פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו ביציאה מרכב

1.התובע, יליד שנת 1961, הגיש תביעה פיצוי בגין נזקי גוף עת יצא מרכבו. התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 2. לטענת התובע בתצהירו במועד התאונה בשעה 15:30 לאחר שנהג ברכבו המבוטח על ידי הנתבעת, עצר בחצר ביתו כשהמנוע בפעולה ודולק החל לצאת מן הרכב ולפתע הרכב זז מן המקום והא החליק ונפל על פלג גופו השמאלי. לשיטתו כתוצאה מתאונה זו נגרם לו שבר בכף רגלו השמאלית. 3. הנתבעת מכחישה את כלל נסיבות התרחשותה של התאונה, כנטען על ידי התובע. 4. מונה מומחה רפואי, ד"ר אייל מלמד מומחה להפרעות כף רגל וקרסול אשר בדק את התובע וערך חוות דעתו. יש לציין כי חוות דעתו מנומקת ארוכות ומתייחסת למחושים שונים להם טוען התובע. המומחה מציין אכן כי שבר דוגמת השבר אשר ארע לתובע אכן נגרם בדרך כלל כתוצאה מנקיעת קרסול כאשר הגוף מפעיל משקל בניסיון למנוע נפילה. אציין כי מנגנון מתואר זה אינו סותר את אופן התרחשותה של התאונה. יחד עם זאת מציין המומחה בהרחבה כי שברים מסוג זה מתאחים בדרך כלל מבלי שהם מותירים כל נכות. למרות זאת התובע צלע בבדיקה צליעה כה קשה אשר לא נצפתה על ידי המומחה לאחר הבדיקה וכן לא תאמה את יתר הבדיקות שנעשו לתובע. המומחה ציין בהרחבה כי גם אם התאונה הותירה אצל התובע כאבים כלשהם הריה מגבלות הנובעות מכך אינן עולות כדי נכות והם צפויים להשתפר עם הזמן. 5. התקיימה ישיבת הוכחות בישיבה זו נשמעו ראיות התביעה. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בחקירה נגדית כמו כן הוגש תצהירו של בן אחיו אשר גם הוא העיד בחקירה נגדית ותצהיר אשתו אשר גם היא נחקרה בחקירה נגדית. 6. ביחס לאופן התרחשותה של התאונה קימת רק עדותו של התובע. על פי עדויות התובע ובן אחיו מר כאיד הרי שהוא הגיע למקום התרחשותה של התאונה לאחר שכבר התרחשה. לא בכל תאונה יש עדים ואיני מוצאת כי העובדה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין הינה סיבה מספקת לדחיית תביעה. יחד עם זאת כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין ומתעוררות שאלות מהימנות שלא לא ניתן לבטלן בהינף יד, הרי שמציב הדבר מכשול בפני התובע להוכיח תביעתו מכשול שבמקרה אשר בפני אל הצליח התובע לעבור. מכאן, כפי שאפרט ואנמק בהמשך, דין התביעה להידחות. 7. להלן הקשיים המונעים קבלת גרסת התובע- א. התובע טוען כי התאונה התרחשה שעה בה החל לרדת מן המכונית וזאת לאחר שכבר הגיע לחצר ביתו כאשר המנוע דולק ועדין בפעולה. עניין זה מעורר תמיהות. על אף שהן בכתב התביעה (סעיף 6א) והן בתצהיר העדות הראשית (סעיף 3) מצא התובע לנכון להדגיש כי המנוע היה בפעולה והוא לא כיבה את המכונית, לא מצא הוא לנכון להסביר מדוע החל צאת מן הרכב כאשר הרכב פועל, מדוע לא כיבה את המנוע אף שהגיע הביתה. תשובה לתמיהה ברורה זו ניתנה לראשונה בחקירתו הנגדית. בעדותו ציין כי הנסיעה הייתה לצורך הוצאת דואר, בדרך נדלק האור האדום במכונית. לדבריו הוא החליט כי כאשר יגיע הביתה יבדוק את הסיבה ויפתח את מכסה המנוע לכן השאיר את המנוע פועל (פרוטוקול עמ' 12 ש' 2-6). אין בפני כל הסבר מדוע הסבר זה נשמע לראשונה בחקירתו הנגדית ולא נכלל בתצהירו. מדוע מצא לנכון להדגיש עוד בכתב התביעה כי מנוע המכונית פעל ולא מצא לנכון לציין מדוע. ב. התובע טוען כי התאונה התרחשה מאחר והרכב זז קצת. טענה זו כלולה הן בכתב התביעה והן בתצהירו. אין כל הסבר מדוע המכונית זזה עד לחקירתו הנגדית בחקירתו הנגדית דומה בעיני כי לא רק שלא ניתן הסבר אלא הדברים אף הסתבכו מעט. התובע מסביר בהתחלה כי החניה הביתית היא ישרה (פרוטוקול עמ' 12 ש' 2). כלומר לא התדרדרות תוצאה משיפוע היא שגרמה לתזוזת המכונית. התובע זור כי לא הרים את מעצור היד. ביחס ידית ההילוכים התובע מציים כי העביר את הידית עד הסוף, מדובר ברכב אוטומטי. אולם אינו יודע בדיוק הכין הייתה ידית ההילוכים (ראה פרוטוקול עמ' 12 ש' 16-17). לשאלה אם המכונית אל הייתה במצב חניה אלא בהילוך קדמי או אחורי מדוע היא לא נסעה? השיב כי היא לא נסעה אלא זזה קצת. דומני כי אין בפנינו כל הסבר מניח את הדעת. ג. קיים חוסר התאמה בין העדויות ביחס להתרחשותם של הדברים לאחר התאונה. התובע מפרט בתצהירו כי לאחר התאונה החל לצעוק מכאבים אשתו ובני משפחתו נגשו אליו ולאחר מכן הגיע כאיד בן אחיו אשר עזרו לו להיכנס הביתה. התברר כי בחקירה נגדית עדויותיהם אינן תואמות זו את זו. כאשר התובע עומת עם שחזור שערך בפני חוקר מטעם הנתבעת ציין כי עד שהגיעו אליו בני המשפחה לעזרה הוא כבר עמד ליד הדלת. "... עד שהם הגיעו אלי כבר עמדתי ליד הדלת. הם עזרו לי עד הבית." (פרוטוקול עמ' 13 ש'1). לעומתו אשתו מעידה עוד בתצהירה כי כאשר הגיעה לבעלה התובע "...ראיתי אותו שרוע על האדמה ממש ליד הרכב, כשהינו חבול באופן קשה ברגלו השמאלית אשר נשברה." (תצהיר אשת התובע הגב' עאישה סעיף 3 סיפא). בחקירה הנגדית היא שוב מציינת כי בעת שהגיעה עליו מצבו היה "על הרצפה" (פרוטוקול עמ' 14 ש' 7). כאשר היא מעומתת עם עדות בעלה התובע כי כבר עמד היא מציינת כי "הוא לא היה ממש על הרצפה הוא היה במצב של כיפוף." (פרוטוקול עמ' 14 ש' 7). קיימת בעייתיות גם בבחינת עדותו של מר כאיד אל מול עדויות אלו ותצהירו שלו. בתצהירו פרט כי כאשר הגיע אל התובע "... ראיתי את דודי שרוע על רצפת החצר ממש על יד הרכב..." (סעיף 4 לתצהיר). כאמור תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם יתר העדויות ולהזכיר כי על פי העדויות הגיע מר כאיד לאחר אשת התובע. גם בחקירתו הנגדית חזר על אותו תיאור "...הוא היה מחוץ לאוטו. הוא היה שוכב ורוצה לקום..." (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 31-32). ד. לכל האמור לשעיל יש להוסיף כי התובע בתצהיר תשובות שלאלון השיב כי לא הייתה לו כל תאונה לפני תאונה זו. זאת למרות שהוכח כי התובע מרובה תאונות הוא. לגבי חלק מן התאונות מקובלים עליו הסבריו של התובע מדוע לא ציין אותם. אולם לא נכון הדבר לכלל התאונות ובהן תאונה אשר בעקבותיה נקבעו לו 37% נכות וכן תאונת דרכים בה איבד שליטה ברכב ואמו נהרגה. 8. לאור כל האמור לעיל הנני מוצאת לנכון לדחות את התביעה. 9. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםנזקי גוףיציאה מרכב / ירידה מרכב