ערעור החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה שאין החמרה במצבו של המערער 2. טענות המערער: בפני הוועדה הונחה חוות דעת של פרופ' שטהל במסגרתה נתן המומחה התייחסותו לבדיקה שערך המערער ובכלל זה מידת ההגבלה בהטייה בעמוד שדרה, מידת סיבוב עמוד שדרה ומידת התארכות עמוד שדרה במעבר מעמידה זקופה לכפיפה. על אף האמור הוועדה לא ביצעה למערער בדיקה זיהה לבדיקה שבוצעה על ידי המומחה מטעמו ובכך נפל פגם בהחלטת הוועדה. 3. טענות המשיב: בפני הוועדה עמדה חוות דעת של פרופ' שטהל, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שנמצאה תקינה והתייחסה לכל ממצאי ההדמיה. משמצאה הוועדה ממצאים שונים מאלה שנמצאו על ידי פרופ' שטהל, די בקביעה של שוני בממצאים כדי להוות התייחסות מספקת לחוות הדעת. הוועדה עשתה מעבר לכך ופירטה בסעיף 23 את השוני בממצאים, והבהירה מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. הוועדה התכנסה בשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 24/2/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא סובל מכאבי גב המקרינים לרגל ימין ותלונות בא כוחו שביקש להפנות למכתב הערר ולתלונות בקשר לגב והרגישות ממנה סובל. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה ממצאיה ביחס לבדיקת מיפוי עצמות מה- 3/3/11, לרבות ממצאים המתייחסים לבדיקת סי.טי. פרקי ירכיים מה- 1/6/11 לגביה ציינה כי אין עדות לממצא חבלתי גרמי חריף, ובדיקת סי.טי. עמוד שדרה מותני מאותו תאריך לגביה ציינה כי נמצאו בה בקעים, אולם אין עדות לשינויים חבלתיים. כמו כן, מציינת הוועדה כי עיינה באישור רפואי של ד"ר מרואן חדאד מה- 2/7/12 ובחוות דעת פרופ' שטהל מה- 26/12/12. 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה כי הוסבר למערער ולבא כוחו שמאחר ואישור החמרת מצב מתייחס אך ורק לנושא הגב, הדיון יתמקד בנושא זה, המערער הבהיר באותו מעמד כי הוא נמצא בהתקף חריף של כאבי גב שאינו מאפשר שיתוף פעולה מצידו ועל כן לבקשת בא כוחו על אף שנענה לבקשה לבדוק אותו ביקשה הוועדה לזמנו לבדיקה בעוד חודשיים ולא בעת התקף חריף ולאחר שיטופל על ידי הרופא המטפל. 11. הוועדה מתכנסת לישיבתה המסכמת בתאריך 5/5/13 ומציינת בפרק הממצאים הרפואיים (סעיף 21 לפרוטוקול): "בדיקת MRI מ- 23/8/12: בלטים דיסקלים דיפוזים מינמאליים בגובה L4-L5, L5-S1, עקמת קלה קמורה לימין. מיפוי עצם קליטות בגב על רקע ניווני ללא קליטה באגן. בן 47, נשוי + 6 ילדים, 5 בנות ובן. הבת הבכורה בת 22 הקטנה בת 3. למד עד כיתה ט'. עבד בעבודות עפר. אירוע התאונה: נפל מגובה ונחבל. זוכר שנפל. איבד למספר שניות הכרה. הועבר לבית חולים בני ציון. מאז לא חוזר לעבוד עקב כאבי גב לא מסוגל לעלות על הכלי ולהרים ציוד. בדיקה פורמאלית: בהכרה מלאה משתף פעולה עונה על השאלות לעניין מתמצה בכל המובנים. קשב וריכוז וזיכרון שמורים, חשיבה מאורגנת בתוכן החשיבה כאשר מתאר את אירוע התאונה... לא נתגלו סימנים מוגברים לאי שקט פסיכומוטורי ולא להתרגשות... ותובנה שמורים. אפקט מעט מתוח מגיב לגירויים אין סמנים להפרעה פסיכוטית ולא לדיכאון מג'ורי ולא ל- PTSD. הוועדה עיינה במכתב פסיכולוגית קלינית. כח גס ותחושה שמורים בגפיים תחתונים החזרים תקינים ושווים בכל התחנות. SLR שלילי דו צדדי. ללא כיווץ שרירים פארבטברליים כיפוף 900 במצב ישיבה ללא גירוי עצבי. תוך שינוי תנוחה הפעלת עמוד שדרה מותני עם ישור מלא, הטייה לצדדים ותנועה סיבובית תקינה. עמידה על קצות אצבעות ועקבים תקינה". (ההדגשה הוספה א.ק). 12. בפרק סיכום ומסקנות מציינת הוועדה: "הוועדה עיינה בחוות דעת של פרופ' שטהל מה- 26/12/12 ולא מקבלת מסקנותיו. אין עדות להגבלה בתנועות כפי שתועד בחוות הדעת, אין סימני כיווץ שרירים פארבטברליים עמידה על קצות אצבעות ועקבים תקינה. אין סימני גירוי עצבי. בבדיקות דמות כולל מיפוי עצמות ו- MRI אין עדות לשינויים חבלתיים (מנגנון התאונה חבלה ישירה לאחר נפילה מגובה)...". (ההדגשה הוספה א.ק). 13. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 14. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 15. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). 16. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 17. באשר לטענת ב"כ המערער לפיה הוועדה לא ביצעה את כל הבדיקות שביצע המומחה מטעם המערער במסגרת חוות דעתו - אזי משהועדה הרפואית היא המוסמכת על פי הדין להחליט בעניינים שברפואה במסגרת זו נתונה לה הסמכות הבלעדית להחליט איזו בדיקה לבצע למבוטח. ויודגש; עצם עריכת בדיקה מסוימת ע"י מומחה כזה או אחר לא מחייבת את הועדה לבצע את אותה הבדיקה על מנת להגיע למסקנותיה שלה הועדה הינה בת חורין לבצע איזו בדיקה שהיא מוצאת לנכון על מנת להגיע להחלטה. 18. בשים לב לאמור, אין לקבל את טענת המערער בכל הקשור להחלטתה לדחיית האמור בחוות הדעת של ד"ר שטהל, שכן החלטה זו נתנה לאור העובדה כי הממצאים הקליניים שנמצאו ע"י הוועדה לא תאמו את ממצאיו של ד"ר שטהל, וכי מצבו כיום של המערער אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות כלשהם. כעולה ממצאי הוועדה זו מציינת שאין עדות להגבלה בתנועות כפי שתועד בחוות הדעת, אין סימני כיווץ שרירים פארבטברליים ועמידה על קצות אצבעות ועקבים תקינה כשבנוסף לא נמצאו סימני גירוי עצבי. 19. לעניין זה נקבע כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימוש תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). 20. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה תוך השוואה לממצאי בדיקתה הקלינית את המערער שנמצאה תקינה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול הבדיקה הקלינית - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 21. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 22. אין צו להוצאות. 23. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואההחמרת מצבועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר