לפי סעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות), אם התגלתה אי התאמה הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה התובעים, יורם ודבורה וולק, בעלי דירת מגורים בקומה השלישית בבנין ברחוב יהודה הנשיא 46 בנתניה (להלן: "הדירה"), הגישו תביעה כספית על סך 170,000 ₪ כנגד נתבעים 1-2, אברהם ואביבה קירון. הנתבע 1 הינו יזם אשר עסק בבניית הבית המשותף בו מצויה דירת התובעים. הנתבעת 2 הינה רעייתו של הנתבע 1. עיקר התביעה היא לפיצוי בגין ליקויי בנייה שנתגלו בדירה. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך 107,300 ₪ בגין טענה ליתרת חוב. רקע עובדתי וטענות הצדדים ביום 29.04.08 נחתם הסכם בין התובעים לבין הנתבעים לרכישת הדירה (להלן: "הסכם המכר"). התובעים טענו להפרה של ההסכם ועתרו לקבלת פיצוי בגין ליקויים שנתגלו בדירה בסך 74,251 ₪, כמפורט בחוות הדעת של המהנדס מר מרדכי אדלר, פיצוי בגין ירידת ערך בסך 36,500 ₪, בהתאם לחוות דעת שמאי, מר אלי סידאוי, הוצאות רכישת פריטים ותיקונים שביצעו התובעים בעצמם בסך 36,122 ₪ ונזק בלתי ממוני בסך 20,000 ש"ח. הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בתוספת מע"מ. בכתב ההגנה, הוכחשו העובדות הנטענות, נטען כי בניית הדירה נעשתה על ידי עובדים מיומנים וכי ננקטו כל האמצעים שנדרשו למסירת הדירה בהתאם לתנאי הסכם המכר. הנתבעים התייחסו ברצינות ובכובד ראש לפניותיהם של התובעים, תיקנו הליקויים והתובעים הביעו את שביעות רצונם מכך. עוד נטען כי החזקה בדירה נמסרה לתובעים, טרם קבלת טופס 4 לאכלוס, לפנים משורת הדין, על מנת להקל על התובעים, אשר ביקשו לחסוך בתשלום הוצאות שכר דירה. בכל מקרה, אין התובעים זכאים לקבלת פיצוי כספי כלשהו, בגין הליקויים לכאורה, אלא לתיקונם על ידי הנתבעים. תיקונים אשר לא ניתן לתקנם - יש לקזז עלותם מחוב התובעים לנתבעים. הנתבעים הדגישו כי התובעים חתמו על החוזה מרצונם החופשי, תוך שהובא לידיעתם כי הם זכאים להיוועץ ו/או לשכור עו"ד מטעמם ותכלית תביעה זו להתעשר על חשבון הנתבעים. התביעה שכנגד הוגשה על סך 107,300 ₪. התובעים שכנגד עתרו לתשלום יתרת חוב על סך 69,360 ₪. חוב זה כולל הפרשי מדד תשומות הבנייה, ריבית והצמדה. כן, עתרו לפיצוי בגין לשון הרע בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. אולם, וויתרו על עתירתם זו הנוגעת לעוולת לשון הרע במעמד הדיון. מסכומים אלו, ציינו התובעים כי יש לקזז 12,000 ₪ החזר בגין מטבח. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. המהנדס מר דוד אופיר מונה כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") ונתבקש לבדוק את הליקויים הנטענים בדירה, להתייחס אליהם בהשוואה לחוות דעת המומחים מטעם התובעים והנתבעים ולאמוד את עלותם. חוות דעת מומחה בית המשפט חוות הדעת של מהנדס הבניין, מר דוד אופיר מיום 08.03.11, מתייחסת בפרק ההקדמה לתאור השתלשלות העניינים עד למינויו על ידי בית המשפט, כדלקמן: ביום 17.10.07 ניתן היתר בנייה לבניין המשותף על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה מטעם עיריית נתניה. ביום 29.04.08 נכרת הסכם מכר בין הצדדים לרכישת הדירה בבניין המשותף, אשר נמסרה לתובעים בחודש פברואר 2009. ביום 24.12.08 וביום 27.10.09 ביקר בדירה מומחה מטעם התובעים, המהנדס מר מרדכי אדלר ולאור ביקורים אלו, ערך 2 חוות דעת מטעמו. בחודש דצמבר 2009, הגישו התובעים את התביעה הנדונה כנגד הנתבעים. ביום 07.03.10 ביקר בדירה מומחה מטעם הנתבעים, המהנדס מר יוחנן ג'רבי אשר ערך גם הוא את חוות דעתו מיום 10.03.10. המומחה מתייחס לטענות המפורטות בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים. חוות הדעת אינה מתייחסת לנושאים אחרים, דוגמת תוספות ועניינים שאינם בתחום התמחותו הדורשים הערכת שמאי. המומחה מציין כי למרות פניותיו לב"כ הנתבעים, לא קיבל לידיו את תכנית המכר. בהתאם לחוות דעתו, קבע המומחה את אומדן עלות התיקונים, כך: ליקויי עבודות אלומיניום - 950 ₪; ליקויי עבודות ריצוף - 16,000 ₪; ליקויי עבודות חיפוי - 3,300 ₪; ליקויי עבודות טיח וצבע - 450 ₪; סטיית ריצוף בחדר הממ"ד - 2,150 ₪; ליקויים בעבודות מסגרות - 700 ₪; ליקויי עבודת אינסטלציה - 150 ₪. סך עלות תיקון כלל הליקויים בדירה 26,450 ₪, בתוספת מע"מ (עלות תיקוני הליקויים מוערכת בסך 23,700 ₪, בתוספת מע"מ וכן, עלות פיקוח הנדסי בסך 2,750 ₪, בתוספת מע"מ). המומחה סבור כי אמנם עלולה להיגרם לתובעים אי נוחות זמנית בעת תיקון הליקויים, אך אין הכרח כי הדירה תפונה מיושביה. שאלות הבהרה הופנו למומחה הן מטעם ב"כ התובעים ביום 15.3.11 והן מטעם ב"כ הנתבעים ביום 28.3.11. המומחה השיב להן ביום 25.7.11. ראיות הצדדים מטעם התובעים, הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, מר יורם וולק, אשר נחקר בבית המשפט בחקירה נגדית. מטעם הנתבעים, הוגשו 4 תצהירים - הנתבע 1, מר אברהם קירון; ספק אריחי הריצוף, מר אלי ימין; קבלן אלומיניום, מר יוסי רוזנשטיין; עו"ד צבי קצף, אשר ערך את הסכם המכר בין הצדדים. המצהירים מטעם הנתבעים נחקרו בחקירה נגדית. המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מר דוד אופיר, זומן לחקירה נגדית ע"י הצדדים. התובעים ציינו בסיכומיהם כי מרבית הליקויים אשר הצביע עליהם המומחה מטעם התובעים בחוות דעתו השנייה אומתו על ידי מומחה בית המשפט בחוות דעתו וכך, גם על ידי המומחה מטעם הנתבעים. עיקר המחלוקת, לטענתם, נסובה סביב גובה הפיצוי הנדרש. התובעים עתרו לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעמם, שכן לדידם, מומחה בית המשפט לא בחן חלק מן הליקויים, לא פירט עלויות נוספות אופציונליות ונראה כי גישתו לעניין אומדן עלויות התיקונים הנדרשים הינה מצמצמת ופוגעת בתובעים. עוד עתרו לקבל את חוות דעת השמאי מטעמם אשר העריך את שווי ירידת ערך הדירה בשל ליקויים אשר אינם ברי תיקון ולקבלת פיצוי בגין ירידת ערך זו וכן, לקבלת פיצוי בגין אי אספקת פריטים וביצוע עבודות בהתאם למפרט הדירה. הנתבעים מתמקדים בסיכומיהם בטענות עובדתיות ומשפטיות ובין היתר בהבדל בין תקן רשמי לתקן שאינו רשמי. נטען כי כל הטענות אשר הועלו הנוגעות לליקויים אשר לא נקבעו בתקן רשמי, דינם להדחות. נטען כי הנתבעים הביעו נכונות לתקן ליקויים שונים בדירה הדרושים תיקון וכי יש לאפשר להם לעשות כן על פני פסיקת פיצוי כספי לתובעים. דיון והכרעה ככלל, בית המשפט יטה לקבל את ממצאי מומחה בית המשפט, אלא אם נמצאו נימוקים כבדי משקל ונסיבות חריגות לסטות מהם. כדברי כבוד השופטת מ' נאור בבר"מ 5171/07 אלי מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (נבו, 31.12.07) : "כידוע, עפ"י ההלכה כשממנה בית משפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן" (ראה גם ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 ואח' (נבו, 23.07.06); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח' (לא פורסם)). בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' (נבו, 2.6.96) נאמר בעניין מעמדה של חוות דעת מומחה בתחום ליקויי הבנייה: "...סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים" הצדדים, בסיכומיהם, חולקים על חלק מקביעותיו של מומחה בית המשפט. התרשמתי כי המומחה התייחס בחוות דעתו באופן ענייני לליקויים אשר נמצאו ונחה דעתי כי ממצאיו מבוססים על בדיקה מקצועית ואובייקטיבית. ממצאיו עומדים בעינם, גם בראי תשובותיו לשאלות ההבהרה ובחקירה הנגדית. לפיכך, מצאתי לקבל את ממצאיו של מומחה בית המשפט לעניין הליקויים שאינם שנויים במחלוקת אשר מפורטים בסעיפים 2.1.1-2.1.2 ו- 2.2-2.9 לחוות דעתו ואת המלצתו לביצוע התיקונים הנדרשים בעלות כוללת של 23,150 ₪, בתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי בסך של 2,750 ₪. ריצוף מחלוקת עיקרית הייתה בעניין ריצוף הדירה. לטענת התובעים, הדירה רוצפה ללא פוגות (ללא מרווחים בין האריחים), בניגוד לתקן הישראלי. בסיכומיהם, ציינו כי כמו המומחה מטעמם, כך גם הנתבע ועד מטעמו, מר ימין מציינים כי הריצוף הותקן ללא פוגות. על כן, לדידם, קביעת מומחה בית המשפט בדבר קיומן של פוגות מהווה שגיאה מהותית ואין לקבלה. כך גם את קביעתו לעניין אומדן עלות התיקון. התובעים מתייחסים לאמירות מומחה בית המשפט בכל הנוגע לקיומו של תקן, גם אם אינו רשמי, המורה על התקנת ריצוף במרווחים של 3 מ"מ לפחות בין אריח לאריח. לטענתם, בניגוד לדבריו של הנתבע, מעולם לא ביקשו כי דירתם תרוצף ללא פוגות. הנתבעים, בסיכומיהם, טענו כי הדבר נעשה לבקשת התובעים והפנו לעדותו של העד מטעמם, מר ימין אשר העיד כי התובעים בחרו את הריצוף בעצמם וביקשו כי הריצוף יראה כמשטח אחיד, ללא מרווחים. עוד טוענים הם כי ריצוף הדירה עם רוחב פוגות מסויים ביניהם אינו תקן ישראלי רשמי ומשכך, אין הוא מחייב ויש לראות בו המלצה מקצועית גרידא. בחוות דעתו, קובע מומחה בית המשפט כי ריצוף הדירה בוצע כך שרוחב הפוגות בין אריחי הקרמיקה קטן מ- 3 מ"מ, בניגוד לדרישות התקן הישראלי 1555/3 משנת 2003 (עמ' 5 לחוות דעת המומחה, סעיף 2.2.1.1). המומחה מציין כי עמדתו שונה מזו של המומחה מטעם הנתבעים. מאחר ורוב התקנים העוסקים בבנייה והמוכרים לו אינם רשמיים, "התעלמות" מהם תגרום למצב כי הענף ינוהל כמעט ללא תקינה (עמ' 5 לחוות דעת המומחה, סעיף 2.2.1.4). עוד מציין המומחה כי "מאחר ומצד אחד הנחת האריחים בוצעה שלא עפ"י דרישות התקן - ומצד שני מראה האריחים (והרצפה כולה) טוב ואף למעלה מזה, ומאחר ודרישה להסרת האריחים לא באה גם מצד מומחה התובעים, אני מציע לחייב הנתבעים במחצית עלות הנחה חדשה של ריצוף בדירה, כולל עבודה וחומר (למעט בשירותים שם לא קיימת בעיה זו)" (עמ' 5 לחוות דעת המומחה, סעיף 2.2.1.7). בתשובות לב"כ התובעים, חזר המומחה על עמדתו זו לפיה: "...לדעתי ההנדסית כתבתי בחוו"ד מראה הרצפה טוב, הייתי שם, לכן מהבחינה הזו אין שום סיבה להחליף. ההצעה שלי לפצות על חצי שווי הייתה בגלל העניין הזה של הדרישה בתקן לפוגות" (עמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 11.06.13, ש' 14-16). סעיף 6(א) לחוק התקנים, תשי"ג-1953 (להלן: "חוק התקנים") קובע כי הסמכות לקבוע "תקן ישראלי" נתונה למכון התקנים ואילו, הסמכות להכריז על "תקן ישראלי רשמי" נתונה לשר הכלכלה, בהתאם לתנאי סעיף 8(א) לחוק התקנים. אכן, על פי סעיף 9 לחוק התקנים, רק תקן שהוכרז כ"תקן רשמי" הינו תקן היוצר חבות כלפי הגורמים עליהם הוא חל (ראה ע"א (ת"א) 1017/08 האחים שרבט חברה לבניין בע"מ נ' דניאלס אליג'ה ואח' (נבו, 24.11.08), סעיף 10; בג"צ 1934/95 תה ויסוצקי בע"מ נ' שר הבריאות ואח', פד"י מט(5) 625, 635-636 (1996)). לאור עמדתו של מומחה בית המשפט הבקיא בתחום, ראוי לטעמי להתייחס לתקן בדבר התקנת פוגות בין האריחים כנוהג מושרש אשר הגיע למעמד הדומה לזה של תקן רשמי וכי על הנתבעים היה לפעול על פיו. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי יש לקבל את ממצאי מומחה בית המשפט לעניין הריצוף. אין נפקא מינה באם התובעים הם אלו אשר ביקשו כי הריצוף בדירתם יותקן ללא פוגות אם לאו, שכן דרישות התקן האמור הן כי דירה תרוצף עם פוגות בין אריחיה. לפיכך, יש לפסוק לתובעים סך של 16,000 ₪, בתוספת מע"מ בגין ליקוי זה, בהתאם לממצאיו והמלצתו של מומחה בית המשפט. פלטת זכוכית סדוקה בויטרינה לטענת התובעים, אחד מן הליקויים שנתגלו בדירה הוא סדק בפלטת הזכוכית בויטרינה אשר נגרם, ככל הנראה, בעת הרכבתה. הנתבעים, בסיכומיהם, חלקו על כך. לדידם, העובדה כי ליקוי זה אינו מופיע כלל בחוות הדעת הראשונה שערך מומחה התובעים אלא רק בחוות הדעת השניה, לאחר כניסתם של התובעים לדירה, מעידה כי הסדק בפלטת הזכוכית נגרם רק לאחר מסירת הדירה לתובעים. על כן, אין מדובר בליקוי אשר הנתבעים חבים בתיקונו. מומחה בית המשפט מציין בחוות דעתו כי למיטב הבנתו המקצועית, סדק זה נגרם ככל הנראה, בעת התקנת הזכוכית. אולם, אין הוא יכול לסתור את קביעתו של מומחה הנתבעים כי הסדק נגרם לאחר מסירת הדירה לתובעים. התובעים לא תמכו טענתם בראיה כלשהי שיש בה כדי להעיד כי הסדק האמור אכן נגרם בעת התקנתה של פלטת הזכוכית. לכן, אין בידי לקבל את טענת התובעים לעניין ליקוי זה ודינה להידחות. מחסן לטענת התובעים, המחסן שסופק להם קטן משמעותית בגודלו מזה שהובטח להם. הנתבעים, בסיכומיהם, מציינים כי הדבר נעשה עקב טעות בתם לב והם נכונים להחליף את המחסן ולספק לתובעים את המחסן אותו היו אמורים לקבל. בהעדר מחלוקת בנקודה זו, מצאתי כי יש לאפשר לנתבעים להחליף את המחסן שסיפקו לתובעים במחסן בגודל אשר היה אמור להיות מסופק להם וזאת בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת התובעים טענו בסיכומיהם כי הנתבעת איבדה את זכותה לביצוע הליקויים בדירה ממספר טעמים, כדלקמן: הנתבעים מכחישים את קיומם של ליקויי הבנייה בדירה; הנתבעים התעלמו מפניותיהם של התובעים; לנתבעים ניתנו מספר הזדמנויות לתיקון הליקויים טרם כניסת התובעים לדירה וגם לאחריה; תיקון הליקויים יצריך פיקוח בית המשפט בהיקף בלתי סביר; חוסר אמון שחשים הצדדים האחד כלפי משנהו. על כן, זכאים הם, לטענתם, לבצע התיקונים באופן עצמאי ולקבלת 25% נוספים מן הסכום אותו יפסוק בית המשפט בגין תיקון הליקויים, 10% נוספים מסכום זה בגין פיקוח הנדסי וכן, הצמדה למדד תשומות הבנייה ומע"מ. הנתבעים, מצידם, טענו בסיכומיהם כי יש לאפשר להם לתקן הליקויים אשר נתגלו בדירה ודרושים תיקון. עוד ציינו כי מרבית הליקויים הנוגעים לתכנון ובניה, נגרות ואינסטלציה דורשים תיקונים מינוריים אותם הציעו לבצע באופן מיידי, אך נדחו על ידי התובעים. כן, טענו כי חלק מן הליקויים הללו אינם מעוגנים בתקנים רשמיים ועתרו לדחות את הטענות הנוגעות להם ולאפשר לנתבעים לבצע את התיקונים הדרושים ביחס ליתר הליקויים אותם התחייבו לתקן בחוות דעת המומחה מטעמם. בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, אם התגלתה אי התאמה הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה. ככלל, ההלכה הפסוקה ביכרה את רצונו של רוכש הדירה לקבל פיצוי כספי על פני תיקון הליקויים על ידי הקבלן, בהתקיים מספר נסיבות, כדלקמן: כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות סבירה ונאותה לתקן את הליקויים; כאשר ניתנה לקבלן הודעה על קיום הליקוי, אך הוא לא טרח לתקנה; כאשר בוצעו ניסיונות לתקן את הליקוי מצד הקבלן, אך הם לא צלחו; כאשר תיקון הליקוי כרוך בפיקוח צמוד (ראה אביחי נ' ורדי, דיני מכר דירות (מהדורה שלישית, התשס"ט-2009), 437); וכאשר הקבלן מודה בקיומם של הליקויים ונכונותו לתקנם היא רצינית (ע"א 472/95 זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2), 585). לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, התרשמתי כי התובעים אינם מצביעים על פגם מהותי בהתנהגות הנתבעים ודומה כי התייחסו בצורה נאותה ורצינית לתלונותיהם בדבר הליקויים שהתגלו בדירה, ניסו לבצע למצער חלק מן התיקונים הדרושים ובהמשך אף פנו למומחה מטעמם על מנת שיבדוק טענות התובעים. יחד עם זאת, עולה כי לא כל הדרוש תיקון אכן תוקן. במצב דברים זה, אין מקום לכפות על התובעים ליתן לנתבע הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע התיקונים (ע"א 8939/01 חיים אביצור ואח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6), 83, 93). יש לתת משקל ניכר לטענות התובעים, אשר לא נסתרו, בדבר אי האמון שחשים הם כעת כלפי הנתבע וכלפי יכולתו לתקן הליקויים הנדרשים בדירה. לכך מצטרף הטעם כי תיקון הליקויים על ידי הנתבעת יחייב פיקוח של בית המשפט ועלול להביא לחילוקי דעות נוספים בין הצדדים. לאור האמור לעיל, אני פוסקת לטובת התובעים ומחייבת את הנתבעת, בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, בסעד הכספי אשר יאפשר לתובעים לתקן הליקויים הדרושים תיקון (פרט למחסן, כאמור דלעיל), באמצעות קבלן מטעמם - בתוספת 25% מעלות ביצוע התיקונים. ירידת ערך התובעים ביקשו לקבל את חוות דעת השמאי מטעמם לעניין ירידת ערך הדירה בגין הליקויים למעט המחסן, בסך 22,000 ₪. הנתבעים טענו, בסיכומיהם, כי לאחר שיתקנו את הליקויים שנתגלו בדירה, לא יהא צורך בפיצוי בגין ירידת ערכה של הדירה ובכל מקרה, ציינו כי על אומדן סכום ירידת הערך לא לעלות על 1,800 ש"ח. השמאי מטעם התובעים מעריך בחוות דעתו את ירידת הערך בגין דלת הממ"ד החוסמת הפתח לחדר ההורים בסך של 17,000 ₪. מומחה בית המשפט חיווה דעתו כי אכן מדובר בליקוי. הנתבעים, בסיכומיהם, מסכימים כי מדובר בליקוי הדורש תיקון, אך דורשים לתקנו בעצמם. ליקוי נוסף אשר מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו ככזה הוא כניסתה של דלת הכניסה אל הפרוזדור, אשר רוחבו קטן יותר מזה המצויין בתקנה. השמאי מטעם התובעים העריך את ירידת הערך בגין ליקוי זה בסך של 1,500 ₪ . ליקוי נוסף בגינו חיווה דעתו מומחה בית המשפט הוא קיומו של מקלחון העולה על מסגרת החלון בחדר רחצה הורים. השמאי מטעם התובעים מעריך בחוות דעתו את ירידת הערך בגין דלת הממ"ד החוסמת הפתח לחדר ההורים בסך של 3,500 ₪. גם כאן, מסכימים הנתבעים בסיכומיהם, כי מדובר בליקוי הדורש תיקון, אך דורשים לתקנו בעצמם. מאחר שקבעתי כי הנתבעים ישלמו לתובעים את עלות התיקונים הדרושים חלף תיקון בעין, יש לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך (בהתאמה לרכיבים דלעיל) אותו הנני מעריכה בסך כולל של 10,000 ₪. נזק בלתי ממוני התובעים עתרו לקבלת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 20,000 ₪. בתי המשפט הכירו באפשרות הפיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה מאי תיקון ליקויים והמשך מגורים בדירה ובשל אי הנוחות שתיגרם בעת תיקונם בעתיד (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס ואח', פ"ד מו(2), 60, 65). באיזון הראוי ובמידתיות הנלמדת ממכלול הנתונים, כתוצאה מקיום הליקויים בדירה ותיקונם אשר משפיעים על היכולת להנות מן הדירה ומן המגורים בה באופן סביר מעריכה את הפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪. מעבר לכך לא באה תשתית ראייתית להוכחת נזקים נוספים בגין הטענות לאי ביצוע עבודות והוצאות שונות ואין מקום לפסוק בגינם סעד כספי. התביעה שכנגד התביעה שכנגד מתבססת על יתרת חוב הן בגין הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה אשר לא שולמו על ידי הנתבעים שכנגד והן בגין שדרוגים ותוספות למפרט הדירה אשר בוצעו על ידי התובעים שכנגד. בהתאם לסעיף 13.3 להסכם המכר, כל התשלומים הנזכרים בסעיף 13 להסכם יוצמדו למדד. דהיינו, תשלומי מיסים, היטלים וכד'. תשלום התמורה מוזכר בסעיף 12 להסכם המכר. משכך, לא חלה על התמורה הצמדה למדד תשומות הבנייה ודין טענה זו להידחות. לא מצאתי כל תימוכין בטענות התובעים שכנגד בדבר שדרוגים ותוספות שביקשו הנתבעים שכנגד לבצע בדירתם וכן, בדבר תשלומים שחבים הנתבעים שכנגד בגין שדרוגים ותוספות אלו. נטל הראיה המוטל על התובעים שכנגד להוכיח זאת לא הורם כדי מאזן ההסתברות הנדרש ודין טענה זו להידחות. סוף דבר אשר על כן מחייבת את הנתבעים יחד וליחוד לשלם לתובעים בתביעה העיקרית : פיצוי בהתאם לסעיף 11 לפסק הדין: 23,150 ₪ + פקוח הנדסי 2,750 ₪. פיצוי בהתאם לסעיף 16 לפסק הדין: 16,000 ₪. סה"כ 41,900 ₪ בצרוף מע"מ ובתוספת 25% עלות תיקון עצמאי. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת (7.3.11) ועד התשלום המלא בפועל. פיצוי בסך 10,000 בגין ירידת ערך הדירה ופיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. כמו כן, ישאו הנתבעים בהוצאות משפט ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ ומע"מ. התביעה שכנגד נדחית, ללא צו להוצאות. מקרקעיןאי התאמה (חוק המכר)עסקת מכרחוק המכר