בעסקאות ניכיון נוהג הבנק לעיתים ליצור קשר עם הסניף הנמשך על מנת לקבל אינפורמציה בדבר יכולתו הכלכלית של המושך ומצב החשבון הנמשך. במקרה דנן, במועד הסבת השיק נערכה שיחה עם הבנק הנמשך, במסגרתה נמסר לבנק כי אין החזרות בחשבון הנתבעת וכי סכום השיק סביר. השיק הוצג לפירעון במועד הנקוב בו, אולם לא כובד על ידי הבנק הנמשך מחמת מתן הוראת ביטול על ידי הנתבעת. יתרת חובו של האני בחשבון גבוהה מסכום השיק. טענות הנתבעת הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בגידול ביצי רבייה. הנפרע - האני, הינו הבעלים של חברת מיטב חקלאות בע"מ (ולהלן: מיטב), שעיסוקה בין היתר באספקת ציוד לולים וביצי רבייה. בין המבקשת ובין מיטב שררו יחסי אמון מוחלטים, לאורך שנים רבות של פעילות עסקית משותפת והדדית. בתחילת חודש דצמבר 2007 הושג הסכם בין הנתבעת לבין מיטב באמצעות האני, לפיו תספק מיטב לנתבעת כ- 2.5 מליון ביצי רבייה במהלך חודש אוגוסט 2008. הצדדים סיכמו כי לאחר הספקת הסחורה יערכו התחשבנות סופית. הנתבעת הבהירה כי משך הזמן בין מועד כריתת ההסכם לאספקת הסחורה עמד על 9 חודשים, שזהו משך הזמן שעוברת להקת רביה מיום ראשית גידולה ועד למועד בו היא מטילה. בסמוך למועד בו הייתה אמורה מיטב לספק את הסחורה, מסרה הנתבעת המחאות דחויות לזכות מיטב והנפרע, בין היתר ההמחאה נשוא הליך זה. סך העסקה עמד על 600,000 ₪ (0.25 אג' לביצה לא כולל מע"מ). בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה מיטב עקב מבצע עופרת יצוקה, לא סיפקה מיטב את הביצים לנתבעת. בשל קשיים אלה גם סוחרה ההמחאה נשוא תיק זה, חרף כשלון תמורה בין הצדדים. לתצהירה צרפה הנתבעת את אישורה של מיטב ושל מנהלה עאמר אשתיוי לאמור. בנסיבות העניין, משלא התקיימו התנאים האמורים לעיל, שהינם תנאים במסירה על פי סע' 20 ב(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (ולהלן: פקודת השטרות), פקעה ההמחאה ולא קמה לבנק זכות קניינית מכוחה. עוד נטען, כי מדובר בשיק שסחרותו הוגבלה בהסכמת הצדדים ובאמצעות הכיתוב "שלמו ל...". בנסיבות העניין אין יריבות בין הצדדים. ועוד, בהתחשב באמור, הבנק לא נטל את השיק בתום לב. מראה ההמחאה מלמד לכל הפחות על ספקות בדבר סחרותה. יש לייחס משמעות לכך שמי שנתן את התמורה הינו תאגיד בנקאי, וכי בנק עלול לחוב בגין רשלנותו כשלא נזהר והעמיד אשראי ו/או עשה ניכיון שיקים ו/או נתן תמורה כנגד שטר שעבירותו מוגבלת. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובשאר הראיות שהובאו לעיוני, אני מוצאת לקבל את התביעה, ואנמק. לטענת הנתבעת היא לא קיבלה כל תמורה במסגרת עסקת היסוד ונוכח העובדה שהבנק אינו אוחז כשורה, אין הוא זכאי להיפרע ממנה. אדרש לטענות אלה לפי סדרן. אשר לסוגיית כשלון התמורה - כזכור, על פי הטענה דובר בעסקה לרכישת ביצי רבייה. מר סקוברוניק, שהעיד לנתבעת, הינו נציג בקבוצת החברות שהנתבעת משתייכת אליה וריכז בשמה את כל החומר הנוגע למיטב חקלאות. המצהיר לא נטל כל חלק בקשירת העסקה לגופה ומעדותו עלה כי אינו בקיא בפרטיה. למעשה, לא היה בפיו כל מידע בדבר מועד קשירת העסקה ומועד ביטולה. שאלות שהופנו אליו הנוגעות למועדים אלה, לא סיפקו יותר מאשר השערות בלבד. לעניין מועד העסקה, העיד כי נוכח העובדה שאספקת הביצים הייתה צריכה להיות בחודש אוגוסט 2008 העסקה בוצעה כ - 9 חודשים קודם לכן היינו בדצמבר 2007. בכל הנוגע למועד כשלון העסקה, עדותו הייתה אף פחות ברורה. לדבריו, ולשאלה האם לאור העובדה שאספקת הביצים היתה אמורה להתחיל באוגוסט 2008 יצר מישהו מטעם הנתבעת קשר עם הנפרע כדי לברר מה קורה, השיב בתחילה כי "היינו בקשר עם עאמר וזמן לא רב לאחר מכן נתבשרנו שלא נקבל את הביצים" (עמ' 13 ש' 21). לשאלה מתי קרה הדבר במדויק השיב כי אינו זוכר (שם ש' 29). בתצהירו טען, כי הנימוק לאי האספקה היה קשייה הכלכליים של מיטב שנגרמו בשל מבצע עופרת יצוקה. נוכח העובדה כי מבצע זה החל בדצמבר 2008, הרי שאין מועד זה תואם את מועד האספקה הנטען כגורם שהכשיל את העסקה. לדבריו, עאמר הודיע להם עוד לפני המבצע כי לא יסופקו הביצים, ואולם בהתחשב בכך שמדובר בהפרשי מועדים של למעלה מחצי שנה, הרי שהסבר זה אינו מניח את הדעת. יתרה מכך, אין בהסבר זה כל מענה לשאלה הכיצד זה, אף שידעו על ביטול העסקה בסמוך למועד האספקה, נפרעו בבנק שני שיקים אחרים מאותה עסקה בחודשים אוקטובר ונובמבר 2008. לדבריו, השיקים נפרעו בטעות. הסבר זה אף הוא למצער, חסר. כל שידע המצהיר לומר הוא כי נטל חלק בביטול העסקה (עמ' 10 ש' 31) וכי ביצים לא סופקו. לא מצאתי כי יש בכך די. מן הראוי היה, לפי שעיקר טענתה של הנתבעת הינה לכשלון תמורה מלא בעסקה היסוד, כי יובא מצהיר מטעמה שיהיה בקיא בפרטי העסקה שכשלה ויוכל להעמיד תשובות ברורות יותר. יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את אי הבאת מצהיר רלוונטי מטעמה, שיכול לשפוך אור על פרטי העסקה. זאת ועוד, סוגיית משיכת השיק על שמו של האני ולא על שם מיטב, עמה לכאורה נקשרה העסקה, נותרה אף היא לוטה בערפל. לכאורה, העסקה אף לא נקשרה עם האני עצמו אלא עם אחיו עאמר, שהוא אף זה שחתום על נספח א' לתצהיר הנתבעת כנציג מיטב. לדברי המצהיר ולשאלה עם מי נקשרה העסקה השיב "כל העסקאות היו עם מיטב. אי אפשר לעשות עסקים עם האני כי הוא לא עוסק מורשה והוא לא עצמאי. השיקים ניתנו לו כיוון שבגידול של להקה זה לא מהיום למחר וזה לוקח 9 חודשים וכדי שהוא יתחיל לבצע את העסקה ולגדל את הלהקה זה שיקים שניתנו לו כביטחון שיהיה לו כיסוי בעוד 9 חודשים שהוא יקבל שיקים אחרים אחרי שמיטב חקלאות תוציא חשבונית. חברת מיטב תוציא לנו חשבונית, והוא אמור להחזיר לנו את השיקים האלה ולקבל שיקים חדשים. זה הרעיון שבסיס ההמחאות האלה. כפי שנהוג בענף. (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 9-14). בצדק טענה ב"כ הבנק, כי עניין מתן השיק לביטחון לא נזכר כלל בתצהיר הנתבעת ומהווה על כן הרחבת חזית אסורה. יתרה מכך, אין זכר בשיק כי ניתן לביטחון ואין הדבר כשלעצמו מתיישב עם פירעונם של שיקים אחרים מאותה עסקה. גם במסמך נספח א' לתצהיר לא מצאתי כי יש לסייע לנתבעת. מסמך זה נערך לכאורה על ידי מיטב ועאמר, להצהיר כי ההמחאות נמסרו למיטב על תנאי - אספקת הסחורה. התנאי לא התקיים בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה מיטב, והשיקים סוחרו לאחר כשלון התמורה. אף שהמסמך נחתם בפני מי שנחזה כסמנכ"ל הנתבעת קרמון, הרי שקרמון לא התייצב להעיד עליו. הנתבעת עצמה אינה נזכרת במסמך, ואף מי מחותמיו לא התייצב. בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש ליתן לו משקל ראייתי כלשהו. בהקשר הכולל אף מצאתי, כי קשה לקבל שעסקה בהיקף כה נרחב תבוצע ללא כל תיעוד בכתב בדבר מתן השיקים, מועדם, הסכמות הצדדים המדויקות ועוד. מכל האמור לעיל, משלא הוכחו פרטי העסקה מועדיה, כמו גם יתר הפרטים ביניהם תמורתה הנטענת, לא שוכנעתי גם בכישלונה. אשר לסוגיית האחיזה בשטר - חרף קביעתי זו, וגם אם היה מקום לקבל את טענת הנתבעת בדבר כשלון התמורה, הרי שאין בכך כדי לסייע לה, שכן הוכח שהבנק הינו אוחז כשורה וממילא מתגבר על טענה זו. סע' 28 לפקודה קובע מיהו אוחז כשורה: (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. אין מחלוקת כי הבנק נתן תמורה במזומן בעד השיק. הנתבעת בסיכומיה לא חלקה על כך (חרף הכותרת בסע' ג' לסיכומים) ומעיון במסמכים שצורפו לתצהירה של הגב' פישר (מנהלת המחלקה העסקית וסגנית מנהלת סניף עפולה של הבנק דאז) עולה כי במועד ההסבה של השיק לבנק זיכה הבנק את חשבונו של האני בסך של 100,000 ₪ (בגין שיק זה ובגין שיק נוסף). עיקר טענת הנתבעת בהקשר זה הינה כי הבנק נטל את השטר כשהוא פגום, שכן המילה "לפקודת" חסרה ממנו ותחתיה מופיע הכיתוב "שלמו ל...". לדבריה, הבנק צריך היה ללמוד מכך כי מדובר בשיק שאינו סחיר ומשנטל אותו כך, נשלל תום לבו הדורש לשם הקביעה כי מדובר ב"אוחז כשורה". טענה זו יש לדחות. סע' 7 (ד) לפקודת השטרות מורה כי: "שטר בר-פרעון לפקודה הוא שטר שנאמר בו כך, או שנאמר בו שהוא בר-פרעון לאדם מיוחד ואין בו מלים האוסרות העברתו או המורות על כוונה שלא יהא עביר". בע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, נה(4), 83, נאמרו בהקשר זה דברים אלה: "אין לשכוח כי הדיבור "לפקודת" הוא דיבור מיותר - שכן הדין קובע ששיק הוא "לפקודה" (סעיף 7 לפקודת השטרות [נוסח חדש] - המופיע כעניין שבשיגרה בכל השיקים. ראו ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק [6], בעמ' 504). הבנקים, שמדפיסים את טופסי השיק, לא למדו לקח וממשיכים להשתמש בדיבור זה ("לפקודה") בלא כל צורך, ותוך גרימת בעיות פרשנות והתדיינות מיותרת. יש לקוות כי ביום מן הימים ישמעו לדעת יועציהם המשפטיים וימחקו תוספת מיותרת זו". בשיק שלפניי המילה "לפקודת" כבר אינה מודפסת, כאמור, אין בה צורך. בטופס מודפסות המילים "שלמו ל.." משמע, אין בשיק מחיקה כלשהי שיכולה הייתה אולי לעורר חשש אצל הבנק. יתרה מכך, בהקשר זה מפנה ב"כ הבנק לע"א 4048/98 בנק לאומי לישראל ב"ע נ' מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ (פורסם במאגרי המידע) הקובע כדלקמן : "מחיקת המילה "לפקודת", או מילה דומה לה, אין בה כשלעצמה כדי לפגוע בסחירותו של השיק, שכן השיק הוא מסמך סחיר מעצם טבעו וטיבו גם אם המילה "לפקודת" איננה מופיעה עליו; וכדי להגביל את הסחירות דרושות מילים ברורות ומפורשות (ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק פ"ד י"ד 502; לרנר, דיני שטרות 218-219). על כורחך אתה אומר כי מחיקת המילה "לפקודת" בעניננו - אין לה נפקות משפטית ככל שהדבר נוגע לסחירותו של השיק אל המערער. קבלת השיק על-ידי המערער כאשר המילה לפקודת נמחקה - איננה פוגעת בזכות קניינו בשיק ואיננה מונעת ממנו לתבוע על פיו עם חילולו. דברים אלה אמורים ביתר תוקף, כאשר בענייננו לא נוסף על השיק כל ביטוי מפורש המונע את סחירותו (כמו למשל: למוטב בלבד או לא סחיר), וכל מה שנעשה הוא מחיקת המילה "לפקודת" ולא יותר מכך". על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 2115/00), אשר אישר מפי כב' הש' לוין את הקביעה כך: "הקביעה כי סחרותו של השטר לא נפגעה עקב מחיקת המילה "לפקודת" נכונה ללא ספק מבחינה משפטית". בשים לב לאמור לעיל, הרי שעיון בשיק אינו מלמד כי כוונת הצדדים הייתה להגביל את סחירותו. כאמור אין בשיק מחיקה של הוראה כלשהי ואין בו צירוף המילים "למוטב בלבד" או כיתוב אחר, אשר יצביע על כוונה להגבלת הסחירות. השיק אינו משורטט בכל צורה שהיא אשר יכולה הייתה או צריכה הייתה לעורר ספק כלשהו בדבר כוונת מושכו להגביל את סחירותו. זאת ועוד, במקרה שלפניי, כאשר נתן בידי לקוחו (האני) את התמורה, הבנק אף טרח ובדק כלפי המושכת כי מדובר בסכום סביר הנמשך על ידה וכי אין החזרות שיקים בחשבון. מהאמור לעיל הוכח כי הבנק אוחז כשורה לאחר שנטל את השיק בתום לב ובעד ערך, ועל הנתבעת לפורע סכומו בהתאם לחתימתה. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ בסך של 7,500 ₪. התובע רשאי לחדש את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל. בנקניכיון שיקים