כשהחוברת יצאה, גילה התובע לטענתו כי אינו מפורסם בה כפי שהנתבעת התחיבה כלפיו 2. הנתבעת, חברה לפרסום אשר מעניקה שירותי פרסום לבעלי מקצועות שונים בחוברות שהיא מפיצה (להלן: "המדריך"), החזירה לטענת התובע רק חמישה שיקים מתוך השישה שמסר בתמורה לפרסום. לטענת התובע, בשל העובדה שלא פורסם במדריך, נגרמו לו נזקים בסך 20,000 ₪ לפי חישוב שנתי. 3. לטענת הנתבעת, עקב עיקול חשבון הבנק של התובע חוללו ההמחאות אשר מסר לנתבעת בשנה קודמת, והיא נאלצה להמתין זמן רב עד שהתובע הגיע למשרדיה ושילם עבור שירותיה. לפיכך, דרשה מהתובע להקדים את מועד התשלום עבור הפרסום לשנת 2013, כך שהתשלום יבוצע לפני פרסום המדריך, על מנת שלא תעמוד פעם נוספת בפני קשיי גבייה של תמורת הפרסום. הנתבעת טענה כי התובע לא הגיע למשרדיה ולכן הובהר לו טלפונית שעסקו לא יפורסם במדריך לשנת 2013. הנתבעת המשיכה וטענה כי החזירה לתובע את כל ההמחאות שמסר. 4. בדיון שהתקיים בתאריך 11.09.13 העידו התובע ונציגת הנתבעת, וחזרו על עמדותיהם. התובע הוסיף וטען כי בוצעו שתי עסקאות, אחת לפרסום בית העסק שלו במדריך המופץ בערים חולון ובת ים והשנייה לפרסום בחוברת המופצת בעיר ראשון לציון, טענה שהוכחשה על ידי הנתבעת, שטענה כי אין לה שני מדריכים נפרדים עבור ערים אלה. עוד טען התובע בתחילת הדיון כי לא היה בקשר עם נציגת הנתבעת אשר הופיעה בדיון, אך בהמשך חזר בו ומסר שהיה במשרדה בטרם הוגשה התביעה. נציגת הנתבעת הבהירה את טענתה לקשיי הגבייה מן התובע בגין הפרסום במדריך 2012, וטענה כי לאחר שנחתמה העסקה בין הנתבעת לתובע, חזרו השיקים והתובע "הפך להיות לקוח בעייתי מבחינת גבייה" ולכן ביקשו ממנו לבוא ולהחליף את השיקים שמסר לתאריכים מוקדמים יותר (בטרם יפורסם המדריך). לטענתה, התובע שילם את מלוא החוב בגין הפרסום לשנת 2013 רק בסוף השנה, ביום 27.12.2012, לאחר המועד שבו נשלח המדריך להדפסה. 5. לתובע ניתנה שהות להגיש לבית המשפט אסמכתא לפירעון אחד השיקים שמסר, הנכללים ברישום שנעשה בקבלה שצורפה לכתב התביעה. חרף הארכה שניתנה לו, לא הגיש התובע אסמכתא כלשהי, ועל כן ניתן פסק הדין כעת בהעדר מסמך זה. דיון והכרעה 6. לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים, בשים לב להתנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 7. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בהן ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. 8. התובע טוען כי נגרמו לו נזקים בשל אי פרסום בית העסק שלו במדריך, אולם, למעט אמירה בעלמא כי נגרמו הפסדים כאלה, לא הובאה על ידו ראיה או אסמכתא כלשהי שיש בה כדי לתמוך בטענה. לא היתה מניעה כי התובע יציג מסמכים שיש בהם להוכיח את הכנסותיו השנתיות בשנים שבהם פורסם עסקו, בהשוואה להכנסות בשנה שבה נמנע ממנו הפרסום. 9. התובע טען במהלך הדיון "לא הייתי בקשר עם נציגת הנתבעת אלא רק עם דרור". עם זאת, התובע נמנע מלזמן את סוכן המכירות אשר ביצע עימו את העסקה. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א548/78 , נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו: "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". 10. כאמור התובע נמנע מלהגיש אסמכתאות המעידות על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאי הפרסום במדריך ונמנע מלזמן את סוכן המכירות שלטענתו תיאם איתו את המועדים שנכתבו על גבי השיקים. בנסיבות אלה, הימנעות שכזו נזקפת לחובתו. משלא הוכיח התובע את הנזק עקב אי הפרסום, ובהעדר אפשרות להעריך קיומו של נזק כזה או את סכומו, אין מקום לפסוק לו פיצוי בשל כך. 11. מקובלת עלי עדותה של נציגת הנתבעת לפיה אין לנתבעת אינטרס לא לפרסם את התובע שכן מכך הנתבעת מתפרנסת- מפרסום בתי עסק במדריך שלה. 12. התובע לא הכחיש את הטענה כי היה עיקול על חשבונו וכי בשל כך הוחזרו שיקים שמסר לנתבעת, והוא שילם תמורתן במזומן במהלך מספר חודשים בסוף שנת 2012. הנתבעת הגישה לבית המשפט העתק חשבונית שניתנה לה ממדפיס המדריך, לפיה ניתן לראות כי מועד ההדפסה הינו דצמבר 2012, ומתוך כרטסת הנהלת החשבונות אשר צורפה לכתב ההגנה, נראה כי התשלום האחרון שקיבלה מהתובע הוא בתאריך 02.01.2013, קרי, לאחר העברת המדריך להדפסה. אני מקבלת את עמדת הנתבעת כסבירה והגיונית, לעניין סירובה לפרסום עסקו של התובע בטרם ישלם עבור שירות זה, לאחר שנוצרו קשיי גבייה בשנה הקודמת. 13. התובע טען כי אחד השיקים שמסר לנתבעת נפרע, וכאמור - לא צירף אסמכתא לטענה זו. התובע טען בכתב התביעה, כי שיק מספר 148132 שמסר לנתבעת נפרע על ידה ולא הושב לידיו, אך הוא צירף העתק שיק זה לכתב התביעה. באם התובע מחזיק בשיק זה, ויכול היה לצלמו ולצרף העתקו לתביעה, חזקה שזה לא הופקד על ידי הנתבעת אלא הוחזר לידי התובע. התובע לא הגיש אסמכתא לטענה כי הנתבעת פרעה איזה מן השיקים שמסר, ועל כן הטענה בעניין זה נדחית. סוף דבר 14. התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, בנסיבות העניין, לאחר שהוכח כי התובע שילם עבור הפרסום במדריך לשנת 2013 ושירות זה לא ניתן בפועל - ואפשר שהדבר נבע מחוסר הבנת התובע את שעליו לעשות כדי להבטיח את הכללתו במדריך - אינני מחייבת את התובע בהוצאות משפט, חרף דחיית התביעה. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז-לודפרסום