עצם היותו של תובע עובד זר, אין בו כשלעצמו טעם לחיובו בהפקדת ערובה חיוב בערובה יכול ויוטל בשלושה מקרים: האחד, עת הוכח כי בעבר התחמק התובע מחיובים שהושתו עליו. השני, מקום בו כתב התביעה אינו מגלה עילה והתביעה מופרכת על פניה. השלישי, אם עלול להיגרם לנתבע נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה. 20. התנאי הראשון כלל לא נטען ואינו רלוונטי להכרעתנו. 21. באשר לתנאי השני, נקבע בעניין אבו נסאר: "כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גבייה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונית לכאורה, ולו ראשית ראייה הנלמדת בפני הדברים, שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה". 22. צדקה כב' הרשמת בהחלטתה כי אין מדובר בתביעה המופרכת על פניה. המדובר בתביעה הטעונה הוכחה במישור העובדתי, שחלקה מבוססת על חוקי מגן או צווי הרחבה שככל שקיימת מחלוקת אשר לתחולתם, המקום לבירורה הוא במסגרת ההליך העיקרי. 23. טענתו של המערער, כי מתוך סכום הפשרה שהוצע לו בתחילת ההליך יש ללמוד על מופרכות התביעה, וכי מדובר בשיטה מאחוריה מסתתרת הגשה המונית של תביעות סרק במטרה להתפשר ולהוציא כספים מן החקלאים, תביעות המסתיימות בפשרות בסכומים צנועים, אין בה די כדי להוכיח כי מדובר בתביעה מופרכת על פניה. יתכן, ולו מציג היה המערער פסקי דין בתביעות מסוג זה, שהתנהלו והסתיימו בדחיית התביעות, היה מקום לבחון את הטענה אולם, וכל עוד ישנה הסכמה הדדית לתשלום, הרי שיתכן ומכך יש דווקא להסיק כי גם לנתבעים היה אינטרס שלא להגיע להכרעה בתביעות, מטעמים של הכרה בזכויות הנתבעות או מטעמים אחרים, אולם אין בכך כדי ללמד על מופרכות התביעות מתחילתן. 24. על בית הדין אף לבחון האם טובים סיכוייו של התובע לזכות בתביעה. משמדובר בתביעת עובד זר, הנטען כי הוא דל אמצעים ואינו מצוי בארץ, ואף אם אין מדובר בתביעה המופרכת על פניה, יכול ויש מקום לבחון, בבחינת סיכויי התביעה, את אפשרות הגעתו לישראל לצורך הוכחת תביעתו. לעניין זה נדרש המשיב ליתן התייחסות בתצהירו, כיצד בכוונתו לממן הגעתו לישראל לבירור תביעתו. המשיב ציין כי הוא מתעתד לנסות וליטול הלוואה. בישיבת הדיון בערעור הסכים ב"כ המשיב להצעה כי המשיב יפקיד סכום לכיסוי הוצאות הגעתו לישראל, אולם המערער סרב להסתפק בכך. 25. באשר לתנאי השלישי, וכפי שהובא מפסק הדין בעניין פתחי אבו נסאר בהחלטת כב' הרשמת: "נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי "טובים סיכויי התביעה", ולו לכאורה, וכי על פני הדברים אין מדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו. מצא בית הדין כי אין התביעה מופרכת על פניה והמעסיק-הנתבע לא הוכיח כי נבצר ממנו להיפרע מן העובד-לא תוטל הערובה. מאידך, אם עמד המעסיק בנטל הנדרש, יוסיף בעל הדין וייבחן אם קיימות אפשרויות חלופיות לחיוב בערובה, כגון יכולת מימוש נכסים מעם העובד או הפקדת ערובה מטעמו בתחומי מדינת ישראל, קודם שישית עליו חובת הפקדת ערובה. לבסוף, בבואו לקבוע סכום הערובה, ינהג בית הדין על דרך המידתיות הנדרשת. בתוך כך, ייתן בית הדין דעתו לשיעור ההוצאות שנהוג להטיל בתובענות מין זו שלפניו, לאיזון הנדרש בין זכויותיו של העובד לבין חומרת הנזק שייגרם למעסיק, ולאפשרות שמא החיוב בתשלום ערובה יפגע בזכותו החוקתית של העובד לממש את זכות הגישה לבית הדין ואת הזכויות שבדין". 26. בהחלטת כב' הרשמת מיום 29/4/13 , ובין היתר לצורך הוכחת יכולת הפירעון, התחייבה הגשת תצהירו של המשיב. 27. עיון במסמכים שהוגשו מעלה ספקות באשר לתרגום המסמך למשיב, האם אותו מר פאראפאט שולט בעברית ותרגם למשיב את המסמך או שזה תורגם ע"י אחר, ומה זהותו, כמו כן אין עונה התצהיר על דרישות הדין משלא הוזהר המשיב כי עליו להצהיר אמת, לא צויין מתי והיכן נחתם, והתובע לא חתם בפני נציג קונסולרי. פגמים אלו, ובמיוחד אי הוודאות בנוגע להבנת המשיב את המסמך עליו חתם הן מבחינת תכנו (בשל חוסר הוודאות לעניין התרגום) והן באשר למהותו של התצהיר, שכן לא הוזהר, הינם פגמים של ממש היורדים לשורשו של התצהיר. 28. לנוכח אופיים של הפגמים כאמור, אין בידי לקבל החלטת כב' הרשמת אשר הסתפקה בתצהיר שהוגש בנסיבות אלו ועל בסיסו דחתה את הבקשה להפקדת ערובה, תוך שקבעה כי כלל לא הוכח שעתידים להתקיים בעניינו של המערער נזקים עקב ניהול התביעה. 29. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו. על מנת ליתן למשיב את יומו, יתאפשר למשיב להגיש, תוך 45 יום נוספים, תצהיר כדין כפי דרישת כב' הרשמת מיום 29/4/13. לאחר הגשת התצהיר ולאחר שתינתן למערער זכות תגובה, תשקול הרשמת בשנית את הבקשה להפקדת ערובה בשים לב לטענת המערער בדבר סיכויי התביעה כאמור בסעיף 24 לעיל, טענתו בדבר הנזקים שייגרמו לו ככל ותדחה התביעה, וההלכות הרלוונטיות לעניין. 30. המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 1500 ₪ שתשלומם יידחה עד ל-30 יום ממועד מתן פסק הדין. ערובהעובדים זרים