טענת הנתבעת לזכות לקיזוז תשלומי הארנונה שהיא שילמה וכן, לזכות לקיזוז שווי השקעותיה הנטענות בשטח. ב. עובדות והכרעה מלוא החומר מלמד שלאחר קניית 2/3 מהבעלות בשטח, פנתה הנתבעת לתובעים, אם כי כבר מתחילת הדרך לא הופגנה התלהבות מהשותפות החדשה. השטח היה עזוב, המבנים היו הרוסים והצטברה פסולת בשטח. הנתבעת החלה לפעול לפינוי עשביה ופסולת ומבנים הרוסים וכן, להצבת גדרות, כל זאת תוך כדי תכנון הצבת מבנים חלופיים מטעמה בשטח. היא פנתה לתובעים (ראה מכתב בא כוחה מיום 22/1/02), בדרישה להשתתפות בעלות של עבודות הסדרת השטח ובהצהרה כי בהעדר הסכמות בנדון , היא תפעל בבקשה לפירוק השותפות. לבסוף, לאחר חודשי מו"מ, נחתם הסכם השכירות ביום 24/7/02. באותם החודשים, המשיכה הנתבעת לפעול בשטח להסדירו, באופן כללי, ולהכשירו לשימושיה העסקיים, בפרט. בעת חתימת החוזה, הצדדים הסכימו שנושא ההשקעות שהנתבעת ביצעה בשטח הינו עדיין פתוח והצדדים אף הסכימו להיפגש מידית ולהגיע להסכמה נוספת בנדון. פגישה שכזו אכן התבצעה בפועל, אולם לא הושגו הסכמות סופיות בגין חילוקי דעות שהתעוררו בין הצדדים כבר באותו מועד, לגבי נושאים נוספים, כפי שעולה ממכתבים שהוחלפו בין הצדדים, עוד בתחילת 8/02 (נספחים לתצהיר עדות הנתבעת). כמוכן, הנתבעת דרשה את חלקם של התובעים בתשלומים ששולמו על ידה והודיעה כי בהעדר תשלום, יקוזזו מדמי השכירות (עוד בסוף 8/02 , תחילת 9/02). בשנת 2006 פונה ב"כ התובעים לנתבעת ומבקש לערוך "התחשבנות". בהעדר הסכמות בין הצדדים בקשר לנקודות המחלוקות האחרונות של אותה התחשבנות, הנני סבורה כי הנתבעת זכאית לתשלום/קיזוז חלקם של התובעים מתשלומי הארנונה שהנתבעת שילמה בגין שנת 2002, כאשר מדובר בחלק היחסי (1/3) של הארנונה ובגין מס' חודשים ולא בגין כל השנה. כן, משהסכימו הצדדים, עוד במועד חתימת החוזה, שעל אף חתימת חוזה השכירות, עדיין נותר להם להגיע להסכמה באשר לטענת הנתבעת להשתתפות בהשקעות בנכס מטעם התובעים ומשלא הגיעו הצדדים להסכמות בנדון, מאז ועד היום, עלי להכריע בסוגיה. לצורך כך, הנני סבורה כי יש להתייחס אך ורק להוצאות אשר נטען שהוצאו, ממועד הרכישה ועד לתקופה מסוימת לאחר חתימת חוזה השכירות. הסיבה לכך הינה שעד לאותו מועד, יכולה הייתה הנתבעת להניח, כי עדיין תושג הסכמה בינה לבין התובעים בנדון. משהסתבר שאין כל הסכמה כזו, היה על הנתבעת לפנות לתובעים בצורה מפורשת מראש, בקשר לכל השקעה נוספת שהיא ביקשה לבצע, תוך כדי הטלת חלק מהחיוב עליהם. כמו כן, חלק לא מבוטל מההוצאות הנטענות הינן הוצאות שעיקר מטרתן: הטבה של הנתבעת בגין החזקה שלה בשטח והשימוש בו בפועל למטרותיה העסקיות. ישנן השקעות שהיא מצאה לנכון להשקיע, אשר אין לחייב את התובעים בהשתתפות בהן. במכתב הדרישה הנ"ל , מיום 22/1/02, נטען כי "חלקם" של התובעים בהוצאות אלו, עומד על סך של 20,000 ₪. בחדשים לאחר מכן , שולמו הוצאות נוספות, ולאחר מכן, במהלך הזמן. בהתחשב בכל האמור לעיל וכן, תוך כדי שקילת מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק, כולל עדויות המצהירים והמסמכים שצורפו לתצהיריהם ולמסמכי בית הדין ומכוח הסמכות שהוענקה לי ע"י הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, הנני מורה כדלקמן: א. הנתבעת זכאית להחזר/קיזוז של סך 9,500 ₪, בגין תשלומי הארנונה עבור שנת 2002. המועד הקובע לצורך חישוב תשלום יהיה יום 1/2/02. ב. הנתבעת זכאית להחזר/קיזוז בגין הוצאות "בעלים" שהנתבעת נשאה בהם במסגרת טיפול בכס, בסך של 40,000 ₪. המועד הקובע לצורך חישוב תשלום זה ייקבע מיום תחילת השכירות - 1/10/02. ג. מאחר ולא מצאתי לחייב את התובעים בהשתתפות בהוצאות נטענות נוספות (בחלקם, הקשורות בבניית המבנים; קווי תקשורת וחשמל וכדו',) וחיוב זה מוערך בהתחשבות בהשתתפות הוצאות ניקוי/פינוי, גדר, ופיתוח חלקי, הרי שמחלוקות נוספות בין הצדדים (ככל שהינן קיימות) באשר ל-"שווי המבנים" שהוצבו ע"י הנתבעת בשטח וחוקיותם, והשפעת האמור על יחסי השותפות ומערכת היחסים שביניהם, נותרת בעינה. ד. הסכומים המפורטים דלעיל, מצטרפים לסכומים הנוספים המוסכמים (ראה ס' 1 להסכמה מיום 16/5/12). ה. כמו כן, כל הסכומים יחושבו, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, מיום הוצאתם, או מהיום שבו היו אמורים להיות משולמים על פי חוזה השכירות (כולל המועדים שקבעתי לסכומים שנקבעו בפסק דין זה דלעיל) ובתוספת ריבית שנתית של 5% (ראה ס' 4 להסכמה מיום 16/5/12). ו. כן, הנני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו. זכות ערעור תוך 45 יום. קיזוזהשקעותארנונה