מכתבי התראה בשל אי תחילת ביצוע עבודות בנייה

תובענה כספית בסך של 199,463 ₪ רקע עובדתי וטענות הצדדים : 1) התובעים הינם תושבי קצרין ובניו של מר מאיר מוניץ (להלן : "האב" ו/או "מר מוניץ") . הנתבעת משמשת כזרוע הביצועית של המועצה האזורית "גולן" בתחום ייזום וניהול פרויקטים בעלי אספקטים ציבוריים לרבות בתחום הרחבות קהילתיות , מגרשים לבנייה עצמית , עבודות פיתוח סביבתיות , תחבורה ציבורית , תעסוקה וכו' . 2) במהלך שנת 2004 נחתמו בין התובעים לבין הנתבעת ולבין האגודה השיתופית "אניעם אגודה חקלאית תעשייתית שיתופית בע"מ" (להלן :"האגודה") , מספר הסכמים חוזיים , אשר הקנו להם זכות חכירה לדורות בשלושה מגרשים שונים שמספריהם 345 - 347 בתוך שטח שיפוטה של האגודה במסגרת פרויקט "הרחבה לבנייה עצמית" אותו יזמו הנתבעת , האגודה , ההסתדרות הציונית ומינהל מקרקעי ישראל . 3) במהלך חודש פברואר 2006 נשלחו אל התובעים מכתבי התראה בשל אי תחילת ביצוע עבודות הבנייה במגרשים אותם רכשו , כפי התחייבותם המפורשת בהתאם ללשון החוזים עליהם חתמו . בתאריך 17.11.2007 הודיעו התובעים לנתבעת , כי נמלכו בהם בדעתם בשל קשיים כלכליים ולכן מצאו לנכון לבטל את הסכמי ההתקשרות עם הנתבעת . אי לכך , חתמו התובעים בין השנים 2008 - 2009 על גבי שלושה הסכמי/כתבי ויתור המאפשרים בידי הנתבעת להעביר את המגרשים לחזקתה של "ההסתדרות הציונית העולמית" בכדי לאפשר את שיווקם לרוכשים פוטנציאליים אחרים . 4) לטענת התובעים , מעבר לכך שהנתבעת השתהתה בהחזרת החלק הארי של הסכומים אשר שולמו לה על ידי התובעים , עובר לרכישת המגרשים , הרי שבנוסף לכך , הנתבעת אף הגדילה עשות בכך שמצאה לקזז מאותם סכומים סך של 15,000 ₪ בעבור כל מגרש . בתגובה למכתב דרישה מצד התובעים להשבת הסכומים הללו , השיב ב"כ הנתבעת במכתביו מיום 21.9.2009 ו - 2.10.2009 כי מדובר בפיצוי כספי מוסכם , דהיינו קיזוז הסך של 15,000 ₪ מכל חלקה מהסכום הכולל של "דמי הפיתוח" אותם העבירו לידי הנתבעת . 5) לשיטת התובעים , הנתבעת פעלה ברשלנות ובחוסר תום לב בכך שקיזזה את הסכומים הללו על דעת עצמה , בלא כל הסכם בכתב המקנה לה את הרשות לקזזם כאשר חוסר תום הלב אף בא לידי ביטוי בכך ששווי המגרשים בין יום החתימה על גבי ההסכם לבין יום ביטול ההסכם עלה - דבר אשר איפשר בידי הנתבעת לגרוף רווחים נוספים שלא כדין . התובעים מציינים , כי הנתבעת גבתה מהתובע 3 פעמיים את הסך של 15,000 ₪ מהתובע 3 , וכי בנוסף לסכומים אשר קוזזו מהם שלא כדין , יש לחייב את הנתבעת לשפותם בגין הפרשי ריבית והצמדה על הפרשי הקרן בתוספת הפרשי ריבית והצמדה נוספים על סכום הקרן בסכום כולל של 199,463 ₪ (סך של 70,939 ₪ בעבור התובע 1 ; סך של 65,786 ₪ ; סך של 62,738 ₪ בעבור התובע 3) . 6) לטענת הנתבעת , התובעים באמצעות אביהם חתמו על גבי הסכמים בכתב המקנים לנתבעת את האפשרות לקזז מכספי התמורה אשר שולמו לה סכומי כסף מוסכמים , בהינתן מקרה שבו התובעים יבקשו לבטל באופן חד צדדי את ההסכמים , וזאת מאחר וסכומים אלו משקפים את שיעור הוצאותיה הכלליות המשוערכות של הנתבעת נוכח ביטול ההסכמים (כגון : הוצאות שיווק , הוצאות משפטיות , דמי ניהול והוצאות פרסום) . הנתבעת אף מוסיפה ומציינת , כי הסכמתה לביטול ההסכמים נעשתה על דעת אביהם של התובעים ולאחר שורה ארוכה של התכתבויות , וכי ההסכמה כללה בחובה שורה של תנאים מצטברים , ובכלל זאת חתימה על גבי כתב ויתור מול החטיבה להתיישבות , בכדי לשווקו למשתכנים אחרים , קבלת כספים ממשתכנים אחרים , ניכוי סכום מוסכם/"דמי רצינות" בגין הוצאות הנתבעת והשבת יתרת הכספים אשר שולמה על ידי המשתכנים לנתבעת בערכם נומינאלי . הנתבעים מדגישים , כי ההסכמים הללו מאפשרים קבלת זכויות במגרש ההרחבה אך ורק לאחר תשלום דמי הפיתוח לידי הנתבעת כאשר בנספח התשלומים להסכמים , אשר נחתמו בין התובעים לבין הנתבעת , הוסכם כי ככל שהתובעים/משתכנים יבטלו את ההסכם אזי הסכום המוסכם יקוזז מהסכום אשר שולם על ידם לטובת הנתבעת . 7) אשר לסכומים אשר שולמו על ידי התובעים בפועל מדגישה הנתבעת , כי בעת ההצטרפות לפרויקט ה"הרחבה" שילמו התובעים לנתבעת "דמי פיתוח" בסך כולל של 124,600 ₪ , אשר אף הופקדו בחשבון נאמנות אותו ניהל בא-כוחה של הנתבעת , וכי ההמחאות אשר הופקדו על ידי התובעים בסך של 10,000 ₪ כ"א לא נפרעו בפועל . כמו כן ציינה הנתבעת , כי תכלית הוראות ההסכמים אשר נכרתו בין התובעים לבין הנתבעת הינה לפצות את הנתבעת בגין הנזקים וההוצאות הכרוכות בביטול ההסכמים , קל וחומר משבמקרה דנן , אף הושלמו על ידה חלק מעבודות הפיתוח של פרויקט ה"הרחבה" ומשבמהלך שנת 2007 , פנה מנכ"ל הנתבעת אל התובעת במכתב לפיו ינוכה סכום בשיעור של 15,000 ₪ מהסכום אשר שולם בפועל - מכתב אשר אליבא דגרסת התובעים כלל לא הגיע נמסר להם . סכומי הכסף אשר שולמו על ידי התובעים ואשר הוחזרו לידי התובעים : 8) מעבר למחלוקת אשר תלויה ועומדת בין הצדדים בכל הנוגע לזכותה של התובעת לקזז מהסכומים אותם שילם לה כ"א מהתובעים סך של 15,000 ₪ , הרי שבין הצדדים תלויה ועומדת מחלוקת משפטית נוספת ביחס לחובת הנתבעת להשיב לידי התובעים את הכספים על פי ערכם הנומינאלי , או לחילופין , על פי ערכם המשוערך . הצדדים אף חולקים גם על גובה הסכום אשר שולם לידי הנתבעת בפועל מצד התובעים כאשר לשיטת התובעים מדובר בסכום בשיעור כולל של 134,600 ₪ , בעוד שלגרסת הנתבעת , מדובר בסכום בשיעור של 124,600 ₪ . 9) בתאריך 25.10.2004 נמסרה לידי התובע 1 חשבונית מס מטעם משרד ב"כ הנתבעת , לפיה הופקד לטובת הנתבעת בחשבון הנאמנות המשרדי שיק פיקדון כספי בסך של 10,000 ₪ שפירעונו יחול ביום 20.11.2004 . בתאריך 27.12.2004 אושרה על ידי ב"כ הנתבעת הפקדת פיקדון מצד התובע 1 בסך של 37,380 ₪ , ואילו בתאריך 29.12.2004 אושרה הפקדת פיקדון בסך של 87,220 ₪ . בתאריך 17.8.2009 העביר ב"כ הנתבעת לחשבון הבנק של האב סך של 109,600 ₪ לטובת התובע 1 , דהיינו , התובע 1 חויב בפועל בסכום של 25,000 ₪ . לטענת התובעים , סך הפרשי הסכומים שבין סכומי הקרן אשר הופקדו בשנת 2004 לבין ערכם המשוערך נכון לחודש דצמבר 2009 עובר להגשת כתב התביעה , הכוללים את סכום הקרן בצירוף הפרשי ריבית ובצירוף הפרשי הצמדה , הינו 70,939 ₪ . 10) בתאריך 25.10.2004 נמסרה לידי התובע 2 חשבונית מס מטעם משרד ב"כ הנתבעת לפיה הופקד לטובת הנתבעת בחשבון הנאמנות המשרדי שיק פיקדון כספי בסך של 10,000 ₪ שפירעונו יחול ביום 20.11.2004 . בתאריך 27.12.2004 אושרה על ידי ב"כ הנתבעת הפקדת פיקדון מצד התובע 1 בסך של 37,380 ₪ , ואילו בתאריך 29.12.2004 אושרה הפקדת פיקדון בסך של 87,220 ₪ . בתאריך 17.8.2009 העביר ב"כ הנתבעת לחשבון הבנק של האב סך של 109,600 ₪ לטובת התובע 2 , דהיינו , התובע 1 חויב בפועל בסכום של 25,000 ₪ . לטענת התובעים , סך הפרשי הסכומים שבין סכומי הקרן אשר הופקדו בשנת 2004 לבין ערכם המשוערך נכון לחודש דצמבר 2009 עובר להגשת כתב התביעה , הכוללים את סכום הקרן בצירוף הפרשי ריבית ובצירוף הפרשי הצמדה , הינו 65,786 ₪ . 11) בתאריך 25.10.2004 נמסרה לידי התובע 3 חשבונית מס מטעם משרד ב"כ הנתבעת ממנה עולה , כי הופקד לטובת הנתבעת בחשבון הנאמנות המשרדי פיקדון כספי בסך של 10,000 ₪ , אשר פירעונו יחול ביום 20.11.2004 . בתאריך 27.12.2004 אושרה על ידי ב"כ הנתבעת הפקדת פיקדון מצד התובע 1 בסך של 37,380 ₪ , ואילו בתאריך 29.12.2004 אושרה הפקדת פיקדון בסך של 87,220 ₪ . בתאריך 1.7.2008 הוחזר לטובת התובע 3 סך של 28,000 ₪ , בתאריך 12.8.2008 הוחזרו לו 50,000 ₪ ובתאריך 2.9.2008 הוחזרו לו 31,600 ₪ כך שבסופו של יום , גם התובע 3 חויב בפועל בסכום של 25,000 ₪ . לטענת התובעים , סך הפרשי הסכומים שבין סכומי הקרן אשר הופקדו בשנת 2004 לבין ערכם המשוערך נכון לחודש דצמבר 2009 עובר להגשת כתב התביעה , הכוללים את סכום הקרן בצירוף הפרשי ריבית ובצירוף הפרשי הצמדה , הינו 62,738.24 ₪ . 12) הנתבעת השיבה באמצעות ב"כ באמצעות הפקדה בנקאית לחשבון הבנק של הוריהם את חלקם הארי של הכספים אותם שילמו לה התובעים בסכום כולל של 328,800 ₪ (109,600 ₪ כ"א) . התובע 1 קיבל את חלקו היחסי בתאריך 17.8.2009 , התובע 2 קיבל את החזר הכספים בתאריך 17.11.2008 ואילו התובע 3 קיבל את החזר הכספים בשלושה תשלומים בתאריכים בין החודשים יולי עד ספטמבר 2008 . 13) עיון בלשון ההסכמים אותם כרתו התובעים עם הנתבעת מלמד על כך , כי כל אחד הימנם אמור היה לשלם לנתבעת "דמי פיתוח" בשיעור של 124,600 ₪ , ברם לגרסת התובעים , לאחר ביטול ההסכמים דרשה הנתבעת להפקיד במשרדו של בא-כוחה (עו"ד יעקב קורין מטבריה) שיקים מעותדים בסך כולל של 30,000 ₪ (10,000 ₪ כ"א) , כך שבפועל נגבה מכל אחד הימנם סכום של 403,800 ₪ (134,600 ₪) . עם זאת , במהלך הדיון בביהמ"ש טען אביהם של התובעים כי מדובר בשיק אחד בסך של 10,000 ₪ אותו מסר לידי הנתבעת כתשלום מקדמי , תוך שהינו מבהיר כי קיימת התכנות לפיה השיק כלל לא נפרע על ידי הנתבעת . האב אף הבהיר כי ניסיונותיו לברר בסניף הבנק האם השיק נפרע לא צלחו (ראה: עמוד 5 שורה 18 - עמוד 6 שורה 24) . 14) חרף טענות התובעים , הרי שעיון בנספחי התצהיר מלמד על כך כי אבי התובעים מסר במשרדו של עו"ד קורין בתאריך 25.10.2004 כפיקדון שיק אחד בלבד בסך של 10,000 ₪ - שיק אשר מספרו 5045 שמועד פירעונו המעותד הינו 25.10.2004 . זאת ועוד , הנתבעת אף צירפה לתצהירה אסמכתא קבלה ממשרדו של ב"כ לפיה , הפיקדון בסך של 10,000 ₪ בוטל (ראה : סעיף 20(5 - 6א') לתצהיר הנתבעת) . המדובר בשיק אשר פרטיו המלאים מצוינים בריש גלי על גבי הקבלה אותה הנפיק ב"כ הנתבעת , ולכן גרסתו של האב לפיה לא עלה בידו לקבל את אישור הבנק לכך שהשיק נפרע איננה מהימנה בעיניי . 15) בנסיבות דנן , ברי כי עסקינן בפיקדון כספי בסך של 10,000 ₪ בלבד , אשר לא מומש כלל , ולא בסכום של 30,000 ₪ אשר נגבה שלא כדין מהתובעים כפי טענתם . המדובר בשיק אחד בלבד בסכום של 10,000 ₪ , ומכאן טענת התובעים בסיכומיהם לעניין חיובם בסכום נוסף של 30,000 ₪ משוללת כל יסוד . אי לכך , על מנת להוכיח את טענתם לפיה השיק נפרע בפועל וכי עסקינן בסכום כולל של 30,000 ₪ , הרי ששומה היה על התובעים לזמן את נציג הבנק בו המטפל בחשבון הבנק של אביהם , או לכל הפחות , להמציא אסמכתא בכתב לטענות הללו , אולם משלא השכילו לעשות כן ולהביא ולו בדל ראייה לפיה השיק נפרע בפועל , אזי הנני מקבל את טענת הנתבעת לפיה כל אחד מהתובעים העבירו לידיה בפועל סך של 124,600 ₪ בלבד (373,800 ₪ בסה"כ) , וכי השיק האמור לא נפרע על ידי הנתבעת משום שיועד לשמש כשיק פיקדון/בטוחה בלבד . קיזוז הסך של 15,000 ₪ מכ"א מן התובעים בגין הפרת ההסכם : 16) מחלוקת נוספת התלויה ועומדת בין הצדדים מתייחסת נוגעת להחלטתה של הנתבעת לקזז את הוצאותיה המשוערות בגין הפרת ההסכם בשיעור כולל של 45,000 ₪ (15,000 ₪ בסה"כ לכ"א מהתובעים) . 17) טענתה המרכזית של הנתבעת בסיכומיה הינה , כי קיזוז הסכומים בסך של 15,000 ₪ מכ"א מהתובעים מהווה פיצוי מוסכם (ראה : סעיפים 7ב'+ 21 ג' לסיכומים) , כאשר לשיטת הנתבעת, אביהם של התובעים היה מודע לחובתו להשיב לנתבעת את הסך של 15,000 ₪ בעבור כ"א מילדיו . עם זאת , לשיטת הנתבעת , בחר התובע להתנהל בחוסר תום לב מהותי עת החליט להתנער מהסכמות אשר הותוו בינו לבין מנהל הנתבעת בעל פה , מתוך מטרה לקבל מהנתבעת את החלק הארי של הכספים שאינו שנוי במחלוקת ולהתדיין בביהמ"ש בכל הנוגע ליתרת הכספים השנויים במחלוקת , על אף שמחקירתו הנגדית בביהמ"ש ברי כי , היה מודע לכך שביטול ההסכם נעשה באופן חד צדדי - דבר אשר חייב את התובעים לשפות את הנתבעת בשל הפסדיה (ראה : עמוד 8 שורות 8 - 9 לפרוטוקול) . 18) על מהותה של זכות הקיזוז נאמר כי :"זכות הקיזוז היא אמצעי לפירעון חובות בדרך של סעד עצמי...טענת קיזוז היא דוגמה לסוג של טענה ממשפחת ההודאה וההדחה. כאן, טוען נתבע כי אפילו יש ממש בעובדות המהותיות של עילת התביעה, קיימות עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא שהתובע אינו זכאי בסעד המבוקש, כולו או חלקו. על הנתבע מוטל נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרים נטל זה, תידחה טענת הקיזוז" (ראה ת.א (מחוזי מרכז) 5434-08-07 הסתדרות פועלי אגודת ישראל בארץ-ישראל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה מיום 18.1.2010) . משמע, על כתפי הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי רשאית הייתה לבצע קיזוז זה . 19) עיון בחוזי ההתקשרות אשר נחתמו בין התובעים לבין הנתבעת בשנת 2004 מלמד על כך , כי על פי לשון ההסכם , התחייבו התובעים לשלם לנתבעת בשלושה תשלומים את "דמי הפיתוח" בסך כולל של 124,600 ₪ בעבור כל מגרש בנפרד , כאשר הסכום כולל בחובו גם את שכר טרחתו של ב"כ הנתבעת וכן גם תשלומי מע"מ . בנוסף לכך , הותנה בין הצדדים בכל הנוגע לשיפוי הנתבעת בהתקיים שורה של מקרים (ראה : סעיף 12 להסכם) כהאי לישנא : "המשתכנים מתחייבים לשפות את החברה ו/או לפצותה על כל נזק שייגרם לחברה כאמור ו/או על כל תשלום שתחויב החברה לשלם לאגודה ו/או למי מהמשתכנים ו/או לכל צד שלישי שהוא בגין כל מעשה או מחדל שהוא באחריות המשתכנים , ובין היתר בגין איחור בהשלמת ביצוע עבודות הבנייה על המגרש ו/או בגין נזק שייגרם לתשתיות הקיימות ו/או לתשתיות שבביצוע" . בנספח להסכם זה , אשר כותרתו "נספח תשלומים" , הוסכם בין הצדדים , כי התמורה הכוללת בגין ביצוע עבודות הפיתוח הינה 124,600 ₪ בכפוף לכך שהסכום יועבר על ידי התובעים עד ליום 10.12.2004 , אולם ככל שהתובעים יבכרו לבטל את ההסכם , או אז סכום זה לא יוחזר להם ויהווה פיצוי קבוע ומוסכם בגין הפרת ההסכם מבלי שהדבר יגרע מזכותה של הנתבעת להגיש כנגד התובעים תובענה על פי דיני החוזים . 20) סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 קובע , כי "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה" . במקרים רבים , תביעה לפי פיצוי מוסכם ותביעה לפי נזק ממשי הן תביעות חלופיות ולא מצטברות (ראה : ע"א 2251/05 ואן דאם נ' כהן מיום 5.7.02) , אולם פיצוי מוסכם יכול להיות מצטבר לפיצוי הממשי במיוחד במקרים בהם מדובר אין כל חפיפה בין הפיצוי המוסכם לבין הפיצוי האחר (ראה : רע"א 1474/04 נגבה חשבונאות נ' יניב ס.א. לבניין ופיתוח 1983 בע"מ מיום 5.5.05) . 21) השאלה, אם הפרה נתונה מעמידה לצד הנפגע זכאות לפיצוי מוסכם, היא שאלה של פרשנות החוזה. פירושה של תניה לפיצויים מוסכמים ייעשה על פי כללי הפירוש הרגילים של חוזים, המושתתים , בראש ובראשונה, על אומד דעתם של הצדדים (ראה : ג' שלו, י' אדר , דיני חוזים - התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2009) 489) ולפיכך , בית המשפט אינו מוסמך לבטל תניה גורפת של פיצויים מוסכמים אלא לכל היותר להפחיתה (ראה : שלו ואדר, שם , בעמ' 511) . 22) על מנת לבחון את סבירותו של הפיצוי יש לבחון אם הפיצוי עומד ביחס כלשהו לנזק שניתן היה לצפותו בעת הכריתה , ולכן אם קיים יחס כלשהו בין השניים , ניטל כוח התערבותו של בית המשפט בתניה לשם הפחתת הפיצויים כאשר רק העדר יחס סביר כלשהו יאפשר הפחתת סכום הפיצויים המוסכמים (ראה : ע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב בנין בע"מ מיום 13.12.06). בעת בחינת השאלה הקונקרטית , על ביהמ"ש להידרש לטיבה של ההפרה ולאחר מכן לבחון את תניית הפיצויים וכן גם את ההפרה הקונקרטית זו אל מול זו . כמו כן, על ביהמ"ש להידרש לשאלה האם הפיצויים שבתניית הפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה הקונקרטית . אם ישיב לשאלה בשלילה , יכבד בית המשפט את תניית הפיצויים ויאכפנה על הצד המפר , ואילו אם ישיב לשאלה בחיוב , כי אז ימשיך ויבדוק כמה ראוי שיפחת מן הפיצויים שנקבעו בתניית הפיצויים (ראה : ע"א 4481/90 אהרון נ' ג.פרץ מ.בן גיאת חברה להנדסה ובניין בע"מ , פ"ד מז(3) 427, 436 (1993)). 23) בענייננו , ברי כי החלטתם החד-צדדית של התובעים להפר את הסכמי ההתקשרות עם הנתבעת לבטל את עבודות הבנייה במגרשים וכן גם את הסכמי ההתקשרות מטעמים אישיים גרידא, מהווה הפרה יסודית של תניות ההסכמים מצד התובעים . הפרה זו אף נכנסת לאותם קריטריונים הקבועים בהוראת סעיף מספר 12 להסכם ההתקשרות העיקרי ולפיה , כי על התובעים/משתכנים לשפות את הנתבעת בהתקיים שורה ארוכה של מקרים , לרבות במקרה של איחור בהשלמת ביצוע עבודות הבנייה . אי לכך , כל שנותר הוא לבחון האם לשון ההסכמים מאפשרת את ביטול ההסכמים בלא חיוב התובעים בפיצוי הנתבעת , נוכח ביטול ההסכמים או שמא , הצדדים הסכימו ביניהם על מנגנון שיפוי בדמות פיצויים מוסכמים כפי גרסת הנתבעת . 24) עיון בלשון ההסכם העיקרי מצביע על כך , כי התובעים התחייבו לשפות את הנתבעת בגין נזקיה , לרבות במקרים בהם חל איחור מצידם בהשלמת ביצוע עבודות הבנייה על גבי המגרשים אותם רכשו . עם זאת , הנספח להסכמים אף מוסיף וקובע , כי בהינתן מקרה שבו התובעים יבקשו לבטל את הסכם ההתקשרות אזי יהא עליהם לשלם לנתבעת כפיצוי מוסכם את מלוא התמורה אותה שילמו לידי הנתבעת , דהיינו , סך של 124,600 ₪ . 25) כידוע , בית-המשפט מוסמך להתערב בקביעת גובה הפיצוי לנפגע בהינתן מקרה שבו הפיצוי המוסכם איננו עומד במבחן הסבירות אל מול נזקיו של הנפגע (ראה : ע"א 260/80 נוביץ נ' ליבוביץ' , פ"ד לו(1) 537, 546 ; ע"א 79/80 וילנר נ' טל-ניר ,פ"ד לו(3) 162, 168). בענייננו , ברי כי תניית הפיצוי המוסכם המעמידה את גובה הפיצוי המוסכם על מלוא התמורה , איננה עומדת במבחנים אשר הותוו על ידי ביהמ"ש העליון , ודומה כי בעניין זה אין מחלוקת גם אליבא דעמדת נציג הנתבעת , אשר הבהיר במהלך עדותו בביהמ"ש , כי עסקינן בטעות סופר , כך שהסכום אשר אמור היה להיכתב במסגרת החוזה כפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכמי ההתקשרות הינו 10,000 ₪ לכל אחד מן התובעים , דהיינו , 30,000 ₪ בסה"כ (ראה : עמוד 12 שורות 10 - 12 לפרוטוקול) . 26) בעניין זה , אינני מקבל את גרסת נציג הנתבעת בביהמ"ש לפיה הצדדים הגיעו לכלל הסכמה בעל פה עם התובעים ואביהם מספר שנים לאחר כריתת ההסכמים , לפיו הפיצוי המוסכם לטובת התובעת יעמוד על סך של 15,000 ₪ (ראה : עמוד 9 שורות 17 - 23) , ואבאר . אמנם , לגרסת הנתבעת , התובעים חתמו על גבי כתבי ויתור לאחר שהסכימו בע"פ לקיזוז התנאים הללו , וכי סכום ההוצאות המשוער בגין ביטול ההסכמים עמד על סך 24,754 ₪ לכ"א מהתובעים (74,262 ₪ בסה"כ) בשל הוצאות רבות הכרוכות בביטול ההסכמים דוגמת שיווק , הוצאות משפטיות , הוצאות דמי ניהול והוצאות פרסום , אולם עם זאת , גרסה זו מעלה תמיהות רבות . ראשית , מעיון במכתבו של התובע 1 משנת 2009 עולה , כי התובעים הביעו התנגדות נחרצת לכך שהנתבעת קיזזה מתוך סכום ההחזר את הסך של 15,000 ₪ בעבור כל אחד הימנם . שנית , לא ברור כיצד הנתבעת , אשר על פי נתוני ההוצאות המפורטים בתצהירה קיבלה ייעוץ משפטי שוטף לכל אורך הדרך , העדיפה לשנות את תניות הסכם שעניינו מכר מקרקעין באמצעות הסכמות שהותוו בעל פה תוך ביטול הסכמה קודמת אשר הועלתה על הכתב . שלישית לכל , לא ברור די הצורך , כיצד הנתבעת ויתרה על הפרש יתרת ההוצאות (כ - 10,000 ₪ לכל תובע) ומדוע לא צירפה לתצהירה אסמכתאות מדויקות המלמדות על גובה ההוצאות בהם נאלצה לשאת בעטיים של ביטול ההסכמים . 27) אי לכך , הגעתי לכלל מסקנה , כי הנתבעת הייתה רשאית לקזז סך של 10,000 ₪ בלבד מסכום הכסף אותם שילם כ"א מהתובעים (30,000 ₪ בסה"כ) נוכח החלטתם החד-צדדית של התובעים לבטל את ההתקשרויות החוזיות עימה . לפיכך , נוכח מסקנותיי מעלה , לפיהן התובעים שילמו לנתבעת בשנת 2004 סך כולל של 373,800 ₪ בסה"כ (ראה : גם סעיף 4ה' נספח נ/19 לתצהיר התובעים) , שמתוכם רשאית הייתה הנתבעת לקזז 30,000 ₪ בסה"כ , וכי הנתבעת השיבה לתובעים בין השנים 2008 - 2009 סך של 328,800 ₪ אזי , הסכום השנוי במחלוקת לעניין הצמדת הסכומים חיובי הנתבעים בהפרשי ריבית והצמדה בין הינו הסך של 15,000 ₪ בלבד . שערוך ההחזרים : 28) מכאן , כל שנותר לבחון הוא האם , בעת השבת הכספים לידי התובעים , שומה היה על הנתבעת לשערך את ערכם הנומינאלי בין יום ההחזר לבין יום התשלום . התובעים , אשר עותרים בין היתר , לשערוך כספי ההחזר באמצעות צירוף הפרשי ריבית והפרשי הצמדה , מבקשים להיבנות בסיכומיהם מפסק-דינו של ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 6705/04 בית-הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים ואח' מיום 22.1.2009 הקובע , כי השבת כספים צריכה להיעשות תוך שערוך הסכומים מיום ביצוע התשלום ועד ליום ההחזר בפועל . לעומת זאת , לשיטת הנתבעת , פסה"ד איננו רלוונטי לענייננו , מאחר שבמקרה דנן , החלטתם של התובעים לבטל את ההסכמים בשנת 2007 נבעה משיקולים תועלתניים ואישיים השמורים עימם על אף שאבי התובעים הודה בביהמ"ש , כי "הקשיים הכספיים היו קצת אחרי 2004" (ראה : עמוד 6 שורה 28 לפרוטוקול) , ולכן שומה היה עליהם להקטין את נזקיהם ולפעול לביטול ההסכמים זמן רב לפני כן , ולכל הפחות , לאחר קבלת מכתבי ההתראה משנת 2006 בשל אי התחלת ביצוע עבודות הבנייה מצד התובעים . 29) בעניין ע"א 1665/05 מנוס גולוב ואח' נ' א.ר.י. מזרחי ובניו בנייה והשקעות בע"מ מיום 13.6.2010 קבע ביהמ"ש העליון , כשם שבתביעת פיצוי זכאי הנפגע לפיצוי על ירידת ערך כספי הפיצויים ממועד התגבשות הנזק ואילך , וכשם שבאכיפה זכאי המפר לשערוך המחיר החוזי המשולם לו באיחור כתנאי לאכיפת החוזה, כך גם בתחום ההשבה , זכאי כל צד לחוזה שבוטל , כי כספי ההשבה המוחזרים לו ישולמו בערכם הריאלי. ביהמ"ש העליון נסמך בנימוקיו , על הוראת סעיפים 2 ו - 3א' לחוק פסיקת ריבית והצמדה , תשכ"א - 1961 הקובעים את רעיון השמירה על הערך הריאלי של הכסף באמצעות פסיקת הפרשי ריבית או לחילופין הפרשי הצמדה , או לחילופי חילופין , הפרשי ריבית והצמדה גם יחד . 30) ביהמ"ש העליון הוסיף וקבע בעניין גולוב , כי השערוך בישראל הוחל כחלק מהדין הסובסטנטיבי של עשיית עושר ולא במשפט , והוא נובע מעקרונות בסיסיים בכל תחומי המשפט האזרחי . עקרון מניעת ההתעשרות שלא כדין והשבה צודקת בענייננו מחייב, דרך כלל, כי לסכום הנומינלי תתווסף ריבית והצמדה, או דרך שערוך אחרת, אשר תגשר על פני פערי ירידת ערך הכסף ועל הצורך בפיצוי על השימוש בכסף . יוער, כי מוכרות שיטות שונות לשערוך, ומגוון רחב של אפשרויות בענין זה (ראה : דניאל פרידמן ונילי כהן , חוזים (כרך ב) , 1182 (1992)). אשר לאופן ביצוע התחשיב קובע ביהמ"ש העליון , כי המועדים הקובעים לצורך חישוב השערוך בהשבת כספים בעקבות חוזה שבוטל נמדדים ממועד ביצוע התשלום על פי החוזה ועד מועד ההשבה בפועל על מנת למנוע התעשרות בלתי מוצדקת (ראה : פרידמן וכהן, שם , עמ' 1186-1187). הטעם לכך טמון בהנחה כי מחזיק הכסף פעל, או יכול היה לפעול, לשמירה על ערכו הריאלי בתקופה שבין קבלתו לבין מועד השבתו למזכה (ראה : ע"א 423/80 אבדני נ' קסוטו , פ"ד לז(1) 701, 706) . 31) אשר לקביעת היקף השערוך, בהיותו חלק מההשבה, קבע ביהמ"ש העליון , כי הינו נתון אף הוא לשיקול דעת בית המשפט במסגרת חובתו להביא לתוצאה צודקת בין הצדדים. כך, למשל, כאשר הצד הזכאי להשבה כספית הוא המפר, עשויה להיות הצדקה בנסיבות מסוימות לשמר מרכיב של הרתעה כלפי מפרים פוטנציאליים באמצעות הימנעות משערוך בכלל, או על ידי קביעת שערוך חלקי, בשים לב לחומרת ההפרה (ראה : ע"א 324/84 חב' פישל איזמן ובניו בע"מ נ' אוריאלי, פ"ד מא(2) 421, 443 (1987) . עקרון ההשבה, והשערוך בגדרו, נתונים, אפוא, להחלה גמישה, בשים לב לשיקולי צדק יחסי בין הצדדים בהתאם להתנהגותם, ועל רקע מכלול נסיבותיו של העניין. אולם, החלת הפטור מהשבה, בין פטור מלא ובין פטור חלקי, היא עניין נדיר, השמור למקרים חריגים. יחסים חוזיים בנויים על הדדיות, ועל כן, סטייה מבסיס ההדדיות על ידי התערבות בהיקף ההשבה מערערת את שיווי המשקל בהשבה . מטעם זה אין סוטים מכלל ההשבה, ומהשערוך בגדרו, אלא בנסיבות מיוחדות (ע"א 2702/92 גינזברג נ' בן יוסף, פ"ד מז(1) 540, 560). 32) לאור המקובץ מעלה , הגעתי לכלל מסקנה , כי היה על הנתבעת להשיב את הסכומים השנויים במחלוקת , בהתאם לערכם המשוערך בעת ההשבה . ברם נוכח התנהלותם של התובעים, אשר מצאו לנכון להודיע לנתבעת באופן חד-צדדי על החלטתם להפר את הסכמי ההתקשרות, כשלוש שנים לאחר ביצוע העסקאות , כי אז , אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי ריבית על ההפרש , אלא בפיצויי הצמדה בלבד . 33) נוכח מסקנותיי כאמור מעלה , הרי שמסקנתי הינה , כי על הנתבעת לשפות את התובעים בהחזר כספי בסכום של 15,000 ₪ בצירוף בהפרשי הצמדה בלבד , החל ממועד התשלום ועד ליום הגשת התובענה לביהמ"ש . כמו כן , על הנתבעים לשפות את התובעים בצירוף הפרשי ההצמדה הנובעים מהפחתת הסכום אשר הוחזר לידי התובעים בין השנים 2008 - 2009 (328,800 ₪) , בקיזוז הסך של 30,000 ₪ המהווים פיצוי מוסכם , לבין הסכומים הנומינאליים אותם שילמו התובעים לידי הנתבעת בשנת 2004 , כאשר על סכומים אלו לשאת בהפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל . 34) סכום ההחזר עבור התובע 1 : על מנת לקבוע את סכום ההחזר יש לשערך את הסך הכולל אותו שילם התובע 1 (124,600 ₪) לנתבעת ביום 28.12.2004 בקיזוז הסך של 10,000 ₪ , המהווה פיצוי מוסכם , וזאת בצירוף הפרשי הצמדה עד ליום ההחזר בתאריך 17.8.2009 (129,997 ₪) ,כאשר מתוך סכום זה יש לקזז את הסך של 109,600 ₪ אשר הוחזרו לתובע . דהיינו , החזר בסך של 20,397 ₪ . כמו כן , יש לשפות את התובע 1 בגין תשלומי היתר (5000 ₪) בגין הפיצוי מוסכם , בצירוף הפרשי הצמדה החל ממועד התשלום המלא ביום 28.12.2004 ועד למועד הגשת התביעה ביום 8.12.2009 (5693 ₪) . אי לכך , על הנתבעת לשפות את התובע 1 בסכום של 26,090 ₪ . 35) סכום ההחזר עבור התובע 2 : על מנת לקבוע את סכום ההחזר , יש לשערך את הסך הכולל אותו שילם התובע 2 (124,600 ₪) לנתבעת ביום 28.12.2004 בקיזוז הסך של 10,000 ₪ , המהווה פיצוי מוסכם , וזאת בצירוף הפרשי הצמדה עד ליום ההחזר בתאריך 17.11.2008 (126,767 ₪) , כאשר מתוך סכום זה יש לקזז את הסך של 109,600 ₪ אשר הוחזרו לתובע 2 , דהיינו , החזר בסך של 17,167 ₪ . כמו כן , יש לשפות את התובע 1 בגין תשלומי היתר (5000 ₪) בגין הפיצוי מוסכם בצירוף הפרשי הצמדה החל ממועד התשלום המלא ביום 28.12.2004 ועד למועד הגשת התביעה ביום 8.12.2009 (5693 ₪) . אי לכך , על הנתבעת לשפות את התובע 2 בסכום של 22,860 ₪ . 36) סכום ההחזר עבור התובע 3 : על מנת לקבוע את סכום ההחזר אותו שילם התובע לנתבעת ביום 28.12.2004 , בקיזוז הסך של 10,000 ₪ (114,600 ₪) יש לשערך את הפרשי ההצמדה עד ליום ההחזר האחרון ביום 2.9.2008 (125,583 ₪) . לאחר מכן , מהסך של 125,583 ₪ יש לקזז את הסך של 119,107 ₪ שהינם הפרשי ההצמדה המצטברים של שלושת התשלומים , דהיינו , מההחזר הראשון בתאריך 1.7.2008 בסך של 28,000 ₪ (30,307 ₪) , מההחזר השני ביום 12.8.2008 בסך של 50,000 ₪ (54,172 ₪) ומההחזר השלישי ביום 2.9.2008 בסך של 31,600₪ (34,628 ₪) . מכאן , על הנתבעת להשיב לתובע את הסך של 6476 ₪ . כמו כן , יש לשפות את התובע 1 בגין תשלומי היתר (5000 ₪) בגין הפיצוי מוסכם בצירוף הפרשי הצמדה החל ממועד התשלום המלא ביום 28.12.2004 ועד למועד הגשת התביעה ביום 8.12.2009 (5693 ₪) . אי לכך , על הנתבעת לשפות את התובע 1 בסכום של 12,169 ₪ . 37) אשר על כן , התביעה מתקבלת בחלקה . הנתבעת תשלם לידי התובעים בתוך 30 יום את הסך של 61,119 ₪ . הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל . בנוסף לכך , תישא הנתבעת בהוצאות התובעים (אגרות משפט) בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 6000 בצירוף מע"מ כחוק . בניהמסמכיםעבודות בניה