נזקי רכוש, אשר ארעו לרכב התובעת כתוצאה מהתנגשות משאית שבבעלותה בפרה השייכת לנתבע: ואלה טענות התובעת: ביום 26.1.09 בשעה 2:30 לפנות בוקר, נהג עובד של התובעת במשאית בכביש בית חנניה קדרון. לפתע, הגיחה פרה לכביש ופגעה במשאית. כתוצאה מפגיעת הפרה נגרמו למשאית נזקים כבדים והפרה נהרגה. התובעת טוענת, כי לאחר קרות התאונה הגיעו למקום מספר אנשים, לרבות אנשי משטרה, וכן תושב המושב כחל מר פלג ומנהל התובעת, מר רביד. כאשר הגיע למקום מנהל התובעת, הוא הבחין כי על גוף הפרה מסומנת האות H וכי נכרתה אוזן הפרה עליה נרשם מספרה. למחרת היום יצר מנהל התובעת קשר עם מר פלג, אשר הודיעו כי זיהה את הפרה הפוגעת וכי זו בבעלות הנתבע, שכנו. התובעת טוענת, כי התאונה נגרמה בשל רשלנות הנתבע, אשר לא השגיח על הפרה והניח לה להגיע לכביש. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לתובעת נזקים בגין השתתפות עצמית כינון והפסד עבודה. בסה"כ העמידה התובעת תביעתה על סך של 20,019 ₪. ואלה טענות הנתבע הנתבע הכחיש את הנטען בכתב התביעה לרבות עצם האירוע הנטען ונסיבותיו. בנוסף, הכחיש כי הוא מסמן את פרותיו בסימון H ופרה מעין זו, אם היתה, אינה בבעלותו. עוד טען, כי באזור התאונה מצויים עדרים רבים ולא מן הנמנע כי מדובר בפרה השייכת לבעלי עדרים אחרים. מקום האירוע אינו שטח המרעה של הנתבע, המרוחק משם. עוד הכחיש כי מר פלג ידע לזהות את הפרה. לחלופין טען, כי התאונה אירעה בשל רשלנות בלעדית מכרעת או תורמת בשיעור של 100%, של התובעת. דיון והכרעה העידו לפניי בעלי התובעת, העד מטעמה - מר פלג והנתבע. לאחר ששמעתי את העדויות, מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה, שכן חסרה עדותו של נהג המשאית שיעיד אודות התרחשות התאונה ונסיבותיה. טוענת הנתבעת ובצדק, כי לא הוכח שהתאונה נגרמה בשל רשלנותו של הנתבע. אכן, אפשר כי הלה לא שמר על הפרה כפי שהיה עליו לעשות, וכי זו שוטטה באזור מקום התאונה ודומני שממכלול הראיות כך יש לקבוע. אולם, מכאן ועד לטענה כי זו אחראית לתאונה קיימת כברת דרך, שהתובעת לא יכולה הייתה לחצותה. בסיכומיו העלה ב"כ הנתבעת את הטענה כי בעת התאונה הייתה הפרה בשולי הכביש, ובמצב דברים זה כלל לא מתגבשת עוולת הרשלנות, מכיוון שאין כל מניעה שפרה תעמוד בשולי הכביש. עיון בעדויות אשר נשמעו מעלה, כי לא קיימת כל עדות ישירה לעניין נסיבות קרות התאונה ומיקום המעורבים בה על הכביש, לרבות עדות ישירה על כך שהנזק לרכב התובעת נגרם כתוצאה מהפגיעה בפרה. מעדותו של העד מטעם התובעת, מר פלג, עולה כי אין הוא יודע היכן עמדה הפרה בעת קרות התאונה: "ת. כשמתנגשים בפרה בכביש אני לא יודע איפה היא עמדה. היא עפה, הולכת ורצה לא עשיתי תחקיר איפה התאונה הייתה. בכביש יש פרות מפה ופרות מפה..." (עמ' 3, שורות 26-27). מנהל התובעת, מר רביד, אישר במסגרת עדותו כי הגיע למקום האירוע רק לאחר 25 דקות (עמ' 6 שורות 9-10), ומשכך, ברי כי אף הוא לא ראה את אופן התרחשות התאונה. יצוין, כי מעדותו של מר רביד עולה כי מר פלג אף הגיע אחריו למקום התאונה (עמ' 6, שורה 27). מר רביד ציין כי הבחין בפרה כשהיא מוטלת בשולי הכביש (שם, שורה 32). מיקום זה אינו מספק מידע כלשהו בדבר מיקומה של הפרה עובר לקרות התאונה. העד המרכזי אשר יכול היה לשפוך אור על נסיבות התאונה ומיקום הפרה על הכביש הינו הנהג. אולם, בעדותו טען מר רביד כי לא ניתן להעידו מכיוון שעזב את הארץ ועבר להתגורר ברוסיה (עמ' 7, שורה 19). סבורני, כי לנוכח מארג הראיות אשר נפרש בתיק זה, לא ניתן לשלול את האפשרות אשר הועלתה על ידי הנתבע בסיכומיו, לפיה התאונה נגרמה בשל סטיית המשאית לשוליים. בהעדר כל ראיה ישירה בדבר אופן נסיבות קרות התאונה, ומשיתר העדויות אשר נשמעו בתיק זה אינן יכולות לשפוך אור על אופן התרחשותה ובעיקר על מיקום המעורבים בה, לא ניתן לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הפרה היא אשר גרמה לתאונה. לפיכך, הרי שאף אם היה עולה בידי התובעת להוכיח שהפרה הייתה בבעלות הנתבע, לא היה בכך די כדי להשית עליו אחריות בנזיקין. בהקשר זו יוער כי אין בכוחה של הוראת סע' 40 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כדי לסייע לתובעת שכן אפילו מדובר בפרה שהינה בבעלות הנתבע, הרי שלא הוכח כי היא שגרמה לנזק. על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 2,500 ₪. משאיתהתנגשותנזקי רכוש