1. התובע נפגע, ביום 16.6.08, בתאונת עבודה, במהלך וכתוצאה מעבודתו, כפועל ייצור אצל מעסיקתו, הנתבעת 1, שי יואב פלסטיק בע"מ (להלן: "התאונה") והמבוטחת, בביטוח אחריות מעבידים, לפי פוליסה בת-תוקף שהוצאה על-ידי הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ. תביעתו דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב תאונת העבודה, על-פי דיני הנזיקין הכלליים. 2. התאונה קרתה במפעלה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שהיה בכפר יהושוע. (להלן: "המפעל"). ביום התאונה הוצב התובע לעבוד על מכונה לגריסת צינורות פלסטיק והמונעת באמצעות מנוע חשמלי המוזן במתח רשת בגודל 380 וולט. בקצה העליון של המכונה, קיים פחת להזנת הצינורות הממוחזרים. צינורות הפלסטיק המוזנים למכונה משונעים לעבר תוף אופקי, ממתכת, המסתובב סביב צירו ומותקן בגוף המכונה. על התוף מותקנות מספר סכיני חיתוך חדות מאוד. וכן, מול התוף מותקנת סכין חיתוך חדה מאוד ומקבועת אל גוף המכונה. (להלן: "המכונה"). 3. צינורות הפלסטיק המוזנים לתוך המכונה, משונעים אל התוף. הם נכרכים סביב התוף המסתובב סביב צירו, במהירות גבוהה מאוד, ונחתכים לגרגירים באמצעות הסכינים המותקנות סביב התוף והסכין האופקית המקובעת אל גוף המכונה. הגרגירים נשאבים החוצה דרך מסננת אל שק איסוף גדול הנקרא "ביג בג". 4. במקרה וקיימת תקלה במכונה עקב עצירת התוף, הן בשל הצטברות גדולה של גרגירים בתוך המכונה והן בשל תפיסת צינורות פלסטיק מסביב לתוף, תיקון המכונה מתבצע באופנים ובשלבים כדלקמן: תחילה מפעיל המכונה/העובד מכבה את המכונה באמצעות כפתור ההפעלה/הכיבוי הנמצא בלוח הבקרה המותקן בצד המכונה; לאחר מכן, הוא פותח את מגן התוף, תחילה משחרר שני הברגים הגדולים שסוגרים את מגן התוף, ולאחר מכן, פותח כלפי מעלה את מגן התוף באמצעות ידית המסתובבת סביב שיניים; בהמשך, הוא מנקה את התוף והסכינים המותקנות עליו; ולבסוף, הוא סוגר בחזרה את מגן התוף, מפעיל מחדש את המכונה וממשיך בביצוע העבודה. 5. ביום התאונה ובמהלך עבודתו של התובע על המכונה שבמפעל, קרתה תקלה במכונה. המכונה נתקעה, בגין תפיסת צינורות פלסטיק מסביב לתוף. התובע ניגש ללוח הבקרה וכיבה את המכונה. הוא לבש כפפות מבד. הוא פתח את מגן התוף. הבחין בצינורות הפלסטיק שעצרו את התוף. אחז באחד הצינורות מפלסטיק ומשך אותו החוצה. הצינורות מפלסטיק השתחררו. התוף הסתובב. הסכינים פגעו בכף ידו הימינית. 6. מיד לאחר התאונה, הובהל התובע , תחילה לקופת חולים כללית ומיד לאחר מכן למרכז הרפואי בני ציון (להלן: "בית-החולים"). הוא נבדק בבית-החולים ואובחנו אצלו פציעה ושברים פתוחים ופגיעה בגידים מישרים באצבעות שנייה, שלישית ורביעית בכף יד ימין. הוחלט על טיפול ניתוחי מידי. בהרדמה כללית, בוצעו שחזור פתוח של השברים וקיבוע על-ידי ICW, הטריית הפצעים ותפירת הגידים המיישרים של האצבעות הפגועות. מהלך הניתוח ולאחריו - תקין. ביום 23.6.2008, שוחרר התובע לביתו עם המלצות של אנלגטיקה לפי צורך, חופש מחלה וביקורת במרפאת חוץ אורתופדית. 7. בהמשך, היה התובע בטיפול רפואי אצל הרופאים המטפלים בקופת החולים ובמרפאת חוץ אורתופדית של בית-החולים. וכן, הוא קיבל טיפול פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. 8. התובע הגיש, בזמנו, תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") לתשלום דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה. המוסד הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המוסד קבעה לתובע דרגת נכות רפואית, זמנית ויציבה, כדלקמן: - 100%, מיום 16.9.2008 ועד ליום 31.3.2009. - 19%, צמיתה, מיום 1.4.2009, בשל מכלול הפגימות באצבעות שנייה, שלישית ורביעית בכף יד ימין. תגמולי המוסד (דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה) ששולמו לתובע, בגין התאונה, ולאחר שערוך להיום, מגיעים לסך של 78,278 ₪. 9. במהלך המשפט, הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני, שקיבל (ביום 2.11.2010) תוקף של החלטה, לפיו נכותו הרפואית המשוקללת והיציבה של התובע, בגין התאונה, היא 16% (במעוגל), כמפורט דלהלן: א. עבור מכלול הפגימות הרפואיות באצבע שנייה בכף יד ימין - 7%, לפי סעיף 44(3) לתקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי") ב. עבור מכלול הפגימות הרפואיות באצבע שלישית בכף יד ימין - 5%, לפי סעיף 44(4) לתקנות הביטוח הלאומי. ג. עבור מכלול הפגימות הרפואיות באצבע רביעית בכף יד ימין - 5%, לפי סעיף 44(4) לתקנות הביטוח הלאומי. (ראו גם - פרוטוקול עמ' 3, ש' 14-13). טענות התובע 10. התובע טוען, כי הנתבעת אחראית, באופן בלעדי, לתאונה ולנזקיו הנתבעים. בנסיבות המקרה דנן חלים הכללים של "הדבר מעיד על עצמו, לפי הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה") ו- "דברים מסוכנים", לפי סעיף 38 לפקודה. לחילופין, הוא מבסס את עילת תביעתו על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה; והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה. 11. התובע ממשיך וטוען, כי רשלנותה של הנתבעת התבטאה, בין השאר, במעשים ובמחדלים כדלקמן: א. לא הנהיגה במפעל שיטת עבודה בטוחה ולא דאגה לקיום שיטה כזו הלכה למעשה; תחת זאת, היא הנהיגה שם שיטת עבודה מסוכנת, פסולה ולא בטיחותית כלל צרכה לביטחונם של העובדים ובכללם התובע; ב. חדלה מלקיים פיקוח ובקרה נאותים ומספקים בכל עת על נוהלי והרגלי העבודה בכלל ועבודת התובע בפרט; ג. לא הציבה במקום עבודתו של התובע שלטי אזהרה או הדרכה מתאימים ומובנים בדבר עצם ומקום קיומו של מפגע בטיחות וסכנות, בדבר הוראות הבטיחות ובדבר השימוש בציוד מגן אישי; ד. חדלה מלספק לתובע אמצעי מיגון כלשהם או ציוד מגן אישי לשם הגנה על איברי גופו מפני הסכנות הכרוכות בביצוע עבודתו. לא סיפקה לתובע כלים או אביזרים או עזרים תקינים ותקניים לשם ביצוע עבודתו תוך כדי הרחקת הסכנה הטמונה בעבודה על המכונה מאיברי גופו; ה. לא הדריכה ולא הזהירה את התובע מפני הסכנות הכרוכות או הצפויות או הנובעות מביצוע עבודתו במפעל. לא נקטה באמצעים כלשהם כדי לוודא שההדרכה שניתנה לתובע הובנה כראוי וכי התובע פועל, בכל עת, על-פיה. לא הכינה הוראות בטיחות וגהות ולא מסרה לתובע בכתב תמצית מידע עדכני בדבר סיכוני הבטיחות להם הוא עלול להיחשף עקב ביצוע עבודתו במפעל; ו. לא מינתה ממונה על בטיחות ,מנהל עבודה ומפקח עבודה, בעלי כשירות ומיומנות כדין לביצוע תפקידיהם במפעל; ז. הפרה את כללי העבודה ואף הפרה, במעשיה ובמחדליה, חובות אשר על-פי הדין נועדו להגנת התובע; ח. לא נהגה כפי שמעביד סביר ואחראי היה נוהג או נמנע מלנהוג בנסיבות העניין. 12. התובע טוען לפיצויים במספר ראשי נזק והם: נזק מיוחד א. הפסד כושר השתכרות - 136,400 ₪. ב. הוצאות רפואיות - 10,000 ₪. ג. הוצאות נסיעה - 7,000 ₪. ד. עזרת צד ג' - 40,000 ₪. נזק כללי ו. הפסד כושר השתכרות - 454,859 ₪. ז. הוצאות רפואיות ונסיעה - 30,000 ₪. ח. כאב וסבל - 105,000 ₪. ט. הוצאות משפט ושכ"ט מומחים - 4,106 ₪. 817,365 ₪ . (סעיפים 94 עד 117 לכתב הסיכומים). ויודגש: בכתב הסיכומים, ויתר התובע, למעשה ,על שאר ראשי הנזק הנתבעים והמפורטים בסעיף 25 לכתב התביעה, כולל ראש הנזק של הפסד פנסיה/תנאים סוציאליים בעתיד. טענות הנתבעות 13. הנתבעות מכחישות, למעשה, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידן, במקרה דנן אין תחולה לכללים של "הדבר מעיד על עצמו" ו- "דברים מסוכנים" ועל התובע להוכיח את תביעתו. 14. וכן, טוענות הנתבעות, כי הנתבעת לא התרשלה כלל כלפי התובע ולא הפרה חובה חקוקה כלשהי. היא נהגה בסבירות ובזהירות כלפי התובעים במפעל, כולל התובע. התאונה קרתה באשמו הבלעדי של התובע. הוא הפר הוראות הבטיחות בעבודה; פעל בניגוד להדרכות, להוראות ולהנחיות שקיבל מהממונים עליו ;ונהג בשיקול דעת עצמאי ובחוסר זהירות. 15. לעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענות הנתבעות, כי מדובר בנזקים מופרזים, מופרכים ומוגזמים וללא כל יסוד עובדתי או משפטי. אין קשר סיבתי בין הנזקים לבין התאונה. התובע לא הקטין את נזקיו. וכן, מסכום הפיצויים יש לנכות כל הסכומים או הגמלאות או טובות ההנאה שהתובע קיבל או זכאי לקבל מכל מיטיב שהוא, לרבות המוסד. הפלוגתא 16. הפלוגתא שבין הצדדים רחבת היקף היא. היא נסבה הן על שאלת אחריותה של הנתבעת לתאונה והן על שאלת הנזק ושיעור הפיצויים. מסכת הראיות 17. שני עדים היו לתביעה: התובע ואחיו מר רוסלאן כליבאת (להלן: "רוסלאן"). שניהם, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית (ת/1 ו- ת/2, והכל בהתאמה). וכן, הוגש מוצג נוסף מטעם התביעה: ת/3- תלושי משכורת לחודשים ינואר ופברואר 2013. 18. וכן, שני עדים היו להגנה: מר יואב מזושן, המנהל הכללי והבעלים של המפעל (להלן: "יואב") ומר אבראהים רחיל (להלן: "אבראהים"). גם הם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית (נ/3 ו- נ/4, והכל בהתאמה). וכן, שני מוצגים נוספים הוגשו מטעם ההגנה: נ/1 - שאלון ותצהיר תשובות לשאלון; ו- נ/2 - אישור המוסד על תשלום גמלאות לתובע בגין התאונה. דיון - התאונה עדות התובע 19. בעדותו בכתב, תיאר התובע את התאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה, כדלקמן: "בתאריך 16.6.08 עבדתי במפעל של הנתבעת שהיה אז בכפר יהושוע ליד רמת ישי. באותו יום עבדתי על מכונת מגרסת פלסטיק. תוך כדי עבודתי נתקעה המגרסה, היינו הפסיק הגלגל שבתוכה להסתובב. המגרסה הנה מכונה שיש לה שני פתחים להכנסת להכנת חומר הפלסטיק המיועד לגריסה. רצ"ב תמונה של המכונה המראה את שני הפתחים האחד בצורת ריבוע והשני בצורת עיגול (צינור) מסומן א'1. לצורך המשך ביצוע העבודה, הייתי חייב לשחרר את הגלגל הפנימי שבתוך המכונה. לשם כך הייתי צריך לכבות את המכונה באמצעות כפתור מפסיק בצבע כתום, ורק לאחר מכן לשחרר את הברגים שמסביב על מנת לפתוח את החלק העליון של המכונה כלפי מעלה, ורק אז אוכל לבדוק מה גרם לתקיעת גלגל הסכינים שבתוך המכונה. רצ"ב תמונה של הכפתורים שבצדה האחורי של המכונה מסומנת א'2. רצ"ב תמונה של המכונה במצב כבוי לאחר ששחררתי את הברגים ופתחת את החלק העליון כלפי מעלה מסומנת ב'1, וכן תמונה מקרוב של גלגל הסכינים מקרוב מסומנת ב'2. לאחר שפתחתי כמתואר לעיל את המגרסה, הבחנתי כי מספר צינורי [צ"ל צינורות- ש.ס.] פלסטיק תקעו את גלגל הסכינים שבמגרסה. לצורך שחרור הגלגל, אני לבשתי כפפות מבד היות והטמפרטורה של המכונה היתה גבוהה, הכנסתי את ידי לתוך המכונה שכאמור היתה במצב כיבוי והגלגל תקוע, החזקתי ביד ימין אחד הצינורות שבחלק התחתון של הגלגל, ומשכתי אותו בעוצמה לכיוון חוץ. עקב כך השתחררו כל הצינורות והסתובב הגלגל ופגע בידי הימנית, בעוד שלא הספקתי להוציא אותה החוצה מחלל המכונה. אבהיר לבית המשפט הנכבד, כי במצב של כיבוי - והדבר ידוע כמובן לאחראים עליי ולמעסיקתי - שגלגל הסכינים שבתוך המגרסה מסתובב בחופשיות עם כל דחיפה קטנה, במידה ולא תקוע. למען הגילוי הנאות, הנתבעת ציידה אותי בכפפות עשויות מבד וכל אימת שהיה צורך לפתוח את המגרסה, מחשש לכוויות בשם החום הנפלט מהמכונה. בדיעבד אני מצהיר כי הכפפות אינם מהוות ציוד מגן מפני כל מגע עם גלגל הסכינים. אני מצהיר כי הנתבעת לא ציידה אותי או מי מהעובדים בכל כלי או ציוד שיכול לסייע בידינו לשחרר את גלגלת הסכינים שבתוך המגרסה עת שנתקע מבלי שנתקרב או שנגע בו. נהפוך הוא הדבר היה אסור בהחלט להשתמש במוטות מברזל או מעץ לשחרור גלגל הסכינים. עקב האירוע אני נפגעתי קשות בכף ימי הימנית ואצבעותיי, אצבעותיי (2-3-4) נקטעו ונפלו אל תוך הכפפה, והם הוחזרו באמצעות קיבוע וניתוח בבית חולים. אציין כי ידי הימנית הנה היד הדומיננטית. אני הובהלתי על ידי אחד העובדים לקופת חולים ומשם הופניתי לבית-חולים בני ציון". (ת/1 ,סעיפים 3 - 6. ההדגשות במקור- ש.ס.) 20. במהלך עדותו בעל-פה, אימץ התובע את עדותו בכתב (עמ' 3, ש' 22). הוא העיד בהדגשה, כי ביום התאונה ובמהלך עבודתו במפעל, קרתה תקלה במכונה. התוף הפסיק להסתובב. צינורות פלסטיק נתקעו מסביב לתוף. בזמן תיקון התקלה, הוא משך החוצה צינור פלסטיק. לפתע, התוף השתחרר והתחיל להסתובב סביב צירו. הסכינים המותקנות על התוף פגעו בכף ידו הימינית. בזמן תיקון התקלה, הוא לא סובב, ידנית, את התוף. במהלך עבודתו במפעל, הוא ניקה ,פעמים רבות, את התוף. ברם, "בפעמים הקודמות שניקיתי את גלגל הסכינים לא היו כבלים קרועים בתוך הסכינים. זו פעם ראשונה שהיו כבלים כאלה" (עמ' 6, ש' 2-1). כאשר התקבל לעבודה במפעל, האחראים במפעל אמרו לו איך להפעיל ולכבות את המכונה. הם לא הדריכו אותו כראוי ובאופן מספק באשר לדרך ושיטת העבודה הבטוחה על המכונה ובאשר לסכנות הכרוכות בעבודתו. בזמן התאונה, הוא עבד על המכונה ולא היה עוזרו של אבראהים. בזמן התאונה, הוא עבד לבד על המכונה. אבראהים עבד במקום אחר ורחוק מהמכונה. לאחר התאונה הוא ניגש, בריצה, לאבראהים. מלבדו, לא היו עדי ראייה לתאונה. עדות יואב 21. יואב העיד, בכתב ולענייננו-שלנו, כי בחודש ינואר 2008, התחיל התובע לעבוד במפעל בתפקיד עוזר מפעיל המכונה. במהלך עבודתו, עבר התובע הדרכת בטיחות וחתם על טופס הנחיות בטיחות בעבודה (נספח א' ל- נ/3). תפקידו של התובע היה להזין את המכונה בצינורות פלסטיק לשם גריסתם, ומידי פעם לנקות את תוף הסכינים, במקרה והמכונה נתקעת, והכל בהתאם להוראות התפעול והבטיחות. הוא הזהיר את התובע שלא לבצע פעולות אחזקה למכונה, כאשר היא בפעולה ומחוברת למתח החשמל והבהיר לו את הסכנות הכרוכות באי-קיום הוראה דנן. 22. וכן, העיד יואב, כי לאחר בירור שערך עם אבראהים לעניין התאונה, הובהר לו, כי במהלך העבודה המכונה נסתמה עקב גרגירים בתוף הסכינים. אבראהים כיבה את המכונה והורה לתובע לפתוח מגן התוף ולנקות את המכונה. אכן, התובע פתח את מגן התוף והחל לנקות את הסכינים המותקנות על התוף. התובע הניח יד אחת על הסכין הנייחת ובידו השנייה הוא סובב, ידנית, את התוף. כתוצאה מכך, אחת הסכינים המותקנות על התוף פגעה באצבעות ידו של התובע, אשר נצבטו בין הסכין הנייחת לבין הסכין שבתוף. 23. וכן, המשיך יואב והעיד, כי התאונה קרתה ברשלנותו של התובע. התובע היה עובד מנוסה והפעיל את המכונה במשך כחמישה חודשים לפני התאונה. התובע היה מודע לסכנות הכרוכות בהפעלתה ובתחזוקתה של המכונה. הוא לא הקפיד על הוראות הבטיחות שניתנו לו. 24. בעדותו בעל-פה, אימץ יואב את עדותו בכתב (עמ' 14, ש' 14). הוא הוסיף והעיד, כי הוא לא קיבל את התובע לעבודה במפעל ולא נתן לו הדרכות בטיחות. אבראהים, שהיה עובד ותיק, התלווה לתובע בעבודה על המכונה. הוא לא היה במפעל בזמן התאונה. לא נדרש ציוד מיוחד לצורך תיקון התקלה במכונה וניקוי התוף. העובד על המכונה מתקן את התקלה בה ומנהקה את התוף באמצעות ידיים בלבד. ביום התאונה, הוא ערך בירור עם אבראהים "שעבד איתו [התובע] והיה איתו בזמן המקרה" (עמ' 17, ש' 50) ועם עובד אחר בשם עבדו אבו עוביד ,שהעביר את התובע לבית-החולים, באשר לתאונה ונסיבותיה. 25. בהמשך, העיד יואב והודה, כי הוא לא מנהל עבודה מוסמך ,ממונה בטיחות מוסמך או נאמן בטיחות מוסמך. במפעל, אין מנהל עבודה מוסמך או ממונה בטיחות מוסמך. בזמן התאונה, עבדו במפעל בין 12 עד 14 עובדים. עדות אבראהים 26. אבראהים העיד בכתב ולענייננו, כי הוא עובד במפעל בתפקיד מפעיל המכונה. ביום התאונה, הוא עבד, ביחד עם התובע, על המכונה. במהלך העבודה, קרתה תקלה במכונה. התוף נסתם. הוא כיבה את המכונה והורה לתובע לנקות את התוף. התובע פתח את מגן התוף והחל לנקות את התוף. לפתע, קרתה התאונה. מיד, הוא ניגש לתובע והבחין, כי ידו של התובע נצבטה בין הסכינים. התובע הניח יד אחת על הסכין הנייח ובידו השנייה הוא סובב את התוף ועקב כך הוא נפגע בתאונה. במפעל, יש הקפדה על כללי הבטיחות ומתן הדרכה לעובדים. התובע הוא עובד מנוסה ויודע, כי אסור לו לסובב, באופן ידני, את התוף בזמן שידו מונחת על הסכינים. התובע גרם, באשמו, לתאונה. 27. בעדותו בעל-פה, אימץ אבראהים את עדותו בכתב (עמ' 19, ש' 21). הוא הוסיף, כי בזמן התאונה הוא עבד במקום הרחוק כ- 20 מטר מהמכונה. הוא היה ממלא מיכל פלסטיק. הוא לא היה עד ראייה לתאונה. תיאור התאונה כפי שמופיע בתצהיר עדותו הראשית (נ/4), נרשם על-ידי עורך-הדין של הנתבעת. (להלן: "עורך-הדין"). עורך-הדין הביא לו את התצהיר האמור כשהוא ערוך ומוכן והוא (אבראהים) חתם עליו. לאחר התאונה, הוא ניגש לתובע שעבד על המכונה. הוא הבחין בפגיעתו של התובע באצבעות כף היד. הוא ועובד אחר בשם עבדו אבו עוביד העבירו את התובע לבית-החולים ,לקבלת טיפול רפואי. במשך העבודה, לומדים העובדים איך לעבוד על המכונה. במהלך העבודה, קורות תקלות במכונה והיא נתקעת. העובדים על המכונה מתקנים את התקלות. המעביד לא נתן להם ציוד לתיקון התקלות במכונה. במכונה, אין מפסק ביטחון המפסיק את תנועותיהם הסיבוביות של התוף והסכינים המותקנות עליו. גם בזמן ניקוי התוף, לאחר כיבוי המכונה באמצעות מפסק ההפעלה/הכיבוי, התוף עם הסכינים יכול להסתובב על צירו באופן חופשי, שעה שמושכים החוצה צינור פלסטיק שנתקע בתוף. העובד מנקה, באמצעות ידיו, את התוף והסכינים. בבירור שערך יואב בקשר לתאונה, הוא מסר ליואב, כי הוא ( אבראהים) לא היה עד ראייה לתאונה. מהימנות העדים ומשקל הראיות 28. עדותו של התובע, ככלל, הייתה סבירה ומהימנה. בעדות זו, לא מצאתי סתירות מהותיות והיורדות לשורשו של עניין. אכן, מצאתי, בין השיטין, אי-דיוקים מסוימים בעדות זו, אך אין בכך כל רבותא. המדובר בעדות שוטפת, קוהרנטית, עקבית ושלמה, הגם שאינה מושלמת. וכן, מצאתי אישור, חיזוק, תימוכין ואף סיוע לעדותו של התובע בשאר הראיות הקבילות ובעלות משקל, ובכללן ראיות ההגנה (נ/1, במיוחד תשובה מס' 54, תיאור התאונה כאמור בטופס הודעה על תאונה למוסד, והמאושר על-ידי יואב - ת/1, נספח ד'; והתיעוד הרפואי המצורף למוצג ת/1). 29. אוסיף עוד, כי עדויותיהם, בכתב ובעל-פה, של יואב ואבראהים לפיהן אבראהים היה עד ראייה לתאונה, וגם תיאוריהם את התאונה, נסיבותיה וסיבותיה. (נ/3, סעיפים 23-14; עמ' 14, ש' 14; ש' 19-18; נ/4, סעיפים 10-2; עמ' 19, ש' 21), נסתרו באופן פוזיטיבי ומוחלט הן על-ידי עדותו של התובע, הקבילה ובעלת מלוא המשקל , והן על-ידי אבראהים שעה שהעיד, במהלך חקירתו שתי וערב והודה, כי הוא לא היה עד ראייה לתאונה (עמ' 20, ש' 26-25; עמ' 23, ש' 9-8). האחריות ההתרשלות 30. אפתח ואומר, כי לאחר עיון בחומר הראיות ובכתבי הסיכומים של הצדדים ובשים לב לדין שלעניין (החרות וההילכתי) מסקנתי היא, כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע וגרמה לו נזקי גוף. הנתבעת העסיקה את התובע, במפעל ובתפקיד מפעיל המכונה, בתנאים מסוכנים ביותר. היא לא הנהיגה, במפעל, שיטת עבודה בטוחה ולא דאגה לקיומה של שיטה כזו, הלכה למעשה. היא לא שמרה על בטיחותו, ביטחונו ושלמות גופו של התובע. במפעל, הנהיגה הנתבעת שיטת עבודה מסוכנת ואינה בטוחה כל צרכה. היא לא נקטה בכל האמצעים הדרושים לשם מניעת סכנת גרימת התאונה ונזקי התובע. 31. כמו-כן, הנתבעת לא סיפקה לתובע מקום עבודה בטוח ובטיחותי ותנאים נאותים לביצוע העבודה. היא לא הדריכה, בפועל וכפי שצריך, את התובע בעניין ההיבטים הקשורים בהגנה מפני סיכונים הצפויים לו בעבודה. היא לא חזרה ולא ביצעה, מידי פעם, את הדרכת התובע לעניין זה. היא לא מסרה לתובע, במועד ובצורה מספקת, תמצית בכתב של המידע בדבר הסיכונים בעבודה בה הוא מועסק, או הקיימים בעבודה על המכונה. 32. זאת ועוד, הנתבעת לא סיפקה לתובע כלי עבודה מתאימים, תקינים ותקניים, שיכלו למנוע את התאונה. היא לא מנעה ולא צמצמה כדין את הסיכונים החמורים הממשיים לביטחונו ולשלמות גופו של התובע בזמן תיקון תקלות במכונה. היא הורתה לתובע, שאינו איש אחזקה כלל, לתקן תקלות במכונה. 33. אין חולק, כי התוף שעליו מותקנות סכינים חדות מאוד הוא חלק מסוכן במכונה, וזאת בשים לב לדרך תיקון תקלות במכונה ואופן פעולותיהם והפעלתם של התוף והמכונה. בזמן תיקון תקלות בתוף, ידיו של העובד באות במגע ישיר עם חלק זה. ניתן לצפות, בדרגה גבוהה מאוד ומראש, כי עלולה להיות פגיעה באצבעותיו של העובד במהלך תיקון התקלה, במיוחד ובשים לב, כי התוף מסתובב על צירו באופן חופשי, במקרה ומושכים צינור פלסטיק החוצה. במקרה דנן, חובה על הנתבעת לגדר את התוף לבטח. יש להגן על העובד המתקן את התקלה במכונה. דיני הבטיחות בעבודה באים להגן על עובדים מכל הסוגים ובכל המצבים - זהירים ובלתי זהירים, ערים ועייפים, מנוסים וחדשים, זקנים, צעירים ונשים, בריאים וחולניים, מרושלים ופוחדים בכלל. בנסיבות אלה, בזמן תיקון תקלות במכונה, היה על הנתבעת לגדר לבטח את התוף בצורה המונעת כל מגע גופני עם הסכינים המותקנות על התוף או הסכין המחוברת לגוף המכונה. בזמן פתיחת מגן התוף וניקוי התוף והסכינים, המכונה אינה בטוחה די צרכה. ההפך הוא הנכון. המדובר במכונה מסוכנת עד למאוד. היה על הנתבעת להקים חיץ אשר יפריד בין הסכינים ובין התובע בזמן תיקון המכונה וניקוי התוף. קשר סיבתי 34. לית מאן דיפליג, כי בתאונה נגרם לתובע נזק גוף. השאלה היא האם קיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת לבין התאונה ונזקו של התובע. התשובה היא בחיוב. קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התרשלות הנתבעת לתאונה ונזקי התובע. אשמה של הנתבעת הוא הסיבה המכרעת לתאונה ולנזקו של התובע, הן לפי מבחן הצפיות, הן לפי מבחן הסיכון והן לפי מבחן השכל הישר. (ע"א 23/61 סיימון נ' משה, פ"ד יז(1) 449, 465-460 (1961)). בהשתלשלות האירועים, לא התערב גורם זר. אשם תורם 35. במכלול נסיבות העניין, אין לייחס לתובע אשם תורם בגרימת התאונה. בדיקת המקרה הספציפי על כל נסיבותיו, הן לפי מבחן האדם הסביר והן לפי מבחן מידת האשמה, מראה, בעליל, כי הנתבעת גרמה, באשמה הבלעדי, לתאונה ולנזקי התובע. עובד סביר לא היה נזהר יותר מהתובע. הנתבעת אף הפרה חובות חקוקות של מעביד לקיום הבטיחות במפעל. התובע פעל, לאורך כל הדרך, לפי הנחיות והוראות הממונים עליו במפעל, והוא לא הפעיל שיקול דעת עצמאי באופן שיצר את הסיכון שגרם לתאונה. שיעור הפיצויים הנכות הרפואית והתפקודית - בעבר ובעתיד 36. התובע יליד 19.11.1984 ותושב כפר בסמת טבעון, בוגר כיתה ח' ואין לו הכשרה מקצועית. הוא עובד כפיים. אין לו עבודה קבועה ומסודרת. עובר לתאונה, הוא עבד בעבודות מזדמנות, כפועל בניין שכיר. לאחר התאונה הוא ניסה לחזור למעגל העבודה אך ללא הצלחה. בחודש ינואר 2013, הוא התחיל לעבוד, כפועל שכיר ובמשרה חלקית, אצל ע.ר הסעות וטיולי הצפון בע"מ. משכורתו החודשית הינה סך של 1,050 ₪ (ת/3). 37. ועדה רפואית מטעם המוסד קבעה לתובע דרגת נכות רפואית, זמנית ויציבה, כדלקמן: - 100%, מיום 16.9.2008 ועד ליום 31.3.2009 . - 19%, צמיתה, מיום 1.4.2009. אזכיר, כי מוסכם על הצדדים שנכותו הרפואית היציבה של התובע, בגין התאונה, היא בשיעור 16%, בשל מכלול הפגימות הרפואיות באצבעות השנייה, שלישית ורביעית בכף ידו הימינית, שהיא הדומיננטית. 38. אכן, נשארה לתובע נכות תפקודית בשל התאונה. נכותו הרפואית היציבה והמוסכמת, בשיעור 16%, אינה משקפת, למעשה, את נכותו התפקודית. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, השכלתו, עבודתו, העדר הכשרה מקצועית, סיכוי מעבר למקצוע חדש מתאים, מצב העבודה בשוק, דרגת נכותו הרפואית הצמיתה ועוד נסיבות כהנה וכהנה, מסקנתי היא, כי נכותו התפקודית של התובע, בגין התאונה והחל מיום 1.4.2009 ואילך, היא גדולה מנכותו הרפואית היציבה, ומגיעים לשיעור 20%. נכותו הרפואית הזמנית שנקבעה על-ידי הוועדה הרפואית מטעם המוסד מקובלת עליי ואני מאמצה. הפסד השתכרות בסיס החישוב 39. לפי נתוני המוסד והמקובלים עליי, שכרו החודשי של התובע, עובר לתאונה, היה סך של 4,759 ₪ ברוטו. לאחר שערוך להיום, מגיע סכום זה לסך של 5,444 ₪. בפניי, הצדדים לא הוכיחו כדין שינויים עתידיים וודאיים בהכנסת התובע דנן. הפסד כושר השתכרות בעבר 40. לתקופה החל מיום התאונה (16.6.2008) ועד ליום 31.3.2009, בה התובע היה באי-כושר מלא לעבודה, הפסד השתכרותו של התובע הוא כדלקמן: 5,444 X 9.5 חודשים (במעוגל) = 51,718 ₪. סכום זה נושא ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 55,959 ₪. 41. לתקופה החל מיום 1.4.2009 ועד היום, חסרון הכיס שהיה לתובע הוא כדלקמן: 5,444 ₪ X 20% X 57 חודשים = 62,062 ₪ .בתוספת ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד היום, מגיע סכום זה לסך של 63,834 ₪. יוצא, כי הפיצוי המגיע לתובע, בראש נזק זה, הוא כדלקמן: 55,959 ₪ + 63,834 ₪ = 119,793 ₪. הפסד כושר השתכרות בעתיד 42. הפסד השתכרותו של התובע בעתיד, הוא כדלקמן: 5,444 ₪ X 20% X 271.802 = 295,938 ₪ . עזרת צד ג' בעבר 43. אכן, הוכח בפניי כדין, כי לאחר התאונה נזקק התובע לעזרה סיעודית, אותה הוא קיבל מבני משפחתו. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובשים לב לפגיעתו של התובע, מצאתי כי העזרה לה נזקק הוא ואשר הינה מעבר למה שמעניקים בני משפחה באופן סביר, מחייבת פיצוי, על דרך האומדן הכללי, בסך של 5,000 ₪, נכון להיום. נזק לא ממוני 44. בהתחשב במכלול נסיבותיו המיוחדות של המקרה הספציפי ובכלל זה כאביו וסבלו של התובע ובשים לב לסוג הנזק, תוצאותיו, תקופת ההחלמה, דרגת הנכות הרפואית היציבה, נסיבותיו האישיות של התובע וכיוצא באלה, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי ובראש נזק זה, סך של 75,000 ₪, נכון להיום. שאר פרטי הנזק 45. התובע לא הוכיח כדין את שאר הנזקים הנתבעים. באשר להוצאות רפואיות ונסיעה בעבר ובעתיד, אומר, כי חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (להלן: "חוק בריאות"), מעניק זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על-פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק הבריאות). סל שירותי הבריאות מוגדר בסעיף 7 לחוק הבריאות. על-פי הוראות חוק הבריאות, חייבות קופות החולים לתת לכל חבריהן את כל שירותי הבריאות, להם הם זכאים לפי החוק האמור. זאת ועוד, התאונה היא תאונת עבודה והתובע הגיש בזמנו, למוסד תביעה לגמלאות. המוסד הכיר בתביעה. נפגע בתאונת עבודה זכאי לריפוי, להחלמה ולשיקום רפואי בדרך, בהיקף ובאופן כפי שנקבע בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (סעיפים 87 ו- 88) ובתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח - 1968. (להלן: "התקנות למתן טיפול רפואי"). ריפוי, החלמה ושיקום רפואי יינתנו בדרכים שונות ובכללן קופות-החולים, שיוכרו כמוסדות לשירות רפואי (ס' 89(א) לחוק ביטוח לאומי). תקנה 1 לתקנות למתן טיפול רפואי, מגדירה את הטיפול הרפואי לו זכאי נפגע בתאונת עבודה, ככל שיקבע על-ידי הרופא המטפל. וכן, זכאי הנפגע האמור מהמוסד להוצאות נסיעה באמצעי תחבורה, לשם קבלת טיפול רפואי, וכן להוצאות כלכלה, לינה ודמי בטלה (תקנות 7 ו- 7א' לתקנות למתן טיפול רפואי). זאת ועוד, הלכה היא, כי על הניזוק לפעול למימוש זכויותיו על-פי הדין לקבלת תשלום או עזרה חינם וזאת מכוח הדוקטרינה בדבר הקטנת הנזק. (ע"א 2801/96 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' יפרח פ"ד נ"ה (1), 817, 826-825 (2001)). בענייננו ,כל ההוצאות הרפואיות שהיו לתובע והוצאות הנסיעה הכרוכות בקבלת הטיפול הרפואי, או שנכללו בסל הבריאות והוא זכאי להן מקופת-החולים בה הוא נרשם והכל על-פי הוראות חוק הבריאות, או שהוא זכאי להן מהמוסד, בהיותו נפגע בתאונת עבודה. על-כן, אין התובע זכאי לפיצוי בפרט נזק זה. (ראו - ע"א 7842/09 אזבארגה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ,מיום 20.6.2011). ניכויים 46. כמבואר, המוסד הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה. לאחר שערוך להיום, מגיע סכום גמלאות המוסד דנן לסך של 78,278 ₪. על-פי הדין יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים שייפסק לתובע. (ע"א 163/99 עזבון המנוח דיאב מזאוי ז"ל נ' א' דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, פ"ד נד(5) 854, 858 (2000)). סכום הפיצויים הכולל 47. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע, להיום, הם אלה: א. הפסד כושר השתכרות בעבר - 119,793 ₪. ב. הפסד כושר השתכרות בעתיד - 295,938 ₪. ג. עזרת צד ג' בעבר - 5,000 ₪. ד. נזק לא ממוני - 75,000 ₪ . 495,731 ₪ בניכוי גמלאות המוסד - 78,278 ₪ . סה"כ- 417,453 ₪. התוצאה 48. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעות לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 417,453 ₪. ב. וכן, הוצאות משפט בסך של 633 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 15.10.2009 ועד התשלום המלא בפועל ,ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק מהסכום הפסוק, כאמור בס"ק א' דלעיל. ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעות, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונות עבודה עם מכונהמנועתאונת עבודה