יש מחלוקת בין הצדדים לגבי הנסיבות בהן עזבו הנתבעים את המזנון אך אין מחלוקת לגבי המועד. אין גם מחלוקת על כי הנתבעים שילמו את דמי השכירות עבור החודשים בהם עבדו בפועל, דהיינו ינואר, פברואר, מרץ 2008. שני השיקים שהוגשו לביצוע הינם שניים מתוך סדרת השיקים שמסרו הנתבעים לתובעים בעקבות ההסכם שביניהם וכנגד כל שנת השכירות של שנת 2008. תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובעים: לטענת התובעים נחתם הסכם בינם לבין הנתבעים על פיו הנתבעים אמורים להפעיל את המזנון ולשלם עבור כל חודש סך של 40,000 ₪ וזאת להפעלת המזנון הבשרי והחלבי. (ההסכם צורף כנספח ה' לתצהיר עדות ראשית של מר דוד כהן) לטענת התובעים, הנתבעים חתמו על ההסכם לאחר שבדקו את המקום מספר פעמים ומצאו את העסקה כעסקה המתאימה להם. לטענת התובעים, הנתבעים עזבו את המקום לאחר שנודע להם שהצבא עומד להכניס שירות קייטרינג והנתבעים חששו שמהלך זה עלול לפגוע ברווחיות המזנונים ולכן ביקשו לעזוב את המקום. בנסיבות אלו ולאחר שהנתבעים נטשו בפועל את המקום וגרמו לתובעים לנזק, הרי שרשאים היו התובעים להגיש את השיקים על המשך תקופת השכירות לביצוע. תמצית טענות הנתבעים: הנתבעים אינם מכחישים כי חתמו על הסכם הפעלת המזנון. הם אף אינם מכחישים כי עזבו את המקום ביום 31.3.2008 בתום שלושה חודשים מתחילת ההפעלה, אך לטענתם הדבר נעשה כתוצאה מהצגת מצגי שווא ע"י התובעים, כפי שיפורט להלן. לטענת הנתבעים, הפרו התובעים את ההסכם שבין הצדדים הן במהלך ניהול המו"מ לקראת חתימת ההסכם והן לאחר מכן, כפי שיפורט להלן: מצג שווא: לטענת הנתבעים, התובעים הציגו להם מצג שווא בנוגע לרווחיות המזנון ולאור מצגי השווא של התובעים חתמו הנתבעים על ההסכם והתחייבו לשלם כל חודש 40,000 ₪. בפועל מסתבר שהמזנונים אינם רווחיים ברמה כזו שנותר כל רווח לאחר תשלום שכירות בסך 40,000 ₪ וכתוצאה מכך נגרמו לנתבעים הפסדים בהפעלת המזנון מדי חודש וחודשו. לחיזוק טענתם מצביעים הנתבעים על ההסכם שבין התובע 1 לש.י.ר.ן ועל פיו הוא משלם לש.י.ר.ן סך של 7,000 ₪ בלבד, דהיינו רמת הרווחים של התובעים בין שני ההסכמים הינה גבוהה ביותר והיא הנותנת לכך שלמעשה למפעיל בתנאים אלו אין סיכוי להגיע לרווחיות כלשהי. עוד מציינים הנתבעים כי המפעיל שהיה לפניהם שילם שכירות הנמוכה ב-6,000 ₪ מהסכום שנדרש מהם. אישור ש.י.ר.ן: לטענת הנתבעים, התברר להם כי ש.י.ר.ן אוסרת על השכרת המזנון לצד ג' אלא אם נתנה את אישורה לכך. התובעים לא עדכנו בכך את הנתבעים, אשר סברו לתומם כי התובעים רשאים להשכיר את הנכס או להעביר אותו להפעלה לצד ג'. הדבר נודע לנתבעים בעת ביקורת שערכה ש.י.ר.ן ומצאה בה את הנתבעים. מוסיפים הנתבעים וטוענים כי הפתרון שהומצא ע"י התובעים לשימוש בגלופה של התובעים בקופה הרושמת, כך שהחשבונות והקבלות יצאו על שם התובעים, למרות שבפועל הנתבעים יפעילו את העסק, לא היה מקובל על הנתבעים שכן הם ראו בכך עקיפה של תנאי ההסכם שבין התובע 1 לש.י.ר.ן ולכן סרבו הם לשתף עם זה פעולה. מחלוקת כספית נוספת שבין הצדדים מתייחסת לסך 20,000 ₪ בגין סחורה וציוד שקנו הנתבעים והושארו לתובעים. אין מחלוקת שבגין סכום זה השיבו התובעים לנתבעים סך של 7,000 ₪. דיון: לאחר עיון בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים אני קובעת כדלקמן: שתי הטענות העיקריות של הנתבעים כנגד התובעים היו לגבי מצג השווא של רווחיות המזנון והעדר עדכון לגבי צורך בקבלת אישור הפעלה מש.י.ר.ן. לגבי מצג השווא, הרי שהנתבע יכול היה לבצע בדיקות כלכליות לפני שחתם על ההסכם עם התובעים. לא ברור לי מדוע הוא לא עשה זאת לפני שחתם על ההסכם ומכל מקום הנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענת הצגת מצג השווא. עדות הנתבע 2 - מר יצחק עזרא: "ת. לא. זה משהו שהיה בעל פה שהם טענו, אני הלכתי איתם באמון כל הזמן. ש. סעיף 4 לתצהירך שהציגו לך נתוני רווחיות גבוהים, כמה גבוהים ? ת. לי לא הייתה אף פעם טענה כלפי רווח או העסק, המזנונים, לגבי מה ששילמתי כן היה לי כי לא הצדיק הרווח הקיים בעסק, זה עסק ששירן נתנו ב-7,000 שקל. ש. במסמכים במאזן בוחן רו"ח מעורב בזה ? ת. בעל פה, הכל בעל פה." (פרט' עמ' 46, שורות 13-18) לעניין רווחיות המזנון, התובעים נתנו הסבר להעלאת דמי השכירות או ההפעלה בין הנתבעים למפעיל הקודם, בכך שבוצע שיפוץ נרחב במזנונים ע"י התובעים. בנסיבות אלו אינני מקבלת את הטענה בדבר הצגת מצג שווא. לעניין ההסכם עם ש.י.ר.ן, בהתאם להסכם עם ש.י.ר.ן אשר הוצג לביהמ"ש הרי שנקבע שם במפורש בסעיף 24.1 "הזכיין מתחייב שלא להמחות לכל צד שלישי את זכויותיו וחובותיו על פי הסכם זה או אלו הנובעות ממנו", נספח ב' לתצהיר דרור קנדשי. התובעים טוענים כי מדובר בבדיקה ביטחונית בלבד אשר הנתבעים למעשה עברו אותה כאשר ניתנה להם הרשות להיכנס לבסיס לבדיקת המזנונים. כמו כן הגישו התובעים תצהיר של מר דרור קנדשי אשר הפעיל את המזנונים לפני הנתבעים וטען כי לא היו לו כל בעיות עם חברת ש.י.ר.ן וזו ערכה ביקורת לגבי מחירים, כשרות וניקיון בלבד. מכאן לטענת התובעים מדובר בטענת סרק שנולדה לאחר שהנתבעים ביקשו לבטל את ההסכם. בנוסף לכך טענו התובעים שהוצע פתרון לפיו יעבדו הנתבעים על גלופה של התובעים ובכך תיפתר הבעיה גם מבחינה טכנית. לעניין זה זומן נציג ש.י.ר.ן - מר יפתח יצחק שלמרות שלא אמר מפורשות שהפעלה ע"י מי שאינו זכיין אסורה ע"פ ההסכם עם הזכיין, ניתן ללמוד מעדותו שכך הוא הדבר: "ש. לגבי יצחק עזרא, מתי נתקלת בו לראשונה ? ת. בתחילת 08 לא זוכר תאריך מסוים, בין יתר תפקידי אני גם מפקח על קיום הסכמים בנושא תעבורה, מחירים וגם בנושא התאמת גלופה למי שרשום בחוזה, וגם חייבים לפי חוקי... פגשתי אותו שם, מבחינתי אין לי איתו שום עניין, לא חתמתי איתו חוזה, ראיתי אותו מאחורי הדלפק, לא נכנסתי ליחסים ביניהם ש. כמפעיל צריך הסכמה של ש.י.ר.ן ? ת. כמי שחתום על החוזה, אנו בעלי המזנון צריכים להסכים ש. פנו אליך לקבל הסכמה ? ת. מעולם לא היה זכיין שלנו ולא חתמנו אתו על שום הסכם ש. אתה הבנת שפגשת אותו שהוא מפעיל עם גלופה של עזרא ? ת. פנה אלי המנכ"ל דאז ואמר שיש טענה שבגלילות הגלופה לא מתאימה לרשום בחוזה וביקשני לבדוק, אכן ניגשתי, ראיתי שאין התאמה בין הגלופה (מספר העוסק המורשה המופיע בקופה הרושמת). להרצל מחלוף היו מספר מקומות ומקובל שיש פועלים בכל מקום, באתי לשם וראיתי הגלופה שלא מתאימה, ביקשתי מהרצל שהגלופה צריכה להתאים למי שבחוזה ואנו גם מקפידים ומקבלים את העמלה רק ממי שחתום איתנו בחוזה ש. מבחינתכם זה הפרה ? ת. זה אי התאמה לחלוטין בין הסכמות שלנו לבין מה שמופיע ש. אם אני אומר לך שמי שמפעיל את המזנון ממישהו אחר זה מקובל על ש.י.ר.ן או לא ? ת. בחוזה יש התחייבויות של הצד שחותם. אחד הסעיפים סעיף 24 יש איסור להמחאת זכויות ללא הרשאה מאיתנו מראש. אני לא מבין אותה לחלוטין. זה לא לעניין מבחינתי אני הלכתי והגשתי דו"ח, אחרי כן, ולקחתי, אוכל להגיע לבית המשפט, ב-31 לחודש הגלופה עליה כתוב שזה הרצל מחלוף וכהן וכתבתי דוח למכנ"ל." (פרט' עמ' 41, שורות 3-24) אינני יכולה להסכים עם התנהלות התובעים בעניין זה. ההסכם שבין התובעים לש.י.ר.ן קובע במפורש שלא ניתן להעביר את הזכויות הנובעות מהסכם הזכיינות לצד ג'. לא מצאתי זכר להוראה זו בהסכם שבין התובעים לנתבעים. ההסכם אמנם מציין את כפיפות זכויות הזכיין לדרישות ש.י.ר.ן אך לא מציין את העובדה שלא ניתן להעביר זכויות או חובות ע"פ ההסכם שבין הזכיין לש.י.ר.ן, דהיינו הנתבעים לא היו מודעים לסעיף זה שבהסכם שבין ש.י.ר.ן לתובעים. אני מקבלת את טענת הנתבעים שלא הסכימו לקבל את הצעת התובעים לעבוד עם גלופה של התובעים ולעקוף בכך למעשה את הדרישה שלא להעביר את הזכויות והחובות לצד ג'. יחד עם זאת, גם עניין זה היה ניתן לבדיקה ע"י הנתבעים שיכלו לדרוש לקבל לידם את ההסכם שבין התובעים לש.י.ר.ן. בנסיבות אלו אני מוצאת כי הנתבעים היו זכאים לבקש לבטל את ההסכם כפי שעשו ולעזוב את המקום. הגעתי למסקנה ששני הצדדים לא ניהלו את המו"מ ביניהם בצורה ממצה וגלויה ונכון הם עשו כאשר נפרדו לאחר שלושה חודשים. בנסיבות אלו ומאחר והנתבעים הפעילו את המזנונים לתקופה של שלושה חודשים, הרי שזכאים הם להחזר השיקים שניתנו בגין דמי השכירות העתידיים. לא מצאתי בנסיבות העניין כי הנתבעים זכאים לכל החזר נוסף שכן הם הפעילו את המזנונים בתקופת שלושת החודשים והם עצמם לא ערכו את כל הבדיקות הראויות לפני שנכנסו לעסקה, למרות שהדברים היו ניתנים לבדיקה. לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה בנסיבות התיק הנדון ללא צו להוצאות. שכירותדמי שכירות