בפסק-הדין בבל 2470/06 נקבע כי תסמונת התעלה הקרפלית, תסמונת התעלה הקוביטלית במרפק וכן תסמונת יד-זרוע (שתסמונת רנו מהווה חלק ממנה) יהוו "פגיעה בעבודה" (להלן - פסק-הדין בהליך ההכרה). 3. הוועדה נשוא הערעור התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבר"ע (ארצי) 17447-03-12 מיום 11.11.12 (להלן - פסק הדין), שקבע בסעיף 11 את ההוראות הבאות: א. הוועדה תתכנס בהרכב חדש (שיכלול נוירולוג ומומחה לכירורגיה אורטופדית של כף היד במקום חברי הוועדה הקודמים). ב. הוועדה תשקול יישום פריט 31(5) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה) על חלופותיו השונות (תסמונת הלכידה האולנארית). ג. הוועדה תשקול האם במקרה זה בו קיימים סיכומי בדיקות EMG המתארים תסמונת תעלה קרפלית קלה ולא קלה מאוד, יש כדי להצדיק הגדלת דרגת הנכות בהתאם להגדרות שבפריטים 31(4)(א) ו- 31(5)(א), המבחינים בין שיתוק בצורה קלה מאוד לבין שיתוק בצורה קלה. ד. הוועדה לא תעיין בחוות-הדעת של היועץ הנוירולוגי ובפרוטוקולים של הוועדה הקודמת. ה. הוועדה תזמן את המערער, תבדוק אותו ותאפשר לו ולבא-כוחו להעלות טענות. 4. הועדה התכנסה לישיבתה הראשונה ביום 24.1.13, אליה התייצבו המערער וב"כ. הוועדה ערכה בדיקה קלינית ועיינה בממצאי בדיקות EMG, אך ביקשה כי תיערך בדיקת EMG נוספת בהתייחס לעצבים האולנארי והמדיאני ולאפשרות של פולינוירופטיה בשתי הידיים. הדיון המסכם שהתקיים ביום 25.4.13 התקיים בהעדר המערער, ובסיומו קבעה הוועדה כי המערער סובל מתסמונת תעלה קרפלית בצורה קלה מאוד בשתי הידיים ויושם פריט ליקוי 31(א)א I בשיעור 5% לכל אחת מהידיים. עוד קבעה הוועדה כי לא קיימים ממצאים קליניים המצביעים על תסמונת תעלה קוביטלית המזכים באחוזי נכות. מכאן הערעור שלפני. 5. טענות המערער: א. הוועדה לא קיימה אחר הוראות פסק-הדין ולא יישמה פריט ליקוי המתאים לתסמונת תעלה קרפלית בצורה קלה, על אף האמור בפסק-הדין ובממצאי בדיקות שעמדו בפניה, ושגתה בכך שלא השוותה בין בדיקות ה- EMG השונות; אם אכן סוברת הוועדה שמצבו של המערער הוטב לעומת בדיקות קודמות, היה עליה לשקול קביעת דרגת נכות זמנית. ב. הוועדה לא קיימה אחר הוראות פסק הדין בכך שלא יישמה בעניינו פריט ליקוי בשל תסמונת הלכידה האולנארית ובכך אף שללה קיומה של נכות שקיומה הוכר כפגיעה בעבודה בהליך ההכרה. ג. זכות הטיעון המערער נפגעה משלא התייצב לישיבתה המסכמת של הוועדה בשל כך כי פקידי המשיב מסרו לב"כ המערער מידע מוטעה בדבר שעת הדיון. ד. יש לפסול את הרכב הוועדה שכללה בהרכבה את פרופ' שטהל שבדק את המערער באופן פרטי בשנת 2006. 6. טענות המשיב: א. הוועדה שקלה את דרגת הנכות המתאימה באשר לתסמונת תעלה קרפלית וקבעה באופן מנומק כי המערער סובל מתסמונת זו בצורה קלה מאוד, וזאת תוך התאמה בין בדיקת ה- EMG לבדיקה הקלינית. ב. המערער זומן לישיבה הסכמת על-פי זימון בכתב שנקב בשעת הדיון הנכונה. ג. אין מקום לפסול את הרכב הוועדה, שהתכנסה בהרכב שנקבע בפסק-הדין. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 8. באשר לתסמונת לכידה אולנארית (תעלה קוביטאלית): א. הוועדה קבעה בישיבתה מיום 24.1.13 בין השאר את הממצאים הבאים: תחושה אולנארית שמורה, כוח מוטורי תקין של שרירי כף היד המופעלים על-ידי העצב האולנארי, "תחושה בפיזור אולנארי תקינה לחלוטין". עוד ציינה הוועדה בישיבה זו כי על-פי פענוחים של בדיקותEMG שתחילתן מ- 2001 והאחרונה בהן מ- 2010 מדובר בממצאים עקביים מבחינת האבחנות והחומרה ומהם עולה כי אין עדות לתסמונת לכידה אולנרית. ב. בסיכום החלטתה (סעיף 23 לפרוטוקול מיום 25.4.13) כי על-פי ממצאי בדיקת EMG נוספת מיום 18.2.13 "נמצאו הולכות תקינות בעצב אולנארי (מוטורי וסנסורי) משני הצדדים. ממצאי בדיקת ה- EMG תומכים בבדיקה הגופנית כפי שתוארה בדו"ח הוועדה מ- 24.1.13. בהעדר ממצאים קליניים המצביעים על תסמונת תעלה קוביטלית המזכים באחוזי נכות דוחה הועדה את הערר ומאשרת את קביעת הועדה מדרג ראשון". ג. לא מצאתי כי קביעתה זו של היא בגדר חריגה מסמכות בהתייחס לקביעות פסק-הדין בהליך ההכרה. הלכה היא כי לא כל פגיעה בעבודה גוררת בעקבותיה "נכות". לפיכך משמעותה של ההכרה כאמור אינה בהכרח גם הכרה ב"נכות", וכן בכך שהנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה (ור': דב"ע 2/98-01 גד באלי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ג 284) הקביעה בדבר קיומה של נכות ושיעורה היא לכן בתחום סמכותם של רופא או ועדה רפואית בהתאם להוראת סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי. ד. משתנה הוועדה החלטה מנומקת בשאלת קיומה של נכות הנוגעת לתסמונת הלכידה האולנארית המסתמכת על הממצאים שעמדו בפניה בבדיקתה הקלינית ובבדיקות ה- EMG, והחלטתה ניתנה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי - אין לומר כי נפל פגם משפטי בהתייחס לקביעתה בהקשר זה. ה. משקבעה הוועדה כי אין כל עדות לקיומה של תסמונת תעלה קוביטלית, לא היה מקום לשקול או ליישם אף את החלופה המקלה של פריט ליקוי 31(5), שכן פריט הליקוי "המקל" ביותר והקובע נכות בשיעור 0%, מתאים למצב של "שיתוק חלקי בצורה קלה מאוד" של העצב האולנארי" בעוד הוועדה אינה קובעת כל ממצא שיכול להתאים לחלופה זו. משכך, אין פגם משפטי באי יישומו של פריט ליקוי זה בעניינו של המערער. 9. באשר לתסמונת התעלה הקרפלית, היה על הועדה, בהתאם להוראות פסק-הדין, לשקול אם מדובר בהופעה קלה או קלה מאוד של תסמונת זו. א. בסעיף 21 לפרוטוקול הישיבה מיום 24.1.13 ציינה הוועדה את מצאי בדיקתה הקלינית. בין השאר צוין כי אין דלדול של שרירי כף היד, כי יש הפרעה קלה מאוד בתחושת באצבעות II-III בהשוואה לאגודל, כי הכח המוטורי של שרירי כף היד המופעלים ע"י העצבים האולנרי והמדיאני תקינים, כי יש הפרעה תחושתית קלה מאוד בקצה אצבע III, כי קמיצת האגרוף יעילה וחזקה. ב. באשר לבדיקות ה- EMG ציינה הועדה בדיון מיום 24.1.13 כי הוצגו בפניה מספר בדיקות שתחילתו ב- 2001 והאחרונה מ- 2010, ומכיוון שעולה שאלה של השפעת פולינוירופתיה היא מבקשת בדיקת EMG חוזרת. ג. בישיבה המסכמת קבעה הועדה כי הבדיקה מיום 18.2.13 מעלה ממצא של תעלה קרפלית מימין בצורה קלה, הולכה תקינה בעצב מדיאני (סנסורי ומוטורי) משמאל. הוועדה קבעה כי ממצאי בדיקת ה- EMG תומכים בבדיקה הגופנית כפי שתוארה בדו"ח הוועדה מיום 24.1.13, ויישמה פריט ליקוי 31(4) א I לגבי כל אחת מהידיים, התואם מצב של שיתוק חלקי "בצורה קלה מאוד" של עצב המדיאנוס. ד. מששקלה הועדה מהו פריט הליקוי המתאים, ומסקנתה תואמת את ממצאי בדיקתה - אין לומר כי נפלה טעות משפטית בהחלטה. קביעת דרגת הנכות נקבעת לא אך בהסתמך על ממצאי בדיקות הדמיה ובדיקות עזר, כדוגמת בדיקת EMG, אלא גם בהסתמך על ממצאי בדיקה קלינית. מדובר בקביעה רפואית-מקצועית שניתנה בהתאם לשיקול דעתה של הוועדה ולא מצאתי כי יש מקום להתערבותו של בית הדין בה. 10. אין מקום לקבל את הטענה הנוגעת לפסלות הרכב הוועדה בשל כך כי המערער נבדק בעבר על-ידי המומחה פרופ' שטהל ובאופן פרטי: א. כעולה מטענות הערעור ומנספחיו, המערער נבדק בעבר ובאופן פרטי על-ידי מומחה כף היד בוועדה, פרופ' שטהל. המערער ציין בנימוקי הערעור כי לא הביא מידע זה בפני הוועדה שכן לא זכר זאת במועד התכנסותה. עוד עולה מסעיף 20 לפרוטוקול הישיבה מיום 24.1.13 כי המערער הסכים ואישר בחתימת ידו כי הוא מסכים להיבדק על-ידי חברי הוועדה, וזאת בסמוך לציון שמו של פרופ' שטהל. ב. בנימוקי הערעור לא צוין מהו המועד בו נזכר המערער כי נבדק בעבר על-ידי פרופ' שטהל ומתי נודע לו אודות אותה עילת פסלות. לפיכך לא הראה המערער כי העלה את טענת הפסלות במועד הראשון בו יכול היה להעלותה. בעב"ל 333/99 אשר חליווה - המוסד לביטוח לאומי (פסק-דין מיום 8.8.00, ) נקבע כי משבחר מערער לקיים דיון לגופו של עניין, אין הוא יכול להעלות טענת פסלות כנגד הוועדה לאחר מעשה - כאשר תוצאות הדיון אינן לרוחו. הדברים שם יפים אף לענייננו. ג. גם לגופו של עניין לא ברור מה טעם מצא המערער לפסול את המומחה, שכן גם אם נבדק על-ידו בעבר ובאופן פרטי, אין בכך כדי להצביע כי החלטתו תהיה נגועה באופן כלשהו לחובת המערער דווקא. הטענה שהועלתה בדיון שהתקיים בהליך זה כי יש לעשות זאת "למראית עין" אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את פסילת הרכב הוועדה. 11. לא מצאתי, כי נפגמה זכות הטיעון של המערער באי הופעתו לישיבה המסכמת. המערער זומן להופיע בפני הוועדה בישיבתה הראשונה, והופיע לישיבה זו יחד עם ב"כ. בסיום הישיבה הראשונה ציינה הוועדה במפורש כי תסכם את הדיון לאחר קבלת בדיקת EMG עדכנית ובהעדר הנפגע. לפיכך לא היה בהעדרו של המערער וב"כ מהישיבה המסכמת כדי לפגוע בזכות הטיעון של המערער. גם טענתו של המערער כי רצה להגיב על ממצאי בדיקה ה- EMG החדשה והדבר לא התאפשר בשל היעדרותו מהדיון המסכם דינה דחיה. ההליך בפני הוועדה הרפואית אינו הליך אדברסרי ואין מקום לאפשר תגובה לכל בדיקה וממצא העולה בפני הוועדה (ור': דב"ע לא-25-0 דניאל כהן - המוסד לביטוח לאומי¸ פד"ע ב 326). 12. בהעדר פגם משפטי - על כן הערעור נדחה בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה רפואהתסמונת התעלה הקרפלית (CTS)מרפקידיים