהג מהתובע לרדת מהאוטובוס מהטעם כי לא היה לו מקום באוטובוס. בהמשך ציין התובע כי הנהג החליט לסגור עליו את הדלת והסדרן של התחנה אף הופיע וצעק על הנהג לאחר שגילו כי שמו של התובע מופיע ברשימת הנוסעים. התובע אף הוסיף וטען כי כשהגיעו לתחנה המרכזית בחיפה, הנהג לא הסכים למסור לו את פרטיו, הוא החליט לרדת מהאוטובוס ולרשום את מספר האוטובוס. לאחר מכן ולאחר שכל הנוסעים ירדו, הוא המשיך ותיאר בחקירתו את אשר אירע כדלקמן: "הנהג "עשה רוורס פראי ורצה לברוח מהתחנה. הלכתי לכיוון המחסום, הייתי עקשן ועמדתי שם, שהאוטובוס לא יברח לי, שהנהג ייתן לי את הפרטים. עמדתי איפה שהמחסום שדרכו האוטובוס יוצא מתחנת לב המפרץ על מנת שהאוטובוס לא יוכל ללכת. הנהג, בשיא חוצפתו, גרר אותי 7-8 מ'. הכוונה ב'גרר' שהוא נעצר לפני והתחיל גם גזים קטנים להזיז אותי מהדרך. הוא נתן לי כמה מכות עם האוטובוס, הכל בכוונה, עד שבחוץ הלכתי לכיוון הגלגלים ואמרתי לו 'אם אתה גבר, תן גז'. הוא ירד מהאוטובוס, הוא נתן שם בדוי...הוא איים על החיים שלי...ובנוסף לכל התחיל לבכות לי..." (עמ' 3, ש' 23-32). משם התובע נסע, לטענתו, לתחנת המשטרה והגיש תלונה נגד הנהג. 7. ראשית לכל וכפי שנאמר לעיל, בעדותו הוסיף התובע נסיבות נוספות שלא צוינו קודם לכן בכתב התביעה. אומנם אין לצפות מהתובע לפרט בפרטי פרטים נסיבות התרחשות התאונה בכתב התביעה, אולם כשעסקינן בנסיבות כה קריטיות וכה חשובות שיורדות ללב ליבו של העניין, אי אזכורם במסגרת כתב התביעה יעלה תהיות רבות בעניין. כך למשל לעניין הפגיעה השנייה שאירעה לאחר שהאוטובוס הגיע לתחת חיפה. הרי, לפחות כפי שניתן להסיק מדברי התובע עצמו, מדובר בפגיעה לא קלה שבה הוא "נגרר" כשהנהג אף ניסה "לדרוס" אותו. 8. אומנם בהודעה שמסר למשטרה (ת/3) ובהודעה שמסר למחלקת הביטוח של אגד (ת/4), ציין התובע כי הנהג סירב למסור לו את פרטיו והוא אף החל לנסוע בנסיעה פראית, אולם, יש להדגיש כי מדובר בשני מסמכים שאין לייחס להם משקל רב וזאת לאור העובדה כי הם ניתנו ע"י התובע עצמו. נוסף על כן, בשני המסמכים הנ"ל גם לא צוין עניין מעורבותו של הסדרן - אותו סדרן שעל פי הנטען הופיע וצעק לעבר הנהג. התובע גם נמנע מלהביאו להעיד וזאת על אף שהיה בעדותו כדי לשפוך אור על המחלוקת שנתגלעה לפנינו. מחדל זה מקבל משנה תוקף לאור עדותו של הנהג שממנה עולה כי במועד הרלוונטי לאירוע הנטען לא נכח כל סדרן (עמ' 12, ש' 19-23). כאן המקום לציין כי לגבי עדותו של הנהג, מדובר בעדות מהימנה אשר הותירה רושם חיובי. הוא העיד בפניי ללא כל היסוס ובאופן שוטף. כך למשל בכל הנוגע למנגנון הפעולה של דלת האוטובוס, הנהג הבהיר והסביר בצורה מפורטת למדיי כיצד מנגנון זו פועל ומדוע לטעמו, לא קיימת כל אפשרות לפיה הדלת תיסגר על התובע, ובלשון שלו: "הדלת נסגרת בעמדת הנהג. יש כפתור שסוגר את הדלת. הדלת היא פועלת על בוסטר אוויר. היא נסגרת כל כך לאט. אפילו אם יש חיכוך עם רוח, כשמנסים לסגור אותה באמצע נסיעה, יש מנגנון מיקרו, שתפקידו למנוע שעצם ייתפס במהלך הסגירה של הדלת והמנגנון הזה פותח את הדלת בחזרה כשהוא מרגיש את הנגיעה" (עמ' 12, ש' 13-16) תיאורו הנ"ל של הנהג מקובל עליי והוא משתלב היטב גם עם דרישות דיני התעבורה בכל הקשור למנגנוני הבטיחות של כלי הרכב בתחבורה הציבורית. 9. נוסף על כן, תוהה אני כיצד פגיעה בדלת האוטובוס יכולה לגרום לשבירה בצלעות כפי שנטען ע"י התובע - שבירה שהתובע יכל לסבול את הכאבים שנובעים ממנה לכל אורך הנסיעה מאילת עד לחיפה ועוד 3 ימים נוספים עד למועד שבו פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי. מה גם, תוהה אני אם אכן כפי שנטען ע"י התובע, בנוסף לפגיעה הראשונה שבה הוא נפגע מדלת האוטובוס, הוא נפגע שנית בהגיעו לתחנת חיפה עת "נגרר" ע"י האוטובוס, מדוע הוא מיהר דווקא לגשת לתחנת המשטרה להגיש תלונה ולא מיהר לקבלת טיפול רפואי מתאים. 10. יש להדגיש כי כידוע הכלל במשפט האזרחי, "המוציא מחברו עליו הראיה" כשנטל השכנוע מוטל על כתפיו של התובע. בענייננו מדובר בעדות יחידה של בעל דין כשהראיות שהוצגו מטעמו לא היה בהן כשלעצמן כדי להטות את הכף לטובתו, וזאת בנוסף לבעייתיות שעולה בגרסת התובע כפי שהוסבר לעיל. סיכום 11. מן המקובץ לעיל מתקבלת המסקנה כי התובע לא עמד בנטל ולא הוכיח כי הוא נפגע בנסיבות שתוארו על ידו בכתב התביעה, על כן, דין תביעתו להידחות. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.אוטובוס