בקשה לבנות תוספת בניה ולשנות את המצב הקיים

התובעים מבקשים למנוע מהנתבע לבנות תוספת בניה ולשנות את המצב שהיה קיים במועד הגשת התביעה בחלקה 13 בגוש 19154 הרשומה בבעלות משותפת של התובעים, הנתבע, ושני אחים נוספים שלהם (להלן: "חלקה 13") . תביעת התובעים התנהלה בעצלתיים כאשר בתחילה ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד ביום 13.7.09 אשר אושר בהחלטה נוספת, לאחר דיון במעמד הצדדים, ביום 2.9.09 תוך מתן הבהרה באשר להיקף תחולתו, כך שהוא חל אך ורק על תוספת בניה או שינוי מצב קיים, אך אין בו למנוע מהנתבע לפעול לקבלת היתר (לגליזציה) למבנה קיים. 2. בהמשך, ביום 3.2.11, נמחקה תביעת התובעים בשל מחדלים דיוניים כאלו ואחרים, לרבות אי התיצבות לישיבה שנקבעה בתיק, ולאחר התכתשות נוספת וממושכת בין הצדדים, פסק הדין בוטל בהחלטה מיום 22.3.12 וזאת לאחר שהתובעים הפקידו בקופת בית המשפט את הסך של 2,500 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע. 3. לאחר ביטול פסק הדין, ולאחר קיום ישיבה נוספת ביום 9.9.12, ובהעדר התנגדות מצד התובעים, הוגשה תביעה שכנגד אשר בה מבקש הנתבע להורות לתובעים להימנע משימוש כלשהו בחלקו של הנתבע בחלקה 9 גוש 19154 אשר בו לכל אחד מהאחים 1/60 מהחלקה (להלן: "חלקה 9") ולטענתו, התובעים עושים שימוש בחלקה 9 בחלק העולה על חלקם על פי רישום הזכויות. יצויין כי באותה הישיבה הוריתי על השבת הסכום שהפקידו התובעים בקופת בית המשפט, בהעדר התנגדות מטעם הנתבע. 4. תביעה הדדית זו הינה אחת משתי תביעות המתנהלות בפני (השניה התבררה בת.א. 11953-09-09), ואשר שתיהן הוגשו במועד סמוך אחת לשניה כאשר לאחר שמיעת העדויות בתיק זה (ולמעשה עוד הרבה לפני כן), ברור לחלוטין, ולמעשה אין מחלוקת, כי המניע להגשת שתי התביעות הינו בסכסוך שהתגלע בין האחים בעקבות גירושין שחלו בין בנו של הנתבע לבין בתו של התובע 2 (להלן: "אסמאעיל"). אוסיף עוד כי האיבה השוררת בין הצדדים, היתה גלויה על פניה במהלך ניהול כל ההליכים בפני, וצר לי שהצדדים סכלו כל ניסיון של בית המשפט, לקיים הליך של גישור בניסיון לפתור את מלוא המחלוקות בדרכי שלום, כפי שניתן היה להבין שהדברים התנהלו ביניהם עד לפרוץ אותו סכסוך. אולם, בהיעדר הסדר שישכין שלום בין הצדדים ויסדיר את המחלוקות (אשר אציין כבר עתה כי חלקן "מלאכותיות" למדי), אין מנוס מלהכריע בתביעות שבפני. 5. אין מחלוקת כי חלקה 13, ששטחה 1297 מ"ר, רשומה בבעלות משותפת של 5 אחים, כך שלכל אחד מהם זכויות רשומות ב- 1/5 מחלקה זו. לא יכולה להיות גם מחלוקת לאחר שמיעת העדויות בפני כי, מבין חמשת האחים היחיד שמחזיק בפועל בחלק מחלקה 13 מזה שנים (ולמעשה לפחות מאז פטירת אביהם המנוח של האחים), הינו הנתבע, ואילו ביתרת השטח מחזיקה גב' בשם זמזם סואעד, שהיא בת דודם של הצדדים כאן מצד אימם (להלן: "זמזם"). על פי תשריט שצרף הנתבע, על חלקה 13 בנויים שלושה בתים, שניים נבנו על ידי הנתבע ובני משפחתו, והשלישי נבנה על ידי זמזם ומשפחתה במהלך שנת 2005, לאחר שכל האחים, חתמו על בקשה להיתר בניה שהוגשה מטעמה והוצגה בפני במצורף לתצהיר הנתבע (נ/1). 6. אין מחלוקת כי חלקה 9, ששטחה 36,853 מ"ר, רשומה במשותף על שם בעלים רבים כאשר לחמשת האחים, ביניהם הצדדים כאן, לכל אחד רשום 1/60 מהזכויות, דהיינו שזכותם הרשומה עולה לכדי 614 מ"ר. לא יכולה להיות גם מחלוקת בין הצדדים לאור עדויותיהם, כי הנתבע אינו מחזיק בחלק כלשהו בחלקה 9, וכי כל אחד מהתובעים (והאחים הנוספים) מחזיק שם במגרש עליו בנה את ביתו (בסדר גודל של 600 מ"ר), כאשר בסמוך לביתו של התובע 1 (להלן: "יעקוב"), קיים שטח נוסף (להלן: "השטח הנוסף"), העולה על השטח לו הוא זכאי בהתאם לזכויותיו הרשומות. בשטח זה, לטענת הנתבע מחזיק בפועל יעקוב, כאשר בהתאם לחלק מתשריט שצורף לכתב התביעה שכנגד, יעקוב מחזיק במגרש בשטח כולל של 1,020 מ"ר, המגודר ברובו בקיר אבן, ומלבד ביתו של יעקוב, מצויה בשטח הנוסף סככה. טענות הנתבע כנגד מתן צו המניעה המבוקש נגדו 7. יצויין כי התובעים נתנו הסכמתם לקבלת שתי התביעות ומתן צו מניעה הדדי אשר יורה לשני הצדדים להמנע מביצוע פעולות בנייה בשטחים המוחזקים על ידם, אולם הנתבע לא הסכים לכך ועמד על טענתו כי אין מקום למתן צו המניעה כנגדו, שכן, בין הצדדים קיים הסכם בעל פה בדבר חלוקת השימוש במקרקעין שהם חלק מעזבון אביהם המנוח מוסטפא מוחמד סואעד (להלן: "האב"), לפיו כל אחד מהאחים קיבל מגרש בגודל של כ-600 מ"ר באחת מהחלקות המשותפות, כאשר זכויות השימוש במחצית מחלקה 13 ניתנה במלואה לנתבע (וזה הוא החלק בו הוא עושה שימוש ומבקש לבנות בו) ואילו התובעים קיבלו את זכויותיהם בחלקה 9. הנתבע מוסיף וטוען כי תביעת התובעים הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב הן מאחר ובפועל נתנו הסכמתם במהלך השנים לבניה שביצע הנתבע בחלקה 13, מבלי שהעלו טענה כלשהי כנגד שימושו במחצית מחלקה זו, וכי התנגדותם לתוספת הבניה שביקש לבצע, עלתה רק לאחר שפרץ סכסוך הגירושין וכחלק מאותו סכסוך. לטענת הנתבע יש לדחות את תביעת התובעים מאחר והיא עומדת בניגוד לאותה הסכמה בעל פה רבת שנים אשר קיבלה עיגון בהתנהלות הצדדים בפועל. מעמדו של איסמעיל בחלקה 13 - האם קיימת לו עילת תביעה? 8. במהלך הדיונים בפני, ועל אף שהדבר לא פורט בכתבי הטענות, העלה הנתבע טענה נוספת והיא כי איסמעיל ויתר על זכויותיו הרשומות בחלקה 13 וזאת בהסכם מכר שנערך בינו, יחד עם אחיו עותמאן ואחמד (שאינם צד להליך זה), לבין זמזם, ואשר על פיו העביר יעקוב, ללא תמורה את מלוא זכויותיו בחלקה 13 לזמזם וזאת בהתאם להסכם בכתב מיום 18.1.12 (נספח לנ/1). משכך, לטעמו של הנתבע, לא עומדת לאיסמעיל עוד עילה כלשהי למתן צו מניעה ביחס לחלקה 13 ויש להורות על דחיית תביעתו מטעם זה בלבד. 9. בתגובה לטענה זו (אשר התובעים לא התנגדו לעצם העלאתה ולפיכך אין בה משום הרחבת חזית אסורה), טען איסמעיל כי הוא הוחתם במרמה על הסכם המכר, וכי כל שהסכים לתת הינה רשות לזמזם לבנות בית בחלקה 13, ובכוונתו לפעול לביטול הסכם המכר והערת האזהרה שנרשמה מכוחו. אציין כי עד לשמיעת ההוכחות בפני לא נקט איסמעיל בהליך משפטי כלשהו, אם כי לטענתו, הוא פנה לרשם המקרקעין והלה הורה לעכב ביצוע רישום זכויות. 10.לאחר עיון במסמכים שהוגשו לעיוני ושמיעת טענות הצדדים בפני, אני סבורה כי אין לאיסמעיל, נכון לעת הזו, עילת תביעה כנגד הנתבע למתן צו המניעה שהתבקש, וזאת לאור העובדה כי חתם על הסכם המכר של זכויותיו לזמזם, אשר מכוחו אכן נרשמה הערת אזהרה. טענותיו של איסמעיל כנגד החתימה על הסכם המכר הינן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, ובניגוד לטענות ב"כ בפני, התרשמתי כי גם אם אינו יודע קרוא וכתוב בעברית, לא נראה סביר כי הסכים לחתום על מסמך הנוגע למקרקעין מבלי להבין את משמעות חתימתו (וזאת כאשר ברגע קיים הסכסוך נשוא הליך זה...). יחד עם זאת, מאחר וסוגית נסיבות החתימה לא התבררו בפני (שכן אינה חלק מהמחלוקת בפני וגם לא הובאו עדים רלבנטיים שהם הצדדים הנוספים להסכם המכר), אין בדברי אלו משום קביעת ממצא ביחס לטענות איסמעיל בנוגע לתוקף הסכם המכר, אלא רק קביעה כי אין די בהן, בהליך שבפני, כדי לגבור על מסמך בכתב שנעשה רישום מכוחו. 11. טענת איסמעיל כי די בכך שבעת הגשת התביעה היה בעל זכויות רשומות בחלקה 13 כדי להקים לו עילת תביעה דינה להידחות. כפי שציינתי לעיל התובעים לא טענו כנגד העלאת הטענה על ידי הנתבע, ומשהוצג בפני הסכם המכר והעובדה כי קיימת הערת אזהרה לטובת זמזם על זכויות איסמעיל, לא ניתן להתעלם מעובדות אלו, ומכך שיש בהן, לעת הזו, להביא לכך שלאיסמעיל אין נכון לעתה, זכויות בחלקה 13 שמכוחן יכול הוא לבקשה צו מניעה כנגד שותף במקרקעין. לפיכך, דין תביעת איסמעיל להידחות (מבלי שיהא בכך למנוע הגשת הליך אחר, ככל שיחפוץ בכך, ביחס לזכויותיו בחלקה), כאשר שאלת ההוצאות תידון בהמשך. 12. משכך נותר לדון בשאלה האם עומדת ליעקוב זכות לקבל צו מניעה קבוע כנגד הנתבע, אשר ימנע ממנו להוסיף ולבנות בחלקה 13, אשר אין מחלוקת כי מצויה, בחלקה, בחזקתו. לאחר שמיעת העדויות בפני, שוכנעתי מטענת הנתבע, כי בינו לבין אחיו, לרבות יעקוב, קיים הסכם מזה שנים ארוכות, לפיו כל אחד מהאחים מחזיק בחלק ממקרקעין שהיו שייכים לאביהם המנוח, זאת מבלי שנעשה שינוי ברישום הזכויות. התנהלות הצדדים במשך שנים ארוכות מעידה כי לאחר פטירת אביהם נתנו האחים הסכמתם לכך שהחלוקה עליה הורה אביהם (ככל הנראה בעל פה) היא זו שתקויים בין האחים, על אף שזכויותיהם נרשמו באופן שווה הן בחלקה 9 והן בחלקה 13. מכוח אותה הסכמה מחזיק כל אחד מהאחים בשטח אדמה בגודל של כ-600 מ"ר (להחזקת יעקוב אתיחס בהמשך), כאשר הנתבע מחזיק בחלק מחלקה 13 (כאשר ביתרה מחזיקה זמזם) ואילו יעקוב מחזיק בחלקו בחלקה 9. בהתאמה גם חתמו האחים על בקשות להיתרי בניה האחד לאחר, כמו שגם חתמו על הבקשה של זמזם, בהעדר התנגדות מצידם לכך שתבנה על חלקה 13. 13. אמנם יעקוב הינו בעל 1/5 מהזכויות הרשומות בחלקה 13, אולם שוכנעתי כי למרות זאת אין לו טענות של ממש כנגד החזקת הנתבע במחצית מהחלקה והשימוש בה, לרבות כנגד ביצוע הבניה על ידו בחלקה זו, וכי הליך זה הוגש על ידו, יחד עם איסמעיל, כחלק מאותו הסכסוך שפרץ בין הצדדים. שוכנעתי, כאמור לעיל, כי בין הצדדים קיימת הסכמה בדבר חלוקת השימוש בחלקות 9 ו-13, וכי בהתאם להסכמה זו פעלו הצדדים במשך שנים ארוכות, עד להתגלעות אותו הסכסוך. קיומה של זכות קניינית איננה חזות הכל, ומקום בו הוכחה קיומה של הסכמה אחרת, רבת שנים, על פיה נהגו הצדדים ושינו את מצבם, על הצד המבקש לאכוף את הזכות הקניינית בניגוד לאותה הסכמה, לשכנע כי אכן קיימת הצדקה בדין לעשות כן. מצב הדברים הקיים, ובעיקר העובדה כי יעקוב, מכל האחים, מחזיק בפועל (באמצעות גידור) שטח העולה על חלקו בחלקה 9, מחזק את התרשמותי כי אכן היו בין הצדדים הסכמות ארוכות שנים, על פיהן פעלו בעבר, והכוללות את ההחזקה והשימוש של הנתבע במחצית מחלקה 13, לרבות בניית מבנים עליה. יתירה מכך, מעדותו של יעקוב עלה כי אף נתן הסכמתו לבנייה של זמזם בחלק מחלקה 13 (אם כי לטענתו עשה כן רק כדי שלא יוטלו עליה קנסות בשל העדר היתר בניה), ולא הביע כל התנגדות לבנייה זו, דהיינו שלמעשה הוא ויתר על זכותו להחזיק בפועל בחלק מחלקה 13. 14. האם רשאי יעקוב לשנות את הסכמתו ולמנוע מהנתבע בנייה נוספת בחלקה 13 או שמא יש בשינוי הסכמה זו משום חוסר תום לב וקנטרנות כטענת הנתבע? הסכם שיתוף שלא נקבע מועד לסיומו דינו כדין כל חוזה לתקופה בלתי מוגבלת. הלכה פסוקה, היא כי הסכם כגון דא ניתן לסיום בכל עת ובלבד שניתנה הודעת ביטול זמן סביר מראש (עע"מ 8183/03 חברת החשמל נ' מועצה אזורית גולן (22.8.10); ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבונל (ישראל) בע"מ, פ"ד מד (3) 661). אלא שגם את זכות הביטול העומדת לצד להסכם חלוקת השימוש, יש להפעיל בתום לב, דבר שאיננו מתקיים במקרה דנן. יעקוב, מכל האחים, הוא המחזיק בחלק מחלקה 9 הגדול מהחלק הרשום לזכותו. אמנם יעקוב טען בפני כי איננו מחזיק במלוא השטח הנוסף והא ראיה, שלא ביקש לבצע בניה בחלק זה (ולפיכך גם לא היתה התנגדות מצידו שינתן צו מניעה המורה לו להמנע מלבנות שם), אלא שהמפה המצבית שהוצגה בפני מעידה כי שטח נוסף זה אכן מוחזק על ידי יעקוב (באמצעות גידורו) הוא שעושה שימוש ייחודי בשטח הנוסף, זאת בהסכמת שאר האחרים, ובאופן ספציפי, הנתבע, שכן מדובר ב"חלקו" של הנתבע בחלקה 9, בהתאם לרישום הזכויות. יתירה מכך, ברור לחלוטין, כי תביעה זו לא היתה באה לעולם אלמלא פרץ הסכסוך המתואר לעיל, ועל אף שפרטיו לא הובררו בפני, ברור כי שינוי עמדתו של יעקב ביחס להסכם חלוקת השימוש במקרקעין המשותפים, מקורו אך ורק באותו הסכסוך. דהיינו שיעקוב איננו חולק באמת ובתמים על זכותו של הנתבע לעשות שימוש במחצית מחלקה 13, לרבות בניה בו, אלא שהמטרה בביטול הסכמתו, הינה למנוע מהנתבע לנצל את זכויות הבניה באותו החלק, מתוך נקמנות על דברים אחרים שקרו במסגרת אותו הסכסוך. יתירה מכך, יעקוב גם איננו מבקש לקבל זכויות כלשהן בחלקה 13, אלא כל מטרתו בהליך זה הינה למנוע מהנתבע להמשיך ולעשות את אותו השימוש שעשה בחלק מחלקה זו, בהתאם להסכמות רבות השנים בין הצדדים. 15. בנסיבות אלו, אכן צודק הנתבע, כי יש בתביעת יעקוב משום שימוש לרעה בזכותו הקניינית, ואין מאחורי הגשת התביעה רצון להגן על זכויות של יעקוב בחלקה 13, אלא רצון למנוע מהנתבע את ניצול זכות השימוש שניתנה לו בהסכמה במשך שנים ארוכות. משכך, דין תביעת יעקוב להידחות וצו המניעה הזמני שניתן כנגד הנתבע מבוטל בזאת. 16. ממילא, מאחר והוברר מעדותו של הנתבע כי ככל שלא ינתן כנגדו צו מניעה כמבוקש, אין הוא עומד על קבלת סעד כנגד התובעים (עמ' 20 שורות 25-27, ועמ' 21 שורות3-4), דין התביעה שכנגד להידחות אף היא. 17. באשר לסוגיית ההוצאות, משנדחו התביעות הדדית, ולאור השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל וכפי שניתן ללמוד אותה מאינספור ההחלטות שניתנו בתיק, ונקיטת הנתבע בתביעה שכנגד בשלב מאוחר מאוד של ההליך, אינני עושה צו להוצאות מעבר להוצאות שכבר נפסקו ושולמו לנתבע בגין ביטול פסק הדין מיום 3.2.11.בניהתוספת בניה