בקשה לביצוע שיק ע"ס של 12,700 ₪, שנמשך על ידי הנתבעת. הנתבעת התנגדה לביצוע השיק. ההתנגדות התקבלה ולנתבעת ניתנה רשות להתגונן בפני התביעה השטרית, שהגישה נגדה התובעת. טענות הנתבעת הנתבעת הנה חברה, אשר התמחתה בעבר בכל הקשור בייצור גלידות (להלן - החברה). עסקיה של החברה קרסו והיא חדלה מייצור מוצריה עקב מעשיהם ומחדליהם של מר X (להלן - X) ושותפו מר X (להלן - X). התובעת, הינה חברה המפעילה אולם שמחות ביבנה. למיטב ידיעתה של הנתבעת, התובעת הינה בבעלותם של X וX. ביום 15.12.06 התקשרו X וX בהסכם (להלן - ההסכם) עם בעלי המניות של הנתבעת, מר (להלן - לאון) ומר (להלן - דורון). עפ"י ההסכם התחייבו X וX לשווק מוצריה של הנתבעת באמצעות חברה שלישית. שמה של אותה חברה וזהותה לא צויינו בהסכם. בסעיף 14 להסכם נקבע, כי לX וX תהיה בכל עת זכות לקבלת 80% ממניות הנתבעת ללא תמורה. מיום חתימת ההסכם נהגו X וX בנתבעת כבתוך שלהם, ודחקו את לאון ודורון מכל עמדת ניהול בנתבעת. X וX השתלטו גם על הפעילות החשבונאית של הנתבעת ע"י מתן שירותי הנהלת חשבונות באמצעות איגלו מסחר והשקעות בע"מ (להלן - איגלו) שבשליטתם. בהמשך דרשו X וX את העברת 80% ממניות הנתבעת לידיהם ודרישה זו התקבלה, והמניות הועברו לידיהם. בכך השלימו X וX את השתלטותם על הנתבעת, והותירו את לאון ודורון כיצרני הגלידה בלבד, ללא שום יכולת ניהול. במהלך התקופה מאז החתימה על ההסכם ועד לחודש נובמבר 2008 פעלו X וX להוצאת סכומי כסף גדולים מהנתבעת ללא כל תמורה. כמו כן, X וX גבו מהנתבעת סכומים גבוהים ביותר עבור שירותי הנהלת החשבונות, שניתנו על ידי איגלו. במסגרת הוצאת הכספים שלא כדין מהחברה, X וX דרשו, שלאון יחתום - בין היתר - על השיק נשוא התביעה דנן, שאם לא כן יעצרו את כל פעילות הנתבעת ויביאו להתמוטטותה. הנתבעת טוענת, כי השטר הוצא ממנה תחת כפיה ועושק שננקטו מצידה של התובעת או מי מטעמה. עוד טוענת הנתבעת, כי השטר ניתן ללא תמורה נגדית כלשהי מצידה של התובעת. בנוסף טוענת הנתבעת, כי יש לקזז את החיוב הכספי הנתבע בתיק זה כנגד חובם של X וX לנתבעת בגין ציוד שלקחו מהנתבעת. דיון והכרעה המסגרת המשפטית הרלוונטית לעניינו קבועה בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן - פקודת השטרות), שם נקבע: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". חזקה היא שהאוחז בשטר, ובמקרה שלנו זוהי התובעת, נתנה תמורה בגין השטר. שתי טענות ההגנה העיקריות של הנתבעת, הן טענת העדר תמורה וטענה, כי משיכת השיק נעשתה תחת עושק וכפיה. נטל ההוכחה להוכיח העדר תמורה או קיומם של עושק וכפיה מוטל על הנתבעת, מושכת השיק. לעניין זה ראה ש' לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 291: "לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו מניחה הנחה כפולה: כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך, רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה". וכן ראה ע"א 216/73, סולומונוב נ' אברהם, פ"מ כח(1), 184, 191: "... אעיר שחובת ההוכחה בדבר האילוץ היתה מוטלת על הנתבע-המערער, כשם שכל טענה אחרת על פגם בזכות הקנין בשטר מוטלת על הטוען אותה...". בעניינינו, החברה לא הרימה את הנטל להוכיח, כי אכן השיקים נחתמו בכפייה או באילוץ. טענותיו של לאון בעניין זה הוכחשו על ידי התובעת. לא הוצגה בפני ראיה כלשהי התומכת בעדותו של לאון ובטענה זו של הנתבעת. זאת ועוד, לאון הודה שלא פתח בהליך משפטי בעניין הכפייה וכי טענה זו בדבר קיומם של עושק וכפיה מועלת על ידו לראשונה בהתנגדות לביצוע השטר דנן (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 17-20): "ש. הגשת בקשה לרשם החברות לבטל את השעבוד הזה? ת. לא. גם לא לבית-המשפט. ש. לגבי הכפייה והעושק, הגשת הליך משפטי? ת. לא". כך עולה גם מעדותו של דורון בפני (עמ' 14 שורות 1-6): "ש. תאשר שגם אתה לא הגשת הליך משפטי לבטל את המשכון/להחזיר את הכסף של השיקים שנפרעו. ת. לא. אין לנו אמצעים לעשות זאת. יש לנו עו"ד אך זה עולה כסף. נפלנו פה. העד לבית-המשפט: השיקים נפרעו ב-2008. עד מאי 2009 לא העליתי את הטענה כי חשבתי שלא יהיה להם את החוצפה לתבוע את השיקים". פרט להעלאת הטענה, הנתבעת לא הציגה כל ראיה כדי לתמוך בטענתה זו. זאת ועוד, בע"פ 356/74, ש. מנוף נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 824, נקבע כי אין באיום כלכלי כדי לפגוע בכשרות השטר. ושם נקבע כך: "בערעור לפנינו טען מר ש' תוסיה-כהן בשם המערער שהשיקים הדחויים שנתן המערער לקנר הוצאו ממנו בדרך כפיה ואילוץ, באופן שנפגמה זכות הקנין של קנר בשיקים, ועל-כן אין להרשיעו לפי סעיף 14 של חוק תשכ"ג. האילוץ היה באיומיו של קנר, שאם המערער לא ימסור לו את השיקים, תוך תשלום ריבית מופרזת, יגלה קנר ברבים שהמערער אינו משלם את חובותיו וכך יביא לידי הריסת מעמדו כעורך-דין. לזה הוסיף המערער וטען שהוא רגיש במיוחד לכבודו ולכבוד משפחתו, שלה לא גילה דבר על הסתבכותו, וזה הוסיף לחוסר האונים שלו בפני קנר ואיומיו. טענה זו נדחתה על-ידי השופט המלומד בבית-המשפט המחוזי, ובצדק נדחתה, וזאת מכמה טעמים. ... שנית, ספק בעיני, אם איומים מן הסוג שעליהם העיד המערער, דהיינו איומים לא באלימות גופנית אלא בפגיעה במעמדו הכלכלי והחברתי של המערער על-ידי הפצת דברים בציבור, הנכונים כשהם לעצמם, אם המערער לא ישלם את חובו או לא יתן בטוחה עבור החוב, ואפילו תוך הוספת ריבית גבוהה - אם איומים כאלה יש בהם כדי לפגום בזכות הקנין בשטר או בשיק, לפי סעיף 28(ב) של פקודת השטרות(נוסח חדש)... שלישית, אפילו היתה כאן כפיה בגדר סעיף 28(א) של הפקודה, אין כפיה כזאת פוסלת את השטר מיניה וביה: בידי אוחז כשורה, שלא ידע על הפגם בעת נטילת השטר, עומד השטר בתקפו; ואילו מבחינת היחסים החוזיים בין הצדדים הישירים לשטר (כולל שיק), אפילו כפיה אסורה אינה פוסלת מאליה את העיסקה ביניהם, אלא נותן השטר יכול לבטלה בדיעבד". לפיכך, והיות ונטל ההוכחה להראות, כי השיק נחתם בכפייה, לא הורם במקרה זה, אין מנוס מלדחות את הטענה בעניין זה. בדומה, טענת העדר התמורה נדחית אף היא. בחקירתו לפני הודה לאון, כי פרט לשיק נשוא התביעה נחתמו על ידו שיקים נוספים וחלקם אף נפרעו (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 8-15): "ש. אתה מכחיש ששלושה שיקים נפרעו? ת. לא. ש. אתה מאשר ששלושה שיקים שנפרעו היו בסכום של 12,700 ₪? ת. מאשר. ש. לגבי מה ששולם, הגשת תביעה? ת. לא. הם רשמו לעצמם את השיקים. מה היית עושה במקומי? הם רשמו את השיקים. אני הייתי הקוף. אני חתמתי על השיקים. לא מסרתי להם אותם. עמדתי ליד מנהל החשבונות והוא אמר לי לחתום וחתמתי. חתמתי על השיקים בידיעה שהם לוקחים אותם ממני". בנסיבות אלו, ומשנמנעה הנתבעת מלתבוע השבת סכומי השיקים שנפרעו, ואשר לטענתה הוצאו ממנה שלא כדין, נראה שיש לדחות הטענות להעדר תמורה ולקיומם של כפיה ועושק. אשר על כן, התביעה מתקבלת. ההליכים לגביית מלוא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ יימשכו כסדרם. בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 367 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.2.11, וכן בשכ"ט עורך דינה של התובעת בסך 2,250 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום, והכל עד התשלום המלא בפועל. סכומים אלו יצורפו לסכום החוב בתיק ההוצל"פ. שיקיםשטרביצוע שטרפקודת השטרות