הגשת בקשה למינוי מומחים עם כתב התביעה

התובע הגיש עם כתב התביעה בקשה למינוי מומחים במסגרתה עתר למנות לו מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה ובהחלטה מיום 27/10/09 נדחתה הבקשה למינוי מומחה אורטופד והתקבלה הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. 8. מטעם בית המשפט מונה ד"ר אשר שיבר בתחום הפסיכיאטריה, אשר בדק את התובע ובדיון וסיכום חוות דעתו מיום 25/1/10, קבע בין היתר, כדלקמן: "מר X X נפגע בשנת 2008 בתאונה בה פגע ברכבו רכב מאחור. בעקבות אירוע זה פיתח X תמונה אופיינית של תסמונת בתר חבלתית (פוסט טראוטית), שהביאה לירידה בולטת בתפקודו במרב תחומי חייו. ידוע הוא כי התסמונת הבתר חבלתית אינה קשורה בעיקרה לחומרת הפציעה הגופנית, אלא בעיקר לתחושת האיום על החיים או שלמות הגוף אותה חש הנפגע בעת האירוע. גם במקרה שלפנינו X נבהל מאוד, חשש שעומד למות באותו רגע, ותחושה זו היא שהביאה בעקבותיה את התפתחות התמונה הקלינית.... לאור הזמן הארוך שעבר מהאירוע ניתן לקבוע כי כך המצב גם במקרה שלפנינו. בנוסף, יש לדון בעובדה כי עוד לפני התאונה סבל X מתמונה של הפרעת חרדה (הפרעת פאניקה) ואף טופל בבעיה זו במרפאה לבריאות הנפש. גם היום, חלק מהתמונה הקלינית הוא חרדתי, אך, התמונה העיקרית היא של הפרעה פוסט טראומטית, גם התכנים בחשיבה ובסיוטי הלילה קשורים רובם ככלום לתאונת הדרכים. לאור זאת ניתן לקבוע כי התמונה הנפשית שלפנינו קשורה בעיקרה לאירוע מ 2008." ובסיכום קבע המומחה כי מצבו הנפשי והירידה התפקודית הנובעים ממנו מייחסים לתובע 15% נכות, מתוכם 5% מיוחסים למצבו הנפשי שקדם לתאונה ו-10% מיוחסים לתאונה. 9. המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר על חוות דעתו ומכאן כי אין מחלוקת בדבר נכותו הרפואית כתוצאה מן התאונה אשר נקבעה בשיעור 10%. הנכות התפקודית 10. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי בעקבות התאונה התובע סובל ממגבלות תפקודיות קשות שכן הוא הפך לנכה ומוגבל, סובל מדיכאון, נדודי שינה סיוטים ועצבנות יתר ועל כן הפגיעה בכושר השתכרותו הינה גבוהה מאוד. 11. כן טען ב"כ התובע כי נכותו התפקודית עולה לאין שיעור על נכותו הרפואית. 12. ב"כ הנתבעים טען כי על אף שנקבעה לתובע נכות רפואית של 10%, לא נותרה לו נכות תפקודית, שכן התובע הפסיק לעבוד כשש שנים לפני התאונה, נקבעה לו נכות של 75% נכות כללית במל"ל וסבל מהגבלה בעמוד שדרה גבי והוכר כלוקה בנכות בשיעור 20% ועל כן אין בנכותו של התובע בגין הפגיעה בתאונה כדי להוסיף על הפגיעה בכושר השתכרותו, אשר בלאו הכי פחת במידה רבה , כבר עובר לאירוע התאונה. 13. התובע אישר בחקירתו כי אינו עובד מאז שנת 2002, בעקבות סגירת המפעל בו עבד וכן אישר כי בעקבות מצבו הרפואי לפני התאונה נקבעה לו נכות כללית בשיעור 75% במל"ל בגינה מקבל קיצבה חודשית. 14. התובע הצהיר בנוגע ליכולתו התפקודית, בין היתר: "יש לי כאבים בגב, בידיים וברגל, נכון שאני לא יכול לעשות שום דבר בגלל כאבי הגב." (עמ' 1 ש' 22 לפרוטוקול) 15. מחוות דעתו של המומחה עולה כי בעקבות התאונה סובל התובע בתסמונת בתר חבלתית שהביאה לירידה בולטת בתפקודו במרב תחומי חייו. יחד עם זאת, אין חולק כי התובע לא עבד לפני התאונה, במהלך שש שנים בעקבות סגירת המפעל בו עבד, כך שהתייחסות המומחה ליכולותיו התפקודיות של התובע אינן בנוגע ליכולתו לעבוד דווקא, כי אם להשפעה של היכולת התפקודית על אורך חייו. 16. לאור כל האמור לעיל ובהתייחס לנזקי התובע לעבר ולעתיד תיקבע נכותו התפקודית על דרך של פסיקת פיצוי גלובאלי המביא בחשבון את כלל הראיות, את עברו הרפואי של התובע והטיעונים אשר הובאו בפני בית המשפט כמפורט להלן. נזק לא ממוני 17. בגין 10% נכות, בניכוי גיל, הנני פוסק לתובע בראש נזק זה פיצוי בסך - 14,459 ₪. הפסד שכר לעבר 18. ב"כ התובע עתר בסיכומיו לפצות את התובע בסך של 66,570 ₪ בגין ראש נזק זה, המבוססים על 20% סיכוי להשתכר, שכן על אף שהתובע לא עבד לפני התאונה, אין לשלול את האפשרות כי אלמלא התאונה, היה מצליח למצוא עבודה מתאימה. 19. ב"כ הנתבעים טען כי אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, בשל נתוניו האישיים, העובדה כי מקבל קצבת נכות וכן כי הפסיק לעבוד לחלוטין כ-6 שנים לפני התאונה. 20. אין חולק כי התובע הפסיק לעבוד בשנת 2002, מאז חיפש עבודה ולא מצא. כמו כן אין חולק באשר למצבו הבריאותי של התובע לפני התאונה ולעובדה כי לתובע נקבעה נכות בשיעור 75% במל"ל בגין בעיות בריאותיות שונות ואף מעדותו עולה כי ניסה לחפש עבודה הן בעצמו והן באמצעות גורמי שיקום. 21. מחד יש טעם בעמדת הנתבעים לפיה אין לפסוק לתובע פיצוי לעבר, שכן התובע הפסיק לעבוד כ-6 שנים לפני התאונה ולא עלה בידו להשתלב בעבודה חלופית, אם בשל מחסור בהצעות עבודה ואם בשל מצבו הבריאותי. 22. יחד עם זאת, אני נכון להניח כי אילמלא התאונה יתכן והתובע היה מוצא עבודה בשלב כזה או אחר ממועד התאונה ועד היום ועל כן יש לפסוק לתובע פיצוי חלקי בשל כך. לפיכך הנני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה פיצוי בסך - 10,000 ₪. הפסד שכר לעתיד 23. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי סיכוייו של התובע למצוא עבודה לאחר התאונה הם אפסיים נוכח אופי נכותו ונוכח המצב התעסוקתי הנוכחי במדינת ישראל ועל כן עתר לפצותו בסכום של 213,574 ₪ תוך ביסוס התחשיב על שכר ממוצע במשק. 24. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי נכותו של התובע לא גרמה לו לאבד כלל מכושר עבודתו, שכן הוא איבד את כושר עבודתו כבר לפני התאונה ולראייה נקבעה לו נכות של 75% בגינה עבד רק כ-4 שעות ביום ובהמשך הפסיק לעבוד כלל והתפרנס מקצבת נכות כללית בלבד. 25. נוכח עדותו של התובע לפיה הוא חיפש עבודה לפני התאונה ולא מצא, עדותו בנוגע למצבו הבריאותי לפני התאונה בעקבותיה נקבעה לו נכות כללית בשיעור ניכר , סבורני כי לא ניתן לייחס לתאונה דנן פגיעה של ממש בכושר השתכרותו , קל וחומר שבנתוני התובע אין השכר הממוצע במשק מהווה מדד ריאלי לבסס עליו תחשיב ביחס לאובדן כושר השתכרותו לעתיד. 26. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהנכות שנקבעה לתובע, אשר מצביעה על מגבלה שהחמירה את מצבו הבריאותי ועל כן הנני קובע כי התובע יהא זכאי לפיצוי בשל הסיכוי, ולו הנמוך ביותר, לפיו יכול היה למצוא עבודה כלשהי אלמלא התאונה. התובע יפוצה בגין ראש נזק זה בסך - 25,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 27. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי בתקופת שהייתו של התובע בבית, הוא היה מנוע מלבצע פעולות רבות ובשל כך הוא נזקק לעזרת בני משפחתו, אשר נשאו בעול על כתפיהם ועל כן יש לפצותו בסכום של 33,411 ₪. כן נטען כי יש לפסוק לו פיצוי בגין צרכיו העתידיים אשר ילכו ויתגברו בסך של 203,929 ₪. 28. ב"כ הנתבעים טען כי העזרה לה נזקק התובע היא בשל בעיות הגב שלו, ללא קשר לתאונה ונכותו הנפשית, אינה מצריכה כל עזרת זולת למעט טיפולים פסיכולוגיים, להם הוא זכאי במסגרת קופת החולים. 29. התובע העיד בחקירתו כי הוא לא יכול לסייד את ביתו כי כואב לו הגב והוא לא עושה כלום בגלל כאבי הגב. 30. כן העידה אשתו כי בשל בעיות בגב, ידיים ורגליים הוא לא עושה עבודות תחזוקה, שיפוץ וסיוד וכי הוא נמצא בדיכאון. 31. אין חולק כי התובע לא קיבל עזרה בשכר, אולם מצאתי כי נוכח היקף נכותו ופגיעתו, בוודאי בתקופה שלאחר התאונה, הוא נזקק לעזרה מיוחדת של בני משפחתו, מעבר למקובל, אף אם מדובר אך בנכות נפשית. הואיל ועל פי דין יש מקום לפסוק שכר בגין עזרת בני משפחה החורגת מן הרגיל מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך - 10,000 ₪. הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד 32. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי בעקבות התאונה נזקק התובע לתרופות ומשככי כאבים, בגין ייעוץ רפואי, נסיעות לטיפולים רפואיים ובגין עלויות טיפולים ובדיקות בשר"פ ועל כן עתר לפצותו בסכום של 40,000 ₪ לעבר ו-90,334 ₪ לעתיד. 33. ב"כ הנתבעים טען כי אין לפצות את התובע בגין הוצאות לעבר שכן התובע לא צרף ולו קבלה אחת וכן טען כי יש לפצותו בסכום של 5,000 ₪ לעתיד. 34. על פי עדותו של התובע, כתוצאה מהתאונה היו לו הוצאות אך הוא לא שמר את הקבלות. כן העיד כי הוא נסע באוטובוס כי יש לו פחד לנסוע ברכב ובהמשך העיד כי הקבלות אצל אשתו. 35. סביר בעיני להניח כי התובע נדרש להוצאות מוגברות בגין ההחמרה במצבו הנפשי, הן בשל הצורך המוגבר לביקורי מומחים והן בשל הצורך התרופתי המוגבר בעקבות התאונה. על כן אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסך - 6,000 ₪. 36. ב"כ התובע עתר בסיכומיו לפצות את התובע בגין הוצאות בגין שינוי אורחות חיים לעבר ולעתיד בסכום של 134,619 ₪. 37. לא מצאתי מקום לדון בראש נזק זה, אשר לא הוכח על ידי התובע, בייחוד נוכח העובדה כי לתובע נקבעה נכות של 75% לפני התאונה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני קובע הנתבעים יפצו את התובע בסכומים הבאים: נזק לא ממוני 14,716 ₪ הפסדי שכר לעבר 10,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 25,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 10,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 6,000 ₪ סה"כ 65,716 ₪ הנתבעים ישלמו את הסכום הנ"ל בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% בצירוף אגרת בית משפט והוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.כתב תביעהמסמכיםמומחהמינוי מומחה