קבלן עצמאי בעבודות טיח, אשר הועסק בבניית ביתו של הנתבע, בנה פיגום פנימי בחדר מדרגות, החליק ונפל 1. התובע מוחמד אגבאריה, יליד 1968, נפגע לטענתו בתאונת עבודה ביום 6.2.02. התביעה הוגשה כנגד הנתבע רוני רויטמן, אשר הגיש הודעה לצד שלישי כנגד סוכן ביטוח (צד ג' 1), סוכנות הביטוח (צד ג' 2), חברת הביטוח הדר (צד ג' 3), וחברת הביטוח הפניקס (צד ג' 4). הצדדים חלוקים בשאלת התשתית העובדתית והמשפטית לעניין עילת התביעה, היריבות (יחסי עובד מעביד) ולפיכך נידונה סוגיית האחריות תחילה. טיעוני הצדדים: 2. התובע טוען כי עבד כטייח שכיר אצל הנתבע שהיה הבעלים של הבית ו/או המעביד, ו/או היזם, ו/או בעל השטח בו אירעה התאונה. הנתבע מכחיש בכתב ההגנה את נסיבות ארוע התאונה, האחריות וגובה הנזק. נטען כי מדובר בתביעה שהוגשה על סף ההתיישנות, לחלופין התביעה נדחתה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, תוך קביעה כי לא הוכחו יחסי עובד מעביד וכי התובע עבד כקבלן עצמאי. הנתבע שלח הודעה לצד שלישי כנגד סוכן הביטוח, הסוכנות וחברות הביטוח בטענה כי ביקש לבטח את הקמת ביתו הפרטי בביטוח כל הסיכונים, אך בפועל הונפקה פוליסת ביטוח צד ג' אשר אינה מכסה את פעילות קבלני המשנה. 3. נסיבות אירוע התאונה וראיות התובע: בסעיף 1 לכתב התביעה נטען כי התובע נפל מפיגום כאשר עבד אצל הנתבע בתור טייח. בתצהיר עדות ראשית (ת/1) טוען התובע: "הנני להצהיר כי עבדתי כטייח שכיר בביתו של הנתבע בדירת מגורים בהוד השרון ביחד עם עובדים נוספים. הנני להצהיר כי בתאריך 6.2.02, ביקר הנתבע בשטח בשעות הבוקר, ובדק את חדר המדרגות והורה על ביצוע תיקונים, ושוב פעם הרכבנו את הפיגום והתחלנו בתיקונים, עד שנפלתי מהפיגום ונחבלתי בכל חלקי גופי ובמיוחד ברגליים..." (סעיפים 2 ו-3 לתצהיר). בהמשך התצהיר טוען התובע כי הנתבע הזמין אותו לעבודה "ביומית" , לא היה חוזה ביניהם ,לא הוצג אישור על היותו קבלן עצמאי וכי הנתבע " בחר בשיטת עבודה רשלנית בכך שלא היה מפקח על העובדים למניעת הסיכונים הקשורים לעבודת הטיח". (סעיף 8 לתצהיר). בחקירה נגדית לב"כ הנתבע עומת עם הטענה לפיה בית הדין האיזורי לעבודה קבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד וכי היה קבלן עצמאי. התובע טוען כי: "סיכמנו שנעבוד בתור שכירים יומיות" (ראה עמ' 11 לפרו'), אך לא היה בפיו הסבר לאופן התשלום, לעובדה כי לא קיבל תלוש שכר ולטענה כי הוא זה שדאג להביא את הציוד והפועלים ושילם את שכרם (עמ' 12-13 לפרו'). בחקירה נגדית לב"כ צד ג' הוצגו בפני התובע מסמכים בכתב עליהם חתם עבור עבודות הטיח והתובע אישר את חתימתו אך טען כי מדובר בעבודה יומית ולא עבור קבלנות (עמ' 14 לפרו'). בהמשך נדרש לכישוריו בהתקנת פיגומים (עמ' 15 לפרו'). 4. ע.ת/2 אגבאריה איברהים, טוען בתצהירו (ת/2) כי עבד כטייח בביתו של הנתבע יחד עם התובע ועובד נוסף: "הנני להצהיר כי מר רוני רויטמן, במהלך עבודתנו בדירה ביקר אצלנו באתר העבודה מס' פעמים ונתן לנו הוראות לגבי ביצוע העבודות, ולפעמים ביקש מאיתנו לבצע תיקונים, או לחזור על עבודות טייח במקום זה או אחר, ולפעמים היה מגיע עם עוד אדם מטעמו שהיה מתייעץ איתו לגבי ביצוע העבודות" (סעיף 4 לתצהיר). בחקירה נגדית התברר כי הוא אחיו של התובע, לא היה עד ראייה לאירוע התאונה, עבד אצל הנתבע מס' ימים וסיכם איתו לטענתו על תשלום של 300 ₪ ליום (עמ' 16 לפרו'). העד מאשר חתימתו על נספח לתצהיר הנתבע לגבי התשלום אשר קיבל עבור עבודות הטיח (עמ' 17 לפרו'). ראיות ההגנה - 5. הנתבע טוען בתצהירו כי במהלך שנת 2001 החל בהכנות לבניית ביתו הפרטי בהוד השרון ולצורך כך יצר קשר עם סוכן ביטוח וביקש לבטח את בניית הבית בפני כל סיכון אפשרי, התקשר למס' קבלנים מקצועיים וביניהם עם התובע שהועסק כקבלן עצמאי לעבודות הטיח. בהמשך נטען כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין התובע, התובע העסיק תחתיו עובדים נוספים, הביא עימו את הציוד לרבות הפיגום אותו בנה בעצמו וכי מעולם לא נתן הוראות עבודה ולא פיקח עליו. בחקירה נגדית לב"כ התובע חזר וטען כי סיכם עם התובע על סכום של 42,000 ₪ ויצא מתוך הנחה כי התובע קבלן מבלי שבדק אם מדובר בקבלן רשום (עמ' 19 לפרו'). בחקירה נגדית לב"כ צד ג' התייחס הנתבע לאופן בניית ביתו:"קבלן שלד בנה לי את הבית, קבלן טיח עשה את הטיח, קבלן אינסטלציה עשה..." (עמ' 23 לפרו'). הנתבע מאשר כי לא נחתמו חוזים עם הקבלנים וכי לא טיפל בניירת. הנתבע מכחיש כי ביקש ביטוח צד ג' בלבד. 6. מטעם צד ג' 1 ו-2 העידה דליה כץ, חתמת סיכונים, והציגה את הצעת הביטוח בכתב ידה, אותה נתנה לסוכן הביטוח (הצעה אחת על 100,000 דולר והשניה על 200,000 דולר)- הצעה לפוליסת כל הסיכונים קבלנים (הוגש וסומן צד ג'/1). צד ג' 1 אדוארד גבריאלוב טוען בתצהירו כי הנתבע התקשר אליו בטלפון וביקש פוליסת צד ג' ולצורך מתן הצעה נפגש עם מספר חתמי חברות ביטוח וביניהם הגברת דליה כץ אשר הבהירה כי אינה יכולה לתת הצעת ביטוח צד ג' בלבד ונתנה הצעות כל הסיכונים. צד ג'1 טוען כי הנתבע הודיע לו כי אינו מעוניין בהצעת "כל הסיכונים" אלא בפוליסת צד ג' בלבד והוא פעל בהתאם להוראותיו. בחקירה נגדית לב"כ הנתבע נדרש לאופן הפנייה וההתקשרות, ההבדלים בין הפוליסות והכיסוי הביטוחי ועומת עם תמליל שיחת טלפון בינו לבין הנתבע (עמ' 34 לפרו'). סיכומי הצדדים: 7. ב"כ התובע טוען בסיכומים בכתב כי: "רשלנותו הבלעדית של הנתבע שהינו הבעלים של הבניין, ששימש מעבידו ו/או כקבלן ראשי ו/או כיזם של התובע בעת קרות התאונה היא שגרמה לתאונה ולנזקים הנטענים." עוד נטען כי הנתבע ביקר באתר, בדק את עבודות הטיח והורה על תיקונים מבלי לדאוג להצבת פיגום מתאים למניעת סיכוני נפילה. ב"כ התובע מפנה בסיכומים לסעיף 13 לפקודת הנזיקין וטוען: "חב הנתבע ששימש כמעבידו לפצות את התובע"; סעיף 38 לפקודת הנזיקין חובת הראיה חלה על הנתבע להוכיח שהתאונה לא ארעה מדבר מסוכן"; סעיף 41 לפקודת הנזיקין "חלה כלל ש"הדבר מדבר בעד עצמו" ובשל כך, עובר נטל הראיה לנתבע. עוד נטען כי הנתבע לא ידע ולא הכיר את פקודת הבטיחות בעבודה ואת תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), לא צייד את התובע באביזרי בטיחות בסיסיים, לא דאג למנהל עבודה בשטח, לא דאג לפקח על העבודות. 8. בסיכומים בכתב מטעם הנתבע נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, הטענות חסרות יסוד, אין הפניה לסעיפי חוק, יש לדחותה על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי בהגשתה. נטען להשתק פלוגתא בכל הקשור ביחסי עובד מעביד לאחר שסוגיה זו נדונה והוכרעה בפסק דין חלוט של בית הדין לעבודה בתיק ב.ל 708/03 אגבריה מוחמד נגד המוסד לביטוח לאומי. עוד נטען כי לא חלה אחריות מטעם הנתבע מכוח היותו מחזיק או בעל המקרקעין לאחר שהזמין לביצוע עבודה קבלן עצמאי מיומן. התובע לא הרים את נטל הראיה להוכחת עוולת הרשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה ולחילופין מדובר באשם תורם של 100%. 9. סיכומי ב"כ צד ג' 1 ו- 2, מתייחסים לפנית הנתבע ובחירתו מסיבות כלכליות בפוליסה זולה יותר שהיא פוליסת צד ג' בלבד, לא הוכחה התרשלות מצידו של סוכן הביטוח ויש לדחות את ההודעה לצד שלישי כנגדו וכנגד הסוכנות. בסיכומים בכתב מטעם צד ג' 3 ו- 4 חברות הביטוח הדר והפניקס, נטען כי דין התביעה להדחות כנגד הנתבע ולחילופין, דין ההודעה לצד שלישי כנגד חברות הביטוח להידחות גם אם הסתבר כי סוכן הביטוח התרשל. 10. דיון והכרעה: בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי בית דין על נספחיהם, בפרוטוקול, במוצגים ובסיכומי הצדדים, נדרשת הכרעה לעניין התשתית העובדתית במערכת היחסים בין התובע לנתבע בכל הזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה. התובע טוען ליחסי עובד מעביד, אך טענה זו אינה מתיישבת עם מארג הראיות ואף לא עם פסיקה קודמת של בית הדין האזורי לעבודה, אשר בנסיבות יכול ומהווה השתק פלוגתא. בגירסת התובע נמצאו אי דיוקים, סתירות ופריכות רבות בכל הקשור בהתנהלות הצדדים על פני ציר הזמן מרגע ההתקשרות, עבור במהלך ביצוע העבודה ועד לסיומה בגין אירוע התאונה נשוא התביעה. הגירסה בנקודה המתייחסת ליחסי עובד מעביד נסתרה בעליל גם אל מול הנספחים בחתימת ידו של התובע ואחיו המתייחסים למנגנון התשלום ואשר תומכים בגירסת ההגנה לגבי אופי ההתקשרות. במהלך החקירה הנגדית מנסה התובע לחזור בו מאמירותיו בהליך אחר בבית הדין לעבודה, שם הצהיר כי היה קבלן ואף לא היה בידיו לאשש את גירסתו בכל הקשור בסיכום הדברים לעניין התמורה בגין העבודה (ראה עמ' 10 לפרו'). התובע מודה כי הביא עימו לעבודה את הציוד והכלים ואף את הפועלים הנוספים ודאג לשלם את שכרם, כאשר את הפיגום בתוך הבית הרכיב בעצמו וידע להצביע על טיבו: "הפיגום הפנימי זה שהרכבתי אותו ונפלתי ממנו היה פיגום מעץ או מברזל. נפלתי מפיגום פנימי בחדר המדרגות. התחלקתי ממנו." (עמ' 12 לפרו'). בהמשך החקירה הנגדית עומת התובע עם פרוטוקול הדיון בבית הדין לעבודה ולא ידע ליתן הסבר בוודאי לא הסבר מניח את הדעת לגירסה שנמסרה שם אל מול הגירסה לה הוא טוען בהליך כאן, כאילו סוכם על עבודה יומית וקבלת תלוש שכר (עמ' 13 לפרו'). בחקירה נגדית לב"כ צד ג' מאשר התובע את חתימתו על נספח ה' 1 לתצהיר הנתבע המתייחס למועדים בהם קיבל סכומי כסף עבור עבודות הטיח (עמ' 14 לפרו'). 11. אחיו של התובע אגבאריה איברהים, לא היה עד ראיה לתאונה נשוא התביעה, טוען בתצהירו כי סיכם עם הנתבע על שעות עבודה ועבד שם כ- 17 או 20 ימים וקיבל עבורם תשלום. בחקירה נגדית הודה כי מי שנתן הוראות עבודה היה אחיו התובע, למרות שגם הוא וגם אחיו עסקו בעבודות טיח ואף הוא מאשר את חתימתו על הנספח ה' 1 המתייחס לקבלת תמורה עבור העבודות אותן חילק לפועלים (עמ' 17 לפרו'). 12. הנתבע טוען בתצהירו כי במסגרת ההכנות לבניית ביתו הפרטי, התקשר עם מספר קבלנים מקצועיים וביניהם התובע: "התמקצעותו של אגבריה היתה בביצוע עבודות הטיח, את זאת הוא עשה כקבלן עצמאי. הריני להצהיר כי צורת ההתקשרות בינינו היתה על בסיס סיכום עלות גלובאלית עבור כל העבודה עם שלבי תשלום בהתאם לעמידה בשלבי העבודה, ולא על בסיס יומי או חודשי בוודאי לא על בסיס משכורת. הריני להצהיר כי לא התקיימו ביני ובין אגבאריה כל יחסי עובד מעביד ואף בתיק ב.ל 708/03 בו תבע אגבאריה את הביטוח הלאומי, קבע ביה"ד לעבודה בחיפה כי אגבאריה היה עובד עצמאי בתקופת עבודתו אצלי, ומצא את גירסתי אמינה עשרות מונים מגירסתו של אגבאריה אשר על מהימנותו מוטל צל כבד כדברי השופטים. הריני להצהיר כי אגבאריה עצמו העסיק עובדים תחתיו והביא עימו עובדים על מנת שיסייעו לו לסיים במהירות את עבודתו. הריני להצהיר כי מעולם לא התערבתי בעבודתו של אגבאריה, לא נתתי לו הוראות עבודה, לא פיקחתי עליו ולא שלטתי על שעות עבודתו וכל אשר עניין אותי הוא השלמת העבודה במועדה. ברצוני להדגיש כי אף את הפיגומים מהם לכאורה נפל אגבאריה הוא הביא עימו בעצמו ולא אני סיפקתי ולא היתה כל התערבות מצידי באשר לסוג הפיגומים ו/או על מיקום הצבתם." (סעיפים 17-21 לתצהיר נ/1). 13. לא מצאתי להטיל דופי במהימנות גירסתו של הנתבע אשר לא נסתרה בחקירה נגדית בכל הקשור למערכת היחסים בינו לבין התובע. בחקירה נגדית הנתבע חוזר על עמדתו לגבי אופן ההתקשרות, התשלום והעובדה כי הנתבע הוא שהביא את הפועלים ושילם את שכרם (עמ' 21 לפרו'). 14. עדותו של התובע היתה עדות יחידה של בעל דין הן לעניין הנסיבות והן לעניין מערכת היחסים הנטענת עם הנתבע. מדברי התובע עולה כי ניתן היה בנקל להביא לעדות את הפועלים שהיו עדי ראיה לאירוע התאונה ואשר יכלו לתמוך גם בטענות הקשורות במערכת היחסים במקום העבודה. נטל הראיה במישור האזרחי פרושו כי בעל הדין חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לקבלת גירסתו. המדובר בנטל השיכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה. דיני הראיות קובעים כי נטל השיכנוע במשפט אזרחי מבוסס על יסוד העקרון לפיו על בעל דין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן הגירסה הנטענת. בתיק זה - לא שוכנעתי כי נטל זה הורם. לא מצאתי לקבל את הטענה כי התובע היה עובד שכיר של הנתבע וקיבל ממנו הוראות כיצד לבצע את עבודת הטיח . לפיכך, התובע לא הוכיח את הטענה בבסיס כתב התביעה לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. 15. לא נעלמה מעיניי טענת ההגנה בכל הקשור בהרחבת חזית, שיהוי בהגשת התביעה והעדר הוכחת עילות התביעה ומן הטעם הדיוני יש בטענות אלה ממש, אף שאין בהן די ויש מקום להתייחס לטעם המהותי. הכרעה בשאלת האחריות נבחנת על בסיס התקיימות יסודות עוולת הרשלנות. יש לבחון ראשית האם המחזיק חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית לניזוק על פי מבחן הציפיות, האם הופרה חובה זו והאם היא שגרמה לנזק. הנתבע, המחזיק במקרקעין אשר יזם והזמין את העבודה והתקשר עם התובע לביצועה, חב חובת זהירות מושגית מכח חובת הזהירות הכללית של בעלים לטובת המבקרים. (ראה בין השאר ע.א. 1531/04 סידי נ. מלכא וכן ע.א. 7130/01 סולל בונה נ.תנעמי). במסגרת בחינת חובת הזהירות הקונקרטית נשאלת השאלה האם על פי מבחן הציפיות היה על הנתבע לצפות את אירוע הנזק. סוגית אחריותו של מחזיק במקרקעין נבחנת בין השאר על פי נתוני ההתקשרות והחיובים בין הצדדים ונקבע כי בעל מקרקעין יצא ידי חובתו, אם מוסר את העבודה לקבלן עצמאי מומחה: "...חובת הזהירות הקונקרטית עניינה נקיטה של אמצעי זהירות סבירים. לעיתים אין לך אמצעי זהירות טוב יותר מהעברת ההפעלה לידיו של אדם מיומן. על כן, עשוי תופס במקרקעין או במיטלטלין לצאת ידי חובתו כלפי מבקר ... על ידי מינוי קבלן עצמאי מומחה ... ... לעיתים קרובות עשוי אדם, אשר מוטלת עליו חובת זהירות קונקרטית, לצאת ידי חובתו בכך שהוא מעביר לאחר הפעילות, שכרוך בה סיכון בלתי סביר. במקרה זה, אין לנו עניין בהעברת החובה אלא במילוי החובה בדרך של העברת ההפעלה." (ראה השופט ברק כתוארו אז ע.א. 145/80 הילכת ועקנין בעמ' 131). 16. בחינה מושכלת של מנגנון הפגיעה מוביל למסקנה כי התובע, קבלן עצמאי בעבודות טיח, אשר הועסק בבניית ביתו של הנתבע, בנה פיגום פנימי בחדר מדרגות, החליק ונפל כנטען. השליטה והפיקוח באופן ביצוע עבודות הטיח, לרבות בניית הפיגום, היתה בידי התובע והפועלים שעבדו לידו, נסיונו המקצועי של התובע כפי שהצהיר עליו מתיישבים עם המימצאים לפיהם אופן ביצוע העבודה, סידורי הבטיחות, האמצעים והיכולת למנוע נזק הקשור באופן ישיר בעבודות הטיח, היו כולם בידי התובע. הנתבע הפקיד את ביצוע עבודות הטיח בידיו האמונות של קבלן עצמאי המומחה למלאכה זו ועסק בה כהצהרתו 20 שנה: "בפנים לא, לא מרכיבים פיגום בפנים. זו עבודה של הטייח עבודה שלי ... הרכבתי אותו ב- 100 אחוז ... כן מגיל 20 אני עובד כטייח ... הפיגום הפנימי כן. טייח מרכיב פיגום פנימי ... לא, לא פעם ראשונה." (עמ' 12 לפרו'). 17. קיומה של חובת זהירות מושגית (ביחסים שבין התובע לנתבע), מהווה אומנם תנאי הכרחי לקיום אחריות בעוולת הרשלנות, אך אין היא מספיקה להטלת אחריות בהעדר קיומה של חובת זהירות קונקרטית, קרי - תשובה לשאלה האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הציפיות הטכנית (אם אדם סביר יכול היה לצפות את התרחשות הנזק) והנורמטיבית (האם אדם סביר צריך היה כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשות הנזק) - הכל תוך אבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה". בהינתן העובדה כי התובע נפגע כאשר לטענתו מעד, החליק ונפל מפיגום אותו הרכיב בתוך חלל הבית על מנת להשלים עבודות טיח, בדיוק סוג והיקף העבודה אליה הוזמן כקבלן עצמאי, לא הונחה תשתית עובדתית כלפי הנתבע אשר יש בה כדי למלא אחר יסודות עוולת הרשלנות ו/או הפר חובה חקוקה. 18. אשר על כן, התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח את עילת התביעה על מרכיביה, כדי מאזן ההסתברות הנדרש בהליך אזרחי. סוף דבר, התביעה נדחית. ההודעה לצדדי ג' נדחית. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו. בניהטיחקבלןעצמאיםנפילה