לאחר התאונה התברר, כי הנתבע נהג תחת השפעת אלכוהול

לאחר התאונה התברר, כי הנתבע נהג תחת השפעת אלכוהול כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב המבוטח על ידי אליהו נזקים כבדים, אשר בגינם הוכרז כאבדן כללי. בהתאם להתחייבותה על פי פוליסת הביטוח ועל סמך הערכת שמאי, שילמה אליהו למבוטחה סך של 26,079 ₪, לאחר ניכוי השתתפות עצמית. אליהו טענה, כי התאונה ארעה בשל רשלנותו של הנתבע, אשר נהג תחת השפעת אלכוהול, סטה מנתיבו ופגע ברכב המבוטח על ידה. נטען, כי בשל אחריותו לתאונה הוגש כנגד הנתבע כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בחיפה. 2. הנתבע התגונן מפני התביעה והכחיש באופן גורף את הטענות שנטענו בכתב התביעה בנוגע לארוע התאונה, ללא גרסה עצמאית באשר לנסיבות התאונה. עוד טען הנתבע, כי היה מבוטח אצל שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן "שומרה") בפוליסה המכסה את חבותו כלפי צד שלישי ולכן, על שומרה לשאת בנזקים הנטענים. נטען, כי שומרה דחתה את תביעתו, למרות חובתה כמבטחת. בד בבד, הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי הן כנגד שומרה, בטענה שביטחה את הרכב, והן כנגד מר אמיר בוהדנה (להלן "בוהדנה"), שהיה בעליו של הרכב בו נהג הנתבע בעת האירוע. הנתבע טען, כי הודיע לשומרה על קרות התאונה ושיתף פעולה עמה אולם, שומרה דחתה את בקשתו בטענה, כי בעת התאונה היה תחת השפעת אלכוהול. עוד טען, כי הפוליסה אינה מחריגה נהיגה בשכרות מהכיסוי הביטוחי. בהמשך, הכחיש הנתבע את הטענה כאילו בוהדנה מסר לשומרה הודעות כוזבות או הסתיר ממנה מידע וכי ממילא טענה זו אינה מעניינו וכלפיו נוצר מצג לפיו, קיים ביטוח תקף. 3. שומרה התגוננה מפני ההודעה לצדדים שלישיים ועתרה לסלק את התביעה על הסף. לטענתה, טרם הגשת התביעה נשוא תיק זה, הגישה אליהו כנגדה תביעה בגין נזקי הרכב למוסד לבוררות של איגוד חברות הביטוח לישראל "בנועם", מכוח הסכם בוררות שהם צד לו. במסגרת הליך הבוררות, התגוננה שומרה בטענה, כי מבוטחה הסתיר ממנה עובדות מהותיות בקשר לאירוע התאונה, לרבות זהות הנהג, בכוונת מרמה, כאשר בטופס ההודעה על אירוע התאונה מסר כי הוא זה שנהג ברכב ולא הנתבע. ביום 13.5.2009 ניתן פסק הבורר, אשר דחה את תביעת אליהו וקבע, כי התנהגותו של מבוטחה של שומרה במקרה זה, אשר באה לידי ביטוי במסירת עובדות כוזבות, נופלת לגדרה של מרמה בתביעת תגמולים ולכן, על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, אין המבוטח זכאי לתגמולי ביטוח. שומרה טענה, כי משנדחתה תביעתה בהליך הבוררות, מוצתה עילת תביעתה והיא מנועה מלהגישה כנגד המזיק (הנתבע). עוד נטען, כי בהתאם לסעיף 21 לחוק הבוררות, פסק הבוררות מחייב את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בי-דין. לפיכך, משהכריע פסק הבורר בעילת התביעה של אליהו כנגד שומרה, נוצר מעשה בי-דין מסוג השתק עילה, המונע מאליהו להגיש תביעתה כנגד הנתבע. בעניין זה הפנתה שומרה לפסק דין שניתן בת"א 20942/05. 4. הצד השלישי מס' 2, אמיר בוהדנה, לא התגונן מפני ההודעה אולם, לא הוכח בפני באופן כלשהו, כי ההודעה לצד שלישי נמסרה לידיו. לפיכך, ההודעה לצד שלישי כנגדו תמחק. 5. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, בהתאם לתקנות. במהלך דיון ההוכחות הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה, הנתבע אחראי לתאונה וכי קיים אשם תורם של מבוטחה של אליהו, בשיעור של 15%. עוד הוסכם, כי הנזק ייקבע בהתאם לשיעורי האחריות, מתוך סכום התביעה. המצהירים מטעם הצדדים נחקרו על תצהיריהם. משלא הוגשו סיכומיה של אליהו, נדחתה תחילת תביעתה אולם, לאחר מכן בוטל פסק הדין בהסכמה והצדדים הגישו סיכומיהם. דיון והכרעה 6. השאלה העיקרית בתיק זה הינה, האם לאור הליך הבוררות קיים מעשה בי-דין (אם מכח השתק פלוגתא ואם מכח השתק עילה), שיש בו, כטענת שומרה, כדי למנוע מאליהו הגשת התביעה דנן כנגד הנתבע. לטעמי, התשובה לשאלה זו שלילית. 7. נזכיר, כי השתק פלוגתא והשתק עילה הינם שני ענפים של הכלל בדבר מעשה בי-דין. השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת, וזאת בהתקיים ארבעה תנאים. הראשון - הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות זהה, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. השני - התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה וניתן לצדדים יומם בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא. השלישי - ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהיעדר הוכחה. הרביעי - ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה (ע"א 246/66 קלוג'נר נגד שמעוני, פ"ד כב(2) 561, ע"א 303/79 אבני נגד גליקסמן, פ"ד לה(1) 92, ע"א 1041/97 סררו נגד נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, ע"א 1545/08 מוסקונה נגד סולל בונה בע"מ (4.3.2010). על פי הכלל של השתק עילה, משעה שנדונה שאלה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך (ובכלל זה גם בורר), אין מקום להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים, אם מבוססת התביעה הנוספת על עילה זהה לזו של העילה הראשונה (ראה ע"א 246/66, לעיל). 8. אין חולק, כי בין אליהו לבין שומרה התנהלה בוררות במסגרת הליך "בנועם". במסגרת הליך זה, הגישה אליהו תביעה כנגד שומרה, במסגרתה טענה, כי נהג הרכב המבוטח על ידי אליהו (הנתבע) התרשל בנהיגתו וגרם ברשלנותו לארוע התאונה ולנזקים לרכב המבוטח על ידי אליהו. 9. שומרה התגוננה מפני התביעה בהליך הבוררות וטענה כי לא קיים לארוע כיסוי ביטוחי מטעמה, מאחר ונהג הרכב המבוטח נהג בשכרות וכי "הנתבע 1" (כך במקור - א.ר.) הסתיר ממנה כי נהג במצב של שכרות ובכך נהג בחוסר תום לב והפר את סעיפים 24 ו - 25 לחוק חוזה הביטוח. לחילופין, טענה כי מבוטחה (בוהדנה) הסתיר ממנה מידע זה ובטופס ההודעה על מקרה הביטוח רשם כי הוא שנהג ברכב בעת ארוע התאונה. לטענתה, בוהדנה מבוטחה נהג כלפיה בכוונת מרמה ולכן, היא פטורה מחבותה לשלם את תגמולי הביטוח. לחילופין, טענה כי יש להטיל על נהג הרכב המבוטח על ידי אליהו אשם תורם, מאחר וגם הוא נהג תחת השפעת אלכוהול ולכן, לא זהה את התנהלות רכבו של בוהדנה. 10. עיון בפסק הבוררות מעלה, כי הבורר דן אך בטענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי למקרה הנדון על פי פוליסת הביטוח של שומרה. הבורר קבע, כי פוליסה זו אינה כוללת הוראה מפורשת המשחררת אותה מתשלום תגמולי ביטוח כשסיבת התאונה הינה נהיגה תחת השפעת אלכוהול, להבדיל מהשפעת סמים, שלגביה ישנה הוראה מפורשת. לפיכך, קבע כי שומרה אינה פטורה מלשאת בנזקי הרכוש שנגרמו הן למבוטחה והן לרכב צד ג'. בהמשך, דן הבורר בשאלה, האם מעשיו של מבוטח שומרה (בוהדנה), שבאו לידי ביטוי במסירת הודעה לפיה נהג ברכב בעצמו, בעוד שבפועל נהג בו הנתבע ובהסתרת העובדה כי בעת אירוע התאונה היה הנהג תחת השפעת אלכוהול, עולים כדי מעשי מרמה הפוטרים את שומרה מתשלום תגמולי הביטוח. הבורר קבע, כי מדובר בעובדות כוזבות העולות כדי כוונת מרמה ולכן, על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, אין המבוטח זכאי לתגמולי הביטוח. מנימוק זה נדחתה התביעה. 11. פסק הבורר לא דן בשאלת האחריות של הנהגים לאירוע התאונה שבעטיו נגרמו הנזקים לרכב המבוטח על ידי אליהו. לכן, לא קיים השתק פלוגתא בנקודה זו. מנגד, עילת התביעה שנדונה על ידי הבורר זהה לחלוטין לעילת התביעה בהליך נשוא תיק זה. אלא, שלא די בכך כדי לדחות את התביעה. 12. על פי סעיף 21 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, באין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בי-דין. בע"א 718/75 שרה עמרם נגד גד סקורניק, פ"ד לא(1) 29, נקבע כי עצם העובדה שלא קיימת זהות מוחלטות בין הצדדים להליך הראשון, אינה מונעת את ההסתמכות על השתק פלוגתא. די בכך שבעל הדין הוא חליפו של בעל הדין בהליך הראשון או שיש "קירבה משפטית" (PRIVITY) בינו לבין בעל הדין בהליך הראשון או שיש זהות אינטרסים בין בעלי הדין, כדי לענות על התנאי של זהות בעלי הדין. בענייננו, משעה שבמהלך הבוררות התנערה שומרה ממבוטחה וטענה, כי במקרה הנדון לא קיים כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה, הרי שהיא אינה מהווה עוד חליפתו של המבוטח (בוהדנה) או הנתבע, שאין חולק כי נהג ברכב ברשות ובהתאם, אין בוהדנה או הנתבע מהווים חליפים של שומרה. שומרה אינה יכולה לטעון מצד אחד, כי פוליסת הביטוח אינה מכסה את האירוע ובאותה נשימה, לעלות טענה הפוכה לפיה הנתבע, שאחריותו לתאונה אינה מכוסה לשיטתה בפוליסה, הינו חליפה. בעת הליך הבוררות, כלל לא הייתה זהות אינטרסים בין האינטרס של שומרה לדחות מעליה את חובת התשלום מחמת העדר כיסוי ביטוחי לאירוע לבין האינטרס של הנתבע (ובוהדנה) לפיו, יקבל כיסוי ביטוחי, בין אם נהג הרכב המבוטח אחראי לתאונה ובין אם לאו. יתירה מזאת, האינטרס של הנתבע ובוהדנה, המנוגד לאינטרס של שומרה, כלל לא בא לידי ביטוי בהליך הבוררות. הן הנתבע והן המבוטח בוהדנה לא היו צד להליכי הבוררות, לא הוכח שהסכימו לו ואף לא הוכח כי ידעו אודותיו. פסק הבורר אמנם יצר מעשה בי-דין מכוח השתק עילה בין אליהו לבין שומרה, המונע הגשת תביעה נוספת נגד שומרה אולם, הוא אינו מונע הגשת תביעה ישירה על ידי אליהו כנגד הנהג המזיק (הנתבע), בעילה נזיקית. בדומה, ביחסים שבינה לבין הנתבע או בוהדנה (בעל הפוליסה המבוטח), שומרה אינה יכולה ליהנות מתוצאות פסק הבורר, אשר דן בטענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי, שעה שמבוטחה לא הסכים לו, לא היה שותף לו ולא ידע אודותיו. משעה שהבורר קבע בפסיקתו, כי לא קיים כיסוי ביטוחי, רשאית הייתה אליהו להגיש תביעתה כנגד הנתבע עצמו, אשר נהג ברכב בעת התאונה. עוד ראוי להדגיש, כי הנתבע לא העלה בכתב הגנתו טענה של מעשה בי-דין, שהינה טענת הגנה שיש להעלותה בכתב ההגנה והוא גם לא ביקש לתקן את הגנתו מפני התביעה העיקרית, לאחר שהוגש כתב ההגנה מטעמה של שומרה. גם מטעם זה, הוא אינו יכול ליהנות מטענת ההגנה של מעשה בי-דין. 13. סיכומה של נקודה זו, אני דוחה את טענותיהם של שומרה והנתבע בדבר מעשה בי-דין. לאור תוצאה זו ומאחר והצדדים הגיעו לידי הסכם בנוגע לשאלת האחריות הנזיקית לאירוע התאונה, הרי שלמעשה, מתייתר הצורך לדון ביתר הטענות הנוגעות לתביעה העיקרית, ביחסים שבין אליהו לנתבע. יתר טענותיה של שומרה נוגעות ליחסים שבינה לבין הנתבע, כמי שנהג ברכב וכמי שאחריותו אמורה להיות מבוטחת על פי פוליסת הביטוח שהוציאה שומרה. 14. שומרה טענה, כאמור, כי בוהדנה (בעל הרכב המבוטח אצלה) מסר עובדות כוזבות, כי הפר את חובת הגילוי והסתיר עובדות מהותיות בנוגע למקרה הביטוח, מתוך כוונת מרמה ולכן, היא פטורה מתשלום תגמולי הביטוח, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. 15. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח קובע כי במדה והופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח נועד להרתיע מבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, באמצעות פטור מוחלט של המבטח מחובתו. סעיף זה נועד לסייע למבטחת להתמודד עם בעיית הסיכון המוסרי הטמונה ביתרון המידע שיש למבוטח לאחר קרות מקרה הביטוח (ראה רע"א 9215/10 ‏יצחק פלדמן נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (12.4.2011)). בפסיקה נקבע כי נדרשים שלושה יסודות מצטברים לתחולת הסעיף - מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות, מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נגד אחמד נסרה (19.5.1998); ע"א (י-ם) 9625/06 הפניקס חברה ישראלית לביטוח בע"מ נגד סימה מלכה (5.9.2007); ע"א (חיפה) 3000/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נגד עאמר עלי (26.10.2005). עוד ראוי לציין, כי לעניין טענת רמייה, מוטל על בעל הדין המטיל דופי בצד שכנגד נטל מיוחד באשר למשקל הסגולי של הראיות שעליו להביא בפני בית המשפט (ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נגד פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, ע"א 8308/00 כור מתכת בע"מ נגד מי גולן אנרגיות רוח בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728, ע"א 475/81 זיקרי יעקב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נגד משה גרוס, פ"ד מח(3) 866, 877). הנטל להוכיח את יסודות סעיף 25 מוטל על חברת הביטוח הנתבעת, כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. ברע"א 9215/10 (לעיל) הוכרעה מחלוקת שנתגלתה עד לאותה עת בפסיקה ונקבע, כי מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימות היסוד הראשון והשני, יש לראות בה כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות למבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט, יקבע לפי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נמסרו בכוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מרמה. לפיכך, מבטחת שהוכיחה כי מבוטחה מסר עובדות כוזבות וכי כיזב ביודעין אינה צריכה להוכיח גם את המניע של המבוטח במסירת המידע הכוזב. 16. שומרה ביקשה לבסס את טענתה בדבר מסירת עובדות כוזבות מצד בוהדנה, מבוטחה, על טופס הודעה על מקרה ביטוח, ללא תאריך, אשר הועבר אליה על ידי סוכן הביטוח שלה, במסגרתו נמסר כי מי שנהג ברכב במועד האירוע היה בוהדנה מאיר. אין חולק, כי עובדה זו לא נכונה וכי מי שנהג ברכב הלכה למעשה, היה הנתבע. בנוסף, לא נמסר בטופס ההודעה כי הנתבע נהג ברכב כשהוא שרוי בגילופין. 17. במהלך דיון ההוכחות, ביקשה שומרה להגיש את טופס ההודעה על תאונה באמצעות העד גיל ברמן, שהינו עובד מחלקת תביעות אצלה. המסמך הותר אמנם להגשה אולם נקבע, כי משקלו ייבחן במסגרת פסק הדין. העד גיל ברמן לא ערך את המסמך הנ"ל מטבע הדברים, והוא ראה אותו לראשונה כאשר חתם על התצהיר. הנ"ל גם לא שוחח עם המבוטח בוהדנה ולא זיהה את חתימתו על הטופס. למעשה, לא יכול היה העד ברמן להעיד על טופס זה דבר מידיעתו האישית (עמ' 6, שורות 2 - 11 לפרוטוקול). שומרה, שנטל הוכחת דבר המרמה בדיווח על מקרה הביטוח מוטל על כתפיה, לא טרחה לזמן את בוהדנה לעדות ולא ניסתה לעשות כן, ואילו העד ברמן אף לא ידע לומר האם בוצעה חקירה מטעם חברת הביטוח בעניין נשוא התביעה (עמ' 6, שורות 12 - 15 לפרוטוקול). שומרה לא הוכיחה כי טופס ההודעה על מקרה הביטוח מולא על ידי בוהדנה ולא הוכח כי הוא שחתום על טופס זה. ראוי לציין בהקשר זה, כי על פי שורת הפקס בראש העמוד, ברור כי הטופס נשלח מסוכנות הביטוח (מונטי ביטוחים) ולא מן הנמנע, כי סוכן הביטוח הוא שמלא את הפרטים ושלח את ההודעה מבלי לאמת את הפרטים לאשורם עם בוהדנה. שומרה גם בחרה שלא לזמן את סוכן הביטוח, לצורך הוכחת הפרטים שמסר לו כביכול בוהדנה. הלכה היא, כי הימנעות מלהביא ראיה שיכולה היתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה ראיה לפעול לחובת אותו בעל דין (ע"א 2275/90 לימה נגד רוזנברג, פ"ד מז(2) 606). בנסיבות העניין, הימנעותה של שומרה מלהביא לעדות את סוכן הביטוח, הבקיא בנסיבות רישום בטופס ההודעה על מקרה הביטוח, ואשר לכאורה יש בעדותו כדי לתמוך בעמדתה, פועלת לרעתה ביתר שאת. סיכומה של נקודה זו, שומרה לא עמדה בנטל להוכיח כי בוהדנה הוא שמסר לה עובדות כוזבות, בכוונת מרמה, על מנת להוציא ממנה כספים. 18. פוליסת הביטוח שהוציאה שומרה (צורפה כנספח לתצהיר עדותו של הנתבע) קובעת, כי הכיסוי הביטוחי בה ניתן לכל נהג המורשה על ידי המבוטח בפוליסה, בתנאי שגיל הנהג עולה על 21 שנה וותק נהיגתו לפי רישיונו גדול משנה אחת. אין חולק, כי הנתבע נהג ברכבו של בוהדנה בעת האירוע ברשות ומכל מקום, טענתו בעניין זה לא נסתרה. לפיכך, הגם שאינו בעליו של הרכב, הוא נחשב כמבוטח בפוליסת הביטוח. 19. הנתבע עצמו אישר למן הרגע הראשון בחקירתו במשטרה ולאורך כל הדרך, כי הוא שנהג ברכב בעת אירוע התאונה. כתוצאה מכך הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע. בהמשך, הנתבע גם ציין בפני שומרה כי הוא זה שנהג ברכב בעת שפנה אליה, באמצעות בא כוחו, לאחר שקיבל את התביעה נשוא תיק זה לידיו. העד ברמן מטעם שומרה אישר, כי הנתבע מעולם לא מסר לשומרה מידע קודם ולכן, מעולם גם לא שיקר לחברת הביטוח (עמ' 6, שורה 24 לפרוטוקול). נמצא, אפוא, כי הנתבע, אשר נהג ברכב במועד התאונה מעולם לא מסר מידע לשומרה, לא הטעה אותה וממילא לא שיקר לה ולא רימה אותה בכוונה להוציא ממנה כספים. לא נטען וגם לא הוכח כי הנתבע היה שותף לקנוניה כלשהי יחד עם בוהדנה. 20. הנתבע נהג ברכב והפוליסה מכסה את אחריותו כלפי צד שלישי. משלא הוכחו הטענות בדבר מסירת עובדות כוזבות והעלמת עובדות בנוגע למקרה הביטוח בכוונת מרמה, הרי שלא מתקיים החריג מכח סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ולכן, יהא על שומרה לשפות את הנתבע בגין כל סכום בו יחוייב. 21. כאמור, הצדדים הגיעו לידי הסכמה לפיה, הנתבע אחראי לתאונה וכי קיים אשם תורם של מבוטחה של אליהו, בשיעור של 15%. עוד הוסכם, כי הנזק ייקבע בהתאם לשיעורי האחריות, מתוך סכום התביעה. אין מחלוקת, כי התובעת בטחה את רכבו של מר קריימר וכי היא שלמה לו בחודש אפריל 2007, בהתאם להתחייבויותיה על פי פוליסת הביטוח המקיף, ועל בסיס הערכת שמאי, סך של 26,079 ₪ (בשני תשלומים), לאחר ניכוי השתתפות עצמית. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, על סך של 35,422 ₪. מאחר ונקבע כי אחריותו של הנתבע לתאונה הינה בשיעור של 85%, הרי שעליו לשלם לתובעת סל של 30,108 ₪, בצירוף הוצאות משפט. שומרה תשפה את הנתבע בגין כל סכום בו יחוייב, לרבות הוצאות המשפט. 22. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן: א. הנתבע ישלם לתובעת סך של 30,108 ₪. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת את אגרת התביעה (משוערכת) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 5,300 ₪. הסכום הנ"ל ישולם על ידי הנתבע בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ב. שומרה חברה לביטוח בע"מ, הצד השלישי מס' 1, תשפה את הנתבע בגין כל סכום בו חוייב, כמפורט בסעיף 22(א) לעיל. בנוסף, תשלם שומרה לידי הנתבע את אגרת ההודעה לצד שלישי (משוערכת) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 5,300 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ג. ההודעה לצד שלישי מס' 2 נמחקת, ללא צו להוצאות.משקאות משכרים / אלכוהול