תביעה לפינוי וסילוק יד מדירה בה התגוררו הוריו של הנתבע בטרם פטירתם

תביעה שעניינה פינוי וסילוק יד, והחזרת חזקה של הנתבע מדירה השייכת לתובעת, ואשר בה התגוררו הוריו של הנתבע בטרם פטירתם. כמו כן, בקשה התובעת לחייב את הנתבע לשלם דמי שימוש ראויים בגין החזקתו בדירה, מאז מות הוריו ועד למועד הגשת התביעה. 2. טענת התובעת הינה כי הנתבע אינו עונה להגדרה של "דייר ממשיך" עפ"י חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח - 1998 (להלן:" חוק זכויות הדייר הציבורי"), היות ובבעלותו דירה אחרת, והן מהסיבה כי לא גר בדירה נשוא התובענה, יחד עם הוריו הזכאים, משך הזמן הרלוונטי לצורך הגדרתו כ"דייר ממשיך" על פי חוק (להלן: "התקופה הקובעת"). 3. הנתבע מאידך, טען בכתב הגנתו ובתצהיר מטעמו, כי הדירה נשוא התובענה הינה דירתו היחידה, וכי אינו בעל זכויות בדירה אחרת, לרבות זו השייכת לעיזבון אביו, וכן כי התגורר עם הוריו שלוש שנים בטרם פטירתם, קרי בתקופה הקובעת. בחקירתו הנגדית, שינה הנתבע את גרסתו וטען לראשונה כי התגורר בדירה כל השנים ואילו הוריו התגוררו יחד עם אחיותיו ושאר בני המשפחה בדירה סמוכה וכי הוא לא התגורר עימם כלל. מיהות הצדדים: 4. התובעת הינה חברה משכנת המנהלת מרשמים על פיהם נרשמים משתכנים בלשכת רישום מקרקעין, בהתאם לחוק רישום שיכונים ציבוריים, התשכ"ד -1964, ובעלת הזכויות בדירה נשוא כתב התביעה, אשר הינה דירה בת 2 חדרים המצויה באשקלון, ברחוב כתב סופר 3/1 מס' יחידה בתובעת - שמשון 24/1 (להלן: "הדירה"). 5. הנתבע הינו גרוש, טוען כי הינו נכה וכי אינו עובד, ומתגורר כיום בגפו בדירה נשוא התובענה. תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 6. בין התובעת להורי הנתבע, נחתם חוזה שכירות ציבורית ביום 11/1/76 לגבי הדירה נשוא התובענה . החוזה צורף לכתב התביעה וסומן שם כנספח א' (להלן: "חוזה השכירות" ). 7. אמו של הנתבע נפטרה ביום 18/2/06, ואילו אביו נפטר ביום 5/12/07. עם היוודע לתובעת כי הדיירים החוזיים נפטרו, בקשה היא לאכלס מחדש את הדירה, אלא שהתברר כי הנתבע הוא שמחזיק בדירה. 8. הנתבע טוען כי הוא מחזיק בדירה היות והוא בעל זכויות בה מתוקף היותו "דייר ממשיך". 9. הדירה נשוא התובענה הינה דירה הנחשבת כמבוקשת מאוד, הן בשל גודלה, והן בשל מיקומה והנגישות המוגברת שבה, בהיותה בקומה ראשונה, קומה שמוקצית בדרך כלל לאנשים בעלי מוגבלויות או נכים ולה ביקוש רב וישנם זכאים שממתינים זמן רב לדירה כגון דא. 10. התובעת פנתה מספר פעמים לנתבע, על מנת שיסדיר את זכאותו לשכירות ציבורית על פי חוק, מול הועדות השונות ו/או ידאג לפינוי הדירה. בקשת הנתבע להקניית זכויות חוזיות כדייר ממשיך בדירה, צורפה כנספח לכתבי הטענות (ראה נספח ג'). 11. במהלך הטיפול בעניינו, התברר לתובעת כי לנתבע דירה נוספת בבעלותו, ומשכך בקשתו נדחתה ע"י הועדה המחוזית של התובעת, שכן הוא אינו עומד בתנאי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. 12. הודעת הפינוי מיום 21/4/09 נשלחה לנתבע (מצורפת לכתבי הטענות, ראה נספח ה'), אלא שהנתבע סירב לפנות את הדירה והלכה למעשה, מתגורר בה עד לעצם היום הזה. 13. במהלך התבררות התיק בבית המשפט ובהסכמת הצדדים, הוגשה ע"י הנתבע בקשה נוספת לוועדה עליונה של משרד הבינוי והשיכון ביום 13/7/11, אשר נדחתה גם היא ביום 18/1/12. ההחלטה על דחיית בקשתו של הנתבע להכיר בו "כדייר ממשיך" בדירה נשוא התביעה, נסמכה על הטענה כי הנתבע כלל לא התגורר עם הדיירים החוזיים 3 שנים בטרם פטירתם, והן נסמכה על העובדה כי הנתבע, הינו בעל חלק בדירה נוספת, מכח ירושה. 14. הדירה הנוספת אשר לנתבע יש זכויות בה מכוח העיזבון, אשר ירש מהוריו, הינה דירה הצמודה לדירה נשואת התובענה, וממוקמת ברחוב כתב סופר, שמשון 22/1 באשקלון (להלן: "הדירה הנוספת"). הנתבע וויתר על חלקו בירושת הדירה הנוספת, לטובת אחותו, ונכון להיום הוא אינו בעל זכויות בדירה האחרת. 15. מתמצית רישום האוכלוסין (ראה מוצג ת/2) עולה כי כתובותיו הרשומות של הנתבע במהלך השנים הינן בדירות אחרות, והחל מה- 1/1/92 מענו הרשום הינו - ברחוב בר אילן ברמלה. כעולה מתמצית הרישום, כי מגוריו של הנתבע בדירה נשוא התובענה, הינם מה- 27/9/83 ועד ל- 26/8/91 בלבד. 16. מתעודת הזהות של הנתבע (ראה מוצג נ/1) עולה כי מענו, ביום הפקת התעודה, קרי, ה-5/6/94, הינו באשקלון בדירה 24/1, היא הדירה נשוא התובענה. מתעודת הגירושין (ראה מוצג נ/2), עולה כי מקום מגוריו של הנתבע בזמן הגירושין, קרי, נכון ליום 14/5/92 , הינו אף הוא בדירה נשוא התובענה. 17. במהלך הדיון שהתנהל בפני ביום 13/3/13, טענה התובעת כי גם אם טענותיו של הנתבע תתקבלנה ע"י בית המשפט בסופו של יום, לא מן הנמנע כי עדיין ייאלץ הוא לפנות את הדירה, הן בשל חובו הכספי המשמעותי שאמור להשתלם על ידו מידי חודש בחודשו, ואשר אינו עומד בתשלום חודשי זה, והן בשל השטח העודף הקיים בדירה שאינו הולם דייר יחיד, שאינם עפ"י הקריטריונים הקבועים אצל התובעת. טענות התובעת 18. לטענת התובעת, הדירה הושכרה על ידה להוריו המנוחים של הנתבע, שמחה ומשה אבן חיים ז"ל, לפי חוזה שכירות מיום 11/1/76. המנוחים התגוררו בדירה והחזיקו בה כדיירים לא מוגנים מכוח חוזה השכירות ולפי תנאיו, עד למועד פטירתם (כאמור לעיל, האם נפטרה ביום 18/2/06 והאב ביום 5/12/07). 19. לאחר פטירת המנוחים המשיך הנתבע להחזיק בדירה, תוך שהוא טוען כי הינו זכאי לכך, במסגרת זכויותיו כ-"דייר ממשיך". זאת חרף כך שהתובעת דחתה את בקשתו, היות והנתבע היה בעל זכויות בדירה אחרת-נוספת. 20. התובעת, לפיכך, פנתה אל הנתבע ודרשה ממנו לפנות את הדירה כבר ביום 21/4/09, אך הוא סירב לעשות כן. 21. זאת ועוד, לטענתה הנתבע אינו משלם דמי השימוש הראויים בגין החזקתו בדירה, מהיום בו נפטר אביו, וחובו הולך ותופח, ונכון ליום הגשת התביעה חובו עמד על סך של 6,510 ₪ ונכון ליום 5/6/12 חובו עומד על סך של 25,646 ₪ ולמעשה הינו מתגורר בדירה בניגוד לכל דין. 22. הנתבע במעשיו, מונע מאנשים זכאים, קשיי יום, אשר עבורם מיועד שרות ציבורי זה, והמשוועים לפתרון דיור מתאים, לאכלס אותה. לטענתה, הנתבע אינו זכאי להמשיך להתגורר בדיור ציבורי ועליו להתפנות מהדירה, על מנת לאפשר ל"זכאי" לשכור את הדירה ולהתגורר בה. טענות הנתבע: 23. הנתבע, טוען כי הוא עונה על ההגדרה של "זכאי"- עפ"י חוק הדיור הציבורי. 24. הנתבע, כעולה מכתבי טענותיו, ומטיעוניו בפניי, מתגורר בדירה נשוא התובענה משנת 1976, בידיעתה ובהסכמתה של התובעת. במסגרת כתבי טענותיו, כולל התצהיר החתום על ידו, טען הנתבע כי התגורר בדירה יחד עם הוריו, לאורך כל השנים. מאידך, בעדותו בפניי, חזר בו הנתבע מהטענה כי התגורר עם הוריו המנוחים לפחות 3 שנים בטרם פטירתם וטען כי התגורר בדירה כל חייו בגפו וכי הוריו, הדיירים החוזיים, מעולם לא התגוררו בדירה נשואת התובענה אלא בדירה הנוספת, יחד עם אחיותיו וילדיהם. 25. לטענתו, הוא מתגורר בדירה כיום בידיעתה ובהסכמתה של התובעת הלכה למעשה. הוא רשום ומוגדר רשמית, בקרב גורמים רשמיים רבים, ביניהם עיריית אשקלון, חברת החשמל, וכאמור - אף התובעת, כבעל הזכויות בדירה. לטענתו, לאחר פטירת הוריו ראתה בו התובעת כבעל הזכויות בדירה באופן מעשי, וכפועל יוצא, וכראייה לאמיתות טענותיו, כך לטענתו, היא שלחה על שמו את כל שוברי התשלום בגין התשלום החודשי בעבור הדירה. 26. הנתבע, לטענתו, הגיש בקשה לקבלת זכויות של "דייר ממשיך" בדירה במקום הוריו המנוחים, ועשה זאת בהמלצת התובעת. בקשתו נדחתה עקב טענת התובעת כי הוא הינו אחד מיורשיו של המנוחים, אשר יש ברשותם דירה אחרת. לטענת הנתבע יש לדחות טענה זו מכל וכל: הנתבע מפנה לכך שהדירה נשוא העיזבון הינה דירה בת 2 חדרים בלבד וסלון, חולקה ל- 9 יורשים, ומתגוררים בה בכפיפה אחת שלושה מאחיו, ועשרת ילדיהם. עוד מפנה הנתבע לכך שבית הדין הרבני פסק ביום 15/11/09 כי היורשת היחידה של עיזבון המנוחים, קרי - הוריו של הנתבע, הינה האחות, ענת אקאי. 27. לבסוף טען הנתבע, כי הוא שילם לתובעת את כל התשלומים אשר דרשה ממנו, על פי שוברים אשר היא עצמה הנפיקה לו, ומשכך אל לה להלין כי אינו משלם כראוי את חשבונותיה השוטפים של הדירה. 28. לאחר הגשת סיכומי התובעת, הגיש הנתבע בקשה לתיקון כתב הגנתו, אשר נדחתה על ידי. למרות החלטתי זו ולמעלה מן הצורך, יצוינו כאן טיעוני הנתבע, אשר נטענו בבקשה לתיקון כתב ההגנה ובסיכומיו. 29. בראש ובראשונה טוען בא כוחו החדש כי הנתבע הינו אדם בעל מוגבלות וליקוי שכלי, וכפועל יוצא, איננו כשיר לטעון ולהעיד בבית המשפט. 30. הנתבע טוען כי למעשה גר משחר ילדותו בדירת סבתו, היא דירה מס' 24, נשואת התובענה, וזאת עקב הצפיפות בדירת הוריו אשר גרו בדירה 22 ( הדירה הנוספת). לאחר פטירתה של סבתו בשנות ה-70, וכמי שגדל בה מאז היותו ילד ומזה 40 שנה ברציפות, רשאי היה הנתבע לקבל לידיו את הזכות להתגורר בדירה כ"דייר ממשיך" של סבתו. כמו כן נטען כי לנתבע ניתנה הבטחה חוזית ע"י הוריו המנוחים ( הדיירים החוזיים), כי בשל היות הדירה נשוא התביעה מרכז חייו, תינתן לו הזכות להיות בה דייר ממשיך לאחר מותם, ככתוב בחוזה ההתקשרות עם התובעת. הוראות החוק ותכליתו 31. סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח -1998 (להלן: החוק), מגדיר "דייר ממשיך כדלקמן: "דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי". 32. סעיף 3 לחוק, בנוסח שהיה בתוקף במועד פטירת הזכאים, קבע: "(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין". 33. הוראות נוסח זה של סעיף הוחלפו בתיקון התשס"ט, הקובע כדלקמן: "(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי - יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים". 34. עם זאת, נקבע כי הוראותיו של סעיף 3 בנוסח המקורי, שצוין לעיל, ימשיכו לחול על מי שביום 1/8/09 התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר, כאמור במשך 4 שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה תחת ההגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה. 35. כאמור, הוראות נוסח זה של סעיף 3 החליפו את הנוסח הקודם, החל מיום 15/7/09, אך נקבע כי כאמור- הוראות הסעיף הקודם ימשיכו לחול על דיירים מסוימים, וגם על מי שביום 1/8/09 היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות. 36. תכליתו של חוק זכויות הדייר הציבורי הובאו בדברי ההסבר להצעת החוק, כדלקמן: "הדיור הציבורי הוא אחר המכשירים החשובים לצמצום מימדי העוני בישראל. כאשר מדינה אינה מרחיבה את מלאי הדיור הציבורי מונצחים הפערים בין אלה שיש להם אמצעים לרכוש דירות בשוק החופשי לבין אל שאין ידם משגת לעשות כן...תנאי לזכאות לצורך רכישת דירה יהיה ...שאין בבעלותו או בבעלות בן זוגו או ילדו דירה או מקרקעין אחרים..." (הצ"ח 2702 יח באדר התשנ"ח 16/3/86). ראה לעניין זה גם האמור ב- רע"א 3798/07, משה זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, שם נאמר : "שותף אני להגדרת תכליתו של הדיור הציבורי בפי בתי המשפט הקודמים, כמיועד לאוכלוסיות שאין בידן להשיג דיור בשוק הפרטי, תוך מיקסום הדירות הציבוריות לשימוש הנזקקים. בעיני קיומם של נזקקים אחרים- רבים למרבה הצער- העומדים בתור לדיור ציבורי, הוא שיקול ראשון במעלה בפרשנות החוק...מאחורי המסגרת הנורמטיבית של חוק זכויות הדייר...מצויה אחריות כבדה של הרשויות: הדיור הציבורי נועד לזכאים לו במכלולם, המוחילים עד בוש בתור. אין "תפוס כפי יכולתך" ברכוש הציבור, ועל הרשויות להקפיד על הצדק החלוקתי, ועל בתי המשפט ליתן יד לכך, כמובן תוך בדיקת כל מקרה לגופו...". 37. היות ומטרתו של החוק ושל השכירות הציבורית בפרט, הינה להגן על אוכלוסייה שידה אינה משגת קורת גג, וכן על מנת לצמצם את פערי העוני הקיימים בחברה הישראלית, על בית המשפט לוודא כי אכן אדם המחזיק בדירה בשכירות ציבורית, קרי, הנתבע בענייננו, עונה על ההגדרה של "דייר ממשיך" על פי חוק. 38. במידה ועולה כי הנתבע אינו עונה על ההגדרה של "דייר ממשיך" כמוגדר בחוק, או אז, על בית המשפט לוודא כי הנתבע יפנה את הדירה בשכירות הציבורית, על מנת לאפשר למעוט יכולת אשר אין בנמצא עבורו אפשרות דיורית אחרת, ואשר עונה על ההגדרה של "זכאי" כקבוע בחוק, לשכור ולאייש את הדירה. 39. במקרה דנן, על מנת שהנתבע יוכל להמשיך להתגורר בדירה מכוח החוזה עם הוריו משנת 76, וזאת לאחר מות הוריו, עליו להוכיח כי הינו עונה על ההגדרה של "דייר ממשיך" על פי חוק. 40. המחלוקת בעניינו הינה, אם כן, האם הנתבע התגורר בדירה נשואת התובענה 3 שנים בטרם פטירת הדייר האחרון בה, הוא אביו, דהיינו, משנת 2004. 41. כמו כן, יש לבחון את טענת התובעת כי לנתבע ישנה דירה בבעלותו, האם אכן יש בבעלותו דירה, והאם בעלות זו, שהינה כאמור, לכאורה, מבטלת אוטומטית את זכאותו של הנתבע על פי חוק, לשכירות בדיור הציבורי. 42. כמו כן, ולנוכח עדותו של הנתבע בפני מיום 16/10/13, עדות אשר התרשמתי כי יש בה סתירות, יש לבחון, האם הוריו של הנתבע, חרף החוזה שנעשה בינם לבין התובעת, הפרו את החוזה בינם לבין הנתבעת, בכך שהעבירו את החזקה בדירה לידי הנתבע והאם יש בהפרה זו כדי לפגוע בזכאות הנטענת של הנתבע. דיון והכרעה 43. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ובפרט את עדות הנתבע בפני מיום 16/10/13, על חקירתו הנגדית, שוכנעתי, כי הנתבע אינו זכאי להמשיך ולגור בדירה נשואת התובענה, וכי אינו עונה על ההגדרה של "דייר ממשיך" כקבוע וכמוגדר בחוק. 44. לאור מסקנתי זאת, ועם כל הקושי הכרוך בכך עבורו, על הנתבע לפנות את הדירה באשקלון, בהתאם לדרישת התובעת, וכן לשלם לה את מלוא חובו, בגין החודשים שעשה בה שימוש מלא. 45. קביעתי לפיה הנתבע אינו זכאי להמשיך ולגור בדירה מתבססת על כתבי הטענות שהונחו בפני, על העדויות שנשמעו בפני, וכאמור, על עדותו וחקירתו של הנתבע. 46. בהקשר זה יודגש, כי חרף טענותיו המפתיעות מיום 4/12/13, של עורך דינו החדש של הנתבע כי הנתבע למעשה "הוא לא ככל האדם", ואשר בקש לטעון במפתיע כי הנתבע כלל אינו כשיר וככל הנראה הינו אף מוגבל שכלית- הרי שבית המשפט התרשם, לאורך כל ההליך, ובכל הכלים העומדים לרשותו, כי הנתבע הינו כשיר לחלוטין לעמוד לדין. עדותו של הנתבע, כמו גם התנהלותו בפני בית המשפט לאורך ההליך, היתה החלטית, קוהרנטית, ברורה, רציפה ומגמתית מאוד. העובדה כי אינו יודע קרוא וכתוב, אינה מלמדת, במקרה זה, על מוגבלות שכלית של הנתבע, ולמעשה במהלך חקירתו הנגדית כלל לא נצפתה כל מגבלות שכלית או אחרת. 47. במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט, חזר בו הנתבע מהאמור בתצהירו והעיד כי למעשה כלל לא התגורר עם הוריו מ-1976, וכי הם התגוררו בדירה הצמודה, אותה רכשו מ- "עמידר" וזאת בניגוד גמור לאמור בתצהירו, אשר חתם עליו לאחר שתוכנו הוקרא לו ע"י בא כוחו. 48. יודגש כי גרסת הנתבע לפיה לא התגורר עם הוריו מ-76 ועד לפטירתם, וכי הם התגוררו בדירה השנייה, מספר 22/1 , גרסה הסותרת את תצהירו , נשמעה לראשונה במועד הדיון עצמו, וזאת בעדותו של הנתבע בפניי ביום 16/10/13. גרסה זו של הנתבע משמעה כי הוריו הפרו את חוזה השכירות עימם וכפועל יוצא, הוא אינו זכאי להיחשב דייר ממשיך כלל , שכן הוא לא התגורר עימם בשנים הרלוונטיות, אף לשיטתו. 49. לאור ההשלכות שיש לפסק הדין על הנתבע, אדון בכל טענותיו, הן בכתב ההגנה ובתצהיר מטעמו והן בעדותו בפניי, למרות היותן סותרות אחת את השנייה מניה וביה. מגורי הנתבע יחד עם הוריו בדירה נשוא התובענה : 50. הנתבע בכתבי טענותיו (כתב ההגנה ותצהיר מטעמו) טען כי התגורר בדירה נשוא התובענה, יחד עם הוריו לפחות שלוש שנים בטרם פטירתם. במהלך חקירתו הנגדית על תצהירו, חזר בו הנתבע מגרסה זו וטען כי מעולם לא התגורר עם הוריו בדירה נשוא התובענה. לטענתו, הוריו התגוררו בדירה הנוספת יחד עם אחיותיו וכל ביקורי המעגל, נעשו בדירה הנוספת, בשעה שהוא התגורר בגפו, בדירה נשוא התובענה. תמיכה לעמדה זו, הביא הנתבע באמצעות עדותו של השכן מר אבוטבול סלים שטען כי הנתבע התגורר עם סבתו לפני 35 שנה וכי מאז הוא מתגורר בדירה נשוא התובענה ואילו הוריו התגוררו בדירה הנוספת, יחד עם שתי אחיותיו, ענת ורותי ועם ילדיה של האחות ענת ואילו הנתבע התגורר בדירה לבדו כל השנים. 51. לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של הנתבע והעדויות מטעם התובעת, אני קובעת כי הוצגו בפני די והותר נתונים המוכחים מעל כל צל של ספק, כי הנתבע כלל לא התגורר בדירה נשואת התובענה, במועדים הרלוונטיים וכי באותה עת התגוררו בדירה זו, הוריו המנוחים: 52. יצוין כי עדותו של הנתבע, למרות היותה החלטית, היתה לא מהימנה בעניי וזאת בלשון המעטה. שינוי גרסתו בחקירתו הנגדית לעומת התצהיר שהוגש על ידו, מלמד אף הוא על חוסר מהימנותו של הנתבע ועל העובדה כי הנתבע נכון לשנות את גרסתו, ללא הרף, ככל שהדבר יגרום להישארותו בדירה. 53. התובעת הגישה עדויות מטעמה, לרבות דו"ח חקירה שבוצע על ידה, והעידה מטעמה נציגים שדיווחו על ביקורים שבוצעו בדירה. שני ביקורים מטעמם אשר בוצעו בדירה 24/1 ב-2007 וב- 2005, ובשניהם, הנתבע לא נראה בדירה ולא תועד בדירה כמי שמתגורר בה. 54. הנתבע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת בעדותו ובטיעוניו בפני, לאי נוכחותו / מגוריו בדירה בעת, ביקורי ה"מעגל" שנערכו מעת לעת ע"י התובעת. 55. בפניי העידה גב' אורנה מגירה, אחראית מכירות מטעם "עמיגור", החתומה על התצהיר מ-5.6.12, אחראית על הרישומים בטאבו, בעלת וותק של כ- 20 שנה בחברה, ורכזת השכונה כ- 14 שנה. על פי עדותה היא ביצעה ביקור מעגל בדירה נשואת התובענה, קרי בדירה מספר 24/1 (דו"ח הביקור נושא את תאריך 7.3.05, בפועל היא ביקרה ב-6.9.05). על פי עדותה בעת ביקורה בדירה ביום 6/9/05 הנתבע כלל לא גר בדירה יחד עם הוריו. לטענתה, הבדיקה באם נמצאים וגרים ילדים נוספים היא הליך קבוע שבשגרה, וחלק מהפרוטוקול, זאת בשל הזכאות הפוטנציאלית של ילדים כ- "דיירים ממשיכים": "...כשאני עוברת על פרטי דיירי הבית, וכתוב שמות הדיירים החוזיים, אני שואלת בבירור אם יש עוד ילדים שגרים בבית ומניסיוני, במקרים שיש ילדים אני עומדת ורושמת אותם כדי להימנע מתביעות, אני יכולה להביא הוכחות שהיו מקרים שהתעקשתי על רישום ילדים והם זכו לדייר ממשיך..." (עמ' 8, שורה 22 לפרוטוקול). 56. חרף זאת, בענייננו, ההורים המנוחים לא דיווחו על הבן הנתבע כמי שמתגורר עימם, והוא לא הוכנס לרישום. 57. בחקירתה הנגדית נשאלה העדה באשר לאפשרות כי במסגרת ביקור המעגל, ביקרה בדירה הנוספת ולא בדירה נשוא התובענה. בעניין זה השיבה העדה כי : " אני לא בודקת בית ברכישה, ולא יוצא לי טופס שכזה. אני לא מאמינה שנכנסתי לדירה ברכישה ( הדירה הנוספת א.ל.) , אלא בדירה בשכירות. .." 58. בעניין זה , כמו בכל שאר עדותה בפניי, עדותה של הגב' מגירה היתה מהימנה, סבירה וקוהרנטית ואיני מוצאת כל סיבה לקבל את גרסת הנתבע , כי הגב' מגירה ביקרה בדירה הנוספת ולא בדירה נשוא התובענה. 59. זאת ועוד, לדיון ההוכחות התייצבה אף הגב' ליאת סעדון, אשר העידה בפניי כי גם היא הגיעה לבקר בדירה ביום 25/7/07 , לאחר מות האם ומי שהתגורר בדירה באותה העת היה האב בלבד. (ראה ת/1 ביקור מעגל מאותו היום). על פי עדותה, היא היתה אחראית על הדירה בשנת 2007 ובעת ביקורה בדירה ביום 25/7/07 גר בדירה האב בלבד וזאת לאחר שהאם נפטרה. לשאלה, האם יתכן כי ביקרה בדירה הנוספת, השיבה בשלילה והוסיפה, וככל שטענה זו אכן היתה נכונה, הנוכחים בדירה היו מסבים את תשומת ליבה לכך. לטענתה " אני נכנסת שואלת אם אני במשפחה נכונה , לוקחת ת.ז. ממי שבדירה ובודקת אם ת.ז. נכונה ועורכת ביקור" 60. גם עדותה של הגב' סעדון, היתה עקבית, סבירה הגיונית ומהימנה בעיניי. 61. בפניי גם העידה גב' מלכה אלימלך, אחראית נכסים בחברת "עמיגור", באשר לנוהל הקיים בתובעת לאחר שדיירים זכאים נפטרים: "כשדייר חוזי נפטר אם רכז השכונה מגלה זאת, מביא את הנתונים ופונים למי שגר איתו אם ידוע, ופונים אליו להחזרת דירה / לדייר ממשיך. במידה והוא זכאי להיות דייר ממשיך בהסתמך על נתונים של ביקורי מעגל שהוא גר בדירה 3 שנים לפני הפטירה, במידה ואין מציעים לו לפנות לוועדה עליונה" (עמוד 11, שורה 1 לפרוטוקול). 62. לטענתה, הנתבע קיבל שוברי תשלום לשכ"ד על שמו, היות והיה מוקלד במערכת התובעת, כדייר לא חוקי או פולש. 63. ההלכה הפסוקה קובעת שיש ליתן משקל משמעותי לדוחות המעגל, אשר נערכו על ידי נציגי התובעת. 64. ראה לעניין זה האמור בע"א (חיפה) 720/08 בן שטרית משה נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל: "נפסק לא אחת כי יש ליתן משקל משמעותי ביותר לדוחות ביקורי המעגל בהיותם דוחות שנערכים בזמן אמת ומהווים את הראיה המרכזית בקביעת זכאותו של מבקש להכרה בזכויות של "דייר ממשיך" (ראו עת"מ (חיפה) 3227/06 בן אבו נ' משרד הבינוי והשיכון פורסם בתק- מח-2007(3) ניתן ביום 3.9.07. עת"מ (חיפה) 1398/03 חזקל נ' משרד הבינוי והשיכון תק - מח-2005(1) 262, עת"מ 11500-04-09 (חיפה) סלח נ. משרד הבינוי והשיכון מיום 2.11.09). " 65. נוכח כל האמור, סבורה אני כי יש ליתן לעדויות נציגי התובעת משקל משמעותי, במיוחד ששתי נציגות שונות, שאין להם אינטרס אישי בתוצאות ההליך, העידו בפניי בצורה מהימנה כי הנתבע לא התגורר בדירה בעת ביקורי המעגל, שנעשו על ידן. 66. מעבר לעדויות הנציגות אשר ביקרו בדירה בשנים הרלוונטיות, התובעת אף סיפקה לבית המשפט תמצית רישום האוכלוסין של משרד הפנים (ראה ת/2) באשר לכתובתו הרשומה של הנתבע, אשר ממנה עולה כי הנתבע החליף כתובות מגורים רבות במהלך השנים וכי על פי תמצית הרישום, מקום מגוריו מ-1.1.92 ועד ל-25.2.08 הינו ברח' בר אילן 1 רמלה. 67. הנתבע לא הצליח להסביר בעדותו בפני ובטיעוניו, כיצד תמצית רישום האוכלוסין מעלה כי החליף כתובות רבות במהלך השנים, וזאת בעודו טוען, למגורים קבועים מאז ומעולם בדירה נשואת התובענה. 68. טענת הנתבע, בתצהירו, כי הוא התגורר עם הוריו 3 שנים לפני פטירתם, לא הוכחה כלל למעשה הוא לא הציג בפני בית המשפט כל ראיה תומכת לכך. העדות של השכן אבוטבול סלים, אף היא לא תמכה בטענת הנתבע בכתב הגנתו ובתצהירו שכן על פי עדותו, הנתבע לא התגורר עם הוריו במשך 35 שנים. 69. בעדותו בפני, הציג הנתבע תעודת זהות מקורית מ-5.6.94 , ממנה עלה כי בשנת 1994, בעת הפקת התעודה והספח, התגורר הוא ברח' שמשון 24/1 אשקלון (ראה נ/1 ). כמו כן הציג הוא בפני תעודת גירושין, לפיה כתובתו במועד הגירושין ( 14/5/92) הינה חתם סופר, 24/1 , באשקלון (ראה נ/2 ). כל שיש במסמכים אלו ללמד הוא כי בשנת1992 ו- 1994 כתובתו של הנתבע אכן היתה בדירה נשוא התובענה. למרות שמסמכים אלו, אינם מתיישבים עם תמצית הרישום שהוצגה בפניי, אניח לטובתו של הנתבע כי אכן הוכיח בפניי כי בשנים הללו ( 1992 - 1994 ) הוא התגורר בדירה נשוא התובענה. 70. בשל כך אני קובעת כי תעודת הזהות ו/או תעודת הגירושין, שהציג הנתבע בפניי, איננה מהווה ראיה למקום מגוריו בשנים הרלוונטיות (2004-2007) אלא רק למועד בו הונפקה תעודת הזהות/מועד הגירושין. מגורי הוריו של הנתבע בדירה הנוספת 71. כפי שצוין לעיל, במהלך חקירתו הנגדית, חזר בו הנתבע מגרסתו שבכתב ההגנה ובתצהיר מטעמו, וטען בפניי כי התגורר בדירה נשוא התובענה בגפו, מאז שנת 1976 - מועד החתימה על חוזה השכירות יחד עם סבתו, וכי הוריו המנוחים, התגוררו בדירה הנוספת, יחד עם אחיותיו וילדי אחותו. 72. כפי שעולה מעדותו של הנתבע בפני מיום 16/10/13: "כן. גרתי ב-24/1 והם ב-22/1 ענת ורותי גרו איתם יחד, הוריי לא גרו בדירה משכירות עם עמיגור ולו יום אחד" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 30), וכן- "גדלתי בבית הזה עם הסבתא, 37 שנה". 73. לטענתו, הוריו העבירו את הבית אליהם כשהסבתא נפטרה, היו להם 2 בתים של עמיגור, האב קנה את הדירה מספר 22/1 ולו עצמו נתן את הדירה מספר 24/1 , בה הוא גר לטענתו "כל הזמן לבדי". כפי שהעיד הנתבע עצמו בפני- "בחתימת החוזה אני התגוררתי בדירה והוריי גרו בצמודה , שום דבר שלהם לא היה בדירתי...." (ראה עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 9). 74. תמיכה לטענה זו, היתה בעדותו של השכן אבוטבול סלים, לפיה הדירה נשוא התובענה היתה בחזקתה של הסבתא, והנתבע עבר להתגורר עם סבתו לפני 35 שנה. לאחר פטירתה, גר שם לבדו כל השנים, למעט השנים בהן התגוררה גם אשתו בדירה. על פי עדותו של השכן, הנתבע לא התגורר עם הוריו המנוחים, כלל וכלל והם התגוררו בדירה הנוספת. לדבריו: "...אני מכיר הנתבע מאז שנולד, הוא גר ב-24/1, זה היה בית של סבתו, לאביו היו 8 ילדים, היה צפוף, נולדה עוד אחות, שלחו הנתבע לגור עם הסבתא לפני 35 שנה. ההורים גרו בדירה 22/1 והסבתא ב-24/1 , והנתבע עבר אליה, לפני 35 שנה כל הזמן הוא גר שם, אשתו גרה שם ונולדה להם בת. ההורים היו גרים צמוד. לא זוכר תאריכים, כשאחותו הקטנה נולדה הלך לגור עם סבתו. ענת ורותי גרו עם ההורים שלו, הורי הנתבע גרו יחד עם ענת וילדיה ורותי, והנתבע גר לבדו ב-24/1 של 34 מ'..." (ראה עמ' 14, שורה 14 לפרוטוקול). 75. עדותו של הנתבע בפניי ואף עדות השכן, ביססה את עמדת התובעת לפיה הנתבע כלל איננו עונה להגדרה של "דייר ממשיך", שכן כלל לא התגורר עם הוריו, בטרם פטירתם ולמעשה סגרה לחלוטין את הגולל על טיעוניו לזכאות כלשהי, בדירה נשואת התובענה. 76. לאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע ואת עדות השכן, אני קובעת כי אין הדבר סביר כי הנתבע יגור בגפו בדירה נשואת התובענה, בעוד מספר נפשות רב פי כמה וכמה , שלושה מאחיו על עשרת ילדיהם, הם אחייניו של הנתבע, יגורו כולם בדירה הצמודה, יחד עם הוריו. 77. למותר לציין כי אף תמצית הרישום ( ת/1 ) עומדת בסתירה לטענת הנתבע כי חי בדירה כל חייו, כעולה מעדותו ומכתבי טענותיו. מתמצית הרישום עולה כי הנתבע המיר בחייו כתובות רבות, ושינה מקום מגורים לא אחת וכי בשנים הרלוונטיות לא התגורר בדירה נשוא התובענה. 78. נוכח האמור לעיל, ולאחר ששמעתי את העדויות של נציגי התובעת, ואת עדותו של הנתבע ושכנו, עיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים במסגרת כתבי הטענות והתצהירים מטעמם, אני קובעת כי הוריו של הנתבע התגוררו בדירה נשוא התובענה, ממועד חתימת חוזה השכירות ועד ליום מותם ואילו הנתבע, לא התגורר בדירה, יחד איתם, שלוש שנים לפני פטירתם. 79. למותר לציין, כי חרף ביקורי מעגל אשר בוצעו בדירה והעלו כי הנתבע לא גר שם, וחרף אשר הוצג בפני כי ההורים לא הצהירו על מגורי הבן בדירה, למעשה, עדותו של הנתבע בפני אשר הדגיש כי הוריו לא גרו בדירה נשואת התובענה ולו יום אחד מימי חייהם, והם "הזכאים" אשר מולם נחתם חוזה השכירות עם התובעת, למעשה הופכת הקערה על פיה. ככל שהורי הנתבע לא גרו בדירה והפרו את חוזה השכירות הציבורית עם התובעת, הרי שממילא לתובע עצמו אין כל זכאות למעמד של "דייר ממשיך". הנחת המוצא בזכאות הנטענת להיותו של בן "דייר ממשיך", הינה ההנחה העובדתית כי הוא התגורר יחד עם ה"זכאי" בדירה בשכירות הציבורית שנים לפני מותם. היות ולטענתו של הנתבע, הוא לא התגורר עם הזכאים כלל, אלא בגפו, ממילא הוא אינו זכאי , לשיטתו, למעמד של "דייר ממשיך". 80. ראה לעניין זה גם האמור בסעיף 4 לחוק לפיו "הוראות חוזה זה המקנות לשוכר או לדייר הממשיך , לא יחולו אם חוזה השכירות הופר הפרה יסודית...". למותר לציין כי ככל שהייתי מקבלת את טענת הנתבע, מה שכאמור דחיתי, לפיה הוריו לא התגוררו בדירה, הרי שהם הפרו את חוזה השכירות הפרה יסודית, הפרה השוללת הקניית מעמד של "דייר ממשיך" לבן -הנתבע. 81. עוד יצוין כי הסתלקות הנתבע מעיזבון הוריו בדירה הצמודה, גם היא איננה עוד רלוונטית לענייננו, לנוכח עדותו והצהרתו של הנתבע בדיון שנערך בפני. 82. בשולי הדברים יצוין כי בעוד, לטענתו, הוא ביצע את הדבר לטובת אחותו הזקוקה לדירה, בפועל במועד הדיון הודה בפני כי ביצע זאת לצורך רישום הדירה נשואת התובענה על שמו והמשך שהייתו הלא חוקית בה: "...הייתי אצלך במשרד וכאב לך עלי, והסברת לי מה לעשות, לצאת מהירושה ואין סיכוי שייקחו לי את הבית..." (עמ' 13, שורה 19 לפרוטוקול). התייחסות לטענות החדשות 83. כפי שצוין לעיל בפתח הדברים, לאחר הגשת סיכומי התובעת, הגיש הנתבע לבית המשפט, בקשה לתיקון כתב ההגנה אשר במסגרתה העלה טיעונים חדשים מטעמו, חלקם סותרים את פרשיית ההוכחות שניהל בפני, סותרים את תצהיר עדותו הראשית שסיפק לבית המשפט וכן את עדותו בפני. 84. טיעונים חדשים אלו, אשר נטענו ע"י הנתבע באמצעות עורך דין חדש מטעמו, כללו הרחבת חזית, וטענות עובדתיות חדשות, אשר לא נטענו כלל עד לאחר הגשת סיכומי התובעת. 85. למעלה מן הצורך, ולאור חשיבות פסק הדין כלפי הנתבע, אתייחס בקצרה אף לטיעונים אלו אותם טען הנתבע בשלב זה. יצוין כי התייחסות זו הינה בנוסף ובהמשך ישיר להחלטותיי מיום 26/11/13, 16/12/13 ומיום 29/12/13. 86. לטענת הנתבע בבקשה לתיקון כתב ההגנה מטעמו, הוא זכאי למעמד של דייר ממשיך ובשל כך, להישאר להתגורר בדירה נשוא התובענה, נוכח העובדה כי גר עם סבתו בדירה, בטרם פטירתה בשנות ה-70 ורק בשל היותו קטין, לא קיבל כל מעמד בדירה. כמו כן טען כי אביו המנוח, הדייר החוזי, הבטיח לו כי היות והוא התגורר בדירה שנים רבות, הוא יהא "הדייר הממשיך". 87. כפי שפורט לעיל, הזכאות למעמד של דייר ממשיך, הינה מכוח החוק בלבד. נוכח זאת, אף אם הנתבע היה מוכיח את הטענות העובדתיות לעיל, קרי: מגוריו עם סבתו בטרם פטירתה בשנות ה-70 והבטחה שקיבל מאביו , לא היה בהוכחת עובדות אלו, כדי להקנות לו מעמד של דייר ממשיך בדירה נשוא התובענה. 88. חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, 1998, חל החל מיום פרסומו, קרי, מיום 26/7/98. לפיכך ניסיון הנתבע לקבוע זכאות למעמד של "דייר ממשיך" בגין מגוריו הנטענים עם סבתו, בעת שהיה ילד, בשנות ה- 70, דינה להידחות על הסף, היות ובשנים אלו החוק כלל לא היה בתוקף והזכאות למעמד של דייר ממשיך, אינה בת תחולה למפרע בניגוד לסעיף 6 לחוק המאפשר חישוב תקופות רטרואקטיבי. 89. גם טענתו העובדתית כי אביו המנוח - הדייר החוזי, הבטיח לו כי ימשיך להתגורר בדירה, אין בה כדי להקנות לו מעמד כלשהו בדירה. זכותו של דייר חוזי בדירה, אינה נתונה להקניה לבנו וזכאות הבן נבחנת בהתאם להוראת החוק. משכך ככל שניתנה הבטחה שכזו ע"י אביו של הנתבע, אין בהבטחה זו להקנות לנתבע, זכויות של "דייר ממשיך" בדירה, ולפיכך יש לדחות על הסף אף טענה זו. סיכום 90. ההלכה הפסוקה קבעה חזור ושנה, כי הדיור הציבורי הינו אחד המכשירים החשובים לצמצום ממדי העוני בישראל, והדבר נכון ביתר שאת בתקופתנו אנו, בה קיימת מצוקת דיור חריפה וממדי עוני ופערים חברתיים הולכים וגדלים. 91. המדובר בדירה גדולה יחסית, בקומה ראשונה, אשר מן הסתם, ישנן לא מעט משפחות הממתינות לה ואשר זקוקות לה באמת ובתמים, בעוד הנתבע אינו משלם בעבורה כלל דמי שימוש ראויים, חובו הולך ותופח, הדירה גדולה לצרכיו ולמידותיו, והוא למעשה, כפי שקבעתי, כלל אינו עונה על ההגדרה "דייר ממשיך", מכוח החוק, הן מתוך עדויות התובעת אשר הוגשו לפניי ואף מתוך עדותו של הנתבע עצמו. סוף דבר 92. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: א. הוריו של הנתבע שכרו את הדירה נשוא התובענה, וגרו בה ממועד השכירות ועד למותם. ב. הנתבע לא התגורר עימם שלוש שנים בטרם פטירתם ומשכך, הוא אינו עונה להגדרה של "דייר ממשיך " על פי חוק. 93. למותר לציין כי אף אם הייתי מקבלת גרסת הנתבע לפיה התגורר כל חייו בדירה נשוא התובענה, בעוד הוריו מתגוררים בדירה הסמוכה, דין התביעה היה להידחות שכן הוריו הפרו את השכירות הציבורית וממילא הוא לא גר עימם, שלוש שנים בטרם פטירתם ומשכך, אינו עונה להגדרה של "דייר ממשיך". 94. בסופו של יום, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה. 95. נוכח זאת, ניתן בזאת צו המורה לנתבע לפנות את הדירה נשוא התביעה באשקלון. על מנת לאפשר לנתבע להתארגן לצורך פינוי אני מורה על עיכוב הפינוי וזאת עד ליום 1/4/14. 96. כמו כן על הנתבע לשלם את חובו לתובעת על סך של 6,510 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. 97. בשולי הדברים אציין כי לאור הנסיבות החריגות של הנתבע, איני עושה צו להוצאות. 98. זכות ערעור- כחוק. תביעת פינויפינוי מקרקעיןפינוי