תאונה - הרגל נתקלה במרצפת בולטת, אשר יצרה הפרשי גובה בשביל

לטענת התובעת רגלה נתקלה במרצפת בולטת, אשר יצרה הפרש גבהים בשביל, היא לא הבחינה בכך, נפלה ונפגעה ונגרמו לה נזקי גוף בגינם הוגשה התביעה (להלן: התאונה). הנתבעת הכחישה כי במקום האירוע היה מפגע כלשהו אשר גרם לנפילה, כשלטענתה מדובר במדרכה תקינה לחלוטין, ואף אם היתה במקום סטיה קלה במרצפות, אין הדבר עולה כדי מפגע אשר יש בו לחייב את הרשות בתשלום פיצויים. 2. בתצהירה טענה התובעת לקיומו של הפרש גבהים בין המרצפות, אולם לא ידעה לומר מהו, והפנתה לתמונות שצולמו במקום האירוע, ואשר לטענתה מדגימות בבירור את שקיעת המרצפת ויצירת המכשול שגרם לתאונה. בעדותה העריכה התובעת כי מדובר בהפרש של כ- 3 ס"מ, ובשעה שהיא הבחינה בו היה מאוחר מדי, והיא לא היתה מסוגלת לעצור את הנפילה (עמוד 24). תיאורה של התובעת בפני עצמו אינו מספק על מנת לקבוע מה בדיוק היה במקום, האם קיים הפרש גבהים בין המרצפות, מה גובהו של ההפרש והאם הוא בבחינת מפגע. 3. כאמור, התובעת תמכה את תצהירה בתמונות שצולמו ע"י בעלה בשטח, ולדבריה ניתן לראות בהן את השביל המרוצף באבנים שבינהן מרווחים, כשבמקום הנפילה הונחה קופסת גפרורים במטרה להדגים את הפרש הגבהים. בעדותה הסבירה התובעת את כיוון הליכתה בשביל ביום התאונה, וסימנה על גבי התמונה את המקום בו נתקלה בהפרש הגובה ונפלה. יאמר, כי בתמונות אכן ניתן לראות מרצפות גדולות מאד שבינהן רווחים, וחפץ גדול עליו מופיע הכיתוב "you", ואלמלא הסביר ב"כ התובעת (בהליך המקדים) כי החפץ המצולם הוא קופסת גפרורים לא ניתן היה להעלות זאת על הדעת. התמונה אינה משקפת קופסת גפרורים, אלא חפץ גדול בהרבה, ודומה כי גם בעלה של התובעת, חיים בן פורת, אשר צילם את התמונות, הופתע גם הוא לראות את התוצאה, בשעה שבעדותו הסביר כי המרצפות בטיילת קטנות ממרצפות בית המשפט, ואילו בתמונות הן נראות גדולות פי כמה וכמה: "ש. כמה השטח של המרצפת (הכוונה לזו שבטיילת - ג.צ). ת. פחות ממה שיש בבית משפט. הערת בית המשפט, המרצפות באולם 40/40 אני מסתכל על התמונה ואני לא מבין למה המרצפות נראות ענקיות. אני מאשר שהגדלנו את התמונות... אין לי את המקור של התמונות..." והוסיף: "אני לא יודע להסביר למה המרצפות בתמונות שצילמתי נראות גדולות כל כך למרות שבמקום הם קטנות הרבה יותר. המצלמה היתה חד פעמית כנראה שהיא מצלמת בגדול..." (עמודים 31-32). ב"כ התובעת טען כי התמונות לא הוגדלו אלא צולמו מזויות שונות ובצורה מסויימת על מנת לאפשר התרשמות אמיתית מהמקום ומהמפגע, אלא שמדברי העד שצילם ברור כי המקום אינו נראה במציאות כפי שהוא נראה בתמונות, קיים עיוות ממשי לגבי גודל המרצפות עליו העיד בעצמו, בוודאי קיים עיוות בכל הקשור לגודלה של קופסת הגפרורים שהונחה שם לצורך הצילום, ובהכרח קיים עיוות גם לגבי הפרש הגבהים הנטען, באופן שלטעמי מדובר בתמונות מגמתיות אשר לא ניתן להסתמך עליהן או לקבוע מצאים על סמך המשתקף בהן. 4. יש להוסיף ולומר, כי מלבד תוכן התמונות, הרי שגם נסיבות הצילום ומיקום המפגע הנטען העלו קשיים נוספים, אשר מוסיפים תמיהות על הנסיבות המתוארות. בתצהירה טענה התובעת כי התאונה התרחשה בשדרות בן עמי בנתניה מול בית מספר 89, הגם שבדוח מגן דוד אדום שפינה אותה מהמקום נרשם מספר 79, כשלדבריה הרישום בוצע תוך כדי נסיעה והוא אינו מדוייק, שכן אין במקום בית שמספרו 79 (ת/1). גם בעלה של התובעת העיד כי אלו היו הנסיבות, כי לא הוא זה שמסר למגן דוד את מספר הבית השגוי, וכי האירוע התרחש סמוך לבית מספר 89, כשבצד הכביש בו אירעה הנפילה אין בתים או מקום ציון אליו ניתן להתייחס בדרך טובה יותר (עמודים 31 ו-33). ואכן, יתכן שזהו ההסבר הנכון והאמיתי למה שהתרחש בזמן האירוע, וכי מספר הבית אמנם נרשם בטעות ע"י נציגי מד"א, אלא שקשה להבין איך נרשם מספר בית שכלל אינו קיים במקום כדברי התובעת ובעלה, והנושא נותר בבחינת תעלומה שלא נפתרה (ראה גם הסברו של ב"כ התובעת לגבי מיקום הנפילה סמוך לבית מספר 83, בעמודים 5-6). קושי נוסף קיים במועד צילום התמונות ובהוראתו של מי צולמו, כאשר התובעת נקבה במספר מועדים אפשריים ובהם יום למחרת האירוע, ושבוע למחרת האירוע, כשלדבריה הצילום נעשה לאחר התייעצות משפטית ולבקשתו של עורך הדין, בעוד שבעלה טען כי מדובר על צילום שבוצע לאחר כעשרה ימים מיום האירוע ובהמלצת המשפחה. יתכן שסתירות אלו בפני עצמן אינן כה מהותיות, ואילו היו פני הדברים ברורים וחד משמעיים לא היה צורך להדרש אליהן, אולם הן מצטרפות להתרשמות מעדות התובעת - אשר התגלו בה סתירות נוספות בכל הקשור למצבה הרפואי קודם לתאונה - בעת שהכחישה כל בעיה רפואית אחרת שאינה נובעת מהתאונה, הגם שהמסמכים הרפואיים והמומחה הרפואי מטעמה אישרו שדבריה אינם תואמים את התיק הרפואי ואת הטיפולים להם נזקקה במהלך השנים עד לתאונה (ראה עדות המומחה בעמוד 17). בנסיבות אלו יש קושי לסמוך על עדותה של התובעת ככזו המשקפת את מה שהתרחש ובמקום שהתרחש. 5. גם עדות חיים בן פורת, בעלה של התובעת, היתה דומה ואולי אף מגמתית יותר. הוא זה שצילם את התמונות שאינן מציאותיות ונועדו לתת תחושה של גודל שאינו במקומו, וכשנשאל על מצבה הרפואי של התובעת, עימה הוא חי כחמישים שנה, לא ידע להצביע על שום מגבלה או בעיה רפואית של התובעת לפני התאונה, למרות האמור במסמכים הרפואיים, ובהחלט יש לתמוה גם על כך (עמודים 27-28). ועוד יש לציין, כי אמנם העד היה נוכח בזמן התאונה, אולם הוא לא ראה במה נתקלה התובעת ומה היתה סיבת הנפילה, אלא לאחר שנפלה, הוא עצמו לא ידע לומר מה היה הפרש הגבהים בין המרצפות, ותיאורו לפיו כתוצאה מההתקלות התובעת "עפה בגובה, באויר" נשמע מוגזם ולא אמין (עמוד 34). 6. המסקנה מכל אלו היא, כי עדויות התובעת ובעלה לבדן אינן מספיקות להוכחת נסיבות הנפילה וקיומו של מפגע ממשי, והתמונות שהיו יכולות להמחיש את המקום ואת סיבת הנפילה אינן יכולות להועיל, כיוון שאינן מציאותיות ואינן אמינות ולא ניתן לסמוך עליהן. מכאן, שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את מקום התאונה ונסיבות התאונה. 7. ואולם, אפילו הייתי מקבלת העדויות לגבי סיבת הנפילה ומיקומה, היה על התובעת להוכיח כי המדובר במפגע בלתי סביר שיש בו כדי לחייב את הרשות בתשלום פיצויים בגין האירוע. התובעת בחרה להציג את הפרש הגבהים באמצעות הרוחב של קופסת גפרורים, שהינה חפץ קטן בן מספר סנטימטרים מועט, וניתן לראות כי הפרש הגבהים אינו מגיע אלא למחצית מגובה הקופסה, ובהערכה בלבד מדובר בסנטימטר אחד או שניים לכל היותר. בתי המשפט בערכאות שונות אשר דנו בעניינים דומים, שנו וחזרו על האמירות לפיהן אין לצפות כי מדרכות ושטחים ציבוריים יראו כמשטח סטרילי נטול שקעים, בליטות, שיפועים וכיוצ"ב, וכי לא כל סטיה ממדידה מתמטית תחשב כמפגע. מהפסיקה עולה כי הפרשי גובה קלים לא ייחשבו כבלתי סבירים ולא יהוו מכשול או מפגע, ואף לא יהיה בהם כדי להקים חבות לרשות. כך למשל, בע"א (ירושלים) 4344/97 (ג'ני כהן נ' עיריית רמת גן ואח') נמצא כי הבליטה היתה כמחצית עוביה של מרצפת (לא צויין מה היה עובי המרצפת), ונקבע כי אין לבוא בטענה אל העיריה ש"אי יושר" זה לא תוקן. (ולענין זה ראה גם: ע"א (תל-אביב-יפו) 2203/00 הדר בע"מ ואח' נ' משולם לאה, פ"מ תשס"ב (2) 97, בעמוד 105; ת"א (אשדוד) 2706/03 שמואל רינה נ' עיריית ירושלים; ת"א (פתח תקוה) 3481/01 כפיר כרמלה נ' מועצה מקומית גני תקוה, והערעור שנדחה ע"א (מחוזי מרכז) 1391-08-07; ת"א (שלום ת"א) 87279/96 סרי נ' עיריית חולון; ת"א (נתניה) 3716/03 קרתי אנט נ' עיריית נתניה - כל פסקי הדין פורסמו במאגרי האינטרנט). השאלה שנבחנה בכל המקרים היתה, האם מדובר במפגע מהותי ובלתי סביר או שמא במפגע קל שאיננו חורג מהסביר, ובמקרה זה - כשמדובר לכל היותר על פער לא גדול - בחרו התובעת ובעלה שלא למדוד בעצמם את הפרש הגבהים ואף לא העידו עליו בתצהיריהם, ותחת זאת הציגו תמונות שצולמו בצורה מגמתית, אשר אינן מאפשרות לקבוע האם קיים מפגע, ואם כן - האם הוא בלתי סביר, ואינן מאפשרות התרשמות בלתי אמצעית מטיב המשטח ומהפרשי הגובה הנטענים. הנטל להוכחת התאונה ונסיבותיה מוטל על התובעת, והיא לא עמדה בו ולא הוכיחה את גירסתה העובדתית, ומשכך - דין התביעה להדחות. 8. לאור כל האמור לעיל ובשעה שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה , אני דוחה את התביעה. בהתחשב בפגיעתה תישא התובעת בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורי