זכאות צרכן לבטל התקשרות עם סטודיו סי זכאות מכון ספורט להוסיף ולגבות תשלום לאחר ביטול ההתקשרות על-ידי הצרכן ושאלת זכאותו של מכון ספורט לגבות דמי ביטול - אלו הן הסוגיות העומדת במוקד התביעה שלפניי. הצדדים ועיקרי טענותיהם: ביום 25.1.2013 נרשמה התובעת למכון הספורט המנוהל על ידי הנתבעת בגבעת שמואל לתקופה של 15 חודשים. היא נשאה בעלות דמי הרשמה (ועלות קורס בסיסי) ע"ס 199 ₪ וכן בתשלום סך של 3,735 ₪ עבור כל תקופת ההסכם, סכום שהיה עליה לשלם לנתבעת ב - 15 תשלומים עוקבים ושווים ע"ס 249 ₪ כל אחד. ההתקשרות בין הצדדים הוסדרה בהסכם בכתב (להלן - "ההסכם"). בחודש אפריל 2013 זכתה התובעת לקידום במקום עבודתה, היא נאלצה להעתיק את מגוריה לירושלים והודיעה לנתבעת על ביטול העסקה, מתוך כוונה שהנתבעת תפסיק לגבות את התשלום השוטף. הנתבעת הודיעה לתובעת שנסיבות העניין אינן מקימות עילה לביטול ההתקשרות, כך בשים לב להוראותיו של ההסכם, והעמידה לתובעת ארבע חלופות, לבחירתה: (א) העברת יתרת המנוי לקרובת משפחה מדרגה ראשונה; (ב) המרת יתרת המנוי למפגשי דיאטה אישיים; (ג) מכירת יתרת המנוי ללקוחה חדשה (או לשתי לקוחות שונות); (ד) קיצור המנוי לתקופה של 9 חודשים וקבלת החזר כספי יחסי. הנתבעת הדגישה שלרשת המכונים המנוהלת על ידה ישנם שני סניפים באזור ירושלים, התובעת רשאית להוסיף ולהתאמן שם ולמעשה היא אינה נדרשת לבטל את ההסכם. כמו כן, הוצעה לתובעת פשרה, במסגרתה היא תידרש לשאת בתשלום עבור החודשים הספורים בהם היא התאמנה, אולם זאת בהתאם לתעריף מחירון הרשת - סך של 299 ₪ לחודש (במקום סך של 249 ₪ לחודש). דיון והכרעה: התובעת טוענת שהעסקה שנקשרה בין הצדדים היא "עסקה מתמשכת", כאמור בהוראת סעיף 13ג(א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן - "חוק הגנת הצרכן"), המזכה אותה בביטול העסקה טרם שהסתיימה תקופת ההתקשרות, בעוד שהנתבעת טוענת שעסקינן ב"עסקה לתקופה קצובה", כאמור בהוראת סעיף 13א(א) לחוק הגנת הצרכן, שאינה מזכה את התובעת בביטול העסקה. "עסקה מתמשכת" מוגדרת כדלקמן: "עסקה לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, לרבות כל שינוי בעסקה או תוספת לה שאינם מהווים עסקה חדשה, והכל בין אם העסקה היא עסקה לתקופה קצובה ובין אם היא לתקופה בלתי קצובה, ולמעט עסקה להספקת גז בין צרכן גז לספק גז" (סעיף 13ג(א) לחוק הגנת הצרכן). התובעת רכשה מהנתבעת שירותים לתקופה בת 15 חודשים. מדובר, מחד גיסא, בתקופה מוגדרת ("מסוימת", בלשון הוראת סעיף 13א(א)(1) לחוק הגנת הצרכן), וברכישה של שירותים "באופן מתמשך", מאידך גיסא. קו הגבול בין רכישה של שירותים "באופן מתמשך" לרכישה שלא ניתן להגדירה כרכישה "באופן מתמשך" אינו ברור. אולם ענייננו אינו מהווה מקרה גבול. לא מדובר במספר מצומצם של חודשים ותקופה של 15 חודשים מהווה פרק זמן ניכר. העסקה בענייננו הינה "עסקה מתמשכת", כל זאת "בין אם העסקה היא עסקה לתקופה קצובה ובין אם היא לתקופה בלתי קצובה" (ראו הגדרת הביטוי "עסקה מתמשכת" בסעיף 13ג(א) לחוק הגנת הצרכן). עוסק העומד להתקשר עם צרכן בעסקה מתמשכת חייב לגלות לו, טרם ההתקשרות, פרטים כדלקמן: "(1) זכות הצרכן לבטל עסקה מתמשכת ודרכי ביטולה, לרבות זכותו כאמור לעניין עסקה לתקופה בלתי קצובה, וכן הצורך במסירת פרט מזהה לשם ביטול בהתאם להוראות סעיף 13ד(ב); (2) בעסקה לתקופה קצובה - את משך העסקה ומועד סיומה; (3) פירוט תשלומים שעל הצרכן לשלם בשל הביטול, ככל שישנם, לפי תנאי העסקה המתמשכת, ודרך חישוב התשלומים כאמור, ככל שנקבעה; (4) הכתובת ומספר הטלפון של העוסק, וכן מספר הפקסימיליה וכתובת הדואר האלקטרוני שלו, אם קיימים, שבאמצעותם ניתן למסור לעוסק הודעת ביטול" (סעיף 13ג(ב) לחוק הגנת הצרכן). בהתאם להוראת סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן, הרי ש"חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול ...", כאשר "במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול". היינו, לאחר ביטול ההסכם מנוע העוסק מלהוסיף ולגבות מהצרכן תשלום עבור שירותים המתייחסים לתקופה שלאחר תקופת ביטול ההסכם. הסכומים היחידים שרשאי העוסק לגבות מהצרכן הם דמי הביטול המצוינים בהסכם ההתקשרות. עוסק רשאי לגבות דמי ביטול בכפוף לכך שבהסכם ההתקשרות בין הצדדים אכן מצויה הוראה המזכה אותו בתשלום דמי ביטול ובכפוף לכך ששיעור דמי הביטול יהיה מצוין בהסכם כאמור במפורש (סעיף 13ג(ב)(3) לחוק הגנת הצרכן). חשוב להדגיש שעל העוסק לאפשר לצרכן - במסגרת הסכם ההתקשרות - לבטל את הסכם ההתקשרות בכל עת (לא רק במהלך 14 יום ממועד החתימה על הסכם ההתקשרות) ומכל סיבה שהיא (לא רק בנסיבות המוכרות כחריגות ומוצדקות (לדוגמה, נסיבות רפואיות וכיו"ב) או מחמת הפרה של הסכם ההתקשרות). דרישה של עוסק לגבות דמי ביטול בנסיבות כאמור היא לגיטימית וסבירה, שהרי סביר להניח שככל שתקופת ההתקשרות ארוכה יותר התשלום הכולל שנדרש הצרכן לשלם, בחישוב חודשי, נמוך יותר. שלילת הזכות לגבות דמי ביטול מעניקה לצרכן יתרון וקיים חשש שצרכנים ינצלו לרעה את הזכות, על ידי רכישת מנוי לתקופה ממושכת, בעלות כוללת נמוכה (ביחס לחישוב חודשי) ולאחר זמן קצר יבטלו את ההתקשרות. עם זאת, בהתאם לדין, הוראות המתייחסות לזכות לגבות דמי ביטול, כמו גם שיעורם המלא והמדויק, אמורות להימצא בהסכם ההתקשרות, ובהיעדרן מנוע העוסק מלגבות דמי ביטול [על זכות הביטול העומדת לצרכן שלא מכוח פגם בכריתת החוזה או היעדר התאמה ראו במאמרם של שמואל בכר וטל ז'רסקי "זכות הביטול בעסקות צרכניות: רגישות מוצדקת או ניצחון פירוס?", עיוני משפט לב(1) 127 - 201]. רכישה של מנוי במכון ספורט טומנת בחובה התקשרות לתקופה מסוימת. אין מדובר במנגנון התקשרות לטובת העוסק בלבד. לצרכן שמבקש לקיים פעילות ספורט בדרך של שגרה וכאורח חיים יש אינטרס צרכני מובהק שההתקשרות עם מכון הספורט תהיה לתקופה מסוימת ולא על בסיס שימוש חד פעמי במתקני הספורט. מנגנון מסחרי עסקי זה מאפשר לעוסק לכלכל את צעדיו, לגבש תוכנית עסקית, להשקיע במכון הספורט ולצבור חוג לקוחות קבוע. עסקאות כאמור כוללות מארג של זכויות וחובות, כאשר אחת מהזכויות הבסיסיות המוקנות לצרכן היא הזכות להביא את ההתקשרות לסיום. עיקרון חופש הצרכן להשתחרר מעסקה מתמשכת הוא ביטוי לחופש החוזים ועיקרון צרכני מובהק. שלילת הזכות להביא לביטול ההתקשרות פוגעת בזכויות הצרכן. במקום בו אופן ביצוע החוזה על ידי העוסק אינו עומד בציפיות הצרכן, תימנע ממנו האפשרות להביא לביטול החוזה ולהתקשר עם עוסק אחר, כל עוד תפקוד העוסק אינו עולה כדי הפרה של החוזה, וקיים חשש שלעוסק לא יהיה תמריץ הקיים בחוזה קצר מועד למלא את חיוביו (ו. לוסטהויז, ט. שפניץ "חוזים אחידים" (תשנ"ד), בעמ' 259). כמו כן, שלילה של זכות הביטול תגרום לכך שהצרכן לא יוכל ליהנות מהתחרות הקיימת בשוק, שעשויה לאפשר לו לקבל את השירות במחיר נמוך יותר או באיכות גבוהה יותר והתחרות במשק תיפגע (א. פורת "חוזים אחידים" חוזים (כרך ג', ד' פרידמן ונ. כהן עורכים, 2003), פרק 31, 729, 767). הסכם התקשרות העומד בתנאי חוק הגנת הצרכן הוא הסכם הכולל אפשרות של צרכן להביא לסיומה של תקופת ההתקשרות בכל עת ומכל סיבה שהיא - מעבר לזכות הביטול מחמת פגם בכריתת הסכם או היעדר התאמה - כאשר יהא על הצרכן לשאת בתשלום דמי ביטול. הסכם מאוזן כאמור מביא לידי ביטוי את חשיבות זכות הביטול, מחד גיסא, ומונע פגיעה בזכויות העוסק, מאידך גיסא. חוק הגנת הצרכן אינו קובע מגבלות ברורות באשר לשיעור דמי הביטול שזכאי העוסק לגבות. סוגיה זו נתונה להסכמה בין הצדדים - כאשר ברי שיכולת המיקוח של הצרכן מוגבלת ביותר - ובלבד שדמי הביטול לא יהיו בשיעור המהווה למעשה שלילה של זכות הביטול הקוגנטית הקבועה בחוק [ראו החלטה של בית הדין לחוזים אחידים בשאלת הנטל להראות שתנאי בהסכם המתייחס לשיעור דמי הביטול אינו מקפח, ח"א (י-ם) 9005/03 היועץ המשפט לממשלה נ' שח"ל טלרפואה בע"מ (26.6.2006)]. יצוין שתלויה ועומדת הצעת חוק שנועדה לקבוע הסדר סטטוטורי של שיעור דמי הביטול שזכאים יהיו מכוני כושר לגבות אגב ביטול הסכמי ההתקשרות [הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36) (ביטול עסקה לתקופה קצובה), התשע"ב-2012)]. בענייננו, הוראות ההסכם מתייחסות לזכות ביטול "במהלך 14 ימים לאחר ההרשמה" (סעיף 2 להסכם) או "לאחר חלוף 14 ימים ממועד ההרשמה ועד לשיעור מס' 2 כולל" (סעיף 3 להסכם). כמו כן, צוין שהנתבעת "שומרת על זכותה לאשר על פי שיקול דעתה הבלעדי ביטולים בתקופה שלאחר המתואר בסעיפים 2 ו-3 לעיל, בשל מניעה רפואית להתאמן לתקופת זמן בלתי מוגבלת המגובה באישור רופא מומחה בלבד", במצב דברים כאמור ייגבו דמי ביטול בשיעור של 199 ₪ ודמי ביטול נוספים המשקפים את ההפרש בין הסכומים ששולמו בפועל לתחשיב המביא בחשבון חיוב חודשי בהתאם למחירון הרשת, ע"ס 299 ש"ח לכל חודש (סעיף 6 להסכם). יוצא אפוא שההסכם אינו כולל הוראה ברורה המזכה את הצרכן לבטל את ההסכם בכל עת ומכל סיבה ואין הוראה המגדירה מהם דמי הביטול שאותם בלבד תהיה זכאית הנתבעת לגבות מהצרכן לאחר ביטול העסקה. ההוראה בסעיף 5 להסכם, לפיה "למעט כמפורט בסעיפים 2 ו - 3 לעיל, לא ניתן לבטל את ההרשמה למנוי ולא יינתן החזר כספי", אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק הגנת הצרכן, שמעצם אופיו הצרכני הוראותיו הן קוגנטיות (סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן, לפיו "הוראות חוק זה יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד"), והיא אינה מחייבת את התובעת. חשוב להדגיש ש"תנאי הביטול של עסקה" מהווה תנאי מהותי בעסקה (סעיף 2(א)(21) לחוק הגנת הצרכן). בנסיבות כאמור - בהעדר הסדר בהסכם המזכה את הנתבעת בגבייה של דמי ביטול אגב ביטול ההתקשרות בין הצדדים - תהא הסיבה אשר תהא (לרבות בעקבות העתקת המגורים לעיר מרוחקת) - הנתבעת אינה זכאית לגבות דמי ביטול. בכל מקרה, בהתאם להוראת סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן, מנועה הנתבעת מלהוסיף ולגבות מהתובעת תשלומים עבור התקופה שלאחר 3 ימים ממועד מתן הודעת הביטול. משהוסיפה הנתבעת לגבות מהתובעת תשלומים, זכאית התובעת להחזר כספי. אציין, למען השלמת התמונה, שהצעת הפשרה שהציעה הנתבעת - גביית סך של 299 ₪ במקום סך של 249 ₪ לחודש - עבור 3 חודשים, והחזר כספי של יתרת הסכום שנגבה מהתובעת ושהנתבעת מוסיפה לגבות - הינה סבירה, ועשויה הייתה לשקף דמי ביטול סבירים והוגנים, כל עוד היה הדבר מוסדר בהסכם. בהיעדר הסדרה ברורה של גביית דמי ביטול כאמור בהסכם (אין די שהסדר כאמור מופיע בסעיף 6 להסכם, שכן האמור בסעיף זה מתייחס לביטול מחמת מניעה רפואית, כשעצם הביטול כפוף לשיקול דעתה הבלעדי של הנתבעת), אין מקום להתנות את ביטול ההסכם בענייננו בתשלום דמי ביטול בשיעור כאמור. עבור כל תקופת ההתקשרות שילמה התובעת (מעבר לדמי ההרשמה) סך של 3,735 ₪. בשים לב למועד ביטול העסקה (ההתקשרות החלה ביום 25.1.2013, ההודעה על ביטול ההסכם נמסרה ביום 22.4.2013 והביטול נכנס לתוקפו בתום 3 ימים, ביום 25.4.2013; התובעת ניצלה 3 חודשי פעילות במכון הספורט והיא זכאית להחזר בשיעור של 12 חודשים, לפי חישוב של 249 ₪ עבור כל חודש) , זכאית התובעת להחזר כספי ע"ס 2,988 ₪. התייחסות בקצירת האומר לטענות נוספות: הנתבעת ביקשה לאבחן בין פעילותה לבין פעילות מכון כושר, זאת מאחר והיא מאפשרת פעילות פעמיים בשבוע, בימים מסוימים ובשעות קבועות, בקבוצות, כאשר מעבר לכך הזכות לקיים פעילות במקום הינה על בסיס מקום פנוי, להבדיל מהפעילות הנוהגת במכון כושר, שמתאפשרת ללא הגבלה והיא פעילות פרטנית ולא בקבוצות. לא שוכנעתי שיש באופי הפעילות כאמור כדי לשנות ממהות העסקה, מזכות הביטול המוקנית לצרכן ומהשאלה האם הנתבעת זכאית לגבות דמי ביטול, אם כן - באיזה שיעור. איני מקבל את טענת הנתבעת, לפיה פעילות מהווה "חוגים וקורסים", כאמור בפריט 9 לתוספת בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010. ההסכם עצמו מוגדר כ"מנוי" (המורכב משני חלקים) ולנרשמים נתונה הזכות להצטרף לשיעורי תרגול ושיעורים אחרים במערכת השעות, על בסיס מקום פנוי (סעיף 1.1 להסכם). פעילות בעלת אופי כאמור אינה מהווה "חוג" או "קורס". אני דוחה את טענות התובעת לפיהן נמסר לה הסבר לא מספק בכל הקשור לתנאי ההסכם. ההסכם ברור, הוא אינו ארוך, היה על התובעת לקרוא את הוראותיו טרם החתימה עליו ובמידת הצורך לפנות אל הנתבעת בבקשה לקבל הסבר משלים. לא נשללה מהתובעת האפשרות לקרוא את ההסכם טרם ההתקשרות. סיכום: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 2,988 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪, כל זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום. נסיבות העניין אינן מצדיקות קביעת פיצוי נוסף (בגין אובדן יום עבודה, תשלום עמלה, היעדר יכולת של התובעת לעשות שימוש בכספה עד להכרעה במשפט ועוגמת נפש). בנסיבות העניין, על אך תוצאת המשפט, כאשר שוכנעתי שנעשו על ידי הנתבעת מאמצים כנים ליתן מענה מספק ומניח את הדעת לפניית התובעת וכאשר באופן עקרוני זכאית הייתה הנתבעת לכלול בהסכם הוראה המתירה לה לגבות דמי ביטול אגב סיום ההתקשרות טרם חלוף המועד הנקוב בהסכם, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות לחובת הנתבעת. כל צד יישא אפוא בהוצאותיו. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי - בתוך 15 יום.ביטול מנויצרכנות