נפגע ממשאית שהידרדרה לכיוונו ונמחץ על-ידה לגלגלי השופל לידו עמד התביעה הוגשה כנגד הנתבעת-מבטחת המשאית. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד נהג השופל (צד ג' 1), בעלת השופל (צד ג' 2) ומבטחת השופל (צד ג' 3). 2. הנתבעת לא הכחישה את חבותה עפ"י החוק והצדדים הגיעו להסכמה לעניין גובה הפיצוי שקיבלה תוקף של החלטה (פרוטוקול הדיון מיום 10.6.13). על כן, המחלוקת היחידה המצריכה הכרעה הינה בין הנתבעת לבין הצדדים השלישיים בשאלת מעורבות השופל בתאונה נשוא התביעה ותחולת הוראות סעיף 3(ב) לחוק. 3. לטענת הנתבעת התובע נפגע מחוץ לכלי רכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים שני כלי רכב ולפיכך על הנהגים של המשאית והשופל לשאת בנטל החיוב בחלקים שווים ביניהם וזאת מאחר ומתקיימת דרישת סעיף 3(ב) לחוק לקיום מגע בין כלי הרכב לבין כלי רכב אחר או בין כלי הרכב לבין הנפגע. 4. לטענת הצדדים השלישיים, אין מקום לתחולת סעיף 3(ב) לחוק וזאת מאחר שככל שהמדובר בשופל לא מתקיימת הגדרת המונח "תאונת דרכים" בהתאם לסעיף 1 לחוק ודרישת הקשר הסיבתי. דיון והכרעה 5. מעדות התובע עולה כי ביום התאונה הוא הגיע למתחם פריקה של הנתבעת 2 בעודו נוהג במשאית אליה מחוברת עגלה כששתיהן עמוסות בחול וזאת למטרת פריקת חול. התובע פרק את העגלה ויצא עם המשאית והעגלה מחוץ לשטח המפעל, השאיר בחוץ את העגלה ונכנס שוב עם המשאית לשטח המפעל לצורך פריקתה (עמ' 9 ש' 17 - 18 וש' 24 - 25, עמ' 12 ש' 2 - 4 לפרוטוקול). במקום המיועד לפריקה נמצא השופל שתפקידו היה לסדר את החול שפורקות המשאיות במקום (עמ' 9 ש' 19 - 21 וש' 27 - 30 לפרוטוקול). עוד עולה מעדות התובע כי במהלך הרגיל של הדברים, השופל חונה וממתין לסיום פריקת החול מהמשאית שאז המשאית עוזבת את המקום והשופל מתחיל בעבודתו (עמ' 10 ש' 9 - 11 ועמ' 12 ש' 5 - 9 לפרוטוקול). התובע הוסיף כי פריקת ארגז המשאית מהחול ארכה בין עשר לעשרים דקות (עמ' 12 ש' 10) במהלכה השופל חונה ו"מחכה" כי "אין לו מה לעשות בשלב הזה" (עמ' 12 ש' 13 ו-31 לפרוטוקול). התובע אף ציין כי במהלך הפריקה ומילוי תעודות המשלוח השופל משמש למעשה כמשרד (עמ' 12 ש' 32 - עמ' 13 ש' 1 לפרוטוקול). כן עולה מעדות התובע כי ביום התאונה הוא סיים את הפריקה וניגש לשופל על מנת למסור לנהג שהמתין בתוך הקבינה של השופל את תעודת המשלוח. לאחר מסירת תעודת המשלוח הוא חיכה עד שנהג השופל ימלאה - דבר שארך להערכת התובע כחמש עד עשר דקות (עמ' 10 ש' 1 - 15 לפרוטוקול). בעת המתנתו ליד השופל הידרדרה המשאית ופגעה בתובע אשר עמד ליד השופל ונמחץ בינה לבין הגלגל של השופל. (עמ' 10 ש' 24 - 25 לפרוטוקול). במהלך מילוי התעודות נהג השופל שהה בתוך הקבינה כאשר המנוע פועל (עמ' 10 ש' 8 ו- 18 לפרוטוקול). 6. עדות התובע נתמכה בעדות צד ג' 1 , נהג השופל, אשר העיד כי תפקיד השופל הינו להמתין במהלך פריקת החול על-ידי המשאיות ועם סיומה לערום את החול לתאים וכן לאשר את תעודות המשלוח לנהגי המשאיות (עמ' 16 ש' 1 - 19 לפרוטוקול). צד ג' 1 העיד עוד כי ביום התאונה הוא המתין עד שהמשאית תסיים את פריקת החול וציין כי "יש לי חניה מיוחדת לעבודה בזמן המתנת פריקה עד שהמשאית תצא החוצה" (עמ' 16 ש' 23 - 24 לפרוטוקול) וזאת כאשר השופל מונע לצורך הפעלת מיזוג האוויר בתוך הקבינה (עמ' 16 ש' 25 - 28 לפרוטוקול). עם סיום הפריקה התובע ניגש אל צד ג' 1 על מנת למלא את תעודת המשלוח ולהחתימה ואז אירעה התאונה (עמ' 17 ש' 1 - 16 לפרוטוקול). להערכת צד ג' 1 בין סיום סידור החול שנפרק מהעגלה ועד כניסת המשאית בשנית חלפו כעשר דקות (עמ' 17 ש' 17 - 19 לפרוטוקול). 7. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים. 8. העולה מן המקובץ הוא כי מבחינה עובדתית תפקידו של השופל היה להימצא במקום המיועד לכך ולהמתין לסיום הפריקה. בזמן זה היה נהג השופל חותם על תעודות המשלוח ובמידת הצורך היה אף ממלא אותן, כפי שאירע ביום התאונה. רק לאחר עזיבת המשאית את האיזור היה השופל מתחיל בעבודתו ועורם את החול לתאים. ביום התאונה נעשתה פריקה של חול מהעגלה ואז סידורו על ידי השופל ולאחר מכן פריקת החול מהמשאית. ההמתנה בין סיום סידור החול מהעגלה ועד התאונה ארכה כ- 20 עד 30 דקות (כניסת המשאית בפעם השניה, פריקתה ומילוי תעודת המשלוח). במהלך ההמתנה היה השופל מונע וזאת על מנת להפעיל את מיזוג האוויר בקבינה. יוער כי בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה, השופל לא יכול היה להתחיל בנסיעה מייד לאחר החתמת תעודת המשלוח שכן לאחר מכן עוד היה על התובע להוציא את המשאית מאיזור שטח הפריקה ורק לאחר מכן יכול היה השופל להתחיל בעבודתו. 9. לאור כל האמור, התמונה המצטיירת מעדויות התובע וצד ג' 1 היא כי בעת קרות התאונה עמד השופל ללא תזוזה ומבלי שנעשה בו שימוש כלשהו למעט שימושו כמקום ההמתנה ומילוי תעודות משלוח וזאת לפרק זמן של כ- 20 עד 30 דקות. 10. סעיף 3 (ב) לחוק קובע כדלקמן: "נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב, בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; ... לעניין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע". 11. בהקשר זה נקבע ברע"א 9115/11 מנורה חברה לביטוח נ' עזבון המנוח חראזי (צורף לסיכומי הצדדים) כי במקרה בו נפגע אדם מחוץ לכלי רכב ובתאונה כאמור היה מעורב יותר מכלי רכב אחד, שאלת האחריות נבחנת במבחן דו-שלבי. בשלב הראשון נבחנת השאלה האם כלי הרכב מעורבים בתאונת דרכים כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, לרבות דרישת הקשר הסיבתי ובשלב השני נבחנת התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 3 (ב) לרבות דרישת המגע כאמור. 12. סעיף 1 לחוק מגדיר "תאונת דרכים" כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה" ומפרט חזקות מרבות - מקרים בהם "יראו כתאונת דרכים" מצבים נוספים, כגון "מאורע שאירע עקב ... פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי...". 13. "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 כ"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול דרך או תיקון-דרך ברכב... לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב ... ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". 14. ההלכה היא כי המתנה ברכב חונה לא עונה על הגדרת "נסיעה" (ראו לעניין זה ע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח נ' שושי וכן רע"א 3149/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נור אלדין סקאפי) ולפיכך המתנה שאורכה כ- 20 עד 30 דקות אינה יכולה להיחשב כ"נסיעה" אף היא ועל כן אין המדובר בחלופה המתאימה לענייננו. 15. לא זו אף זו, כעולה מעדויות התובע וצד ג' 1, בעת קרות התאונה לא נעשה שימוש בשופל העונה על הגדרת "שימוש ברכב מנועי". למעשה, בעת קרות התאונה לא נעשה בשופל שימוש כלשהו למעט היותו מעין משרד מאולתר בו ממתין הנהג לתחילת העבודה ובו אף עוסק במלאכת מילוי טפסים שבוודאי אינה מהווה שימוש "למטרות תחבורה" כדרישת הסעיף. התאונה היתה מתרחשת באותו אופן בדיוק לו במקום בתוך הקבינה של השופל היה ממתין צד ג' 1 לצורך חתימה על תעודת המשלוח מחוץ לשופל בסמוך לקיר והתובע היה ניגש אליו לשם כך, ונמחץ אל הקיר. העובדה שצד ג' 1 המתין בתוך השופל אינה מעלה או מורידה. 16. אף החזקה המרבה המתייחסת ל"מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו" אינה רלוונטית לענייננו, שכן לא הוכח כי השופל חנה "במקום שאסור לחנות בו". נהפוך הוא, הן התובע והן צד ג' 1 העידו , כאמור, כי השופל חנה במקום שנועד לכך, בצד ומבלי שהפריע לפריקת החול. על כן לא הוכח קיומו של סיכון תחבורתי במקום חניית השופל ואין מדובר בחנייה אסורה. 17. עולה מן המקובץ הוא כי התאונה נשוא התביעה, ככל שהיא נוגעת לשופל, אינה עונה על הגדרה של "תאונת דרכים" בהתאם לסעיף 1 לחוק ולפיכך אין מקום לעבור לשלב השני של הבדיקה ולבדוק התקיימותם של התנאים המפורטים בסעיף 3(ב) לחוק. 18. אי לכך, דין הודעת צד ג' שהוגשה נגד נהג השופל, בעליו והמבטחת - להידחות. 19. לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הפיצוי בהתאם להסכמת הצדדים שקבלה תוקף של החלטה ביום 10.6.13. ההודעה לצדדי ג' נדחית. אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות צד ג' לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8000 ₪. משאית