פסק דין בתביעת השבת כספי הלוואה. טענות התובע בשנת 2007 פנו הנתבע ומר אמנון חתוכה (להלן: "אמנון") אל התובע בבקשה לקבלת הלוואה בסך של 400,000 ₪. בעקבות פגישה שהתקיימה ביום 2/9/07 "ודין ודברים בעל פה", הוסכם כי התובע ייתן לנתבע ולאמנון הלוואה בסכום הנ"ל, ובהסתמך על התחייבותם נטל התובע עצמו הלוואה מהבנק על סך 400,000 ₪, בחשבון מס' 131834 שבבנק הפועלים בע"מ, לפי ריבית פריים + 4% ובתוספת 4,000 ₪ בגין עמלת הבנק ודמי טיפול. הנתבע ואמנון התחייבו לפרוע את ההלוואה תוך ארבעה חודשים עד ליום 2/1/08 בצירוף העלויות והריביות של ההלוואה בבנק. ביום 2/9/07 ביצע התובע העברה בנקאית והעביר 400,000 ₪ לחשבון בנק משותף של הנתבע ושל אמנון לחשבון מס' 466992 באותו סניף בנק. הנתבע ואמנון לא עמדו בפירעון ההלוואה כפי שהתחייבו, ולמעלה משנה וחצי מיום קבלת ההלוואה לא הסדירו את פירעון ההלוואה. למרות פניות של התובע לנתבע לשלם את חובו, הנתבע עשה כל שביכולתו על מנת להתחמק מהתחייבותו לשלם את החוב. העתק של מכתב התראה לנתבע ולאמנון מיום 2/7/09 צורף לכתב התביעה. בסמוך למועד הגשת התביעה דנן פרע התובע את מלוא סכום ההלוואה שנטל מהבנק על מנת להקטין את נזקו. סכום ההלוואה עמד כאמור על סך של 400,000 ₪, הריבית על סכום זה עומדת על סך של 72,738 ₪ ודמי הטיפול ועמלות הבנק על סך של 20,000 ₪. ואולם, מכיוון שהלווה השני התחייב לפרוע מחצית מסכום ההלוואה מעמיד התובע את תביעתו על מחצית הסכום הנ"ל, קרי סך של 247,369 ₪. טענות הנתבע הנתבע הגיש כתב הגנה שבו הכחיש את טענות התובע וטען כי לא נטל הלוואה כלשהיא. חשבון הבנק שאליו כביכול הועבר הסך של 400,000 ₪ הנ"ל, חשבון מס' 466992, הוא חשבון של אמנון בלבד ואין לנתבע כל זיקה אליו או בעלות בו. לאמנון ולנתבע היה חשבון משותף אחר באותו סניף בנק, חשבון מס' 465538, אך הנתבע ואמנון הסתכסכו ביניהם בעקבות התנהלותו הכושלת של אמנון בעבודות שביצעו יחד. התובע ואמנון הם חברים טובים מאוד אשר רקמו קנוניה נגד הנתבע על מנת להוציא ממנו כספים במרמה. קדם המשפט ותיקון כתב התביעה בקדם המשפט הראשון שהתנהל בתיק ביקש ב"כ התובע לתקן את הטענה בדבר העברת כספי ההלוואה לחשבון בנק המשותף "ללווים", וציין שמדובר בטעות ושהכספים אכן עברו לחשבון הבנק של אמנון בלבד. בעקבות זאת התיר בית המשפט את תיקון הסעיף הרלוונטי בכתב התביעה. לאחר התיקון נטען כי בוצעה העברה של הכספים לחשבון הבנק "אשר בבעלותו הפורמאלית של הלווה השני", וכי בעל החשבון הנוסף והלא פורמאלי היה הנתבע אשר חשבון זה שימש את פעילותו העסקית המשותפת עם אמנון. תצהירים, חקירות וסיכומים התובע ערך תצהיר עדות ראשית, וכן הוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית של אמנון כמו כן ביקש התובע להזמין לעדות ללא תצהיר את מר שלמה לינצ'ר, נציג המועצה המקומית שוהם. הנתבע ערך תצהיר עדות ראשית לתמיכה בטענות הגנתו. במהלך דיוני ההוכחות נחקר מר לינצ'ר בחקירה ראשית ונגדית, ולאחר מכן נחקרו שאר המצהירים בחקירות נגדיות על תצהיריהם. התובע הצהיר בסע' 10(א) לתצהירו כי הנתבע ואמנון ביקשו את ההלוואה "בתחילת חודש ספטמבר 2007". בסע' 11 הצהיר התובע כי אמנון והנתבע התחייבו בעל פה להחזיר לו את סכום ההלוואה תוך ארבעה חודשים. בסע' 12 ו- 13 הוצהר, בין היתר, כי ביום נטילת ההלוואה נפגשו השלושה, אמנון, הנתבע והתובע, והכספים הועברו לחשבון על שם אמנון בלבד משום שהחשבון המשותף של אמנון והנתבע היה מוגבל באותה תקופה. בהמשך מתייחס התובע בפירוט ובהרחבה לשימוש שנעשה בחשבון שאליו העביר את הסך של 400,000 ₪ לצורך הפרויקטים המשותפים של אמנון והנתבע, וזאת מבלי לציין האם וכיצד ידוע לו באופן אישי על הפעילות בחשבון זה שהוא לא היה שותף לו. גם אמנון הצהיר בסעיף 10 לתצהירו כי "בתחילת חודש ספטמבר 2007 פנינו הרצל ואני לאריה וביקשנו ממנו הלוואה נוספת בסך 400,000 ₪", ובהמשך העלה טענות כמעט זהות לאלה המופיעות בתצהירו של התובע, ולפי אותו מספור. הנתבע הצהיר בסע' 4 לתצהירו כי לא היה לו כל קשר להלוואה, והוא כלל לא התחייב כלפי התובע להחזיר לו את ההלוואה או להיות ערב להלוואה. בסעיף 5 הוצהר כי ההלוואה ניתנה לאמנון בלבד ועל פי בקשתו של אמנון בלבד והודגש כי "סכום ההלוואה במלואו נכנס לחשבון שהיה בשליטתו הבלעדית של אמנון, והוא זה שצריך להיות הנתבע בתיק ולהשיב ההלוואה לתובע אם בכלל". הנתבע הצהיר כי מעולם לא התחייב בפני התובע ואמנון בעל פה או בכתב לפרוע כל הלוואה שלא קיבל, שלא ידע עליה ושלא היה קשור אליה. הנתבע הכחיש שנפגש עם אמנון והתובע בבנק במועד מתן ההלוואה, והצהיר שאם כן היה נפגש עמם, זה לא היה כדי להעביר לחשבון 400,000 ₪. בסע' 18 לתצהירו הצהיר הנתבע כי לא ידוע לו מה עשה אמנון עם הכספים שקיבל מהתובע. הנתבע אישר בתצהירו שימוש במספר שיקים שקיבל מאמנון המשוכים מהחשבון שאליו הועברו הכספים, אולם הוסיף כי זה היה על מנת לסייע לאמנון לשלם לספקים שונים ועל מנת להקל על אמנון בעניינים אלו. מר שלמה לינצ'ר אשר הוזמן להעיד מטעם התובע נשאל במהלך החקירה הנגדית הקצרה, ולאחר חקירה ראשית ארוכה, "אתה לא יכול לומר לנו מה הכספים המשותפים או לא משותפים?" והשיב: "לא. אני בכלל לא יודע על שום שותפות" (עמ' 12 ש' 17-15). אמנון נשאל: "אתה אומר שלבקשתו של הרצל פנית לאריה לקבל ממנו הלוואה?" והשיב: "פניתי לאריה שיתמוך בנו כלכלית בעסק שלנו, אני והרצל" (עמ' 19 ש' 22-23). עוד עלה מחקירתו הנגדית של אמנון כי קיבל מהתובע סיוע והלוואות קודם לכן באופן אישי, וכי באותם מקרים לא הוכן כל מסמך הלוואה ביניהם. אמנון נשאל כיצד ביקשו את ההלוואה הספציפית שבגינה הוגשה התביעה דנן והאם זה היה בביתו, והשיב: "בבנק, אצלי בבית, כל מיני" (עמ' 23 ש' 20). בהמשך החקירה נשאל אמנון כיצד בדיוק נעשתה הפנייה לתובע על מנת לקבל את ההלוואה, לרבות תאריכים מדויקים, והשיב "אני קשה לי לדעת תאריכים כי הוא היה אצלי כל יומיים שלושה...לא זוכר תאריכים" (עמ' 29 ש' 26-29). לאחר התערבות של בא כוחו השיב אמנון כי הוא זוכר שזה היה "לפני המכרזים, פחות או יותר לפני", אם כי לאחר מכן התייחס לערבויות ולא להלוואה הספציפית. לגבי המיקום העיד אמנון כי זה היה בבנק. רק לאחר עיון בתצהיר העיד כי מדובר ב- 2/9/07, ולאחר מכן תיקן והעיד כי זה היה כשבוע ימים לפני כן, בערך ב- 25 באוגוסט. כשנשאל אמנון מדוע הצהיר כי פנו לתובע בתחילת חודש ספטמבר, העיד כי אינו זוכר תאריכים, ובהמשך העיד כי ביקשו את ההלוואה שבוע או עשרה ימים לפני תחילת חודש ספטמבר (עמ' 33 ש' 20). אמנון העיד כי היו ניסיונות לעשות התחשבנות עם הנתבע אשר לדבריו אישר את ההלוואה - "מעולם הרצל לא התכחש להלוואה ולא התכחש לחשבונות... התחלנו לשבת והוא התחיל, כל יום מושך אותנו באף, היום מחר, היום מחר. ואריה מתקשר אליו, הוא אף פעם לא הכחיש את הנושא הזה שהוא חייב לו" (עמ' 47 ש' 28-31, עמ' 48 ש' 1). לאחר חקירה ארוכה מאוד בנוגע להוצאות שונות התבקש אמנון לאשר כי לא יידע את הנתבע בדבר נטילת ההלוואה והשיב: "לא מאשר, הוא ידע הכול, הוא היה איתי בבנק ושמע את הכול" (עמ' 100 ש' 1). כן עולה כי הנתבע ואמנון היו בבנק ובעודם שם, פגשו את התובע, ביקשו ממנו הלוואה והוא הסכים (עמ' 100 ש' 4-11). התובע נשאל בתחילת חקירתו הנגדית היכן ומתי ביקשו ממנו את ההלוואה, והשיב כי עד כמה שזכור לו זה היה "בגינה של אמנון" ו"הם דיברו על זה שאין להם כסף ואם אני מוכן לעזור להם, אמרתי להם כן". כמו כן העיד כי הפגישה התקיימה כשבוע או שבועיים לפני ה- 2/9/07 פחות או יותר (עמ' 102 ש' 4-18). בהמשך העיד התובע כי יכול להיות שזה היה "שבועיים, שלוש" לפני, והוסיף "הלכנו לבנק וסידרו את זה צ'יק צ'ק את ההלוואה ואני העברתי להם את זה לחשבון" (שם ש' 23-19). לאחר מכן נשאל התובע: "אתה לא זוכר כמה זמן. אני אומר לך שההלוואה ניתנה לאמנון, הרצל לא ביקש ממך את ההלוואה, אמנון בא אליך, פנה אליך ואמר אני זקוק לכסף" והוא השיב: "כי הרצל לא יכול לבקש ממני כסף כי לא הייתה לנו חברות כזאת טובה כמו אמנון, אז הוא שלח את אמנון והרצל אישר את זה והרצל היה נוכח ביום ההלוואה כשלקחו את הכסף" (עמ' 102 ש' 24-28). כן הוסיף התובע כי הנתבע ידע לקחת ממנו ערבויות על שמו (שם, ש' 32). בעקבות זאת התבקש התובע לאשר כי "הפנייה הראשונה להלוואה באה מאמנון, ואחרי זה נפגשתם לצורך העניין לסגור בבנק יחד", והוא השיב בחיוב (עמ' 103 ש' 3-4 ו- ש' 10-12). בשלב זה ניסה ב"כ התובע להתערב בחקירה ואמר "ביחד אבל" (עמ' 103 ש' 13), אם כי לאחר דין ודברים בין באי כוח הצדדים אמר ב"כ הנתבע כי כוונתו במילה "נפגשתם" הנ"ל אכן הייתה לשלישייה (עמ' 104 ש' 32). השאלה נשאלה פעם נוספת והתובע השיב "אני לא זוכר בדיוק, הלכנו לפקידה שמה, ביקשנו את ההלוואה והעברתי את זה לחשבון שלהם, בסוף זה עבר לחשבון שלהם, לחצנו ידיים יפה" (עמ' 105 ש' 21-22). לאחר מכן העיד התובע כי מדובר בחשבון של אמנון לבד, אבל זה היה מכוח הנסיבות, והתייחס לעיקולים בחשבון המשותף. בהמשך חזר ואישר כי אין ויכוח שהחשבון הוא על שם אמנון בלבד (עמ' 106 ש' 13-11). התובע הוסיף והעיד כי סמך על הנתבע שישלם, שכן אמנון והנתבע דיברו על מיליונים שהם אמורים לקבל תוך פרק זמן קצר. כמו כן העיד התובע כי הנתבע הבטיח לו לסדר את העניינים, אך לאחר מכן התחמק ממנו. התובע לא הכחיש כי אין בתצהירו כל זכר לטענותיו הנ"ל אלא רק אמר כי זו האמת (עמ' 107 ש' 16-17). התובע נשאל האם הגיע להסדר עם אמנון בקשר לחוב, והשיב: "הוא החזיר לי כבר את כל הכסף", ולאחר מכן הבהיר "כאילו הוא בונה לי בית וגם עכשיו אנחנו בונים" (עמ' 108 ש' 7-4). כשנשאל התובע האם הוא יכול להגיד כמה כסף הוחזר לו ובכמה תשלומים, השיב: "אני לא אגיד לך כמה סכומים" (שם, ש' 22). בהמשך חזר והעיד התובע: "אני לא צריך להגיד לך כמה סכומים. הוא עזר לי, עזר לי במה שהיה צריך לתת לי, הוא החזיר לי אותו והוא בונה לי היום גם" (שם, ש' 25). כמו כן אישר התובע כי אמנון אמר לו שאם הנתבע לא משלם, אז הוא משלם את ההלוואה (שם, ש' 27-26). מיד לאחר מכן העיד התובע: "איך אמרת? הרצל באמת לא ביקש ממני את ההלוואה, זה נכון. אבל הוא היה סמוי בפנים חד משמעית, זה הכול ואני יודע מזה" (שם, ש' 29-31). בעקבות שאלת הבהרה האמנם "הרצל לא ביקש ממך את ההלוואה", השיב התובע: "נכון הוא לא פנה אלי" (עמ' 108 ש' 32 ועמ' 109 ש' 1), ובהמשך הוסיף "אבל הוא היה נוכח וידע מהכול כי זה החשבון שלו". התובע לא הסתפק בכך והבהיר "הרצל לא יכול לבקש ממני כזה סכום כי לא הייתי נותן לו" (עמ' 109 ש' 4-5). לאחר מכן נשאל התובע האם נכון שבעצם נתן את ההלוואה יותר לאמנון משום שהוא סומך עליו יותר והשיב: "יש בזה משהו. יש בזה משהו" (עמ' 109 ש' 16) ובהמשך אישר כי נתן את ההלוואה בעיקר כי אמנון היה חבר שלו (שם, ש' 20-22). במועד מאוחר יותר התקיימה חקירה חוזרת של התובע שאישר כי היה אצל בא כוחו על מנת לקרוא את התצהיר קודם לכן. לשאלה בנוגע להימצאותו של הנתבע בבנק בעת מתן ההלוואה העיד התובע: "הרצל היה נוכח רק הוא לא דיבר, נכון הרצל הוא לא מדבר, הוא מקשיב, הוא מקשיב" (עמ' 127 ש' 27-28). לאחר מכן העיד התובע כי הנתבע אמר לו שאיך שייכנס הכסף יחזירו לו אותו, "אבל לבקש ממני, גם הוא לא יכול לבקש ממני", והוסיף כי כל פעם שאמנון דיבר אתו זה היה גם בשם הנתבע (עמ' 127 ש' 32). הנתבע העיד, בין היתר, כי ידע מהן ההכנסות בחשבון המשותף אך לא ידע מהן ההוצאות כיוון שלא שלט בהן אלא אמנון עשה זאת גם בחשבון הפרטי שלו (עמ' 145 ש' 22). לאחר מכן העיד הנתבע כי אמנון היה מסתכל בחשבון וגם נותן שיקים. כמו כן עלה כי הנתבע היה זה שדיווח לרשויות על כל ההכנסות והוציא חשבוניות, אך לא עיין בדפי החשבון שהגיעו לאמנון בלבד. בהמשך החקירה נשאל הנתבע האם התחלק עם אמנון 50-50 והשיב שלא בפועל, אך כך היו אמורים להתחלק (עמ' 170 ש' 5-11). בהמשך החקירה הנגדית של הנתבע שהתנהלה במועד מאוחר יותר עלה כי בתחילה היה מוגבל רגיל בבנק, ורק לאחר מכן היה מוגבל חמור. בהקשר זה העיד הנתבע כי הוגבל בבנק דיסקונט בסוף שנת 2006 או תחילת 2007 אז היה מוגבל רגיל בחשבונו הפרטי הנ"ל ו"אחרי העבודות עם אמנון" החל להיות מוגבל חמור (עמ' 176 ש' 20). הנתבע נשאל האם כאשר הפך להיות מוגבל פתח אמנון את החשבון השני שמספרו 466992 על שמו בלבד, והשיב שאיננו יודע מתי אמנון פתח את החשבון הנ"ל, אך הוא מודה שהפעילות שלהם עברה לאותו חשבון והוסיף "אבל הוא גם השתמש בחשבון הפרטי שלו וזאת הנקודה" (עמ' 177 ש' 13-16). הנתבע הופנה לסע' 9 לתצהירו והשיב כי באותה עת היה מוגבל רגיל ורק בקשר לחשבון שצוין שם. במהלך חקירתו העיד הנתבע כי מעולם לא ביקש מהתובע כספים כלשהם וגם לא נעזר בו, והוסיף כי "אמנון אמר שהוא מכיר את הבנק ויכול להכניס שיקים דחויים על סך 400,000 ₪ שהיו אז ונקבל כסף" (עמ' 180 ש' 13-17). בהמשך לכך העיד הנתבע כי התובע העמיד לטובתו ערבויות באמצעות אמנון כי לו באופן אישי התובע לא היה מסייע. הנתבע נשאל האם הוא יודע אם הועברו כספים לתובע מהחשבון המשותף והשיב כי הוא איננו יודע (עמ' 181 ש' 3-4). בהתייחס לחשבון הפרטי של אמנון העיד הנתבע כי הועברו לשם כספים ללא רשותו (עמ' 181 ש' 9). לאחר מכן העיד הנתבע כי "את הערבות אמנון היה צריך להביא... הוא אמר שידאג לכך שאחרת לא הייתי משתתף בשום מכרז" (עמ' 182, ש' 17-10). הנתבע נשאל כיצד הוא יודע על הערבויות מהתובע ולא על ההלוואה והשיב, בין היתר, "תראה לי העברה שקיבל ביום 2.9 על סכום של 400,000 ₪, איפה זה הלך? זה הלך למנהל החשבונות שלו, לביקורת מבנים שלו, לעירייה שלו, והוא כותב דברים אחרים" (עמ' 182 ש' 21-27). בהקשר זה הפנה הנתבע לתדפיס החשבון שבנספח ה' לתצהירו של התובע, והעיד כי רואים מהתדפיס שה- 400,000 ₪ יוצאים לצרכים הפרטיים של אמנון, וכן הוסיף כי הייתה חקירה על כך ו"אמנון הודה שהרוב זה אישי" (עמ' 183 ש' 9-5). כשנשאל הנתבע האם נכון שידע על ההלוואה, אך הכספים הלכו לצרכיו הפרטיים של אמנון, השיב: "לא ידעתי. אמנון כל הזמן היה מספר שהוא מקבל הלוואות מאריה עוד משנת 2005, שהוא עוזר לו" (שם, ש' 4-3). הנתבע נשאל האם היה בבנק בעת שהתובע הנפיק ערבויות לטובת אמנון והשיב כי הוא לא זוכר, אך איננו מכחיש שמסר לאמנון פרטים בקשר למכרז, ויכול להיות שהיה בבנק לצורך כך (עמ' 183 ש' 25 עד עמ' 184 ש' 4). הנתבע נשאל האם יש לו הוכחה לקנוניה בין התובע לאמנון, והשיב כי ההוכחה היא שלפי התדפיס (נספח ה' הנ"ל), הסך של 400,000 ₪ שנכנס לחשבון של אמנון יצא אחרי כמה ימים (עמ' 189 ש' 16-18). הנתבע נשאל האם התובע התקשר אליו לאחר העברת הסך של 400,000 ₪ והשיב כי התובע אכן שאל מתי יהיו כספים והוא אמר לו שיהיה כסף משום שזה מה שאמנון אמר לו להגיד לתובע כדי להרגיע אותו (עמ' 192 ש' 2-1). לקראת סוף החקירה נשאל הנתבע האם מהחשבון השני האישי של אמנון שמספרו 466992 יצאו כספים לצרכים המשותפים לו ולאמנון, והשיב כי כך היה עד למועד קבלת ההלוואה, ולאחר מכן יצאו כמה שיקים אך הנתבע העביר לאמנון כספים על כך (עמ' 196 ש' 11-15). בסיכומים חזרו באי כוח התובע על הטענות בכתב התביעה ובתצהירים מטעם התובע וטענו כי הנתבע ידע או שלכל הפחות היה עליו לדעת על ההלוואה, וכי הסכים לקבל אותה עבור השותפות, ולכן הוא מחויב להשיב את מחציתה. לחילופין נטען כי גם אם הנתבע לא ידע על ההלוואה ולא ביקש אותה, אזי הוא חייב להשיב את מחציתה מכוח דיני השותפויות, שכן מדובר בשותפות, השותפות קיבלה את ההלוואה, הנתבע הוא שותף בשותפות. כן נטען כי יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. בסיכומי הנתבע נטען, בין היתר, כי הסך של 400,000 ש"ח נשוא התביעה הועבר לחשבון הבנק הפרטי של אמנון, אך אמנון לא צורף לתביעה כנתבע נוסף והתביעה הוגשה נגד הנתבע בלבד. כמו כן נטען כי ניסיונו של התובע להסדיר את המחלוקות בין הנתבע לבין אמנון ואת ההתחשבנות הכספית ביניהם אינו רלוונטי כלל לתביעה. נוסף על כך טען ב"כ הנתבעים כי לא הוצגו ראיות כלשהן אשר קושרות את הנתבע להלוואה, פרט לעדויות בעל פה של התובע ושל אמנון, שחלק מהן הן עדויות מפי השמועה. דיון דינה של התביעה להידחות. הטענה היחידה בכתב התביעה אשר מופנית כלפי הנתבע היא כי "הנתבע הפר את התחייבותו כלפי התובע והסב לו נזקים והוצאות כבדות, עקב הפרה זו". כמו כן נטען כי הלווה השני, אמנון, התחייב "כלפי התובע כי יפרע מחצית מחובם שלו ושל הנתבע", ולכן התביעה היא בגין מחצית מסכום הנזק בלבד. מכאן שעילת התביעה היחידה בכתב התביעה היא עילה של הפרת התחייבות כלפי התובע. לפיכך יש לבחון אך ורק האם התובע הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי הנתבע התחייב כלפיו להשיב לו מחצית מהסך של 400,000 ₪ שהועבר לחשבון הרשום על שם אמנון בתוספת ריבית והוצאות. התובע ואמנון הציגו בפני בית המשפט גרסאות עובדתיות לא עקביות וסותרות. התובע ואמנון הצהירו כי בתחילת חודש ספטמבר 2007 פנו הנתבע ואמנון יחד אל התובע בבקשה לקבלת ההלוואה, מבלי לציין כיצד והיכן נעשתה פנייה זו לתובע. בחקירתו הנגדית העיד אמנון בתחילה כי ביקשו את ההלוואה "בבנק, אצלי בבית, כל מיני", ולאחר מכן העיד כי היה יחד עם הנתבע בבנק, ובעודם שם פגשו את התובע וביקשו ממנו את ההלוואה. בניגוד לעדותו של אמנון הנ"ל, התובע העיד כי נפגש עם אמנון ועם הנתבע "בגינה של אמנון" ושם הם אמרו לו שאין להם כסף וביקשו ממנו את ההלוואה. לאחר מכן שינה התובע לחלוטין את גרסתו והעיד כי אמנון בלבד הוא זה שפנה אליו בבקשה לקבלת ההלוואה, ורק לאחר מכן נפגשו כל השלושה כדי לסגור את העניין בבנק. בהמשך חזר והעיד התובע כי הנתבע כלל לא פנה אליו בבקשה לקבלת ההלוואה כי ידע שלא היה מקבל ממנו סכום כזה, ואף אישר כי נתן את ההלוואה יותר לאמנון כי הוא חבר שלו והוא סומך עליו. גם בנוגע למועד שבו התבקשה ההלוואה הציגו התובע ואמנון עדויות לא ברורות וסותרות. כנשאל אמנון לראשונה בחקירתו הנגדית מתי ביקשו את ההלוואה מהתובע, השיב כי אינו זוכר תאריכים. לאחר מכן ורק בעקבות עיון בתצהירו אמר כי היה זה ב- 2.9, ובהמשך אמר שבעצם מדובר בשבוע קודם לכן, בערך ב- 25 באוגוסט. כשנשאל על פשר הסתירות בין האמור בתצהירו לבין עדותו בחקירה הנגדית, חזר והעיד אמנון שאינו זוכר תאריכים, ואז הציג גרסה עובדתית נוספת שלפיה ביקשו את הלוואה שבוע או עשרה לפני תחילת חודש ספטמבר. התובע העיד כאמור כי נפגש עם אמנון והנתבע יחד כשבוע שבועיים לפני ה- 2.9, לאחר מכן העיד כי יכול להיות שמדובר בשבועיים שלושה לפני, ובהמשך העיד כי אמנון בלבד הוא זה שפנה אליו בבקשה לקבל את ההלוואה, וזאת בניגוד לעדותו הקודמת ובניגוד לעדותו של אמנון. הנתבע הודה כי ייתכן שהיה בבנק במועד שבו הנפיק התובע ערבויות לטובת אמנון, אך אמר כי אם נכח שם, היה זה כדי לתת לאמנון פרטים בקשר למכרז. כמו כן עלה מהחקירה כי אמנון היה זה שהיה צריך להביא את הערבויות, והנתבע ידע שהתובע שנתן לאמנון הלוואות גם בעבר הוא זה שהעמיד את הערבויות. עם זאת, הנתבע חזר והעיד כי לא ידע על העברת הסך של 400,000 ₪ לחשבונו של אמנון, וגרסתו לא נסתרה, כשאין די בכך שהנתבע הוציא חשבוניות בגין הפרויקטים המשותפים שלו ושל אמנון כדי להוכיח כי עקב אחר מצב החשבון שהיה רשום על שם אמנון בלבד. כן עלה מעדותו של הנתבע כי לא היה מעורב בהתחשבנות הנוגעת להלוואות שהעביר התובע לאמנון. לנוכח כל הסתירות בעדויותיהם של התובע ואמנון, כמפורט לעיל, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו כדי לסתור את גרסתו של הנתבע ולהוכיח כי הנתבע ביקש ממנו הלוואה, ידע על העברת הכספים לחשבון בזמן אמת והתחייב כלפיו אישית להשיב את מחצית הסכום. כאמור לעיל, בסיכומים מטעם התובע הועלו לראשונה טענות שלפיהן גם אם ייקבע כי הנתבע לא ביקש הלוואה מהתובע, לא ידע על ההלוואה ולא היה עליו לדעת על דבר על קיומה, הרי שעליו להחזיר את חלקו היחסי בהלוואה מכוח פקודת השותפויות ולחלופין עליו להשיב את הכספים מכוח הוראות חוק עשיית עושר שלא במשפט. אין לקבל את הטענות הנ"ל אשר לא הוזכרו כלל בכתב התביעה, וממילא לא הוצגה כל תשתית עובדתית התומכת בהן. בין היתר לא הועלו בכתב התביעה טענות עובדתיות כלשהן לעניין עצם קיומה של שותפות בין אמנון לנתבע, מהותה של השותפות, המועדים שבהם החלה והסתיימה ואופן חלוקת הכספים בין השותפים. כך גם לא הועלו טענות מפורטות ומבוססות לגבי השימוש שנעשה בסך של 400,000 ש"ח הנ"ל ובעניין הכספים שהשיב אמנון לתובע על חשבון ההלוואה. מר שלמה לינצ'ר שהוזמן לתת עדות מטעם התובע העיד כי אינו יודע על שום שותפות בין הנתבע לאמנון. מהתצהירים והעדויות שבפני, לרבות עדותו של הנתבע עצמו, עולה כי אמנון והנתבע אכן עבדו יחד בפרויקטים משותפים של בניין וקבלנות, אך לא ברור כיצד ניהלו את ענייניהם הכספיים, מה הייתה ההתחשבנות ביניהם, מי מהם נשא בהוצאות וכיצד חולקו ההכנסות. הנתבע הודה כי חלק מהפעילות המשותפת שלו עם אמנון נעשתה באמצעות אותו חשבון שאליו העביר התובע את הסך של 400,000 ₪ הנ"ל, אך הבהיר כי מאותו חשבון נמשכו כספים גם לצורך הוצאותיו הפרטיות של אמנון, וכי אמנון עשה שימוש גם בחשבונו האישי הנוסף לצורך הפעילות המשותפת שלו עם הנתבע. בסעיף 19 לתצהירו התייחס אמנון בפירוט ובהרחבה, תוך הפנייה לאסמכתאות, ל"חלק מההוצאות ששולמו בגין חלק מהפרויקטים המשותפים שלי ושל הרצל, בטרם העברת ההלוואה, שבוצעו בשיקים מהחשבון השני" (דהיינו מהחשבון שאליו העביר התובע את הסך של 400,000 ש"ח). לעומת זאת, בכל הנוגע לפעולות שבוצעו באותו חשבון לאחר הזרמת ההלוואה, כל שהציג אמנון בסעיף 18 לתצהירו הוא רשימה של למעלה מ- 30 שיקים שנמשכו מהחשבון, אשר רק לגבי שניים מהם הוצהר במפורש כי שולמו לקבלן בקשר לעבודות שביצעו אמנון והרצל בבני ברק. לגבי כל שאר השיקים לא צורפו לתצהיר קבלות או אסמכתאות אחרות כלשהן, לא צוין עבור אילו פרויקטים שולמו השיקים, ולגבי רוב השיקים אף לא צוין למי ניתנו ובגין מה. הנתבע אמנם הודה כי הוצאו מאותו חשבון כספים לצרכים המשותפים שלו ושל אמנון, אך זאת רק עד לקבלת ההלוואה, חוץ מכמה שיקים שיצאו אחרי ההלוואה, והוא העביר לאמנון כספים על כך. זאת ועוד, אמנון הודה בחקירתו הנגדית כי מאותו חשבון שאליו הועבר הסך של 400,000 ₪ נמשכו שיקים גם לצרכיו האישיים (עמ' 37 ש' 12-11). כמו כן העיד אמנון שהוא צריך להתחשבן על כך עם הנתבע, וזאת גם לגבי השיקים המוזכרים בסעיפים 18 ו- 19 לתצהירו (סוף עמ' 37 עד עמ' 39 ש' 26). הנתבע התייחס בחקירתו הנגדית לעדות זו של אמנון והעיד כי למעשה הסך של 400,000 ₪ שימש את אמנון אישית "למנהל החשבונות שלו, לביקורת מבנים שלו, לעירייה שלו..." (עמ' 182 ש' 21-27). לפיכך, ובהעדר פירוט ואסמכתאות כנדרש לגבי הכספים שנמשכו מהחשבון לאחר העברת הסך של 400,000 ₪, לא הוכח ולו לכאורה כי הסך של 400,000 ₪ או חלק ממנו אכן שימש לפעילותם המשותפת של הנתבע ואמנון. נוסף על כך, העדויות ויתר הראיות שהוצגו בפני בית משפט זה מעלות ולו לכאורה חשד לקנוניה בין התובע לבין אמנון, ולא עלה בידי התובע לסתור זאת. התביעה הוגשה כאמור נגד הנתבע בלבד ולא נגד אמנון. התובע ואמנון הצהירו כי הם מכירים זה את 10 שנים וכי יש ביניהם קשרי ידידות עמוקים. כמו כן הצהירו כי עד למועד הגשת תצהיריהם ההלוואה לא נפרעה, אך אמנון הגיע להסדר עם התובע שלפיו ישיב את חלקו בהלוואה בתשלומים. בחקירתו הנגדית העיד התובע לראשונה כי אמנון החזיר לו כבר את כל הכסף, ובהמשך הבהיר כי אמנון בונה לו בית והם עדיין בונים. התובע סירב לומר כמה כסף הוחזר לו ובכמה תשלומים, וטען שהוא לא צריך להגיד סכומים ושאמנון עזר לו במה שהיה צריך לתת לו. כן עלה מעדותו של התובע כי אמנון אמר לו שמה שהנתבע לא משלם הוא משלם. בנסיבות העניין, משסירב התובע להציג ולפרט את ההתחשבנות בינו לבין אמנון, יש לזקוף זאת לחובתו ולקבוע כי לא שלל את האפשרות שאמנון השיב לו את מלוא סכום החוב בגין ההלוואה (לרבות אותו חלק אשר לטענת התובע הנתבע התחייב לשלמו). לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע בגין שכר טרחת עו"ד סך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הלוואה