חובת תשלום מכס על יבוא משלוח של שום מירדן לישראל 2. על פי כתב התביעה התובעת ייבאה בחודש דצמבר 2006 34,000 ק"ג שום מירדן למדינת ישראל (להלן: הטובין). התובעת פנתה לחברת כסליו תובלה וסחר בע"מ (להלן גם: כסליו או סוכן המכס), שהיא חברת עמילות מכס, לצורך טיפול בקבלת אישור לייבוא. השום הגיע לגבול ישראל, ולטענת התובעת פקיד המכס אישר את הכנסתו לישראל בהתאם לרשימון אשר הועבר לרשות המכס, דהיינו בפטור ממכס. אולם לאחר שהוכנס לישראל תפסה רשות המכס את הטובין לצורך החרמתם בגין אי תשלום מכס, ולאחר מכן דרשה מן התובעת לשלם את המכס בגין ייבוא הטובין. התובעת סירבה לשלם את המכס, אשר לטענתה הפך את העיסקה לבלתי כדאית, ונאלצה להשיב את השום לירדן. לטענת התובעת נגרמו לה נזקים בסכום של 156,280 ש"ח, כולל הוצאות שהוציאה בעין וכן הפסד רווח צפוי. 3. לטענת התובעת ייבוא השום מירדן פטור מתשלום מכס. כל שנדרש ממנה היה רשיון ייבוא, ורשיון כזה אכן הוצג על ידה. טענתה העיקרית של הנתבעת, המהווה מוקד המחלוקת בתיק זה, היא כי לצורך הפטור ממכס היה על התובעת להציג גם רישיון ייבוא למכסה מטעם משרד החקלאות, המצביע על כך שהטובין המיובאים הן במסגרת המכסות הפטורות ממכס מכח הסכמי הסחר בין המדינות. התובעת לא הציגה רשיון כזה, ולטענת הנתבעת אף לא היה באפשרותה לקבל את הרשיון, ועל כן ייבוא הטובין אינו פטור ממכס. האם קיימת דרישה לההצגת רשיון יבוא שלא הוצג על ידי התובעת 4. השאלה הראשונה שבה יש להכריע היא האם אכן קיימת דרישה לרשיון או אישור נוסף על הרשיון שהיה בידי התובעת. 5. הוראת החוק הרלוונטית לעניין זה היא סעיף 2 לצו ייבוא חופשי התשס"ו-2006 (להלן: צו ייבוא חופשי). סעיף 2 (ב) לצו זה קובע כדלקמן: "הטובין המפורטים בתוספת השניה מותרים בייבוא אם הומצא אישור או נתקיימו התנאים כמפורט בטור ג' בטבלה שבתוספת השניה (להלן - המצאת האישור או עמידה בתנאים), והיבואן צירף את האישור לרשימון הייבוא". טור ג' בטבלה שבתוספת השניה לצו ייבוא חופשי קובע דרישה לאישור מהשירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות ואישור משירות המזון הארצי של משרד הבריאות. 6. סעיף 2(ד) לצו יבוא חופשי קובע: "בלי לגרוע מהאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הטובין המפורטים בתוספות החמישית ואילך לתעריף המכס, והטובין המפורטים בתוספות הראשונה והשלישית לצו היטלי סחר, ושלגביהם נקבעו מכסות - מופחתות או פטורות מכס או היטל - טעונים רשיון ייבוא". רשימה ד' שבתוספת השישית לצו תעריפי המכס והפטורים ומס קניה על טובין התשס"ו-2006 (להלן: צו תעריפי המכס) קבעה מכסה לקבלת פטור ממכס לייבוא טובין מירדן, ולכן סעיף 2(ד) לצו זה חלות גם בענייננו. 7. מדובר, איפוא, בשתי הוראות שונות, שכל אחת מהן חלה על ייבוא הטובין נשוא התביעה. סעיף 2(ד) לצו ייבוא חופשי קובע במפורש, ברישא לסעיף המובא לעיל, כי תחולתו היא מבלי לגרוע מסעיפים קטנים א' ו-ב' לצו. מכאן שמדובר בדרישה כפולה, כשהצורך ברשיון אחד אינו שולל את הצורך ברשיון אחר. כך על פי לשון החוק עצמו. 8. מסקנה דומה עולה גם מהגיונם של דברים: ייבוא של ירקות למאכל מצריך רישוי ופיקוח במספר מישורים: הגנה על הצרכנים כך שהמזון הנצרך על ידם יהיה באיכות ראויה, וכן הגנה על הצומח במדינת ישראל מפני מזיקים - שני אלו מוצאים את ביטויים בדרישות לאישורים מטעם השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות ואישור שירות המזון הארצי של משרד הבריאות, כנדרש בסעיף 2(ב) לצו ייבוא חופשי. הרשיון שבידי התובעת (נספח א' לתצהיר אלישיב), שניתן על ידי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, עונה על דרישת הפיקוח החקלאי, ואף התנאים המופיעים על גבי רשיון זה הם בעיקרם דרישות לבדיקת התאמה חקלאית. 9. מישור נוסף של רישוי נדרש הוא בהתאמת הייבוא לדיני סחר חוץ, כאשר הפטור ממכס וממיסים עקיפים נוספים עולה בקנה אחד עם הסכמי סחר בין מדינת ישראל למדינות אחרות, ועם דיני סחר החוץ והמכס של מדינת ישראל. הסכמי הסחר של מדינת ישראל מאפשרים ייבוא בהיקף מסויים ממדינות מסויימות. על המדינה לאפשר ייבוא טובין בפטור חלקי או מלא ממכס בהתאם לתנאים אלה, וכן להביא בחשבון שיקולי מדיניות שונים. שיקולים אלה פורטו בהרחבה בעדויותיהם של מר צבי אלון ושל מר צביקה כהן (ראו העדויות בכללן, לדוגמא בעמ' 51, 54, 55). הדרישה לרשיון בסעיף 2(ד) לצו יבוא חופשי נועדה להתאים בין דרישות אלו לבין היישום הקונקרטי בייבוא טובין בפטור ממכס. 10. נוכח האמור אני קובעת כי היה על התובעת להציג הן רשיונות בהתאם לסעיף 2(ב) לצו ייבוא חופשי, הן רשיון בהתאם לסעיף 2(ד) לצו. התובעת לא עמדה בדרישה בנוגע לסעיף 2(ד) לצו. בשולי הדברים אעיר כי לא הוצג גם רשיון של משרד הבריאות בהתאם לסעיף 2(ב9 לצו ייבוא חופשי, אולם נושא זה לא הועלה על ידי הצדדים ועל כן לא אדרש לו. טענת ההסתמכות על תוכן אתר האינטרנט 11. התובעת טענה כי באתר האינטרנט הרשמי של הנתבעת הופיע פירוט תעריף המכס ומס קניה על מוצרי צמחים שונים. לגבי ייבוא מירדן נרשם כי ייבוא זה פטור ממס, ולא מופיעה כל הסתייגות או הגבלה. לטענת התובעת היא הסתמכה על הפרסום באתר האינטרנט וסברה שייבוא מירדן פטור ממכס. 12. הנתבעת הודתה למעשה בכך שנפלה טעות ברישום באתר האינטרנט. עם זאת סברה הנתבעת שהתובעת לא הסתמכה על האמור באתר. אני מקבלת את טענות הנתבעת, כפי שאפרט להלן. 13. בנוגע לשאלה העקרונית בדבר ההסתמכות על נתונים המופיעים באתר אינטרנט וקיומה של עילת תביעה על סמך הסתמכות כזו, אני סבורה שמדובר בשאלה מורכבת שיש לה פנים לכאן ולכאן. בין היתר יש להביא בחשבון את הידיעה הכללית הקיימת על כך שמידע המופיע באינטרנט אינו בהכרח מידע אמין ובדוק, ומאידך גיסא את העובדה שבמקרה זה מדובר באתר רשמי של משרד ממשלתי, שאמינותו גבוהה יחסית. פן נוסף נובע מכך שבאתר עצמו הופיעה מעין אזהרה למשתמש, המבהירה כי התעריף המופיע באתר מהווה כלי מידע להערכה ראשונית בלבד, וממליצה לנהוג משנה זהירות ולהסתייע בייעוץ מקצועי. (ראו עדות יגאל מלכה בעמ' 43 שורה 2 ואילך וכן ההפניה לאתר האינטרנט הרלוונטי בסעיף 72 לסיכומי הנתבעת). 14. לכך יש להוסיף את העובדה שמדובר בתחום סבוך במהותו, אשר חולשים עליו דינים רבים ופרקטיקות שונות. גם אילו היה מדובר במידע שמקורו אמין לחלוטין, נראה כי האדם הסביר שאינו בעל ידע ונסיון בתחום לא היה פועל בו לבדו והיה נעזר בסיוע מקצועי. ואכן, גם הנתבעת סברה כך. כפי שהעיד מר יחזקאל אלישיב, בסעיף 3 לתצהירו ובעמ' 9 לעדותו, הנתבעת פנתה לחברת כסליו, סוכנת המכס, לטיפול מקצועי בהליך הייבוא. 15. נראה כי עצם הפניה לקבלת שירותיו של סוכן מכס מנתקת את הקשר הסיבתי בין הכתוב באתר האינטרנט והסתמכותה של התובעת, אם אכן היתה כזו, לבין התוצאה. שכן סוכן המכס הוא בעל ידע מקצועי וספציפי, הפועל על פי הידע והמומחיות שלו, ואינו מסתמך על פרסום סתמי באתר האינטרנט. 16. נוסף על האמור, במקרה הנוכחי טענת ההסתמכות אינה יכולה להתקבל, שכן הובאו ראיות פוזיטיביות לכך שלתובעת נמסר מידע אמין ונכון והיא היתה מודעת לעובדות לאשורן מספר חודשים לפני הייבוא. כך, מר צבי אלון הצהיר בתצהירו על שיחה שהתקיימה בינו לבין מר יחזקאל אלישיב, מנהל הנתבעת. בתרשומת שערך מיד לאחר השיחה, המצורפת לתצהיר, תיאר במפורט את השיחה, פירט את טענותיו של אלישיב כמי שמצפה שיתאפשר לו לייבא את הטובין ללא מכס, וכן פירט את ההסברים שנתן לאלישיב, ואת הבהרתו שההסכם עם ירדן מותנה בקבלת רשיון ייבוא מטעם המרכז לסחר חוץ. בעדותו בבית המשפט הוסיף כי התקיימו שיחות נוספות אצל מנכלית המשרד (עמ' 46, 47). גם העד צביקה כהן תיאר בסעיף 4 לתצהירו מספר שיחות בין נציגי משרד החקלאות לבין מר אלישיב, בהן הובהר לאלישיב שהרשיון שבידו מאפשר לו לייבא שום בכפוף לתשלום מכס מלא. 17. מנהל הנתבעת מר יחזקאל אלישיב לא התייחס כלל לטענה זו על אף הנפח המרכזי שניתן לה בטיעוני הנתבעת. בחקירתו הנגדית טען בתחילה שאינו זוכר שיחות עם גורמים במשרד החקלאות לגבי ייבוא הטובין. לאחר מכן כשנשאל ספציפית על שיחות עם צבי אלון אישר שדיבר איתו, אך לגבי תוכן השיחה טען שהוא זוכר את הנושא באופן כללי בלבד (עמ' 10 לפרוטוקול). אין, איפוא, בראיות התובעת הכחשה של השיחות עם עדי הנתבעת, ועל כן אני מקבלת את עדויות עדי הנתבעת בעניין זה וקובעת כי השיחות המתוארות אכן התקיימו, וכי הובהר למר אלישיב כי נדרש רשיון נוסף כתנאי לקבלת הפטור ממכס. 18. לאור האמור אני קובעת כי התובעת ומנהלה היו בעלי ידיעה פוזיטיבית וברורה באשר לדרישה להצגת רשיון ייבוא נוסף, כך שהם לא הסתמכו על הכתוב באתר האינטרנט ולא היו רשאים להסתמך על כך. 19. הנתבעת בסיכומיה העלתה סברה שלפיה התובעת הצליחה במועד קודם לייבא בדרך כלשהי שום מירדן ללא תשלום מכס, וניסתה לעשות כך פעם נוספת, תוך שהיא מודעת למצב המשפטי אך נתלית בפרסום השגוי באתר האינטרנט. טענה זו לא הוכחה אמנם, אולם בין כך ובין כך ניתן לקבוע כי בעקבות השיחות שהתקיימו בחודש אוגוסט היתה התובעת מודעת לדרישה להצגת אישור בדבר מכסות הייבוא כתנאי לפטור ממכס. האם היה באפשרותה של התובעת לקבל רשיון ייבוא 20. העדים מטעם הנתבעת, כמו גם סוכן המכס של התובעת, העידו כי בשנים שקדמו לייבוא נשוא התביעה לא ניתנו אישורים לייבוא שום בפטור ממכס מירדן, כך שמדובר במדיניות ולא בעניין אקראי. (עדות רון אלוף עמ' 27 שורה 23, עדות יגאל מלכה עמ' 40 שורה 5, סעיף 9 לתצהיר צביקה כהן ועדותו בעמ' 57 שורה 5). העד צבי אלון אף הבהיר כי אילו היה מר אלישיב פונה ומבקש פטור ממכס לא היה מקבל זאת, שכן בהסכם הסחר עם ירדן נקבעה באופן חריג "מכסה אגרגטיבית" המתייחסת לכלל הפירות והירקות, כשהסוגים והכמויות נקבעים על פי תנאי השוק של ישראל (עמ 49 שורה 11 ואילך, עמ' 50). כך שאילו היתה התובעת פונה ומבקשת רשיון, לא היתה צפויה לקבלו. מכאן שאין מדובר בעניין טכני בלבד, אלא במדיניות כוללת שלא הופעלה כלפי התובעת בלבד. 21. יצויין כי מנהל התובעת טען שייבא בעבר שום מירדן בפטור ממכס, אולם הוא לא הציג מסמכים כלשהם בעניין זה ואף לא ידע למסור תאריך מדוייק (ראו עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, לא ניתן להתייחס לעדותו כמצביעה על מדיניות כלשהי, אלא לכל היותר כחריג שהתאפשר בשל סיבות שלא הובררו. האם הנתבעת הביעה עמדה במעמד מסירת רשימון היבוא 22. התובעת טענה כי מסרה לנתבעת את רשימון הייבוא בצירוף המסמכים הדרושים עובר להבאת הטובין, "בשל רצונה לקבל ודאות בעניין הפטור ממכס" (סעיף 3 לתצהיר סוכן המכס רון אלוף). לטענת התובעת, הפרוצדורה של אישור הרשימון במסלול א', שננקטה במקרה זה, כרוכה בהפעלת שיקול דעת על ידי המכס, וכאשר חסרים מסמכים המכס מתריע על כך (עדות רון אלוף עמ' 29). אולם במקרה זה במועד מסירת המסמכים לא נאמר לתובעת דבר ולא הובהר לה שאין ברשותה המסמכים הדרושים. 23. לא ניתן לקבל את עמדת התובעת במקרה זה. ראשית, הטענות מופנות כלפי הליך מסירת המסמכים. לא ניתן לחייב את המכס להתייחס לממסכים הנמסרים כבר במועד מסירתם, מבלי שנבחנו ונבדקו. בדיקת המסמכים נעשתה למחרת מסירתם, מול הסחורה שהובאה, ומיד בתום הבדיקה הובהר לתובעת כי אינה זכאית לפטור ממכס. העד יגאל מלכה הבהיר את תהליך הבדיקה ומשמעות הפניה למסלול א' היזום. הוא הבהיר כי ניתוב יזום אין משמעות שתינתן תשובה לפני העברת הסחורה, אלא הפניית תשומת הלב לפרטים (עדות יגאל מלכה בכלל, לדוגמא בעמ' 33 שורות 26, 27), כאשר בדיקת הטובין נעשית עם הגעת הטובין (עמ' 34 שורה 6). 24. יתר על כן, מאז מסירת המסמכים ועד העברת הטובין עבר פרק זמן קצר של יום אחד, בעוד שהטובין נרכשו כחודש לפני כן. כך, גם אילו היתה הנתבעת מעלה את טענותיה עוד בשלב מסירת המסמכים, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה, שכן התובעת כבר רכשה את הטובין ושילמה עבורם (ראו עדות יחזקאל אלישיב בעמ' 8 לפרוטוקול לפיה הוזמנו הטובין במהלך שנת 2006, וכן התאריכים על גבי נספחים ו' ו-ז' לתצהירו). 26. אני דוחה, איפוא, את טענת התובעת לפיה היה בהתנהלותה של הנתבעת בעת מסירת הרשימונים אישור לטענותיה ולזכאות לפטור. יתר על כן: על אף שבמקרים כגון זה קיימת אפשרות להליך "פרה רולינג", ולקבלת חוות דעת מוקדמת בדבר החבות במס, התובעת בחרה שלא לנקוט בהליך זה (סעיף 5 לתצהיר יגאל מלכה ועדותו בעמ' 31, 32). הוכחת הנזק 27. התובעת טענה לנזקים שונים בעין, להפסד רווחים ממכירת השום בישראל ולהפסד בשל מכירה חוזרת של הטובין. 28. ההוצאות שנגרמו בפועל - תשלום לעובדי העמסה, תשלום עמילות מכס בירדן, תשלום למובילים ותשלום אחסנה - לא הוכחו. לא הוצגו קבלות, חשבוניות וכדומה, ואף לא ראיות אחרות כגון אישורים בנקאיים וכיוצ"ב. מר אלישיב לא נתן הסברים של ממש להיעדרם של מסמכים מהותיים (עמ' 15). ההוצאות שהוכחו היו תשלומים עבור רכישת השום, בדיקה על ידי משרד הבריאות, תשלום לשינוע בתוך המסוף ותשלום לחברת כסליו (נספחים ז' - י' לתצהיר אלישיב). 29. הפסד רווח - התובעת הוכיחה את מחירי המכירה של השום בתקופה הרלוונטית, אולם לא הוכח מה היה הרווח הצפוי או המקובל, כך שגם רכיב זה לא הוכח כנדרש. בנוסף לא הובא בחשבון מס על הרווחים הצפויים. 30. הפסד ממכירת השום בחזרה לספק - אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה מדובר בתביעת כפל, שכן התביעה היא הן לרווחים הצפויים ממכירת השום בשוק הישראלי והן להפסדים מהחזרתו לספק. כמו כן לא הוכח מחיר המכירה לספק ולא הוברר מה גרם לנזקים השונים שהתובעת טוענת להם בהקשר זה (נזקים לסחורה ולאריזות, חסר בכמות השום) ומדוע יש לראות את הנתבעת כאחראית לכך. התובעת לא הוכיחה, איפוא, את רב רובם של הנזקים שנגרמו לה לטענתה. נושאים נוספים 31. מר אלישיב העיד בעמ' 9 לפרוטוקול (שורות 1, 2, 13, 27, ועוד) כי פנה אל חברת כסליו לאחר שהסתבר לו כי הליך יבוא השום הוא בעייתי ויש צורך בחברה מקצועית ומוכרת שתטפל בכך. כשנשאל שאלות ספציפיות בנוגע לתהליכי הייבוא ועמדת רשות המיסים בנוגע לפטור, השיב כי זהו עניין מקצועי שצריך להפנות אל נציג חברת כסליו (עמ' 13, 14). 32. על אף שהשאלה שבמחלוקת בתיק זה היא שאלה מקצועית מהותית, התובעת הביאה לעדות מטעמה את מר רון אלוף, שהגדיר את עצמו כמי שעוסק בצד התפעולי של שחרור הטובין, ולא את האחראי לסיווג הסחורה וחוקיות הייבוא (עמ' 20 שורות 6, 7). מר אלוף העיד כי הוא עצמו לא קבע את הסיווג ולא ערך בדיקה בהתאם לתעריף המכס, וכי את השאלות המקצועיות יש להפנות אל המסווג (עמ' 22 שורה 26-עמ' 23 שורה 3 וראו גם עמ' 25, 26, 28 לפרוטוקול). אלא שאותו איש מקצוע הבקיא בנושאים המקצועיים לא הובא לעדות מטעם התובעת. 33. התביעה שבפני הוגשה נגד הנתבעת, מדינת ישראל, בלבד. לא הובאו ראיות והדיון לא עסק באחריותם של גורמים נוספים, כך שאין לקבוע דבר בעניין זה. עם זאת, נראה שהאחריות להעדר מידע נכון בדבר הדרישות המשפטיות והעובדתיות רובצת על התובעת ועל הפועלים מטעמה, ולא על הנתבעת. 34. התובעת הקדישה חלק נכבד מסיכומיה לניתוח עדויות העדים מטעם הנתבעת, במטרה להראות כי אינם מכירים את הוראות החוק הרלוונטיות. אני סבורה שעיסוקם של העדים אינו מחייב אותם להכיר על פה את הוראות צו הייבוא החופשי. מדובר בחוק שאין צורך להוכיחו באמצעות עדויות, ולא מצאתי פגם בעדויות העדים בעניין זה. 35. לא מצאתי פגם גם בטענת הנתבעת בדבר היותם של העדים מטעמה בלתי תלויים וחסרי אינטרס בתוצאה. מצאתי גם מצאתי פגם באמור בסעיף 75 לסיכומי התובעת, המתייחסים לאפשרות שבית המשפט "יתפתה לסבור כי מדובר בעדים שאין להם אינטרס...". 36. לאור כל האמור אני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, וישאו הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום עד התשלום בפועל. משלוחירדןיבואמכס