נכות 10% לפי סעיף 75 (1)(ב) בגין צלקת ניתוחית

28% נכות: 10% לפי סעיף 75 (1)(ב) בגין צלקת ניתוחית; 10% לפי סעיף 40 (11) בגין חיבור גרוע של עצם הרדיוס; 10% לפי סעיף 35 (1) (ב) בגין הגבלת תנועה בשורש כף יד שמאל. כמו כן קבעה הוועדה שהמערערת אינה זכאית להפעלת תקנה 15. 3. על קביעת הדרג הראשון הגיש המל"ל ערר לוועדה לעררים. ערר המל"ל התמקד בכך כי לדעתו "ניתנו 2 סעיפי ליקוי שמהווים כפל ביניהם" (הכוונה היא בנוגע לסעיפי הליקוי 40(11) ו- 35 (1)ב). במקביל הוגש ערר מטעם המערערת. 4. הוועדה הרפואית לעררים בישיבתה מיום 9.4.2013 קבעה למערערת 10% נכות תוך שהיא הפחיתה את אחוזי הנכות שנקבעו למערערת בגין הצלקת. טענות הצדדים 5. לטענת המערערת, המל"ל כלל לא הגיש ערר על החלטת הוועדה בנוגע לקביעת אחוזי הנכות בגין הצלקת והוועדה לעררים לא הזהירה את המערערת בשום שלב על כך שקיימת אפשרות שאחוזי הנכות שנקבעו לה ע"י הדרג הראשון בנוגע לצלקת יופחתו. בכך פגעה הוועדה בזכות הטיעון של המערערת ובאפשרות שלה להתגונן ולהביא, בין היתר, חוות דעת רפואית בתחום הפלסטיקה. עוד נטען שגם לגופו של עניין טעתה הוועדה בכך שהפחיתה את אחוזי הנכות בגין הצלקת לנוכח ממצאי הדרג הראשון. 6. בנוסף טענה המערערת שהוועדה קבעה באופן לקוני כי אין מגבלה בתנועות האגודל כאשר בפועל לא התבצעה בדיקה קלינית של תנועות האגודל בכיפוף ויישור ולא צויינו טווחי תנועה של האגודל, שאם לא כן היו מגיעים למסקנה בהתאם לאישור רפואי מטעם פרופ' אנגל, המערערת סובלת מהגבלה בתנועות האגודל בעטייה זכאית לאחוזי נכות. הוועדה טעתה כאשר לא מינתה רופא מומחה לכירורגיית כף היד לשם יעוץ והסתפקה באורתופד כללי בלבד. 7. המערערת טוענת טענות נוספות כנגד קביעת הוועדה לאי הפעלת תקנה 15. 8. במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם תומר סילורה הדגיש ב"כ המערערת שזה נכון שלועדה רפואית יש סמכות להפחית את הנכות, אך לפי הדין הקיים וגם לפי כללי הצדק מקובל (במיוחד במצב שהמל"ל לא ערער על הנכות הזאת) היה להפנות את תשומת לב המערערת כי ייתכן ויפחיתו לה את הנכות בנושא הצלקת. המערערת לא טענה טענות לעניין הצלקת שכן ערעור המל"ל לא היה על עניין זה וכל הדיון הסתובב סביב הטענה לכפילות. בכך נפגעה זכות הטיעון של המערערת. לגבי המגבלה בתנועה של האגודל - הוועדה אינה מציינת טווחי תנועה של האגודל ואם הוועדה הייתה עושה כן ניתן היה לגלות באופן משמעי שיש מגבלה באגודל כפי שפרופ' אנג'ל ציין. לענין תקנה 15 -המערערת המציאה ראיות לירידה בשכר. המקצוע שלה היא צלמת סרטי טלויזיה וקולנוע והיא עסקה במסגור תמונות ובגלל המגבלות שיש לה ביד יש לה קושי גם למסגר וגם לאחוז את המצלמה, יש לה ירידה דרסטית בהכנסות שלה, דבר שהיה צריך לקבל ביטוי בהפעלת תקנה 15 גם אפילו באופן חלקי. 9. ב"כ המשיב סבור שהחלטת הועדה מפורטת ומנומקת וניתנה לאחר שהועדה עיינה בנימוקי הערר של המערערת, שמעה תלונותיה בדקה אותה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, שקלה את השיקולים הרלבנטים ונימקה החלטתה. הועדה מתייחסת לצילומים של כף היד, מתייחסת לאישור הרפואי של פרופ' אנג'ל, מסבירה כי לעומתו היא לא מצאה הגבלה בתנועות האגודל. מתייחסת למכתב של ד"ר כהן צבי מסבירה ומנמקת מדוע אינה מסכימה איתו וגם לעניין הצלקת - מסבירה כי מדובר בצלקת עדינה שבקושי נראית ולא רגישה. גם הפרעה בתחושה אינה עילה לנכות. לעניין טענות המערערת כי היא לא הוזהרה לעומת החלטה מועדה מדרג ראשון - סמכות מובנית טבועה של הועדה לעררים על פי תקנה 30 היא להוריד לשנות לבטל ולפיכך לא היה כאן כל צורך באזהרה. הצורך באזהרה היא שיש החלטה של ועדה חלוטה קודמת שקובעת נכות ומגיע ועדה מאוחרת יותר המבקשת לשנות נכות חלוטה של פגיעה וכאן זו נכות של ועדה מדרג ראשון שעליה הוגש ערעור ולא מדובר בהחלטה חלוטה ולפיכך לא היה מקום להזהיר. באשר לתקנה 15 - ישנה התייחסות של הוועדה לעניין תקנה 15 בכך שהיא אומרת שמבחינה רפואית היא מסוגלת לחזור לעבודתה. 10. לאור כל האמור לעיל סבור המשיב שלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ויש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 11. אקדים ואציין כי לטעמי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי: 12. על פי סעיף 123 לחוק, החלטות של הוועדה הרפואית לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה הרפואית לעררים כל עוד היא ממלאת את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית. 13. בענייננו, נפל, לטעמי פגם מהותי בעבודת הוועדה בכל הנוגע להפחתת הנכות בגין הצלקת וזאת מבלי ליתן למערערת ו/או לב"כ את הזכות לטעון טענות לעניין זה. ובמה דברים אמורים? אין חולק כי ערעור המל"ל על החלטת הוועדה מדרג ראשון כלל לא עסק בנכות שנקבעה לעניין הצלקת, אלא התמקד בדברים אחרים. בנסיבות אלה, כאשר המערערת וב"כ טענו את טענותיהם בפני הוועדה הם, מטבע הדברים, כלל לא התגוננו ו/או טענו טענות כנגד האפשרות להפחתת הנכות בגין הצלקת. אכן, זכותה של הוועדה בהתאם לתקנה 30 לתקנות לדון בנושאים שלא הועלו במסגרת כתב הערר אולם לכל הפחות היה על הוועדה להזהיר את המערערת בדבר אפשרות זו ולאפשר לה להתגונן כראוי (בין אם במסגרת טיעונים בעל-פה במועד התכנסות הוועדה ובין אם בהמצאת חוות דעת בנושא). 14. עקרונות הצדק הטבעי ואף כללי המנהל התקין מחייבים לאפשר למבוטח להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל החלטה בעניינו ובמקרה דנן בהחלט נפל פגם מהותי בהתנהלות הוועדה. 15. מעבר לכך, הנמקת הוועדה בכל הנוגע לאי הפעלת תקנה 15 לוקה בחסר ולא ניתן להבין את הלך רוחה. כבר נפסק, לא אחת, כי הנמקת וועדה רפואית צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטתה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון בעקבות ההנמקה האם הוועדה פעלה כדין (דב"ע מג/ 01-1356 מרדכי לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130). בעניינו הוועדה מציינת לעניין תקנה 15 "מסוגלת מבחינה רפואית לחזור לעבודתה" אולם בשים לב לטענות המערערת על כך שהיא לא חזרה לעבודתה בפועל כצלמת ומתקינת מסגרות עקב מגבלותיה בכף יד שמאל יש מקום מצד הוועדה לנמק בהרחבה את הנימוקים בגינן היא סבורה שהמערערת מסוגלת לחזור לעבודתה. 16. באשר לטענות המערערת על הנכות באגודל - מאחר שעניינה של המערערת מוחזר ממילא לוועדה אין מניעה שהוועדה תשקול בשנית את אחוזי הנכות בגין המגבלה בתנועות האגודל לאחר שתבצע בדיקה קלינית של טווחי תנועת האגודל, שכן מעיון בפרוטוקול עולה, כי על פני הדברים, בדיקת טווחי תנועה לא נעשתה. סוף דבר: 17. א. הערעור מתקבל. ב. הדיון בעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשקול בשנית את קביעתה לעניין הצלקת. המערערת תהיה רשאית לטעון טענותיה בעניין זה לרבות הגשת חוות דעת מתאימה בתחום. כמו כן - הוועדה תשקול הענקת נכות בגין מגבלה בתנועות האגודל. הוועדה מתבקשת לבצע בדיקה קלינית של תנועות האגודל תוך התייחסות לחוות דעת פרופ' אנג'ל מיום 15.9.2012. ככל שהוועדה תראה לנכון להפנות את המערערת ליועץ חיצוני בתחום כירורגיית כף יד, היא תעשה כן. הוועדה תשקול מחדש הפעלת תקנה 15 בגין המערערת בשים לב לטענת המערערת על כך שבפועל היא לא חזרה לעבודתה כצלמת ומתקינת מסגרות עקב המגבלה בכף יד שמאל. המערערת וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה. ג. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה לא יאוחר מ- 30 ימים מיום קבלתו ניתוחנכותצלקת