תביעה שטרית בגין 4 שיקים שהוגשו על-ידי התובעת לביצוע בלשכת הוצאה לפועל בתיק מספר 05-01767-09-9 ואשר פרטיהם כדלקמן: שיק מס' 12774 ע"ס 25,000 ₪, ז.פ 31/1/09. שיק מס' 13082, ע"ס 15,000 ₪, ז.פ. 15/4/09. שיק מס' 13081, ע"ס 15,000 ₪, ז.פ. 30/4/09. שיק מס' 13071, ע"ס 30,000 ₪, ז.פ. 31/5/09. (להלן : "השיקים") 2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, וניתנה לו ביום 11/3/2010 רשות להתגונן. 3. טענת ההגנה של הנתבע הינה, כי השיקים ניתנו כטובה. את נציג התובעת, מר נסאר סרחאן (להלן: "סרחאן") הכיר הנתבע כנטען דרך מר סאמר אבו נאסרה, כאשר סרחאן התחנן בפניו של הנתבע לקבל שיקים כטובה. השיקים ניתנו על ידו לתובעת כשיקים טובה, והוא לא קיבל ממנה כל תמורה בעדם כנטען. סרחאן הפקיד את השיקים בחשבונו משיקולים פיננסיים, ומסר לו כי ידאג לתת כיסוי לכל שיק כשיגיע מועד פירעונו. בעוד שבעבור שלושת השיקים שנפרעו של חודשים 10-12 משנת 2008, ע"ס 25,000 ₪ כל אחד, מר סרחאן דאג לשלם לו את תמורתם, הוא לא דאג ליתן כיסוי לארבעת השיקים האחרונים, ובמקום ביכר לתבוע את הנתבע שלא כדין. 4. הנתבע כאמור בהודעתו מיום 3/4/11 הסתמך כתצהיר עדות ראשית מטעמו, על תצהירו מיום 7/7/09 ועל כל כתבי בי-דין שהוגשו בהליכי ביניים בתיק זה. 5. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם סרחאן, מנהלה. לטענתו, התובעת מתעסקת בין היתר, בבנייה ופיתוח, ובין לקוחותיה נמנית חברת סאנדא בע"מ (להלן: "החברה"). התובעת בתקופה הרלבנטית לתביעה דנא, ביצעה עבודות עבור החברה המנוהלת ו/או בבעלות ו/או בשליטת הנתבע. החברה חייבת לתובעת כספים, והאחרונה מנהלת כנגדה תיק הוצל"פ מספר 05-01323-09-5, בגין שיקים שחוללו. במסגרת יחסיהם העסקיים של הצדדים, כאשר סיפקה התובעת עבודות לחברה, לבקשת הנתבע, נדרשה החברה לשלם עבור העבודה שבוצעה. לא אחת חזרו השיקים של החברה, ואף הוגבלו חשבונותיה בבנק, וזו הותירה את התובעת בפני שוקת שבורה. החברה ביקשה באמצעות הנתבע, לבצע תשלומים מחשבונו האישי. ודוק, השיקים נשוא התביעה נמשכו מחשבונו של הנתבע ונמסרו ע"י הנתבע לתובעת על חשבון חוב החברה. השיקים נרשמו בספרי התובעת, ודווח עליהם כדין בהתאם לקבלות מספר 197 ו- 151. 6. סרחאן טען בנוסף, כי מעולם לא קיבל שטר טובה מהנתבע, השיקים נמסרו על חשבון חוב החברה שבשליטתו, החייבת לתובעת סכומים בלתי מבוטלים, ולפי כרטיסי התובעת, החברה חייבת לה 420,558 ₪. יוצא איפוא, כי התובעת הוכיחה שהיא מחזיקה בשטרות כדין וכשורה, בעד ערך ובתמורה מלאה, ועל-כן יש לחייב כנטען את הנתבע בתשלום מלוא סכום השטרות. 7. ביום 11/10/11 התקיימה ישיבת הוכחות בה שמעתי את חקירות הנתבע וסרחאן. בסיומה, ולאחר שהנתבע הכריז אלו עדיי, התרתי לו להגיש מסמכים נוספים, אשר יפורטו במסגרת הדיון גופו. 8. ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, וההתייחסות אליהם, ככל שתהא לכך רלבנטיות, תהיה במסגרת המשפט גופו. דיון והכרעה: 9. עסקינן בתביעה שטרית, בה הנטל על הנתבע להוכיח כי אינו חב על-פי השיקים, כאשר הגנתו היא, כי השיקים ניתנו כטובה והיעדר תמורה. בנסיבות אלו, כל ניסיון מצד הנתבע להעביר הנטל לכתפי התובעת, דינו להידחות. 10. בסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] נקבע : "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". הנתבע לא העלה כל טענה, כי אינו חתום על השיקים, ולדבריו אף מסרם למר סרחאן (עמ' 7, שורות 24-25. ראה גם עמ' 8, שורה 18). משכך עומדת לתובעת החזקה, כי הנתבע משך השיקים בעד ערך, ועל הנתבע הנטל לסתור חזקה זו. 11. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים המצויים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבע לא הצליח להוכיח את הגנתו, ודינה להידחות. בפניי שתי גרסאות סותרות בנוגע לשאלה אם השיקים ניתנו כטובה או לאו, ולא מצאתי לנכון להעדיף את גרסת הנתבע על-פני גרסת התובעת. גרסת הנתבע מהווה עדות יחידה של בעל דין, חסרת סיוע, ולא מצאתי כל טעם או נימוק המצדיקים קבלתה. הנתבע לא העיד את העדים הרלבנטיים מטעמו, שכן לשאלה מה הקשר שלו לחברה השיב: "הייתה בבעלותי 50 אחוז, עם משפחת אבו נסרה, סאמר, אמיר וסמיר אבו נסרה" (עמ' 7, שורה 2). עדים אלו היו יכולים יותר מכל לאשש או לסתור את טענת הנתבע, בדבר מתן השיקים כטובה, ומשלא העידם, פועל הדבר לחובתו. 12. מעבר לכך, אחת מטענות סרחאן היא כי התובעת בתקופה הרלבנטית לתביעה דנא ביצעה עבודות עבור החברה, החברה חייבת לה כספים, לא אחת חזרו השיקים של החברה ואף הוגבלו חשבונותיה בבנק והיא הותירה את התובעת בפני שוקת שבורה. השיקים נמסרו על-ידי הנתבע על חשבון חוב החברה שבבעלותו ו/או בשליטתו ו/או בניהולו (ראה גם : עמ' 13 לפרוטוקול שורות 11-12, עמ' 14 שורה 7). דא עקא, שהנתבע ניסה להרחיק עצמו מחובות החברה לתובעת, ועדותו בעניין הייתה תמוהה, שכן לשאלה אם היו עסקים בין החברה לתובעת השיב: "לא התערבתי אף פעם בקשר לעבודות ולכמויות ומה הביצוע שלהם" (עמ' 7, שורה 4), מאז ינואר 2009 נטש לטענתו את החברה לפי בקשת השותף אבו נסרה ואחיו. הוא טען כי אין לו מושג כמה חייבת החברה לתובעת ולא התערב בחישובים. לשאלה, אם היה לו עניין בחברה למה שלא יתערב, השיב: "אני לא ידעתי על העיסוק של סנדא, סאמר וסמיר הם שטיפלו בהכל" (עמ' 7, שורה 10). אלא מאי, בהמשך אישר, כי חתם על השיקים של החברה שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ בטבריה (עמ' 7, שורות 17-18), ואף העיד: "ש. אני מבין שיש לך קשר עם חב' סנדא, מי שמוציא שיקים של החברה הוא אחראי לכל הפעילות והפעולות של סנדא ובעל עניין. ת. לא. בא סאמר אמר לי לחתום ולתת לו, בחיים לא הסתכלתי על הכרטיס והאמנתי לסאמר. סרחאן גם חייב הרבה כסף והסכומים של סרחאן זהים. כל הטויסטים של סרחאן וסאמר מנסים להפיל עליי. אם אני חייב לו איך אני מקבל את השיקים האלה (עמ' 7, שורות 19-23). שתי טענות אלו אינן עולות בקנה אחד, שכן אם לא היה מעורב, הכיצד חתם על שיקים של החברה, וקשה לקבל את טענתו של הנתבע כי פעל כפי שפעל רק בשל הנחיית מר סאמר. גם אם נכונים דבריו, ובכלל זה כי סאמר וסמיר טיפלו בכל, הרי שהיה מקום לכל הפחות להעידם כדי להוכיח טענה זו, והימנעות הנתבעת מהעדתם פועלת לחובתו. 13. הדבר מקבל משנה תוקף לאור תשובתו של הנתבעת לשאלה אם ידע שסרחאן נתן תמורה לחברה: "לא נתן שום תמורה, הכל משחק. הוא מנסה לחנך אותי להיות הגון. סרחאן בא וישב מולי במשרד ועם הלחץ של סאמר נתתי לו את השיקים תוך הבטחה שהוא יתן לי את תמורתם לפני מועד הפירעון, אחרת למה מסר לי תמורת ארבע שיקים קודמים לפני מועד פירעונם?" (עמ' 8, שורות 6-8). הנתבע העיד עוד, כי מסר לסרחאן את השיקים בסביבות חודש אוגוסט 2008, והלה ניכה הכסף על חשבונו. סרחאן פרע לו את החוב, כך שנתן לו מזומן דרכו או דרך מר סאמר והיה מפקיד בחשבון טרם מועד פירעון השיקים : "... באותו יום נתתי לו 6,7 שיקים, באותו יום סרחאן הגיע אליי למשרד התחנן וסאמר לחץ עליי וחתמתי מספר שיקים מכה אחת ונתתי לסרחאן" (עמ' 8, שורות 17-18). לו היו דברים בגו כטענת הנתבע, בנקל יכל היה להוכיחם ע"י העדת מי ממשפחת אבו נסרה בכלל ו/או את מר סאמר בפרט, אשר יכלו לאשר ו/או לסתור ההבטחה המאוזכרת לעיל, הלחץ על הנתבע למסור השיקים, ובכלל זה כי הנתבע אינו חב אישית לחובות החברה ואף בכל הנוגע להתנהלות ו/או הנוהג בין הצדדים בנוגע למסירת השיקים והתשלום עבורם כטענת הנתבע. 14. ויודגש, בעניין זה התרתי לב"כ הנתבע בתום שמיעת ההוכחות, וגם לאחר שהכריז "אלו עדיי" להגיש מסמכים נוספים לפנים משורת הדין. הנתבע צירף דפי חשבון שלו מס' 516643 בבנק הפועלים סניף 726, אשר לדבריו מאששים את טענתו, כי מסר לתובעת 3 שיקים קודמים על-סך 75,000 ₪, וכי סרחאן דאג למסור לו כנטען במועד פירעון כל שיק מהשיקים הנ"ל סך של 25,000 ₪ במזומן. הנתבע טען כי על פי דפי החשבון שהוא צירף עולה כי בחשבון הבנק שלו הופקדו סכומים לכיסוי שלושת השיקים הנ"ל כדלקמן : א. ביחס לשיק ע"ס 25,000 ₪, מס' 12771 ז.פ. 31/10/08, הנתבע הפקיד 32,000 ₪ ב- 30/10/08, כאשר מתוכם קיבל מסרחאן 25,000 ₪. ב. ביחס לשיק ע"ס 25,000 ₪, מס' 12772, ז.פ. 30/11/08, סרחאן העביר לנתבע העברה על-סך 25,000 ₪ ב- 1/11/08. ג. ביחס לשיק ע"ס 25,000 ₪, מס' 12773, ז.פ. 20/12/08, הנתבע הפקיד 50,000 ₪, כאשר מתוכם מסר לו סרחאן 25,000 ₪ במזומן. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, כי טענות הנתבע לא הוכחשו ע"י התובעת, הנתבע לא נחקר בעניין זה ע"י ב"כ התובעת, על-כן יש לראותו כמסכים לטענות הנתבע בדבר קבלת שיקים טובה ממנו בעבר, דבר המלמד על כך, שכך נהגו הצדדים גם כאן. איני מקבלת טענה זו, הרי בתצהיר התגובה, טען סרחאן, כי לא הפקיד בידי הנתבע הסכומים הנטענים על ידו, לא דאג לכיסוי השיקים שנמשכו מחשבון הנתבע ולא מסר לו כסף במזומן. במועדים המתוארים על ידו, החברה הייתה חייבת לתובעת סכומי עתק, ולא יתקבל על הדעת, שהיה מפקיד בידיו כסף מזומן ומצד שני היה פונה אליו בדרישות חוזרות ונשנות לסלק חוב החברה. מעבר לכך, סרחאן כבר בעדותו שלל את טענת הנתבע לעניין שיקים הטובה כדלקמן: "ש. בתצהירו טען הנתבע שהוא כבר נתן לך מספר שיקים כחלק מהשיקים הטובה שהוא נתן לך, שלושה ע"ס 25,000 ₪ שנפרעו. בתצהירך לא התייחסת לטענה הזו. ת. הטענה של הנתבע לא היתה ולא נבראה, אני לא חייב לו, הוא חייב לי. אחרי שהוגבל חשבון סנדא הוא העביר לי את השיקים הללו, והם נגרעו" (עמ' 11, שורות 14-17). עוד הוסיף, כי אינו זוכר שהיו שלושה שיקים קודמים שהנתבע נתן לו אותם כשיקים טובה ושאלו נפרעו, ובכלל זה, אם הנתבע עשה טובה, הוא עשה לחברה ולא לו. 15. לא עלה בידי הנתבע להוכיח באמצעות המסמכים הנ"ל כי סרחאן מסר לו או שילם לו או העביר לחשבונו של הנתבע את הסכומים הנטענים לכיסוי שלושה שיקים קודמים, וכנגזרת מכך, גם לא לאשש את טענתו כי השיקים ניתנו כטובה. לא ברור על-ידי מי נעשתה ההעברה הבנקאית הנטענת, לא הוכח ביחס לשיקים הראשון והשלישי לעיל, כי מתוך הסכום שהנתבע הפקיד, קיבל הוא מסרחאן את הסך של 25,000 ₪ כנטען בעבור כל שיק, וכל טענות הנתבע בעניין נטענו בעלמא, ללא ביסוס עובדתי ולו מינימאלי. גם כאן, הנתבע כשל מלהעיד עדים רלבנטיים, כגון מר סאמר וכיוצ"ב. גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבע בנוגע לשלושת השיקים הראשונים לטענתו, עדיין אין בכך כדי להעיד על קיום נוהג בין הצדדים בעניין. אי לכך, אף אם טענת הנתבע נכונה ביחס לשלושת השיקים הללו, עדיין זה לא מוכיח כי השיקים נשוא תיק זה נמסרו לתובעת כטובה. בהערת אגב אומר, כי עיון בדפי החשבון מראה פעילות ענפה בשיקים, ובכלל זה גם חזרת שיקים בשל אכ"מ, כך שלכאורה, אם הסיבה הייתה התנהלות סרחאן שלא דאג למתן כסף לכיסוי השיקים, לא היו חוזרים שיקים נוספים. 16. בסעיף 27 לפקודת השטרות, אשר עניינו "שטר טובה או מיטיב" נקבע כי: "(א) המיטיב בשטר הוא האדם שחתם עליו כמושך או כקבל או כמסב בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר. (ב)המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו". בספרו של המלומד שלום לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007) בעמוד 277-278 צוין כי מההגדרה עולה, כי פלוני שחתם על שטר ייחשב למיטיב אם נתמלאו שלושה תנאים: חתימה על שטר כמושך, כקבל או כמסב רגיל. עיון בשטר אינו מסגיר את אופיה האמיתי של החתימה כערבות. החותם לא קיבל תמורה בעבור חתימתו על השטר, כדרכו של כל ערב. נטל ההוכחה רובץ על הטוען שחתם על שטר ללא קבלת ערך. החתימה נועדה להשאיל את שם החותם לאדם אחר. דהיינו, העמדת התחייבות שטרית כדי שאחר יוכל לגייס באמצעותה אשראי. לשון אחר - התחייבות שטרית לערוב לחובו של פלוני לטובת המלווה. ההגדרה אינה דורשת שאותו אחר, המוטב, יהא חתום על השטר. עוד הוסיף, כי אדם לא ייחשב למיטיב אם התברר כי הוא החייב העיקרי, והמוטב גופו לא התחייב להחזיר למלווה את ההלוואה. מיטיב ומוטב הם ערב וחייב עיקרי. 17. לא עלה בידי הנתבע להוכיח שאין הוא החייב, כאחד מבעלי החברה, ובכלל זה, לו היו דברים בגו, כטענתו, יש להניח כי הדבר היה בא לידי ביטוי בהסכם בכתב בין הצדדים, ולא טוען בעלמא, כי הובטח לו כיסוי לכל שיק שיגיע מועד פירעונו. כן, לא עלה בידו להוכיח, כי לא קיבל כל תמורה בעבור השיקים, שהרי סרחאן הצהיר, כי השיקים נמסרו על ידי הנתבע על חשבון חוב החברה שבבעלותו ו/או בשליטתו ו/או בניהולו. הצהרה זו לא נסתרה, וכאמור לעיל הנתבע בחקירתו ניסה להרחיק את עצמו מחוב החברה לתובעת, ולא העיד את העדים הרלבנטיים, ולכן אין לו מה להלין, אלא על עצמו. ככל שלא קיבל הנתבע תמורה בעבור השיקים, ניתן לומר כי התקיימו בו שלושת התנאים לעיל, והנתבע הוא המיטיב, דהיינו "ערב" לחוב החברה כלפי התובעת. אם כך, הרי שהוא חב מכוח השטר כלפי התובעת, ככל שהיא אוחזת בעד "ערך". ה"ערך" צוין בתצהיר סרחאן, כאשר לא עלה בידי הנתבע לסתורו, וכל טענותיו בעניין נטענו ללא כל ביסוס עובדתי. הנתבע לא ידע להעיד בנוגע לעסקים בין החברה לתובעת, ולדבריו: "אני לא ידעתי על העיסוק של סנדא, סאמר וסמיר הם שטיפלו בהכל" (עמ' 7, שורה 10), אלא שלא טרח להעיד את השניים. בהערת אגב אוסיף, כי הנתבע הצהיר, שידוע לו שנציג המשיבה הפקיד את השיקים שלו משיקולים פיננסיים בחשבון הבנק שלו, משכך גם זה יכול להיחשב כערך. 18. מנגד, גרסת סרחאן נותרה איתנה, ולא עלה בידי הנתבע לסתור את הטענה לפיה בתקופה הרלבנטית לתביעה, התובעת ביצעה עבודות עבור החברה, וכי זו נותרה חייבת לה כספים, וכי התובעת מנהלת כנגדה תיק הוצל"פ מספר 05-01323-09-5 בגין שיקים שחוללו. החברה ביקשה באמצעות מנהלה - הנתבע, לבצע תשלומים מחשבונו האישי, וכי השיקים נמסרו על ידו על חשבון חוב החברה שבבעלותו, שכן הנתבע בחקירתו לעניין הקשר עם החברה, השיב: "הייתה בבעלותי 50 אחוז, עם משפחת אבו נסרה, סאמר, אמיר וסמיר אבו נסרה" (עמ' 7, שורה 2). ויודגש, סרחאן נחקר אודות ההתנהלות החשבונאית של התובעת ביחס לחברה, ואישר כי הוציא חשבונית לחברה, ולשאלה איפה בכרטסת שצירף מופיעה החשבונית שמתייחס אליה השיב, כי אינו רואה חשבון, ובכלל זה כי יש חשבונית והם נותרו חייבים 420,000 ₪. לדבריו, אינו יודע לקרוא כרטסת: "אני אומר שיש חשבונית או חשבונות. אחרי שחזרו השיקים שלהם, הרואה חשבון יכול להיות שגרע את החשבוניות כדי לא לשלם מע"מ" (עמ' 9, שורות 20-21). בהמשך העיד, כי צירף כרטסת מלאה, והשיקים של הנתבע מופיעים בכרטסת של החברה. אם השיק נפרע מנפיקים חשבונית. לשאלה, האם בגלל שלא נפרעו השיקים לא הוציאו חשבוניות, השיב: "יכול להיות. בשביל מה להוציא חשבוניות ולשלם מע"מ ומס הכנסה אם השיקים חזרו" (עמ' 9, שורה 32). כן לשאלה, האם רו"ח הסביר לו שהוא חייב להוציא חשבוניות מס תוך 14 יום מביצוע העסקה השיב, כי לפי מיטב ידיעתי אינו חייב, אם הוא רוצה מידע שיזמן את רו"ח של החברה. איני זוקפת לחובת סרחאן את אי ידיעתו לקרוא הכרטסת ובכלל זה את השערתו לגבי התנהלות רו"ח, שכן לו סבור היה הנתבע שהכרטסת אינה משקפת את הדברים כהוויתם, מחובתו היה לבקש את זימון רו"ח של התובעת מלכתחילה. משלא עשה כן, ובשים לב להחלטתי מיום 11/10/11 בעמוד 15, אין לו מה להלין אלא על עצמו. ויודגש, עסקינן בתביעה שטרית, אשר הנטל הוא על הנתבע, כי אינו חב על-פי השיקים ולא להיפך, כך שבכל מקרה אין לו להיבנות על כרטסת התובעת בלבד. 19. סרחאן עמד על כך, כי בוצעו עבודות לחברה, וכי הנתבע בעצמו ביקר באתרים (עמ' 11, שורות 3-5), ובכלל זה העיד: "ש. העו"ד שלך בדיון הקודם אמר שהוא מציג שיקים שסכומי השיקים האלה 210,000 ₪. הנתבע שילם לך שיקים ב 85,000- ₪ איך זה סוגר את החוב. ת. הנתבע שילם חלק מהחוב כדי שנחזור לעבוד למחרת ולא שילם את כל החוב. ש. העו"ד אומר שהשיקים נתנו במקום שיקים אחרים. ת. נכון, זה במקום שיקים שחזרו. .. אני לא גובה כפל חוב החוב של הנתבע הוא חלק מהחוב של סנדא, אם ישלמו את החוב של סנדא אוותר על השיקים נגד הנתבע. הם חייבים לי בסה"כ 420,000 ₪ כולל החוב של הנתבע". (ישיבה מיום 11/10/11 עמוד 14). לו הנתבע היה סבור אחרת, מחובתו היה להעיד את העדים הרלבנטיים מטעם משפחת אבו נסרה, עובדי החברה וכיוצ"ב, משלא עשה כן, פועל הדבר לחובתו. 20. משנחקר מר סרחאן אודות הכרטסת, והפנה לבדיקה עם רו"ח, ובכלל זה שהתבקש להראות היכן הוצאה חשבונית ע"ס 75,000 ₪, טען שאינו מבין מה זה כרטסת, ביקש ב"כ הנתבע למשוך מתיק בית-המשפט את הכרטסת. ב"כ התובעת התנגד לכך. אי לכך קבעתי, כי הבקשה נדחית וב"כ הצדדים יתייחסו למשקל הראייתי של הכרטסת בסיכומים. ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי גרסת התובעת נתמכת במסמכים בכתב, שהם מסמכי הנהלת חשבונות, ולא יעלה על הדעת, כי אלו אינם משקפים את אשר אירע. לתובעת לא היה אינטרס לערוך מסמכים למראית עין. מנגד, ב"כ הנתבע טען בסיכומיו בין היתר, כי המסמך הנקרא "כרטסת הנהלת חשבונות" של התובעת מעיד, כי אין עסקאות בין הנתבע לתובעת ובוודאי בין החברה לתובעת, וכי לא ניתנה תמורה בעד השיקים, ואלו היו שיקים טובה שהתובעת התחייבה לתת להם כיסוי במועד פירעונם. לא מצאתי לקבל טענות אלו, ואיני מוצאת לנכון להתייחס לנתונים המנויים בכרטסת ובכלל זה לאמור בה. כאמור לעיל, עול ההוכחה על הנתבע, כי השיקים ניתנו כשיקים טובה ובהיעדר תמורה. נראה שהנתבע מנסה להיבנות עתה מכרטסת התובעת, במקום שיעמוד בנטל המוטל עליו באמצעות העדת עדים רלבנטיים מטעמו, כגון מי מבעלי החברה הנוספים ומי מטעם הנה"ח שלה. הנתבע מחד אישר, כי מכיר את סרחאן והתובעת, אך ניסה להרחיק עצמו מחובות החברה לתובעת, למרות שחלק מהחברה בבעלותו. לא עלה בידו לסתור, כי התובעת מחזיקה בשיקים בעד ערך, והישענות על האמור בכרטסת בנסיבות האמורות, דינה להידחות. בנסיבות אלו, איני מוצאת לנכון להתייחס גם לטענות ב"כ הנתבע בסיכומיו, כי כרטסת הנהלת החשבונות של החברה אינה חלק ממסמכי הנהלת החשבונות של התובעת, מאחר וסותרת את מאזן התובעת, שכן לא העיד בפני עורך הכרטסת והמאזן, לא הוגשה חוו"ד בנידון וכיוצ"ב, ולכן דין טענות אלו להידחות. ויודגש, נראה כי הנתבע מנסה ל"הפליג" למחוזות אחרים, במקום להוכיח את טענותיו, שבנקל היה ניתן להוכיחם, כפי שנאמר חזור ונשנה כאן, באמצעות העדת עדים רלבנטיים, ובכלל זה בקשה לזימון רו"ח של התובעת בתחילת ההליך. 21. מטעם זה אף איני מוצאת לנכון להתייחס לטענות ב"כ הנתבע בסיכומיו, בעניין העדר רישום בכרטסת התובעת לגבי העבודה של החברה, או בעניין יתרת הפתיחה של חוב החברה לתובעת ביום 1.1.09. 22. לסיכום, אני דוחה את הגנת הנתבע, וקובעת כי התובעת תוכל להמשיך בהליכי ההוצל"פ לגביית השיקים נשוא תיק זה. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪. תביעה שטריתהוצאה לפועלשיקים