הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר, בגדרה טען כי מעולם לא מסר את השיק למשיבה, והחתימה המתנוססת עליו מזויפת. עוד טען, כי לא קיבל שום טובת הנאה או תמורה בעד השיק, וכי אינו יודע כיצד הגיע לידי התובעת. התובעת מצידה, עותרת לחייב את הנתבע לפרוע את השיק. לטענתה, מדובר בשיק שניתן לה על ידי הנתבע עצמו, לצורך סילוק חובותיה של חברת פרפקט סלטים בע"מ שבבעלות אביו. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהגישו, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל, ואנמק. תחילה, אין חולק על קיומו של חוב לתובעת ואין חולק על סכומו. החייבת העיקרית הינה חברת פרפקט סלטים בע"מ, שהינה חברה שבבעלות אביו של הנתבע. לא הנתבע ולא אביו, אשר העיד מטעמו, חלקו על עובדות אלה. כאמור, טענתו של הנתבע הינה כי לא חתם על השיק וכי אין הוא יודע כיצד נמסר לתובעת. בנסיבות העניין, הנטל על התובעת להוכיח את החתימה והמסירה. טענה זו הוכחה לפניי. בסיכומיו, ביקש ב"כ הנתבע שלא להתייחס להסכם שנערך ביום 29.2.11 בין התובעת לבין אביו ואחיו של הנתבע (להלן : הסכם הפשרה) כראיה בתיק זה. דין הבקשה להידחות. אכן, הסכם הפשרה לא סומן כמוצג בתיק, אולם הוא הוגש לתיק בית המשפט כבר ביום 11.3.12, ובהמשך נחקר עליו אביו של הנתבע, אשר אישר חתימתו עליו. לו חפץ הנתבע להתנגד להגשתו, היה עליו לעשות כן במעמד החקירה, בטענה להרחבת חזית או בכל טענה אחרת. משלא עשה כך ותוכנו אושר על ידי אביו של הנתבע, אין הוא רשאי עוד לעשות כן. לפי שפתחתי במסמך זה אדרש אליו כעת. מדובר בהסכם להסדרת חוב לתובעת של חברת פרפקט סלטים, של אביו של הנתבע מאיר, של אחיו של הנתבע כפיר, של הנתבע ושל חברת תפודי העמק. במסגרת הסכם הפשרה מאשרים אבי הנתבע ואחיו, החתומים על ההסכם, את סכום החוב כלפי התובעת וקובעים את דרך סילוקו. עוד נותנים הם דעתם לשיק שלפניי ומאשרים, בין היתר, כי הנתבע הוא שחתם על השיק שנמסר לתובעת על חשבון החוב, וכי בדין הוגשה התובענה שלפניי. כך, במסגרת ההואיל החמישי להסכם נכתב: "הואיל והחייב 4 (הנתבע בהתאם לכותרת ההסכם - ת.נ.ש.) מסר שיק לביטחון לטובת הזוכה (התובעת בהתאם לכותרת ההסכם - ת.נ.ש.) בסך 128,000 ₪ לתאריך 6.5.09 אשר חזר מסיבת אכ"מ" ועוד נכתב בהמשך (סע' 16 להסכם הפשרה): "החייב 4 לא יחתום על הסכם זה אך במידה והחייבים לא יעמדו בהסכם זה, רשאי הזוכה להמשיך בהליך המשפטי שעוכב כנגד חייב 4. חייבים 2 ו - 3 יצהירו ויודו כי השיק בגינו נפתח הליך הוצל"פ כנגד חייב 4 ניתן על ידי חייב 2 כשהוא חתום ע"י נתבע 4 ושימש כשיק ביטחון לחובות חייב 1 והחתימה על השיק לא זויפה ונחתמה בנוכחות חייב 2 וניתנה כדין לזוכה". אכן, הנתבע שלפניי לא חתם על הסכם הפשרה, אשר הוגש על ידי ב"כ התובעת לבית המשפט לצורך מתן תוקף של פסק דין, ולפיכך אף לא ניתן פסק דין על יסודו. אולם, הסכם הפשרה אוצר בחובו את גרסת אביו של הנתבע לעניין אופן היווצרות החוב כנגד הנתבע. אף כי בעדותו טען שלא נתן את השיק לתובעת ואינו יודע כיצד הגיע לידיה, ועוד טען כי שמו של הנתבע צריך היה להיגרע ממנו, סבורני כי מגרסה זו, שאושרה בחתימתו, אין הוא רשאי לחזור. משכך אושר על ידי אביו של הנתבע, אשר כאמור העיד מטעמו בהליך זה, קרסה למעשה הגנתו של הנתבע כי לא הוא שחתם על השיק או כי לא נמסר לצורך פירעון החוב לתובעת. הנתבע עצמו לא התייחס בעדותו להסכם הפשרה ולא ביקש להבהיר הוא עצמו או באמצעות חקירת אביו בנקודה זו, מדוע כך נכתבו הדברים. לשאלת ב"כ התובעת מדוע כך נכתב בסע' 16 להסכם השיב "אין לי שמץ של מושג" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 3). הנתבע טען בעדותו, כי מעולם לא נתן שיקים לאביו ואף אחד לא נוגע בפנקס השיקים חוץ ממנו (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 23 - 24). טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהשיק נושא הליך זה אינו השיק היחיד המגיע לידי התובעת. כפי שהוכח במהלך שמיעת ההליך, כבר בעבר ניתן שיק מחשבונו של הנתבע לתובעת, על סך של 4,200 ₪ (ת/2). לשאלת ב"כ התובע אם נגנבו ממנו שיקים השיב הנתבע "לא יודע" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 15 - 16). תשובה זו הינה מגמתית ומתחמקת, ולא מצאתי כי ניתן לקבלה. אציין בהקשר של שיק זה, כי אביו של הנתבע לא הכחיש שאפשר שהוא עצמו נתן את השיק הנ"ל לתובעת, בגין חשבונית שמספרה צוין בגב השיק. לדבריו, ובמענה לשאלת ב"כ התובעת אם מדובר בשיק שהוא אישית נתן לתובעת וקיבל חשבונית, השיב: "יכול להיות. אני לא יודע להגיד לך, עבר המון זמן ואין לי זיכרון טוב" (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 14). אף כי בהמשך דבריו טען כי ככל הזכור לו לא לקח את השיק מהנתבע והציע כי מנהל התובעת קיבלו מאחר, הרי שעיון בשיק אינו מעלה שהשיק הגיע לידי התובעת (או לאביו של הנתבע) באמצעות הסבה, וטענה זו אינה סבירה. כאמור, איני רואה לסמוך על גרסת הנתבע, אשר ביחס לשיק נוסף שהוצג בפניו (ת/1 ), טען בתחילה כי החתימה המתנוססת עליו אינה חתימתו, אף כי הכיר את האדם לטובתו נמשך. לאחר מכן, אישר כי השיק נחתם על ידו, והעיד כי כל שנה הוא משנה את חתימתו. ב"כ הנתבע הפנה לכך שהתובעת לא הוכיחה את החתימה בחוו"ד גרפולוג, אף שב"כ הצהיר כי לא ניתן להוכיח את התביעה בדרך אחרת. גם טענה זו דינה להידחות. אף אם נכון לראות בדברים שנאמרו על ידי ב"כ התובעת משום הצהרות, הרי שעניין זה צריך שיובא בחשבון כאשר נשקלות בתום ההליך הראיות בתיק, ובידי התובעת היו די ראיות להוכחת החתימה גם ללא חוו"ד. על אף שגם גרסתה של התובעת אינה חפה מקשיים, עדיפה גרסה זו בעיני על זו של הנתבע. עיקר הקושי בגרסה הינו בסוגיית הכיתוב על השיק. כטענת ב"כ הנתבע, בעדותה טענה הגב' עופרה מועלם (פקידה ומנהלת כספים אצל התובעת), כי הכיתוב בשיק נעשה על ידה לבקשת מנהל התובעת אלי. אלי עצמו העיד כי כתב היד שלו (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 14). חרף האמור, סוגיה זו הינה משנית וגם ככזו, לא לובנה במלואה (כגון מי כתב מה על השיק, וראה גם דברי אלי בהמשך הדברים כי הפקידה מילאה את הסכום לפי כרטסת הנהלת חשבונות (שם בש' 29 - 30)). משכך, ובהעדר מחלוקת על סכום החוב הנקוב בו, לרבות על פרטיו הנוספים אלא על החתימה בלבד, לא מצאתי לייחס לכך משקל רב. שני העדים אישרו, כי הנתבע מסר בעצמו את השיק לתובעת בנוכחות אביו, לצורך פירעון חובות האב והחברה וזאת במשרדי התובעת ולאחר שחתם עליו לפני מנהל התובעת. מנהל התובעת לא נחקר ביחס לדברי ב"כ במסגרת קדם המשפט (אליהם מפנה ב"כ הנתבע בסיכומיו) ולא נתבקש להבהיר מדוע נאמר במסגרת זו כי השיק לא נתקבל ישירות מידי הנתבע. משכך, בעיקר נוכח גרסת האב בהסכם כי הנתבע חתם על השיק, לא ראיתי בכך כדי לפגום בתביעה. טענת הנתבע כי לא צמחה לו כל טובת הנאה ממסירת השיק - דינה להידחות. השיק עמד כעירבון לסילוק חובות אביו, ואיפשר המשך משיכת סחורה מהנתבעת. אביו של הנתבע, כפי שהעיד על עצמו, היה נתון בחובות משמעותיים ולא עמד בהסדרים שנעשו עמו. בנסיבות העניין, מצאתי לקבל כי נעזר בבנו לצורך קבלת אשראי נוסף מהתובעת, כפי שלמעשה אישר הוא עצמו במסגרת הסכם הפשרה עליו חתם. לסיכום, התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבע בהוצאות המשפט של התובעת בסך של 15,000 ₪. התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצאה לפועל. שיקיםשטר