פגיעה כהולכת רגל בתאונת דרכים - נזקי גוף

התובעת נפגעה לטענתה כהולכת רגל בתאונת דרכים ונגרמו לה נזקי גוף. לגרסת התובעת, היא הלכה ברגל בסמוך למרכז מסחרי ברחוב ששת הימים 45 בכפר סבא (להלן - המרכז המסחרי), עת רכב פרטי, נהוג על ידי נתבע 2 (להלן - הנתבע) - אשר עבד בחנות במרכז המסחרי, שהיתה בבעלותו של צד ג' 3 - הגיח מצד ימין, משביל גישה של חנייה, פגע בתובעת, הפיל אותה ארצה וגרם לה נזקי גוף (להלן - הרכב והחנות, בהתאמה). הנתבע, מצידו, מכחיש את עצם קרות התאונה. התובעת פנתה לשומרה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הרכב במועד הרלוואנטי לקרות התאונה. ואולם, פנייתה נדחתה כלהלן: "...בדיקתנו העלתה כי התאונה הנדונה אינה מכוסה על פי תנאי הפוליסה והדין, בשל העדר רשיון נהיגה לנהג הנטען בנסיבות. אנו נאלצים לדחות את דרישתך." (ר' נספח ג' לתצהיר התובעת). נוכח התשובה האמורה הגישה התובעת את התובענה דנא נגד קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (נתבעת 1; להלן - הנתבעת), ונגד הנתבע, הנהג הנטען ברכב. הנתבעת, מצידה, הגישה הודעה לצד ג' נגד הנתבע ונגד גב' רבקה גלילי ומר יעקב גלילי, בהיות השניים האחרונים בעלי הרכב או המשתמשים בו. צדדי ג' 2 ו-3 (גב' רבקה גלילי ומר יעקב גלילי) הגישו הודעה לצד ד' נגד הנתבע, בטענה כי אם הנתבע אמנם עשה שימוש ברכב כנטען, הרי שהשימוש היה ללא רשותם וללא ידיעתם. הנתבע - שהינו כאמור גם צד ג' 1 וגם צד ד' - לא הגיש כתבי הגנה בשלושת התובענות שהוגשו נגדו. בנסיבות אלה, לבקשת ב"כ התובעת נתן כב' השופט פרידלנדר, ביום 24.4.10, פסק דין נגדו, על מלוא סכום התביעה בתביעה העיקרית, לטובת התובעת. לבקשת ב"כ צדדי ג' 2 ו-3 נתן כב' השופט פרידלנדר, ביום 25.5.10, פסק דין מותנה נגדו לטובת צדדי ג' 2 ו-3 (ר' בפרוטוקול, עמ' 2). לבסוף, לבקשת ב"כ נתבעת 1 נתן כב' השופט פרידלנדר, ביום 5.8.10, פסק דין מותנה נגדו לטובת נתבעת 1. עוד יש לציין, כי נתבעת 1 וצד ג' 2 הגיעו להסדר פשרה ביניהם, אודות מחיקת ההודעה לצדדי ג' נגד צד ג' 2 ללא צו להוצאות, נוכח הצהרת צד ג' 2 כי הגם שהרכב היה רשום על שמה בפועל הוא לא היה בבעלותה, בחזקתה או בשימושה (ר' גם פסק הדין מיום 3.2.11). עיקר המחלוקת בין הצדדים לתובענה נטושה בשאלת החבות, אם כי קיימת מחלוקת ביניהם גם לעניין שיעור הנזק. לעניין שיעור הנזק יש לציין עוד, כי הגם שבכתב התביעה ובתצהיר התובעת נטען שעקב התאונה נגרמו לתובעת נזקי גוף, לרבות שני שברים בכף יד שמאל, התובעת לא הגישה בקשה למינוי מומחה רפואי בהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986. מכאן, שבמסגרת התובענה דנא, על פני הדברים, לא הוכח כי עקב התאונה נגרמה לתובעת נכות רפואית כלשהי, בין זמנית ובין צמיתה. לבסוף יש לציין, ברקע הדברים, כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל). התובעת קיבלה 171 ₪ מהמל"ל כדמי פגיעה, אם כי לא הגישה תביעה לנכות מעבודה. ב. נסיבות אירוע התאונה - ראיות הצדדים: (1) עיקר גרסת התובעת וטענותיה: מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. לגרסת התובעת, ביום 9.12.08 בשעה 13:45 או בסמוך לכך, היא הלכה ברגל לכיוון ביתה, בדרכה חזרה ממקום עבודתה כמזכירה במשרד עורך-דין. בסמוך למרכז המסחרי "יצא לפתע רכב מימין (מן החניה), פגע בי והפיל אותי ארצה כשאני נוחתת במלוא כובד משקלי ובין היתר על כף יד שמאל ונחבלת גם בראש. מצאתי את עצמי שכובה על המדרכה על הגב כשהרגליים שלי לכיוון הרכב והגלגל הקדמי שמאלי של הרכב 'יושב' על כף רגלי השמאלית, ואני צועקת לעזרה 'הרגל שלי!'" (ר' בסעיף 5 לתצהיר התובעת). בחקירתה הנגדית ציינה התובעת כי יום התאונה היה יום חורפי, עם טפטוף, והיא הלכה עם נעלי עקב. התובעת הוסיפה ותיארה בעדותה את התאונה כלהלן: ת. ...התחלתי ללכת, הסתכלתי ישר, הוא הגיע מצד ימין שלי, יצא ישר, אני גבוהה ועם הנעליים הייתי גבוהה יותר, הוא פגע בי באזור ימני של הגוף. מעוצמת המכה נפלתי וכנראה שאיך שהוא היד שלי (יד שמאל) נעצרה ולכן נפלתי אחור. הנפילה לא היתה ישר אחורה כי מהאינסטינקט נפלתי אחור, היד השתחררה אך הנזק כבר נוצר והגלגל שלו השמאלי עלה לי על כף הרגל. ש. באיזה חלק מהרכב קיבלת את המכה? ת. מהחזית, מצד שמאלי באמצע פחות או יותר. ש. מצאת עצמך במצב שהרכב מעליך? ת. הרגל הימנית שלי משוחררת והשמאלית מתחת לגלגל השמאלי שלו. ... ש. כשרכב נוסע קדימה ונותן לך מכה ואת עפה קדימה איך מוציאים אותך מצד שמאל של הרכב? ת. הייתי בתחילת ההליכה והוא פגע בי. איך שהוא התחיל לצאת היינו באותו צד. כנראה שהיד נפלה קודם על הרצפה והתעקמה אך הגלגל שלו עלה חד משמעית על רגל שמאל שלי. ש. בהודעה במשטרה את אומרת רגל ימין? ת. אז אולי היתה טעות, יש גם צילומים מהמיון שבדקו לי את הרגל ומדובר ברגל שמאל (ר' בפרוטוקול, עמ' 11 שורה 30 ואילך). לדברי התובעת, הנהג ברכב היה הנתבע, אותו הכירה מעבודתו בחנות שבה נהגה לערוך קניות מדי פעם. לגרסתה, הנתבע יצא מהרכב וחזר מיד להזיזו על מנת לשחרר את רגלה. גם צד ג' 3 (להלן - מר גלילי) - שאף אותו הכירה מהחנות - הגיע למקום. הנתבע הזמין מונית ואף ליווה את התובעת לבית החולים "מאיר" בכפר-סבא (להלן - בית החולים), שם קיבלה התובעת טיפול רפואי. על פי תעודת חדר המיון בבית החולים, התיק הרפואי נפתח ביום 9.12.08 בשעה 14:30 תחת הכותרת "נפילה חבלה יד" (להבדיל מתאונת דרכים). תחת הרובריקה "תלונה עיקרית" נרשם בתעודה האמורה: בת 38 בריאה בד"כ לדבריה נפגע(ה) מרכב כהולכת רגל מתלוננת על כאבים בכף רגל שמאל ושורש כף יד שמאל (ר' נספח ה' לתצהיר התובעת). בבדיקתה של התובעת נמצאה רגישות בכף רגל שמאל, מעל בסיס מסרק שמאל, וכן שבר ביד שמאל. ידה השמאלית של התובעת גובסה מכף היד ועד למרפק, והתובעת שוחררה לביתה עם המלצה למעקב אורתופדי ול"שינה עם יד מורמת". כעבור יומיים פנתה התובעת לרופאת המשפחה לצורך קבלת הפנייה למיון, לדבריה בשל קבלת הודעה מבית החולים כי בצילומי הרנטגן נתגלה שבר נוסף בכף ידה השמאלית (ר' נספח ו' לתצהיר התובעת). ביום 11.12.08 בשעה 12:18 הגיעה אפוא התובעת שוב לחדר המיון בבית החולים. הפעם התיק הרפואי נפתח תחת הכותרת "ת. דרכים חבלה רב אברי". עקב החשד לשבר נוסף שוחזר סד הגבס מחדש. לגרסת התובעת, כאשר היא ביקשה מהנתבע את פרטי הרכב ופרטי חברת הביטוח, כיומיים לאחר התאונה, הסתבר לה, לדאבונה, כי הנתבע מתכחש לקרות התאונה וטוען כי התובעת נפלה ברחוב. התובעת פנתה אפוא למשטרת ישראל, וביום 14.12.08 מסרה "הודעה על תאונה דרכים עם נפגעים". בנוסף נגבתה מהתובעת הודעה מפורטת באשר לנסיבות התאונה. בהודעתה זו ציינה התובעת, בין השאר, כי אחיה שהינו עורך-דין - ומשמש גם כבא כוחה בתובענה דנא - פנה בדרישה לקבלת פרטי הרכב הן לנתבע והן למר גלילי אך שניהם השיבו את פניו ריקם תוך שהנתבע מכחיש את עצם קרות התאונה. התובעת שבה ותיארה את נסיבות קרות התאונה במסגרת פנייתה למל"ל. בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250) של המל"ל, מיום 14.12.08, ציינה התובעת ב"תיאור התאונה": "הלכתי על המדרכה, ורכב שיצא מחניה דרס אותי ונפלתי על המדרכה". בנוסף ציינה התובעת, ב"אבר שנפגע": "יד שמאל (שברים), צד שמאל של הגוף, חבלות" (ר' העתק הטופס, נספח ח' לתצהיר התובעת). על רקע כל אלה עתר ב"כ התובעת, בסיכומיו, לקבלת גרסתה של התובעת. לשיטת ב"כ התובעת, התובעת מסרה גרסה אחידה ועקבית בכל המקומות שנדרשה לכך, החל בפעם הראשונה שהגיעה לחדר המיון, עבור בהודעה שמסרה במשטרה, בתיעוד הרפואי ובפנייתה למל"ל, וכלה בתצהיר עדותה הראשית ובעדותה בבית המשפט. ב"כ התובעת הדגיש במיוחד את הבעייתיות שבגרסת הנתבע, אשר רישיונו נשלל מספר פעמים, לרבות במועד התאונה, ולפיכך היה לו אינטרס של ממש בהכחשת התאונה, בה פגע בהולכת רגל תוך נהיגה בזמן שלילה. יתר על כן, הנתבע אינו אדם המכבד את הדין ובית המשפט - כפי שניכר היה בהליך דנא, בו לא הגיש כתבי הגנה והואיל להתייצב לעדות רק לאחר שהוצאו נגדו שני צווי הבאה - ועל כן אין ליתן בו אמון. לחילופין טען ב"כ התובעת בסיכומיו, כי לפי גרסאותיהם של הנתבע ומר גלילי (אשר עוד יפורטו בהמשך), הרכב חנה על המדרכה. מכאן, שאף אם תתקבלנה גרסאותיהם של הנתבע ומר גלילי עדיין מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בהוראות סעיף 1 לחוק הפיצויים, משום שמדובר במאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב במקום שאסור לחנות בו (ר' בסעיף 30 לסיכומי ב"כ התובעת). (2) עיקר ראיות הנתבעת וטענותיה: נתבעת 1 הגישה תיק מוצגים וכן זימנה את הנתבע למתן עדות. כאמור, הנתבע התייצב למתן עדות בבית המשפט רק לאחר שתי ישיבות שבהן לא התייצב ושבהן הוצאו נגדו צווי הבאה (ר' בפרוטוקול, עמ' 16 ו-18). הנתבע הכחיש, כאמור, את עצם קרות התאונה. על פי הדברים שמסר בהודעתו במשטרה מיום 14.12.08 (נ/3) - עת נחקר באזהרה בחשד לפגיעה בהולכת רגל אגב נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, מבלי שדיווח על התאונה - יום התאונה (9.12.08) היה יום גשום. מר גלילי השאיר את הרכב ביציאה מהחנות, והנתבע יצא מהחנות על מנת לעשן. או אז שמע הנתבע צעקה של אישה ליד הרכב, רץ למקום והבחין בתובעת על המדרכה בסמוך לרכב. לטענת הנתבע, במועד התאונה הלכה התובע עם נעלי פלטפורמה גבוהות והמדרכה במקום, הבנויה מאבנים משתלבות, היתה קצת רעועה. לגרסת הנתבע, התובעת מסרה לו שכואבת לה היד שכן נפלה עליה. הנתבע אמר לתובעת לבוא לחנות, על מנת שישים לה קרח. התובעת סיפרה לנתבע על קשייה הכלכליים והוא לקח אותה במונית לבית החולים. לדברי הנתבע, בערב הוא אף טלפן לתובעת על מנת לשאול לשלומה, בין השאר משום שהיא אישה יפה וגרושה והוא חשב שאולי יוכל לבנות איתה קשר. לעניין חקירת המשטרה יצוין עוד, כי בסופו של דבר תיק המשטרה נסגר בעילה של חוסר ראיות (ר' נ/5). לרקע גרסת הנתבע האמורה - הנתמכת במידת מה בגרסת מר גלילי, שעוד תפורט להלן - עתר ב"כ הנתבעת לדחיית גרסת התובעת, שהינה עדות יחידה של בעלת דין (ר' גם בהוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971; להלן - פקודת הראיות). לשיטת ב"כ הנתבעת, תיאור התאונה על ידי התובעת אינו מתיישב עם שורת ההיגיון ומלא סתירות. אינו מתיישב עם שורת ההיגיון, כיצד? התובעת טוענת כי נפגעה מהרכב בצידה הימני - כשהרכב פוגע בה במרכז חלקו הקדמי - נפלה על ידה השמאלית עם רגליה לכיוון הרכב והרכב עלה, עם הגלגל הקדמי-שמאלי שלו, על רגלה השמאלית. תיאור זה מעורר תמיהות שכן לא ברור כיצד, כך לשיטת ב"כ הנתבעת, מתוך פגיעה בצד ימין, עם מרכז הרכב, "התעופפה" לה התובעת באופן שהגיעה עם רגלה השמאלית דווקא אל מתחת הגלגל הקדמי-שמאלי של הרכב. מלא סתירות, כיצד? התובעת טענה כי רגלה התנפחה מאוד והיא צלעה משך שבועיים (ר' בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 19 ואילך ועמ' 13 שורה 6), אך בתיעוד הרפואי אין אינדיקציה לכך וכל שצוין ביחס לרגל הוא רגישות בכף רגל שמאל (ר' דו"ח המיון, נספח ה' לתצהיר התובעת). יתר על כן, כאשר התובעת הגיעה לחדר המיון מלווה בנתבע, תיק חדר המיון לא נפתח כתאונת דרכים אלא כנפילה (ר' בפסקה 12 דלעיל ואילך). לשיטת ב"כ הנתבעת, גרסתה זו של התובעת, שהיא הגרסה הראשונה שמסרה כאשר הנתבע לצידה, מלמדת כי אמנם דובר באירוע נפילה ולא בתאונת דרכים. רק כאשר נבדקה התובעת על ידי הרופאים, שלא בנוכחות הנתבע, היא נטלה לעצמה את החירות לטעון כי נפגעה מרכב וגם אז לא ציינה כי דובר ברכב נוסע. דברים אחרונים אלה גם מתקשרים לשני נתונים נוספים - שהתובעת הלכה עם נעלי עקב גבוהות, ושדובר ביום גשום - אשר התובעת לא טרחה לציין בתצהירה ואישרה את התקיימותם רק בחקירתה הנגדית (ר' בפרוטוקול, עמ' 11 שורה 13 ואילך). לטענת ב"כ הנתבעת, בנתונים אלה יש משום תמיכה נוספת בגרסת הנתבע, לפיה התובעת פשוט מעדה במקום. עוד טען ב"כ הנתבעת, כי הגם שלטענת התובעת התאונה אירעה במרכז המסחרי, בו מצויות חנויות בסמיכות לבנייני מגורים, היא לא הביאה עד כלשהו לתמיכה בגרסתה חרף טענתה כי היא צעקה ושכבה על המדרכה במשך מספר דקות (ר' בפרוטוקול, עמ' 9 שורות 3 ו- 24). ואם לא די בכל אלה הוסיף ב"כ הנתבעת וטען, כי הגם שלתובעת נגרמו שני שברים בכף היד היא נמנעה מלעתור למינוי מומחה רפואי, הגם שבנסיבות כגון דא היה בית המשפט ממנה מומחה רפואי תוך השתת שכר טרחתו על הנתבעת. לשיטת ב"כ הנתבעת, הימנעותה האמורה של התובעת מלמדת על חששה כי גרסתה באשר לנסיבות התאונה - לרבות האופן שבו לטענתה עלה הרכב על רגלה - תישלל על ידי המומחה. הינה כי כן, כך לטענת ב"כ הנתבעת, גרסת התובעת הינה גרסה מגמתית ומעוניינת של בעלת דין, אשר אינה מתיישבת עם ניסיון החיים והשכל הישר ואף עומדת בניגוד מוחלט לעדויותיהם של הנתבע ומר גלילי, שלפיהן התובעת לא נפגעה מהרכב אשר עמד ביציאה מהחניה כאשר מנועו מדומם. לטענת ב"כ הנתבעת, הנתבע ומר גלילי מסרו גרסאות עקביות הן בחקירתם במשטרה והן בעדותם לפני בית המשפט, ובנסיבות העניין יש להעדיפן על פני גרסתה של התובעת. (3) עיקר גרסת מר גלילי וטענותיו: מטעם מר גלילי העיד הוא-עצמו. לפי גרסתו, הרכב היה רשום על שם גב' רבקה גלילי - אשתו השנייה של אביו של מר גלילי - אך בפועל הוא היה הבעלים והמשתמש בו. לדבריו, הרכב נועד לשימושו בלבד והוא מעולם לא נתן רשות לנתבע להשתמש בו. מר גלילי הדגיש, כי עבודתו של הנתבע לא הייתה כרוכה בנסיעות ברכב אלא אך ורק בסיוע בעבודה בחנות. יתר על כן, במועד התאונה מפתחות הרכב היו אצלו (אצל מר גלילי) וממילא הנתבע לא יכול היה לעשות שימוש ברכב (ר' גם בפרוטוקול, עמ' 29 שורה 9). על פי הגרסה המופיעה בתצהירו, בסמוך למועד התאונה התכוון מר גלילי לצאת מהחנות על מנת להחליף סחורה עם בעל חנות אחרת. בעת שעמד לצאת קרא לו הנתבע לצורך עזרה עם חשבון של לקוח. מר גלילי חזר אפוא לחנות והנתבע יצא לעשן סיגריה. לאחר זמן מה שב הנתבע לחנות, יחד עם התובעת, ואמר כי היא מעדה (ר' בסעיפים 19 ו-23 ואילך לתצהירו של מר גלילי). לדברי מר גלילי, הוא הביא לתובעת מים, הזמין אמבולנס לבקשתה ושלח אותה לבית החולים בלוויית הנתבע. מר גלילי ציין כי הוא הכיר את התובעת כלקוחה בחנות, ואף הוסיף שקיים לחובתה חוב בגין קניות שערכה (ר' בסעיף 28 לתצהירו של מר גלילי). מר גלילי טען, וחזר וטען, כי לא ראה את התאונה הנטענת ועל כן אין לו ידיעה כלשהי כיצד אירעה התאונה, אם בכלל. לדבריו בתצהירו, התובעת והנתבע "לא הזכירו ולו במילה תאונה" (ר' בסעיף 19 לתצהירו). יחד עם זאת, בהודעתו במשטרה דווקא אמר כי לדברי התובעת "זיו נהג ברכב ופגע בה אני לא ראיתי..." (ר' נ/3). לרקע גרסאות הנתבע ומר גלילי טענה ב"כ מר גלילי כי בכל מקרה אין להטיל על מר גלילי אחריות כלשהי לנזקי התאונה. יש להניח כי התאונה כלל לא אירעה, מטעמי ב"כ הנתבעת ומנימוקיו. יחד עם זאת, גם אם ייקבע כי התאונה אמנם אירעה כנטען על ידי התובעת, אין להטיל על מר גלילי אחריות כלשהי שכן מר גלילי לא נתן לנתבע רשות לעשות שימוש ברכב. יתר על כן, תפקידו של הנתבע בחנות לא כלל עבודה עם רכב והוא לא הועסק כנהג ועל כן למר גלילי גם לא היתה חובה לברר אם יש בידי הנתבע רישיון נהיגה בתוקף. בנסיבות אלה, אם הנתבע אמנם עשה שימוש כלשהו ברכב הרי שהוא עשה זאת על דעתו בלבד, ללא רשותו של מר גלילי ותוך ביצוע עבירה פלילית של שימוש ברכב ללא רשות; וממילא אין על מר גלילי אחריות כלשהי לנזק שנגרם תוך שימוש כאמור. ג. דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות העדים שהעידו לפניי - התובעת, הנתבע ומר גלילי - והתרשמתי מהן, וגם עיינתי במסמכים ובמוצגים שהוגשו מטעם הצדדים, מסקנתי היא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה; וממילא לא הוכיחה את תביעתה. שלושת העדים שהעידו לפניי הינם בעלי דין ובעלי אינטרס. יתר על כן, עדויות שלושתם הותירו רושם כי בפני בית המשפט לא נחשפו ונתגלו מלוא העובדות הידועות להם אודות אירועי יום התאונה, בבחינת גילוי טפח והסתרת שניים. יחד עם זאת, נטל ההוכחה בתובענה (העיקרית) מוטל, כמובן, על התובעת, ועדותה לפניי מעוררת סימני שאלה ותמיהות, כלהלן: ראשית, תיאור התאונה והדרך בה נפגעה התובעת במהלכה הינו תמוה. לטענת התובעת, הרכב הגיח מימין לה ופגע (בערך עם מרכז צידו הקדמי) בצידה הימני של התובעת (ר' גם בפרוטוקול, עמ' 9 שורה 28 ואילך). עם זאת, אין בתיעוד הרפואי כל אינדיקציה לפגיעה בצידה הימני של התובעת, חרף גרסתה כי הוטחה אל המדרכה בעוצמה כזו שגרמה לשני שברים בכף ידה השמאלית. בנוסף, כך לטענת התובעת, היא נפלה לאחור דווקא, כשרגליה לכיוון הרכב, אשר לדבריה עלה - עם הגלגל הקדמי-שמאלי שלו - על כף רגלה השמאלית (ר' בפסקה 10 דלעיל וכן בסעיף 5 לתצהיר התובעת). מדובר אפוא בסצנריו עובדתי בלתי רגיל ואף תמוה, ובמיוחד לא ברור כיצד - לאחר שהתובעת כבר הגיעה למרכז הרכב, שהגיח לטענתה מימינה - נדרסה כף רגלה השמאלית של התובעת דווקא על ידי הגלגל השמאלי-קדמי של הרכב. שנית, התנהלותה של התובעת, אשר נמנעה מלעתור למינוי מומחה רפואי, אינה מובנת בנסיבות העניין ונוכח טענת התובעת כי תפקוד היד אינו כבעבר, הגם שציינה כי לא נפגע התפקוד היומיומי (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 9). כזכור, לתובעת נגרמו שני שברים בכף יד שמאל. לפיכך - בפרט בהתחשב בכך שבאותה עת עבדה התובעת כמזכירה, כמו גם העוצמה שבה הוטחה התובעת לטענתה אל המדרכה - על פני הדברים בית המשפט היה נעתר לבקשה למינוי מומחה רפואי תוך השתת שכר טרחתו על הנתבעת. בנסיבות אלה, בהימנעותה של התובעת מלהגיש בקשה למינוי מומחה רפואי כאמור יש כדי להעיב על מכלול גרסתה. שלישית, תיק חדר המיון נפתח בגין נפילה, להבדיל מתאונת דרכים. בהתחשב בכך שמדובר בנתון מהותי - גם מבחינת בית החולים - אף בכך יש כדי לעורר תמיהה (ר' בפסקה 12 דלעיל ואילך). ורביעית, תיאור הפגיעות עקב התאונה, על ידי התובעת, לא היה עקבי. מעבר למה שצוין על ידי ב"כ הנתבעת (ר' בפסקאות 25 עד 26 דלעיל), יש להדגיש כי בתיאור הפגיעות בפנייתה למל"ל לא הזכירה התובעת, כלל ועיקר, את העובדה שנפגעה ברגלה (ר' בפסקה 16 דלעיל). השמטה זו הינה השמטה מהותית נוכח טענת התובעת כי הרכב עלה, עם הגלגל השמאלי קדמי שלו, על כף רגלה השמאלית ואף "ישב" עליה (ר' בפסקה 9 דלעיל). יש להדגיש כי עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעלת דין, שאין לה סיוע. לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות חובת בית משפט המבקש להסתמך עליה לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בה. יש להדגיש, כי משמעות הדבר היא שעל בית המשפט ליתן "טעם אמיתי", או "הנמקה ממשית", העשויים להצדיק פסיקה על סמך עדות כזו; ואין די ב"אזהרה עצמית" כללית גרידא (ר' פסק הדין בת.א. 15894-10-09 חן עבדו נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה (2011), והאסמכתאות המאוזכרות שם). ברי, אפוא, כי בנסיבות דנא, בהן לא מדובר רק בעדות יחידה של בעלת דין, אלא גם בעדות המעלה סימני שאלה ותמיהות, לא ניתן להכריע את הדין על פיה בלבד. בשלב בסיכומים העלה ב"כ התובעת, לראשונה, טענה עובדתית חלופית, שלפיה יש להטיל אחריות על הנתבעים גם אם תתקבל גרסת הנתבע, שכן אזי מדובר במאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב במקום שאסור לחנות בו (ר' בפסקה 19 דלעיל). מעבר לכך שאין מקום לערוך שינוי חזית כה מהותי בשלב הסיכומים, דומה שיש ממש בטענת ב"כ הנתבעת כי בעצם הטיעון יש כדי להחליש את עמדת התובעת, בפרט לנוכח התמיהות העולות כאמור מגרסתה. אשר על כן אני מורה בזה על דחיית התובענה. ממילא ובהתאמה נדחית ההודעה לצד ג' 3. בהתחשב במכלול נסיבות העניין - לרבות האמור בפסקה 36 דלעיל בהתייחס לעדויות כל הצדדים לפניי - איני עושה צו להוצאות, וזאת בהתייחס לכל הצדדים שלפניי. הולך רגלתאונת דרכיםנזקי גוף