ניגש לבצע בחינות תיאוריה עבור אחר כאשר הוא מזדהה כאותו אחר וזאת בתמורה כספית שקיבל התובע. התובע סיים לימודים אקדמיים לקראת קבלת תואר ראשון במשפטים לאחר שסיים את כל מטלות התואר ביום 11.4.07.התובע ביצע התמחות ועמד בדרישות ההתמחות ולאחר מכן ניגש לבחינות לשכת עורכי הדין בכתב ובע"פ בתאריכים 5.5.08 ו- 22.5.08 בהתאמה. לאחר שהתובע סיים את הבחינה בעל פה, ועבר אותה, ניגש התובע לדלפק על מנת לקבל הזמנה לטקס ההסמכה שאמור היה להתקיים ביום 10.6.08. בדלפק לא נמצאה הזמנה שמיועדת לתובע והוא התבקש לגשת לחדרה של גב' רחל אופיר, סמנכ"ל לשכת עורכי הדין, וזו הציגה בפניו מכתב שנחתם על ידי הנתבע 4. במכתב ציין הנתבע 4 כי התובע הורשע בעבר בפלילים בשל כך שהוא ניגש לבצע בחינות תיאוריה עבור אחר כאשר הוא מזדהה כאותו אחר וזאת בתמורה כספית שקיבל התובע. לפי האמור במכתב, התובע הורשע ונגזר דינו לביצוע עבודות שירות. עוד נטען במכתב כי התובע מנהל תביעה משפטית נגד הנתבע 4 ובני משפחתו בבית משפט לענייני משפחה ובמסגרת המסמכים שצורפו לתביעה התגלה מסמך שלטענת הנתבע 4 ובני משפחתו מזוייף ואשר זוייף על ידי התובע. במכתב צויין כי בידי הנתבע 4 חוו"ד של מומחה גרפולוג לפיה החתימה הנחזית להיות חתימת אביו של הנתבע 4 על גבי אותו מסמך מזוייפת. בגין כך הוגשה אף תלונה למשטרה (התלונה הוגשה ביום 25.3.08). הנתבע 4 ציין כי מדובר במידע שהוא סבור שחשוב שיהיה בידיעת לשכת עורכי הדין לצורך שיקול ת האם לתת לתובע רשיון העיסוק בעריכת דין. הגב' אופיר מסרה לתובע שמכתב ההתנגדות כבר נשלחה אליו לפי כתובת הדואר שלו (התובע טוען שהוא לא קיבל דבר עד אותו יום). לפי האמור בתביעה, התובע התבקש להתייחס ולהגיב רק לתלונה שהוגשה נגדו בגין זיוף המסמך. התביעה המוזכרת במכתבו של הנתבע 4 היא תביעה שהגיש התובע נגד עזבון אחיו שהנתבעים 4-6 הינם יורשיו. התובע טוען כי טענת הזיוף הועלתה על ידי הנתבעים 4-6, שמיוצגים על ידי הנתבעת 3, כבר כאשר הגישו את כתב ההגנה ביום 7.9.06, אך למרות זאת בחרו הם לשלוח את המכתב ללשכת עורכי הדין רק ביום 6.4.08, בסמוך למועד בו היה אמור התובע לקבל את רישיון העיסוק בעריכת דין, ולא להגישו במועד מוקדם יותר בו ניתן היה להגיש התנגדויות (תחילת 2007ׂ), וזאת רק כדי לפגוע בו ולמנוע את הסמכתו במועד. התובע טוען כי בקשר לאותו מסמך שבמחלוקת הוא הציע, בדיון שהתקיים בבית משפט לענייני משפחה עוד ביום 5.6.07 , שהצדדים יבדקו במכונת אמת לגביו ולגבי טענת הזיוף אף הנתבעת 3 אשר כאמור מייצגת את הנתבעים 4-6 בבית משפט לענייני משפחה, התנגדה ללא מתן הסבר. לא זו בלבד אלא שבאותו מועד היא התריעה ו"איימה" שהנתבע 4 עשוי להתלונן בנוגע לזיוף ולמסור הודעה על כך ללשכת עורכי הדין. התובע טוען כי היעוץ להגיש את התלונה על הזיוף ואת ההתנגדות ללשכה בשלב מאוחר זה, הינם פרי יעוץ שנתנה הנתבעת 3 לנתבעים 4-6 בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי חקירה והתנגדות. התובע טוען עוד כי במסגרת ההליכים שנוהלו בבית המשפט לענייני משפחה הפעיל הנתבע 4 מסכת איומים כלפי ערב שחתם על ערבות לצו מניעה שהוציא התובע בקשר לבניה של הנתבעים על המקרקעין שהיו מקור הסכסוך שנדון בביהמ"ש, ואף ביצע מעשים אחרים כדי להפריע לתובע, כולל הגשת תלונה במשטרה על איומים תלונה שבעקבותיה הוחתם התובע על כתב ערובה לא ליצור קשר עם הנתבע 4. ביום 26.5.08 נחקר התובע במשטרת ישראל, תחת אזהרה, בקשר לזיוף המסמך כאשר הוא התייצב במשטרה על מנת לברר את פשר התלונה על הזיוף. בקשתו לזרז את החקירה כדי שלא לפגוע בהסמכתו נדחתה באמירה שהסיכוי לכך בטל בשישים למרות שנאמר לו שהתלונה נראית מפוקפקת. ביום 27.5.08 הגיש התובע את תגובתו למכתב התלונה ללשכת עורכי הדין בירושלים והוא התבקש על ידי נציגי הלשכה, בשעה 10:30, ליסוע מיידית לבית הפרקליט בתל אביב ולהופיע בפני ועדת המתמחים שאמורה לדון בעניינו באותו יום בשעה 12:30. לטענת התובע ההתראה הקצרה לא איפשרה להתכונן ולהיערך כראוי ולטעון את טענותיו המשפטיות. המלצת ועדת המתמחים לגביו היתה שלילית בשל העובדה שהוא נחקר תחת אזהרה בגין תלונת הזיוף. ההמלצה היתה שלא לאפשר לו לקבל את תעודת ההסמכה כל עוד טענת הזיוף נחקרת במשטרה. הענין הועבר להכרעת הועד המרכזי, שהוא הגוף הסטטוטורי המוסמך לדון שענייני המתמחים, שקיים ישיבה ביום 3.6.08. התובע הוסיף לקראת דיון זה טיעונים בכתב אך הועד המרכזי החליט לאמץ את המלצות ועדת המתמחים. תוצאת ההחלטה היתה שהתובע לא יכול היה לקבל את ההסמכה בטקס שנועד ליום 10.6.08 ובעקבות כך לטענתו הוא לא יכול היה נפשית אף להתייצב לטקס קבלת התואר שהיה ביום 1.6.08 על אף שסיים כמצטיין דיקאן. ביום 23.6.08 קיבל התובע אישור על סיום חקירה בענין התלונה כאשר הוחלט לסגור את התיק מחמת כך שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין, וביום 1.7.08 שוחרר רישיונו של התובע לעסוק בעריכת דין (יש לציין כי בעקבות ערר שהגיש התובע הוחלט בסופו של דבר לסגור את התלונה על הזיוף מחמת חוסר אשמה). התובע טוען כי למרות כל האמור המשיכו הנתבעים 3-6 להטרידו ואף פנו פעם נוספת ללשכת עורכי הדין בטענות שווא. בגין מסכת האירועים הנ"ל הגיש התובע תביעה זו נגד הנתבעים 1-6. באשר לנתבעים 1 ו- 2 טען התובע כי הם השתהו בבירור התלונה כלפיו באופן שמנעו ממנו את קבלת ההסכמה במועד וכן טען התובע כי הם לא טרחו לברר כראוי את התלונה שהוגשה נגדו ופעלו בחוסר שיוויון כלפיו. באשר לנתבעים 3-6 טען התובע כי נהגו בחוסר תום לב ובזדון כאשר הגישו תלונת שווא למשטרה והתנגדות שווא ללשכת עורכי הדין תוך הפרת חובות חקוקות. התובע הגיש תביעה על סך 599,000 ₪ נגד כל הנתבעים בשל כך שנגרמו לו נזקים בלתי הפיכים והוא נפגע קשות במישורים שונים ובין היתר באפשרות שילובו כעו"ד במשרד בו התמחה בשכר של 6,000 ₪ נטו לחודש כמו כן נגרמו לו נזקים של שכר הלימוד בסך 100,000 ₪ וכן נזקים לתדמיתו בכך שלא זכה להערכה בגין השגיו הטובים בלימודים ונעדר מטקסי חלוקת התואר וההסמכה. הנתבעים 1 ו- 2 טענו בכתב ההגנה כי הנתבע 1 הינו מוסד ממוסדות הנתבעת 2 ולא ניתן לתבוע אותו בנפרד. תפקיד הנתבעת 1 הוא לשקוד על רמתו וטהרו של מקצוע עריכת הדין ולפיכך על הלשכה חלה חובה לבדוק כל מידע שלפיו מועמד אינו ראוי לשמש כעו"ד. במסגרת זו מוסמכת הלשכה לסרב ולעכב קבלה כחבר מי שנגדו תלויה חקירה משטרתית. בנדון דנן, התקבלה תלונה בחודש אפריל 2008 והועברה לתגובת התובע ביום 15.5.08. בעקבות תשובת התובע מיום 27.5.08, בה התברר כי הוא נחקר באזהרה בנושא הזיוף, הועבר עניינו של התובע לוועדת ההתמחות וזו, בהתאם למדיניות שלא לקבל כחבר בלשכה מי שמתנהל נגדו תיק חקירה בקשר לעבירה שנוגעת לטוהר המידות, החליטה להמליץ לא להסמיך את התובע עד סיום החקירה. התובע בחר שלא לערור על ההחלטה בפני בית משפט לעניינים מנהליים. ביום 24.6.08 המציא התובע אישור שהתיק נסגר ובעקבות כך הוחלט לקבלו כחבר בלשכה רטרואקטיבית מיום 10.6.08 (המועד בו נערך טקס ההסמכה). לאור האמור טענו הנתבעים 1 ו-2 כי התנהלותם היתה סבירה וראויה ואין לתובע עילת תביעה נגדם. הנתבעים 1 ו- 2 טוענים כי אין לחייבם לערוך חקירה נפרדת כאשר ברור שהמשטרה חוקרת את אותה תלונה. הנתבעת 3 הגישה כתב הגנה בו טענה להעדר יריבות בינה לבין התובע. לטענתה, אין לתובע עילת תביעה עצמאית נגדה וכל הטענות כלפיה מתייחסים להיותה פרקליטה של הנתבעים 4-6. אין כל פעולה עצמאית שלה שבגינה יש לתובע עילת תביעה נגדה. מתן יעוץ משפטי, אף אם הוא כלל עצה בדבר משלוח תלונה ללשכת עורכי הדין- דבר שלא הוכח - אין בו כדי להעמיד נגדה עילת תביעה בגין הגשת התלונה ללשכת עורכי הדין. הנתבעת טענה עוד כי התלונה שהוגשה נגד התובע ללשכת עורכי הדין על ידי הנתבעים האחרים הסתמכה על חוו"ד של מומחה להשוואת כתבי יד שקבעה, בסבירות גבוהה ,שמדובר בזיוף לכן אין מקום לתביעה אף לא נגד הנתבעים האחרים. הנתבעים 4-6 הגישו כתב הגנה בו טענו כי יש לדחות את התביעה נגד נתבעת 5 ו- 6 על הסף מחוסר יריבות. התובע לא הראה כל מעשה שהם עשו שיש בו כדי להקים עילת תביעה נגדם. התלונה שהוגשה ללשכת עורכי הדין לא הוגשה על ידם, הם לא חתומים על שום מסמך מהמסמכים המהווים את עילת התביעה. הנתבע 4 טען כי התלונה שהגיש נגד התובע הוגשה כדין והיא נסמכת על חוו"ד של מומחה להשוואת כתבי יד שקבע, ברמה גבוהה של סבירות, כי המסמך, עליו סומך התובע את התביעה שהגיש נגד הנתבעים 4-6 בבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא, מזוייף. התלונה הוגשה רק לאחר שהתברר לנתבע כי לא ניתן להגיע עם התובע להסכמה בקשר לתביעה שהגיש התובע ושהסתמכה על אותו מסמך מזוייף. הטיפול בתיק התחיל על ידי כב' השופט שחם. במסגרת ההליכים המיקדמיים בתיק דן כב' השופט שחם בטענות הסף של הנתבעים 1 ו- 2 ושל הנתבעים 5 ו-6 וניתנה החלטה ופסק דין חלקי לפיהם התביעה נגד הנתבעים 5 ו- 6 נדחתה מחוסר עילה, והתביעה נגד הנתבעים 1 ו- 2 הושארה רק בנושא אחד והוא השיהוי הנטען בין המועד שבו התקבלה תלונת הנתבע 4 בלשכת עורכי הדין - 6.4.10 - לבין המועד שבו פנתה הלשכה לתובע בבקשה להגיב לתלונה - 15.5.10. כמו כן נקבע באותה החלטה כי כיוון שבמרכז התביעה מצויה התלונה שהוגשה למשטרה בקשר לזיוף המסמך על ידי התובע, וכיוון שענין זה נדון בהליך שהתנהל בין הצדדים בו היה מסמך זה מרכז הדיון ובו דן ביהמ"ש בדבר האוטנטיות של המסמך או זיופו, כפי שטוען כל אחד מהצדדים, יועמד הדיון בתיק זה עד הכרעה בתיק הנוסף (תיק תמ"ש 25911/02 בבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא). ביום 21.3.12 ניתן פסק דין בתיק התמ"ש הנ"ל. במסגרת פסה"ד נקבע כי לא ניתן להסתמך על המסמך שלטענת הנתבע 4 זוייף וכי מסמך זה אינו תקף. בעקבות כך חודשו ההליכים בתיק זה. עקב מינוי של כב' השופט שחם כשופט בבית המשפט המחוזי הועבר התיק לטיפולי. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית עליהם נחקרו: התובע חזר בתצהירו על מהלך העניינים הכולל את התביעה שהגיש בבית משפט בכפר סבא שנסמכת על המסמך שנטען שזוייף ואת טענתו על כך שהנתבעים התעכבו בהגשת התלונה ועשו זאת רק לאחר שנודע להם שהוא עומד לסיים את בחינות ההסמכה, תוך כוונה לפגוע בו, כאשר ברור שהמסמך אינו מזוייף. התובע טען כי כתוצאה מכך שהוא לא קיבל את ההסמכה במועד הוא נכנס לדיכאון ואף הפסיד מקום עבודה. התובע פרט את ההתנכלויות של הנתבעים 3-6 כלפיו. התובע פרט גם את הזמן הקצר שהיה בידיו כדי לטפל בתלונה שהוגשה ללשכת עוה"ד, וטען שהדבר הינו תוצאה של העובדה שנודע לו על התלונה נגדו רק לאחר בחינת ההסמכה כעו"ד, שעשה ביום 22.5.08. התובע צרף תצהירים נוספים של מצהירים שלמדו איתו והיו מודעים למצבו הנפשי עקב התלונה שהגיש נתבע 4 ועקב אי קבלת ההסמכה במועד וכן תצהיר של עו"ד תאבת, שאצלו התמחה וסיכם להמשיך לעבוד אצלו כעו"ד שכיר, אך הדבר נמנע ממנו עקב אי קבלתו כחבר ללשכה במועד. הנתבעים 1 ו- 2 הגישו תצהיר של גב' רחל אופיר, המכהנת כסמנכ"ל לשכת עוה"ד וממונה על נושא המתמחים וקבלת מועמדים ללשכת עורכי הדין. התצהיר מפרט את מועד קבלת התלונה - 6.4.08, הפנייתו בכתב לתובע ביום 15.5.08 ובקשה לקבלת תגובתו, קבלת תגובה של התובע והזמנות לדיון בפני ועדת ההתמחות שהיא ועדת משנה שהוקמה על ידי הועד המרכזי כדי לייעץ לו בכל נושא ההתמחות. ועדת המשנה החליטה שלאור חקירתו של התובע באזהרה בקשר לתלונת הזיוף וכיוון שמדובר בתיק פתוח הקשור לעבירה שנוגעת לטוהר המידות, לא ניתן לקבל את התובע כחבר בלשכה. החלטה זו אושרה על ידי הועד המרכזי ביום 3.6.08 והודעה על כך נשלחה לתובע ביום 15.6.08 . התובע לא הגיש כל עתירה לגבי החלטה זו. ביום 24/6/08 המציא התובע אישור שהתלונה נסגרה כי לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו לדין ובעקבות כך הוחלט מיידית על קבלת התובע כחבר בלשכה, רטרואקטיבית מיום 10.6.08, היום בו אמור היה התובע להתקבל כחבר הלשכה. הנתבעת 3 חזרה בתצהירה על טענתה לפיה אין כל עילת תביעה נגדה שכן היא רק ייצגה את הנתבע 4 ואחרים בהליכים בבית משפט בכפר סבא ובהליכים נוספים אך אין לה כל קשר לתלונה שהוגשה בלשכת עורכי הדין. לגופו של ענין תלונה זו שהוגשה על ידי נתבע 4 נסמכה על חוו"ד של מומחה להשוואת כתבי יד שקבעה כי מדובר, בסבירות גבוהה במסמך מזוייף , לפיכך התלונה, הן במשטרה והן בלשכת עורכי הדין, הוגשו כדין. הנתבע 4 טען כי מדובר בתלונה שהוגשה כדין לגוף המוסמך לקבל תלונות בקשר לזיוף, הן התלונה למשטרה והן התלונה ללשכת עורכי הדין. מדובר בתלונה שנסמכה על חוו"ד שקבעה בסבירות גבוהה שהמסמך מזוייף. הנתבע 4 טען גם כי לא נגרמו לתובע הפסדים כלשהם שכן במסגרת ההליכים השונים הוא ביקש פטור מאגרה והתברר שלטענתו אין לו הכנסות ללא קשר לאי קבלתו כחבר בלשכה. הנתבע הגיש תצהיר נוסף, לאחר שהתקבל פסה"ד בתיק בבית משפט בכפר סבא בו נדחתה תביעת התובע, שהסתמכה על המסמך שנטען שהוא המסמך המזוייף, ובו הוסיף כי מפסה"ד של ביהמ"ש שקבע שלא ניתן להסתמך על מסמך זה, אף שלא נקבע בפירוש שהוא מזוייף, ניתן ללמוד כי טענת התובע, שהוא -הנתבע 4- כתב את המסמך וחתם עליו, אינה נכונה, היינו אף אם אין קביעה מפורשת שחתימת אביו זוייפה, יש קביעה שטענות התובע לגבי עריכת המסמך והחתימות עליו אינם נכונות. כמו כן המומחית מטעם ביהמ"ש לא יכולה היתה לקבוע שהחתימה של אביו, שהיא החתימה שנטען לגביה שזוייפה, היא אכן חתימה שלו. כל שנקבע הוא כי יתכן שזו חתימתו. לטענתו, קביעה שהמסמך אינו תקף משמעותה היא קביעה שהמסמך מזוייף אף אם הדברים לא נאמרו במפורש. כאמור, הצדדים נחקרו על תצהיריהם והוגשו סיכומים בכתב. לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים ואלה נימוקי: באשר לנתבעת 3, התובע לא הצליח להוכיח קשר אישי ישיר שלה לנסיבות שהביאו להגשת תביעה זו. התביעה הוגשה בשל כך שהוגשה נגד התובע תלונה למשטרה וללשכת עורכי הדין בה נטען כי התובע זייף מסמך שבאמצעותו הוא ביקש להוכיח את עובדות התביעה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא על מנת שיקבע שקרקע שרשומה או אמורה להירשם על שם אביו של הנתבע 4 שייכת לו. על פי אותו מסמך אישר אביו של הנתבע שהקרקע של התובע. לא הוכח כי הנתבעת 3 היתה יוזמת התלונה, בוודאי שלא הוכח ואף לא נטען שהנתבעת 3 בעצמה הגישה את התלונה במשטרה או בלשכת עורכי הדין. כל שהוכח הוא שמסמך התלונה הודפס במשרדה של הנתבעת 3 שהיא עורכת הדין של הנתבע 4, אין בעובדה זו כדי ליצור עילת תביעה כלשהי של התובע כלפי הנתבעת 3. תפקידו של עורך דין לסייע ללקוחו לערוך מסמכים שהלקוח עומד להגיש ושיש להם השלכה לגבי ענין שבו עורך הדין מייצג את הלקוח. בנדון דנן, כאמור, המסמך שנטען שזוייף הוא לב הסכסוך שבין הצדדים שלגביו התנהל ההליך בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, לפיכך ברור שככל שהנתבע 4 מבקש להגיש תלונה הקשורה למסמך זה הוא יתייעץ עם עורכת הדין המייצגת אותו במשפט. נראה כי אם הנתבעת 3 היתה מסרבת ליעוץ, היה בכך כדי להביא לתביעה על רשלנות מקצועית נגדה, אם היתה מתרחשת תקלה כתוצאה מאי מתן היעוץ, שכן, כאמור, המסמך היה לב הסכסוך בבית המשפט. התובע טען כי העובדה שהתלונה הוגשה סמוך למועד בו היה אמור לקבל את ההסמכה, בעוד התביעה בבית המשפט התנהלה כבר כמה שנים קודם לכן, יש בה כדי ללמד על הרצון להתנכל לו, שגם הנתבעת 3 הצטרפה אליו. ואולם, הנתבע 4 נתן הסבר מדוע התלונה הוגשה רק כאשר הוגשה וזאת בשל סד הזמנים המאפשר הגשת התנגדות בלשכת עורכי הדין. כמו כן הנתבע 4 הסביר כי החליט להגיש את התלונה רק כאשר ראה שהתובע מתעקש לנהל את ההליך למרות חוות הדעת שהמציא לגבי האוטנטיות של המסמך. אין איפוא לראות במועד הגשת התלונה במשטרה או בלשכת עורכי הדין ככזה המהווה עילת תביעה, בוודאי לא נגד הנתבעת 3. התוצאה היא איפוא שהתובע לא הוכיח כל עילת תביעה עצמאית נגד הנתבעת 3 ולפיכך דין התביעה נגדה להידחות. הדברים נכונים היו אף אם היה מתברר שלא היה מקום כלל להגשת התלונה, ואולם, כפי שיבואר בהמשך, לא ניתן לקבוע שלא היה מקום להגשת התלונה, לפיכך אף מטעם זה יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 3 וכך אני עושה. באשר לנתבע 4 מתוך העדויות והמסמכים שהוגשו עולה כי בית המשפט בכפר סבא שדן באופן ישיר, לצורך הכרעה בענין שעמד בפניו, במסמך שנטען שזוייף, הגיע למסקנה שלא ניתן להסתמך על מסמך זה. אמנם בית המשפט לא קבע במפורש שחתימת אביו של הנתבע 4 על המסמך מזוייפת, ואולם עצם הקביעה שלא ניתן להסתמך על מסמך זה, שניתנה לאחר שביהמ"ש מינה מומחית להשוואת כתבי יד אשר אמנם קבעה כי יתכן שאביו של הנתבע חתם על המסמך אך מאידך קבעה גם כי טענותיו של התובע לפיהן הנתבע 4 עצמו חתום על המסמך וכי המסמך נערך בכתב ידו של הנתבע 4 אינן נכונות, יש בה כדי להעיד על כך שלא מדובר ב"מסמך תמים" אלא במסמך שיש לגביו שאלות. כאמור, בית משפט קבע חד משמעית שלא ניתן להסתמך על מסמך זה, והוא אינו תקף. קביעה זו נעשתה בין היתר על סמך קביעת המומחית שאינה יכולה להוציא מכלל אפשרות שהחתימה "טורי קאסם" (הנתבע 4) על גבי אותו מסמך נכתבה על ידי התובע (ראו סעיף 32 לפסה"ד בבית המשפט לענייני משפחה). מדובר איפוא במסמך שאף בית המשפט סבר לגביו שיתכן שיש בו זיופים (אף אם לאו דווקא זיוף חתימת אביו של הנתבע). בנסיבות אילו לא ניתן לאמר שפניה של הנתבע 4, שלא ניתן להוציא מכלל אפשרות שחתימתו על המסמך זוייפה, למשטרה וללשכת עורכי הדין, מהווה התנהגות שיש בה כדי להקים עילת תביעה. אמנם נכון הוא שהתיק במשטרה נסגר, בסופו של דבר, מחוסר אשמה ואולם כאמור בית משפט לא קבע שהמסמך אינו מזוייף ומתוך כך שבית המשפט בחר להתעלם ממסך זה ולהכריז עליו כי אינו תקף מלמדת מה בית המשפט חשב לגבי מסמך זה. התוצאה היא איפוא שלא מדובר בתלונת סרק ולפיכך אין לקבוע שהנתבע 4 התרשל או הפר חובה חקוקה כלשהי בהגשת התלונות למשטר וללשכת עורכי הדין. באשר לנתבעות 1 ו- 2 , כאמור, בית המשפט הגביל את העילה לגבי נתבעים אילו לענין טענת השיהוי בין המועד שבו התקבלה התלונה בלשכה 6.4.08 לבין מועד העברתה לתובע 15.5.08. לגבי ענין זה העידה גב' רחל אופיר מטעם הנתבעים 1 ו- 2 ונתנה הסבר שיש בו כדי להניח את הדעת בקשר למועדים הנ"ל. הגב' אופיר הסבירה שבמועד שבו התובע עמד בבחינות עמדו לבחינה כ- 2,600 מועמדים. לפי הצפוי חלקם אינו מגיע כלל לבחינה, חלקם (כ- 20%) נכשלים בבחינה. כנגד כ- 2% מהמתמחים מוגשות בקשות למנוע מהם את ההסמכה (כ- 50 מועמדים). לפיכך, ועל מנת שניתן יהיה להעביר לדיון דחוף רק את אלה שמועמדותם הפכה לרלבנטית, ממתינים עד סיום הבחינה בעל פה ורק מי שעבר אותה, ויש נגדו תלונה מתבקש להשיב לתלונה. לא ניתן לאמר שמדובר במדיניות בלתי סבירה שמעלה עילת תביעה. יתכן שיש מקום לשינוי מדיניות זו באופן שינתן למועמד מידע על הגשת התלונה נגדו מיד עם קבלת התלונה (אף מבלי לבקש תגובתו המיידית) על מנת לאפשר לו להתארגן למתן תגובה לכשיידרש, אין מקום לאמר שמדובר במדיניות בלתי סבירה. התובע טען בסיכומיו טענות נוספות לגבי תפקוד הועדה ותוכן החלטותיה ואולם, כאמור לעיל, בית המשפט (כב' השופט שחם) קבע כי הענין היחיד שיעמוד במחלוקת בין התובע לבין הנתבעים 1 ו- 2 הוא שאלת השיהוי, האם היתה מוצדקת או שמא יש בה כדי להקים לתובע עילת תביעה. בשאלה זו דעתי, כאמור, שאופן פעולת הנתבעים לא היתה בלתי סבירה באופן שיהיה בה כדי עילת תביעה נגדם בשל השיהוי. בנוסף לכל האמור יש לציין שהתובע לא הצליח להוכיח את נזקיו הכספיים כפי שנטענו בתביעה. התביעה התבססה על כך שהתובע הפסיד, כתוצאה מהתלונה, את מקום עבודתו אצל מאמנו. ואולם המאמן שהתייצב לחקירה על תצהירו (עו"ד תאבת) העיד כי החליט לא לקבל את התובע לעבודה לא בשל התלונה שהוגשה נגדו ועיכוב המינוי, אלא בשל כך שהתובע לא שמע לעצתו כיצד לטפל בעניין התלונה ולא בשל עצם הגשתה. לדבריו, הוא לא מוכן לקבל לעבודה מי שלא שומע לעצתו. לא זו בלבד אלא שמהנתונים העובדתיים עולה כי התובע קיבל את ההסמכה במועד סמוך למועד בו היה אמור לקבל אותה (במקום 10.6.08 ב- 1.7.08) כאשר היא התקבלה רטרואקטיבית מיום 10.6.08. לא ניתן לאמר ולא הוכח שעיכוב זה של 20 יום בלבד הביא לתוצאות אותם מבקש התובע להלביש על העיכוב. בנוסף לאמור, בכתב התביעה ציין התובע כי בנוסף לשכר של 6,000 ₪ שהיה אמור לקבל כשכיר, היה מרוויח עוד לפחות 5,000 ₪ כעצמאי (סעיף 97 לכתב התביעה) ואולם בעדותו העיד התובע כי לא היה צפוי כלל להכנסה כעצמאי. מה עוד שבפועל התברר כי התובע לא הרוויח סכומים אילו ואף לא סכומים דומים לאלה בתקופה מאז שהוסמך ועד היום. בנוסף לכל האמור, מעדות התובע עולה כי במהלך התקופה שמהסמכתו ועד היום הצליח לעבוד תקופה מסויימת כשכיר והפסיק את עבודתו כך שתביעת התובע בגין הפסד שכר שנבע מהתלונה לא הוכחה. התובע תבע גם בגין הפסד שכר הלימוד ששילם במשך 4.5 שנים ואולם, כאמור לעיל, הסמכת התובע נדחתה ב- 20 יום בלבד לפיכך אין מקום גם לסכום זה שאותו העמיד התובע על 100,000 ₪ (סעיף 98 לכתב התביעה). בנוסף לאמור, תבע התובע בגין כך שנגרמה לו עגמת נפש בין היתר מכך שלא הגיע לחלוקת התואר הראשון במשפטים למרות שסיים בהצטיינות ואולם מתוך כתבי הטענות עצמם עולה שהטקס התקיים ביום 1.6.08 בעוד שההחלטה לעכב את קבלת ההסמכה התקבלה רק ביום 3.6.08. לא היתה איפוא מניעה לתובע להתייצב לחלוקת התואר. אמנם התובע ידע אז על התלונה שהוגשה נגדו ועל החלטת ועדת המתמחים ואולם החלטה זו לא היתה סופית ולא מחייבת עד החלטת הועד המרכזי שהתקבלה רק ביום 3.6.08. התוצאה מכל האמור היא שיש לדחות את תביעת התובע נגד כל הנתבעים הן בשל הטעמים שפורטו לעיל לגבי כל נתבע בנפרד והן מהסיבה שהנזקים להם טוען התובע לא הוכחו. אני דוחה איפוא את התביעה ומחייב את התובע לשלם את הוצאות הנתבעים וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ לכל נתבע מהנתבעים 1-4 (הנתבעים 1 ו- 2 ייחשבו כנתבע אחד). בחינות לשכת עורכי הדין