תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום גמלת הכנסה כנפרדת

תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום גמלת הכנסה כנפרדת על בסיס האמור בתביעה לגמלת הבטחת הכנסה, במסגרתו טענה התובעת כי היא חיה בגפה, שילם הנתבע לתובעת גמלת הבטחת הכנסה עד לחודש יוני 2004. 4. בהחלטה מחודש יוני 2004 הודיע הנתבע לתובעת על הפסקת זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה מחודש ינואר 1999. במאמר מוסגר יצוין כי ההחלטה התקבלה על בסיס חקירה שיזם הנתבע, במסגרתו, בין היתר, נחקרה התובעת וסיפרה כי היא מקיימת קשר זוגי עם גבר בשם איגור סירוביצ'קי מאז ינואר 1999. 5. בעקבות שלילת הזכאות לתובעת לגמלת הבטחת הכנסה מחודש ינואר 1999, נוצר חוב לתובעת בשל גמלה ששולמה שלא כדין (להלן: "חוב הגמלה") והופסק תשלום הגמלה ממועד ההחלטה והלאה. 6. כמפורט בהחלטה מיוני 2004 ובהתאם להוראות תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) תש"ל-1969 (להלן: "התקנות"), שהיו בתוקף דאז, הגישה התובעת ביולי 2004, תובענה לבית הדין ובה תקפה את החלטת פקיד התביעות מיוני 2004. יודגש כי התובענה הוגשה באמצעות עורך דין ובמהלך הדיון בתובענה, הייתה התובעת מיוצגת. 7. בפסק דין מיום 14.6.05 נמחקה תביעת התובעת מחוסר מעש. לעניין זה אפנה לסעיף 1 לפסק הדין של כב' הנשיא דאז, השופט שפיצר כדלקמן: "חרף אורכות חוזרות ונשנות, לא הוגשו תצהירי התובעת. כזכור החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית ניתנה כבר ביום 25.1.05 על ידי כב' הרשם זיידרמן ובהמשך ניתנה החלטה בעניין על ידי כב' סגנית הנשיא, השופטת הופמן, וזאת ביום 14.4.05 דבר שגרם לביטול הדיון שהיה קבוע ליום 18.4.05". 8. בנובמבר 2009 הגישה התובעת בקשה לביטול חוב הגמלה (החוב שנוצר כתוצאה משלילת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מינואר 1999 ועד ליוני 2004 כולל); ומשזו נדחתה בהחלטה מחודש דצמבר 2009, הגישה בחודש נובמבר 2012 בקשה שניה לביטול החוב, אשר נדונה ונדחתה בפברואר 2013. בחודש מאי 2013 הודיע מנהל מחלקת הבטחת הכנסה בסניף באר שבע לב"כ התובעת, כי מאחר ולא חל שינוי במצבה הרפואי ו/או הסוציאלי של התובעת, לא ניתן להעביר בקשה שלישית לוועדה לביטול חובות בעניין חוב הגמלה של התובעת. 9. בחודש יולי 2013 הוגשה התביעה דנן ובמסגרתה מבקשת התובעת לתקוף את החלטת פקיד התביעות מחודש יוני 2004. 10. בכתב ההגנה ביקש הנתבע למחוק את כתב התביעה על הסף בטענה שהתביעה איננה עומדת בהוראות התקנות. דיון בבקשה לדחייה על הסף התקיים במסגרת הדיון המקדמי, ביום 13.11.2013 במסגרתו הסכימו הצדדים כי טיעוניהם ירשמו והתיק יועבר למתן החלטה/פסק דין למותב. 11. כבר נפסק כי "ביטוח סוציאלי מעצם טבעו ומהותו מחייב כי זכותו של מבוטח תמומש מהר ככל האפשר וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה במימוש זכותו. בהקשר זה נקבע כי למעבר הזמן משקל סגולי משלו המחייב דחיפות ושקידה ככל שמדובר במועד פניה למוסד בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגמלה... והוא הדין במה שנוגע בפניה לערכאה שיפוטית: איחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהיה לכך צידוק מהצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענותו תקומה" (עב"ל מט/ 1-170 אוריאל פרת נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא 132) (להלן:"עניין פרת") לדברים האמורים נוסיף כי מעבר לעובדה שחלוף הזמן וההשתהות בפניה לבית הדין לביטול החלטה השוללת גמלה קיומית דוגמת גמלת הבטחת הכנסה - יש בה כדי להעיד שאין המדובר במי שנזקק לגמלה כאמור; הרי שככל והיה הדין מכיר בזכותו של המבוטח להשהות את פנייתו לבית הדין, היה הדבר מטיל עומס בלתי מוצדק על הקופה הציבורית, בשל הצורך להיערך לקיים דיון משפטי בסוגיות עובדתיות שהן בידיעת המבוטח, שנים לאחר חלוף האירועים. 12. על רקע זה קובעת תקנה 1(ב) לתקנות, כי: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר". 13. משנדרש בית הדין הארצי להוראת תקנה 1 לתקנות, נפסקה ההלכה האומרת כי אין לבית הדין הסמכות להאריך את המועדים להגשת תובענות. כך לדוגמא, בעניין פרת נפסק כי: "כבר נפסק, כי אין לבית הדין סמכות להאריך מועדים להגשת תובענות שנקבעו בחוק או בתקנות, שכן מדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין. זאת, להבדיל מפעולה הנעשית במהלך המשפט עצמו, לגביה רשאי בית הדין לפי שיקול דעתו להאריך מועדים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991. כאשר רצה המחוקק לאפשר לבית הדין להאריך מועדים להגשת תובענות הקבועים בחיקוק, עשה זאת מפורשות..." וראו גם דב"ע נו/ 156-0 יעקב זילברמן נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם. 14. בענייננו הייתה התובעת מודעת בזמן אמת להחלטה שניתנה בעניינה בחודש יוני 2004; הראיה, התביעה שהוגשה ונמחקה מחוסר מעש, ביוני אותה שנה. כך גם לא יכולה להיות מחלוקת לפיה התובעת הייתה מודעת לפסק דין שניתן בעניינה, בפרט לאור היותה מיוצגת משלב הגשת התובענה לבית הדין ביולי 2004; ומכוח פנייתה לוועדה לביטול חובות במהלך שנת 2009 בניסיון לבטל את חוב הגמלה. 15. יוצא מכאן כי התביעה שבפנינו מחודש יולי 2013, הוגשה כשמונה שנים לאחר החלטת פקיד התביעות נשוא התביעה - זמן רב מעבר לתקופה (שנה) להגשת התובענה לבית הדין, כאמור בתקנות. 16. יצוין עוד כי גם אם ניקח בחשבון את התקופה בה התעוררה התובענה הראשונה בבית הדין, מיולי 2004 ועד ליוני 2005; והתקופה בה התבררו בקשות התובעת לביטול חוב הגמלה בפני הוועדה לביטול חובות (מנובמבר 2009 ועד דצמבר 2009 בקשה ראשונה; ומנובמבר 2012 ועד פברואר 2013 הבקשה שניה) - עדיין אין התביעה עומדת במועדים להגשת התביעה, כאמור בתקנות. 17. בשולי הדברים נוסיף עוד. כבר נפסק כי מן הראוי שהנתבע לא יעלה בכל מקרה טענת התיישנות, אלא זו תטען באותם מקרים בהם קיימים נסיבות המצדיקות את העלאת הטענה. לגישתנו לא יכולה להיות מחלוקת כי זהו המקרה הראוי והנכון להעלאת טענת ההתיישנות, משהיא באה למנוע דיון משפטי באירועים שהתרחשו בתחילת שנות 2000, והם התובעת ועדיה. כל זאת שעה שהתובעת מודעת היטב לזכויותיה (בהגשת התובענה לבית הדין בהיותה מיוצגת ביולי 2004), ובהתנהגותה השלימה עם החלטת פקיד התביעות האומרת כי לא הייתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה כנפרדת בין השנים 1999 ו-2004 - שהרי זנחה את בירור התובענה והגישה בקשות לביטול חוב הגמלה לוועדה לביטול החוב ובכך למעשה הודתה כי עצם החוב איננו במחלוקת. העובדה כי פניותיה של התובעת לביטול חוב הגמלה נדחו, איננה נימוק לקיום דיון היום בהחלטת פקיד התביעות מיולי 2004. 18. סוף דבר, הבקשה לדחיית התביעה על הסף מתקבלת; ובהתאם התביעה נדחית. בהתאם למדיניות הנהוגה בתובענות אלה, אין צו להוצאות. הערעור על פסק הדין הוא לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. ביטוח לאומי