תביעה בגין נזקי רעש שנגרמו בעבודה

תביעה בגין נזקי רעש שנגרמו בעבודה בכתב התביעה טען ב"כ התובע בין היתר, כי הנתבעת 1 [להלן: "הנתבעת"] הינה חברה העוסקת בניפוח בקבוקי פלסטיק, ובזמנים הרלבנטיים ניהלה מפעל תעשייתי ליצור מוצרי פלסטיק שבו הועסק התובע בין יום 13.6.99 ליום 28.6.01. כן צויין בכתב התביעה כי במשך שנות עבודתו עבד התובע בניפוח בקבוקי פלסטיק באמצעות מכונה שתפקידה לנפח בקבוקי פלסטיק בחום לגודל הרצוי. לדברי ב"כ התובע במהלך תקופת עבודתו, נחשף התובע לרעש רב ומתמיד במשך מספר שעות וללא כל הגנה ולאחר כ-14 חודשי עבודה התלונן על בעיות שמיעה. לדבריו, עפ"י בדיקה מיום 27.9.00 שנערכה לתובע, נמצא שהתובע סובל מבעיות שמיעה בטונים גבוהים. כן צויין בכתב התביעה כי בתקופת עבודתו החלה התדרדרות משמעותית בשמיעתו של התובע בשתי האוזניים שהחמירה בסוף תקופת העבודה. לדברי ב"כ התובע, במהלך עבודתו העסיקה אותו הנתבעת בניגוד לפקודת הבטיחות והיא לא סיפקה לו אמצעי עבודה וסביבת עבודה בטוחים, ובכך גרמה לו לנזק הנטען. לכתב תביעתו צירף התובע חוו"ד מומחה, שקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 28%. בכתב הגנתן ביקשו הנתבעות לדחות תביעת התובע בין היתר מאחר ולדברי הנתבעות אם נגרמה לתובע ירידה בשמיעה, הרי שאותה ירידה בשמיעה אינה קשורה לעבודתו בנתבעת 1. חוו"ד מומחה ביהמ"ש ביום 10.7.07 הוגשה חוו"ד המומחה שנתמנה מטעם ביהמ"ש, ד"ר הימלפרב, ובה הועמדה נכותו של התובע על 15% נכות צמיתה בגין ליקוי שמיעה ו-10% בגין טנטון. יחד עם זאת צויין בחוו"ד המומחה כי אין לייחס לתנאי עבודתו של התובע אצל הנתבעת את תלונותיו ונכותו בגין ליקויי השמיעה והטנטון המצויינים לעיל. במהלך הדיונים שבפני העיד המומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר הימלפרב. מטעם התובע העידו התובע ובתו, המומחה שהגיש חוו"ד מטעם התובע ושלושה מעובדיה לשעבר של הנתבעת 1. מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת ובנו. כבר בשלב זה יצויין כי לאור חוו"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש ודבריו בחקירתו בפני, וכן לאור דברי המומחה מטעם התובע ועדויות התובע בעצמו ודברי יתר העדים, מצאתי לנכון לאמץ את מסקנות המומחה מטעם ביהמ"ש ולקבוע כי לא הוכח קשר בין עבודתו של התובע אצל הנתבעת 1 לבין נכותו של התובע. עדותו של המומחה מטעם התובע כפי שצויין לעיל, לכתב תביעתו של התובע צורפה חוו"ד מומחה מטעמו, ד"ר שלמה צרפתי מיום 12.7.00, ובאותה חוו"ד ציין ד"ר צרפתי כי קיים קשר של גרימה בין עבודת התובע אצל הנתבעת לבין נכותו. כן צויין כי נכותו של התובע הועמדה על 10% בגין חבלה אקוסטית ו-20% בגין ירידה בשמיעה. במהלך חקירתו בביהמ"ש הוצג למומחה מטעם התובע, ד"ר צרפתי, רשומת מחשב שנערכה על ידו בעת ביקור התובע אצלו מיום 20.3.02 , שזהו גם מועד בדיקתו לצורך הכנת חוות הדעת [הרשומה סומנה נ/1]. באותה רשומה צויינו הדברים הבאים: "תלונות: סובל מירידה בשמיעה עצבית מזמן ממושך, עבד במפעלי ויטה ואח"כ במפעלי יצהר כל הזמן בסביבת רעש קבוע" מתוך האמור לעיל עולה, כי עפ"י הרשומה האמורה, ציין התובע בתלונותיו בפני ד"ר צרפתי, כי עובר לעבודתו אצל הנתבעת 1, הוא עבד במפעלי ויטה ויצהר בסביבת רעש קבוע ובפועל לא צויינו תלונות מאת התובע אודות עבודתו אצל הנתבעת 1 מיקפלסט בע"מ. לעניין זה יצויין כי המומחה אישר כי בעת בדיקתו נרשמו דבריו של התובע כפי שנאמרו על ידו ( עמ' 82 לפרוטוקול שורות 21-24) . בחקירתו בביהמ"ש אישר ד"ר צרפתי כי כאשר ציין באותו מסמך "חשיפה ניכרת לרעש חזק בעבודתו", כוונתו היתה לרעש שנגרם בעת עבודת התובע בחברת ויטה ויצהר. [עמ' 85 ש' 1-2]. זאת ועוד בחקירתו ציין ד"ר צרפתי בין היתר גם כדלקמן: "ש. אתה לא יודע מה רמת שמיעתו לפני שהחל לעבוד במייפלסט, כשעבד שנים רבות תחת חשיפה לרעש חזק? ת. לא היתה לי ידיעה. ש. אין לך ידיעה מה היתה דרגת נכותו כשהתחיל לעבוד במייפלסט? ת. ב-99' אין לי עדות לאותו יום, יש לי עדות של שנה אח"כ. ש. שנה אח"כ יש לך דרגת נכות בעת תחילת עבודתו? ת. אמרתי, לא יודע מה דרגת נכותו כשהחל לעבוד במייפלסט. ש. אתה גם לא יודע מה היתה דרגת נכות התובע בגין פרק זמן קצר כשעבד במייפלסט, מה היתה התרומה? ת. אני לא יודע". מתוך דבריו אלה של ד"ר צרפתי, עולה כי בחקירתו, הודה ד"ר צרפתי, המומחה מטעם התובע, כי לא היתה לו כל ידיעה אודות "רמת שמיעתו" של התובע לפני עבודתו אצל הנתבעת 1, ואין לו כל ידיעה מה היתה דרגת נכותו לפני שעבד אצל הנתבעת 1, וזאת על אף שבטרם עבודתו אצל הנתבעת 1, עבד שנים תחת חשיפה לרעש חזק. כן הודה ד"ר צרפתי כי אינו יודע בפועל מה דרגת הנכות שיש לייחס לתובע בגין פרק הזמן הקצר שבו עבד אצל הנתבעת 1. יצויין כי בהמשך חקירתו, חזר ד"ר צרפתי ואישר כי אינו יכול לקשור את דרגת הנכות שצויינה בחוות דעתו לעבודה אצל הנתבעת 1, והוא לא יודע כמה אחוזי נכות יש לייחס לתובע בגין עבודתו אצל הנתבעת 1 וזאת בין היתר לאחר שגם לפי דברי התובע בפניו, היתה לו ירידה בשמיעה לפני תחילת העבודה בנתבעת 1. [עמ' 86 ש' 15-29, עמ' 98 ש' 8]. עוד יצויין כי במהלך חקירתו אישר ד"ר צרפתי כי התובע לא ציין בדבריו בפניו כי עבד בסביבה של פיצוצים וכדבריו : " הוא לא הזכיר "פיצוצים" " [עמ' 87 ש' 10]. מתוך כל האמור לעיל עולה, כי גם עפ"י גירסתו של המומחה מטעם התובע, ציין בפניו התובע, עובר לעריכת חווה"ד, כי בטרם עבודתו אצל הנתבעת, הוא עבד בחברות ויטה ויצהר בסביבה של רעש, ובפועל לא יכל המומחה מטעם התובע לומר מהו אחוז הנכות שהוא מייחס לתובע בגין עבודתו אצל הנתבעת 1. בנסיבות האמורות לעיל, ניתן לומר כי כבר עפ"י גירסתו של המומחה מטעם התובע, ניתן היה לדחות את תביעת התובע. חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש במהלך הדיונים שבפני נחקר כעד ראשון ד"ר הימרפרב, שנתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש והגיש ביום 10.12.07 את חוות דעתו. כפי שצויין לעיל, קבע ד"ר הימרפרב לתובע נכות בשיעור 15% בגין ליקוי שמיעה ו-10% בגין טנטון, אך יחד עם זאת קבע במקביל כי אין לייחס הנכות האמורה לתנאי עבודתו אצל הנתבעת. בחוות דעתו ציין ד"ר הימרפרב בין היתר כדלקמן: "מעיון בבדיקות השמיעה עולה כי מדובר בליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו צדדי עם פגיעה בתדרי הדיבור הגולש לטונים הגבוהים מעל 500 הרץ בצורת שקע מרבי בתדר 4000 הרץ. עקומות שמיעה אלה עשויות להתאים לליקוי שמיעה מושרה רעש הנובעות מחשיפה לאורך שנים רבות מאד. השאלה היא האם יש לייחס ליקוי שמיעה זה לתנאי עבודתו במפעל מיקפלסט בע"מ? ידוע גם כי הנזק השמיעתי לאחר חשיפה לרעש במשך שנה עד שנתיים הוא מזערי ובתחום התדרים הגבוהים בלבד. ליקוי שמיעה ברמה כמו זו שנראה בבדיקות השמיעה של התובע נצפה רק לאחר חשיפה של יותר מעשרים שנה לרעש מזיק ... על כן אי אפשר לייחס ליקוי שמיעה כמו זה של התובע לתנאי עבודתו במפעל מיקפלסט בע"מ, שכן לדבריו, נתגלה הליקוי כעבר שנה מתחילת עבודתו במפעל (ראה בדיקת השמיעה מן ה-27.9.00 כשנה לאחר תחילת העבודה במפעל הנ"ל) מעבר לכך בדיקת מפלסי הרעש שנערכה במפעל בשנת 2001, מצביעים על רמות רעש [מקסימום 76.3 דצ'] שאינן ידועות כמזיקות למערכת השמיעה. מסיבות אלה, אין אלא לסכם כי אין לייחס להעסקתו במפעל מיקפלסט בע"מ את ליקוי בשמיעה ממנו סובל התובע". מתוך דבריו של המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו, עולה כי ליקוי שמיעה ברמה שנמצאה בבדיקות השמיעה של התובע יכול להתקיים רק לאחר 20 שנה של חשיפה לרעש מזיק, ואי אפשר לייחס ליקוי שמיעה שכזה לעבודתו של התובע אצל הנתבעת, שכן לדבריו נתגלה הליקוי כבר כשנה מתחילת עבודתו במפעל. כן קבע המומחה כי בדיקת מפלסי הרעש שנערכה אצל הנתבעת משנת 2001, מצביעה על רמות רעש שאינן ידועות כמזיקות לשמיעה. חקירת המומחה מטעם ביהמ"ש במהלך חקירתו חזר המומחה על האמור בחוות דעתו, ובין היתר ציין כי לאור המוצגים שהוצגו בפניו, טענת התובע ולפיה בתוך שנה מרגע הגיעו למקום העבודה אצל הנתבע נגרם לו הנזק הנטען הינה הזוייה וכדבריו "יש לי בדיקת שמיעה משנת 2000. שנה לאחר שעבד במקום. זה הזוי, הטענה הזויה" [עמ' 10 ש' 2-3]. דבריו של המומחה בפני נשמעו עניינים ומקצועיים לחלוטין והם נסתרו בכל טענה אחרת שהיא. זאת ועוד, בדבריו בפני ובחוות דעתו, אישר המומחה כי טענתו של התובע כי לא עבד ברעש לפני עבודתו אצל הנתבעת, אינה מתאימה למסמכים שהוצגו בפניו, ובדבריו רק עדותו של התובע כי בשנת 2003 עבד במפעל "לבידי אשקלון", תעיד שעבד במפעל שעושה הרבה רעש, וזאת יודע המומחה, מכך שעמדו בפניו הרבה תביעות שמקורן מאותו מפעל [עמ' 11 ש' 22-24]. לטענת המומחה, נגרמה לתובע פגיעה ב-1000 וב-2000 הרץ, ופגיעה שכזו לא יכולה להיגרם בתוך 5 או 10 שנים, אלא רק בתקופה ארוכה יותר. לאור כל זאת חזר המומחה על קביעתו, כי לתובע לא נגרמה כל פגיעה בעת בעבודתו אצל הנתבעת רעשי פיצוצים כפי שצויין לעיל, דחה המומחה מטעם ביהמ"ש את האפשרות שלתובע נגרמה נכות כלשהיא בגין עבודתו אצל הנתבעת, וקביעתו נשמעה מקצועית ומהימנה. יחד עם זאת, בסיפא לחקירתו, העלה ב"כ התובע בפני המומחה את השאלה ההיפותטית - האם היה משנה מחוות דעתו לו היה מוכח בפניו כי התובע נחשף לרעשי פיצוצים בעבודה, ובתשובתו השיב המומחה "יכול להיות". תשובתו זו של המומחה, פתחה דיון תיאורטי, בדבר האפשרות שהתובע נחשף לרעשי פיצוץ שגרמו לנכותו, אך כבר בשלב זה יובהר, כי כבר בסיפא לעדותו דחה המומחה בעצמו האפשרות שלתובע נגרמה נכות בגין רעשי פיצוץ והכל כפי שיפורט להלן. ראשית יצויין, כי במהלך ניהול התיק, לא הציג התובע כל מסמך או חוות דעת מקצועית, המעיד על רעשים חריגים אצל התובע ובוודאי לא מסמך המעיד על פיצוצים. זאת ועוד, בסיפא לחקירתו של המומחה, ציין המומחה בין היתר כדלקמן: "ש: אני מדבר על רעש התקפי. אתה מסכים איתי, כמו שאמרתי לך, שרעש התקפי יכול בתקופה יותר קצרה? ת: כבר אמרתי. פיצוצים זה לא רעש התקפי. אנחנו מדברים על רעש של מעל 140 דציבל פיצוץ של פגז. זה משהו אחר לגמרי מפיצוץ במפעל. אם הוא היה מפוצץ סלעים אז זה רעש של פיצוץ. לשאלת בי ת המשפט, פיצוץ של טנק זה לא מה שמדובר בתוך מפעל. כל מפעל שמגיע למעלה מ-110 דציבל סוגרים אותו". מתוך דבריו אלה של המומחה, עולה כי בחקירתו ציין המומחה כי רעשי פיצוצים הינם ברמה של מעל 140 דציבל, ורעשים שכאלה מתאימים לפיצוצי פגזים של טנקים ולא לפיצוץ במפעלים, שכן, לדבריו, מפעל שמגיע לרמה של מעל 110 דציבל נסגר. לאור זאת ולאור העדר ראיות מקצועיות בעניין, שלל המומחה אפשרות שבמפעל הנתבעת נשמעו פיצוצים במהלך העבודה. לא זאת אף זאת, בהמשך חקירתו ציין המומחה בין היתר כדלקמן: "ש: ירידה שאי אפשר לכמת אותה? ת: אני לא רוצה לומר, אני אתן דוגמא. אמרנו שיש בדיקת שמיעה משנת 2000. ברור לנו שבשנה השניה לא היתה נכות וזה מתוך השואה ת/1 ל-ת/2. לא היתה החמרה בנכות בכל מקרה, ראינו את זה כשעשינ ו את החישוב. ש: האם ניתן ללמוד הגיונית מהשנה השניה גם על השנה הראשונה? ת: הסבירות הולכת וקטנה שזה ישפיע". [פרוט' מיום 31.3.09 עמ' 19 ש' 6-11] ...................... "ש: אם היה יודע שהתובע עבד ברעש התקפי הוא היה משלם (צ.ל משנה א.ח) את חוות הדעת? ת: רעש התקפי בכמות שעל פי החוק הייתי חושב אחרת. לשאלת בית המשפט, לאחר שאני מעיין בשתי הבדיקות מ-2000 ו-2001 האם יש שינוי של מישהו שחשוף לרעש התקפי אני משיב שאני לא יודע להגיד במדויק, שינוי בנכות אין. העובדה היא שבין 2000 ל-2002 אין שינוי והוא עדיין עבד שם ואין שינוי. הסבירות אומרת, שגם אם אחרי שנה לא היה שינוי וכנראה שהוא לא עבד ברעש התקפי ואת זה אני אומר בגלל שאין שינוי בין ת/1 לת/2". [פרוט' מיום 31.3.09 עמ' 19 ש' 27 עד עמ' 20 ש' 2] ........................................ בדבריו האמורים התייחס המומחה לתוצאות שתי בדיקות שמיעה שנערכו לתובע בשנים 2000 ו-2002, ושהוצגו לביהמ"ש וסומנו ת/1 ו-ת/2. עפ"י קביעת המומחה, בדיקות השמיעה שנערכו לתובע ב-27.9.00 ובחודש 03/02 [ וסומנו ת/1 ו-ת/2] ושבפועל נערכו לאחר שהתובע כבר הועסק אצל הנתבעת 1, לא הצביעו על כל החמרה בנכות התובע. מתוך הנסיבות האלה, ולאחר שלא נמצא כל שוני בין הנכות הגלומה שבמימצאי ת/1 לנכות שבמימצאי ת/2, קבע המומחה שהסבירות תחייב את המסקנה שלפיה התנאים בהם עבד התובע במפעלי הנתבעת, לא היו תנאים של רעש התקפי. יצויין כי במהלך חקירתו, ציין המומחה מטעם ביהמ"ש, כי התובע בבדיקתו לא התלונן על פיצוצים, וכדבריו: "ש. כשהתובע סיפר לך במה הוא עובד, הוא סיפר לך שהוא עבד במקום של פיצוצים? ת. לא". העובדה האמורה מתאימה גם לתשובתו של המומחה מטעם התובע - ד"ר צרפתי - שציין בחקירתו כי התובע לא הזכיר פיצוצים בבדיקתו, וכדבריו: " הוא לא הזכיר פיצוצים". מתוך כל האמור לעיל עולה כי בדבריו שלל המומחה מטעם ביהמ"ש האפשרות שלתובע נגרמה נכות כלשהי במהלך עבודתו אצל הנתבעת, וגם העובדות שהוגשו בפני המומחים, שללו האפשרות שלתובע נגרמה נכות במהלך עבודתו אצל הנתבעת. דחיית התביעה בשל טנטון בחוות דעתו ובדבריו בביהמ"ש, קבע המומחה מטעם ביהמ"ש גם כי נכותו של התובע בגין טנטון אינה קשורה לעבודתו אצל הנתבעת. קביעתו זו של המומחה לא נסתרה בכל דרך. מהימנות התובע במהלך הדיון שבפני, שלל התובע מכל וכל האפשרות שבעת עבודתו במפעלי ויטה ויצהר, עבד בתנאי רעש כלשהם. כפי שצויין לעיל, ציין המומחה מטעם התובע, כי עפ"י דברי התובע שנרשמו על ידו, בטרם העסקתו ע"י הנתבעת, הוא עבד במפעלי ויטה ויצהר בתנאי רעש. הדברים האמורים יקשו על ביהמ"ש לקבל גירסת התובע. זאת ועוד, במהלך חקירתו חזר התובע וציין כי בעת שנבדק ע"י מומחה מטעם ביהמ"ש, איים עליו המומחה שיכניס אותו לכלא, וכדבריו "הוא התחיל לאיים עלי שהוא יכניס אותי לכלא" [עמ' 12,13, 15 ו-16 לפרוט']. בדבריו ציין התובע כי אמר לבא כוחו את הדברים האמורים, לאחר שאויים ע"י המומחה. עיון בתצהיר התובע, מעלה כי באותו תצהיר לא אוזכרה בשום דרך העובדה שהמומחה מטעם ביהמ"ש איים על התובע כי ידאג להכניסו לכלא, ובנוסף במהלך חקירתו הממושכת, לא נשאל המומחה כל שאלה אודות איומים שאיים על התובע. גם העובדה האמורה תקשה על ביהמ"ש לקבל גירסת התובע כגירסה מהימנה. לא זאת אף זאת, במהלך חקירתו, נשאל התובע מספר פעמיים אודות העובדה שהמוסד לביטוח לאומי דחה תביעתו בגין נזקי שמיעה שארעו לו אצל הנתבעת ובדבריו ציין כי אינו יודע מה נעשה בבטוח הלאומי, ולדבריו "אני יודע שקבלתי מכתב מהבטוח הלאומי שקבעו 20% וזהו". [עמ' 22 ש' 11 לפרוט']. העובדה האמורה אינה עולה בקנה אחד עם המסמך שהוצג מטעם המל"ל וצורף לתיק מוצגי הנתבעת, ושעל פיו נדחתה תביעת התובע במוסד לבטוח לאומי. בנוסף יצויין כי בכתב תביעתו לא ציין התובע כי בעת שעבד אצל הנתבעת שמע פיצוצים כלשהם, וכפי שצויין לעיל, גם בבדיקותיו אצל המומחה מטעם ביהמ"ש ואצל המומחה מטעמו, לא ציין כל רעש של פיצוצים אליו נחשף. בנגוד לכך, בתצהירו של התובע, שנערך לאחר שמיעת עדות המומחה מטעם ביהמ"ש, שיפץ התובע גרסתו וציין לראשונה שנחשף בעבודתו אצל הנתבעת לרעש מחריש אוזניים שנשמע כמו בום-בום-בום [ס' 8 לתצהיר], ובמרבית שעות עבודתו, עבד במכונה ליצור בקבוקים שעשתה רעש חזק וקבוע וכעין פיצוץ. [ס' 6 לתצהיר]. האמור לעיל יעיד על חוסר מהימנות מצד התובע, שביקש להתאים תלונותיו לפתח הצר שפתח המומחה מטעם ביהמ"ש, ולפיו לו היה התובע עובד בסביבה של פיצוצים, כדוגמת פיצוצי פגז טנק, יתכן והיה משנה מסקנותיו. יצויין כי גם הפגיעות הרבות שנפגע התובע במהלך שנות עבודתו עפ"י עדותו בחקירתו [עמ' 29-31 לפרוט'], לא סייעו לביהמ"ש לקבל את גירסתו. מתוך כל האמור לעיל, ומכלל גרסתו של התובע שנשמעה כמבולבלת ובלתי עקבית, ניתן לקבוע כי מדובר בתובע שלא ניתן לקבל גרסתו. יצויין, כי נסיונה של בתו של התובע לתאר אביה כאדם שנכותו בגין עבודתו גרמה לו גם לשיבוש שכלי, אינה עולה בקנה אחד עם דברי התובע בחקירתו, ולפיהם הוא עובד כיום באבטחת בית ספר, ובמסגרת עבודתו הוא מדבר עם הפונים אליו [עמ' 21 ש' 6-8]. עדויות העדים מטעם התובע ורעשי הפיצוצים כפי שצויין לעיל, לא טען התובע בפני המומחים שנבדק על ידם כל טענה אודות רעשי פיצוצים ששמע במפעל. זאת ועוד, בסעיף 6 לתצהירו, העיד התובע באופן ברור כי במרבית שעות עבודתו עבד בקומה הראשונה. במהלך הדיונים שבפני הובאו לעדות מטעם התובע שלושה עדים. יצויין כי לפחות העד רוזובסקי העיד כי עזב הנתבעת לאחר שנתגלו מחלוקות בינו לבין המנהלים. לדיון מיום 1.3.12 הובא, כאמור, העד בוריס רוזובסקי, שהעיד שעבד ביחד עם התובע במפעל במשך מספר שנים. בעדותו העיד העד כי במקום בו עבד, היתה מגרסה גדולה שעשתה רעש רב, אך מתוך דבריו מובן שאין מדובר במכונה שעשתה רעש של פיצוצים [עמ' 56 לפרוט']. כאשר נשאל העד אודות המכונה לניפוח בקבוקים, שלטענת התובע זו המכונה שעליה עבד ושעשתה רעש של פיצוצים, השיב לשאלת ביהמ"ש באופן מפורש, כי מכונת ניפוח הבקבוקים שעליה עבד התובע " לא עושה רעש של פיצוץ." [עמ' 58 ש' 9]. כן הוסיף העד בתשובה לשאלה איזה סוג רעש היתה עושה מכונת המגרסה שהוא עצמו עבד עליה השיב שגם מכונה זו לא עשתה רעש של פיצוצים ( עמ 28 שורה 24) לאחר עדותו של מר רוזובסקי, הובא לעדות ביום 27.9.12 העד בוריס אורליך. בעדותו העיד מר אורליך כי בקומה השניה במפעל היתה מכונה של בקבוקי פלסטיק, שיצרה רעש של פיצוץ. דא עקא שבחקירתו העיד העד שבקומה הראשונה במפעל, בנגוד לקומה השניה, היה רעש נוראי אך נסבל והוא לא הזכיר כל פעולות פיצוץ בקומה הראשונה, וכדבריו: "המכונות שהיו למטה היה רעש נוראי אך נסבל"( עמ' 73 שורה 12 ). זאת ועוד בעדותו בכל הנוגע למכונות שהיו בקומה הראשונה לא הזכיר העד כל רעשי פיצוץ . עיון בתצהיר התובע מעלה כי בתצהירו [סעיף 6] ציין התובע במפורש, כי במרבית שעות עבודתו עבד בקומה הראשונה במפעל ולא בקומה השניה, ומכאן שגם עפ"י גירסת העד מטעם התובע, מר רוזובסקי, עבד התובע בתנאי רעש נסבל. כפי שצויין לעיל קבע המומחה מטעם בית המשפט באופן נחרץ כי לתובע לא נגרמה כל נכות בשל רעשים שהיו במפעל , ורק בסיפא לעדותו השיב לשאלת ב"כ התובע וציין כי אם היה מוכח בפניו כי התובע עבד בסביבת רעשי פיצוץ יכול להיות שהיה משנה מחוות דעתו . מתוך כלל דבריהם של העדים האמורים, עולה כי גם באמצעות עדות שניים מתוך שלושת העדים שהציג התובע בעצמו, לא הצליח התובע להוכיח כי עבד בסביבת רעשי פיצוץ כלשהם, ובפועל הוכחה מדברי אותם עדים העובדה ההפוכה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה תביעת התובע. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט הכוללות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.מטרד רעש